1. בפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 20.5.2012. הוועדה לעררים קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער כתוצאה מהתאונה.
2. הערעור נסוב סביב קביעת הוועדה לעניין מספר תחומים וביניהם התחום האורטופדי, האורולוגי, הפלסטי - כאשר קיימת הסכמה מצד המשיב להחזרת עניינו של המערער לעניין התחום האורטופדי בלבד.

התשתית העובדתית:

1. המערער, יליד 1955, צנר במקצועו, נפגע ביום 8.3.2005 בתאונת עבודה שעה שהרים משא כבד (משאבת מים במשקל כ- 150 ק"ג). כתוצאה מהתאונה נקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 10% בגין פגיעה עצבית.
2. מיום התאונה חלה הידרדרות במצבו הרפואי של המערער וביום 24.11.2011 עבר ניתוח במסגרתו בוצעה לו כריתה של דיסק L4 – 5 ו- L5-S1 עם למינקטומי.
3. חרף הניתוח נותר המערער מוגבל בגבו ולפיכך פנה המערער בהליך של דיון מחדש עקב החמרת מצב.
4. ועדה מדרג ראשון קבעה שבדרגת הנכות היציבה של המערער לא חל שינוי. על החלטה זו הגיש המערער ערר לוועדה הרפואית לעררים בו נדרשה התייחסות לנכות האורטופדית, הפלסטית, האורולוגית והפעלת תקנה 15. כמו כן הוגשה לוועדה חוו"ד אורטופד של פרופ' נרובאי. הוועדה הרפואית לעררים חזרה על קביעת הוועדה מדרג ראשון וקבעה כי אין החמרה במצבו. את החלטתה נימקה, כדלקמן:

"הוועדה עיינה וקראה את תיקו הרפואי של המערער, הרמת המשא בוצעה ב- 2005 כשנה לאחר מכן ב- 2.7.06 מבוצע CT אשר מדגים שינויים ניווניים ניכרים ביותר לכל אורך ע"ש מותני עם לחץ מוגבר על האלמנטים העיצביים של ע"ש והצרות של תעלת השידרה.

הזמן הקצר שחלף מהתאונה ועד בדיקת CT והמעורבות הנרחבת של ע"ש ואופיים של הממצאים המתוארים מעידים על כן שלא מדובר בתוצאת חבלה כי אם שינויים ניווניים מובנים של ע"ש.

צדקה הוועדה מהדרג ה- 1 שקבעה שהתלונות שהביאו להתערבות.... תלונותיו הנוכחיות של המערער, מגבלותיו הגופניות (והצלקת הנוכחית) אינם קשורים באופן כלשהו לחבלה כי אם תוצאת התהליך הניווני של ע"ש. מסיבה זו קובעת הוועדה כי לא נותרה נכות תפקודית מעבר לזו שנקבעה עבורו בעבר. אין החמרה.

בבדיקה נוירולוגית, ללא ניוון שרירים ללא חסר מוטורי. רפלקסים גידיים הופקו ב- 4 גפים שווים. תגובה פלנטרית דו צדדי.....

הוועדה דוחה את הערר".

1. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

טענות הצדדים

1. לטענת המערער טעתה הוועדה בפרשנות שנתנה לממצאי הבדיקות האובייקטיביות של המערער, תוך התעלמות מוחלטת מחוו"ד של פרופ' נרובאי. עוד נטען כי טרם התאונה המערער לא סבל ממגבלות בגבו ומאז קרות התאונה הוא סובל מבעיות ומגבלות בגבו המלוות בסיפטומים בלתי נעימים המשביתים אותו לסירוגין עד כדי הזדקקות לניתוח בגב, שאותו המערער חרד לעבור, ולכן אין כל ספק כי כאביו ומגבלותיו הנ"ל קשורים לתאונה.
2. עוד מוסיף המערער כי הוועדה טעתה כאשר ניתקה את הקשר הסיבתי בין חבלות המערער ובין התהליך הניווני ממנו סובל באותו מיקום בדיוק. דהיינו, גם אם קיימת היצרות של התעלה הספינלית על רקע שינויים ניווניים כפי שפירשה הוועדה, הרי שהמערער יטען כי עקב פגיעתו בתאונה ונוכח הממצאים החבלתיים נהיר הוא שחבלתו היא שתרמה וגרמה להחשת השינויים הניווניים טרם עת ועל כך הוועדה הייתה צריכה לתת את דעתה.
3. המערער ממקד את ערעורו במספר תחומים:
   1. לעניין התחום האורטופדי נטען, כי הוועדה התעלמה מחוות דעת פרופ' נרובאי (אך, כאמור, קיימת הסכמה מצד מצד המשיב לעניין זה).
   2. לעניין התחום הפלסטי נטען, כי בעקבות החמרה בכאבי הגב וחרף קבלת טיפולים רפואיים, נאלץ המערער לעבור ניתוח לכריתת שני דיסקים בעמוד שדרה מותני. לפיכך, שגתה הוועדה שעה שניתקה את הקשר הסיבתי בין הניתוח שעבר המערער בגבו (אשר הותיר צלקת ניתוחית) ובין התאונה. המערער מציין, בהקשר זה, כי הוא סובל מצלקת ניתוחית ארוכה באורך כ- 10 ס"מ, מכערת, מכוערת, מעקצצת, רגישה למגע והיה על הוועדה לתת דעתה לעניין.
   3. לעניין התחום האורולוגי נטען, כי שגתה הוועדה הרפואית שעה שלא נתנה דעתה ביחס לתופעות הנלוות לחבלה בעמוד שדרה מותני מהם סובל המערער ובין היתר, בעיה אורולוגית של הפרעות במתן שתן. כמו כן שגתה הוועדה בכף שהתעלמה ולא נתנה תשומת ליבה למכלול תלונותיו ומגבלותיו של המערער בתחום זה ובין היתר כי נאלץ לעבור זריקות אפידורליות רבות וטיפול תרופתי, לא מסוגל לרוץ ומתקשה לעלות במדרגות, סובל מכאבים עזים לאורך עמוד השדרה, הגוברים לאחר השתעלות והתעטשות וכו'.
4. בדיון שנערך בפני כב' הרשם סילורה, הוסיף ב"כ המערער וטען כי הועדה לא התייחסה לכל סעיפי הערעור, לא התייחסה לכל המסמכים הרפואיים שבתיק לרבות ממצאי בדיקות ה- CT במלואם וה- MRI ואף לא טרחה לעיין בדיסק ממצאי הבדיקות. לטענתו, קיימת התעלמות מהעובדה שבעקבות האירוע, בגינו ניתן אישור, ההחמרה טופלה ממושכות במרפאת כאב. לטענת המערער, שלילת ההחמרה אינה הגיונית. היא אינה יכולה להתבצע באופן שרירותי. המערער לא בחר לעבור ניתוח על דעת עצמו.
5. המערער דוחה כל ניסיון לייחס את מלוא ההחמרה והניתוח למצב ניווני שכן הוא לא היה סימפטומטי (היינו: לא סבל מהליקויים מהם סובל כעת) עד למועד התאונה. לפיכך, על הועדה הרפואית להסביר את השוני בין קביעתה לדרך בה אובחן המערער במשך השנים מאז האירוע. הוועדה סימנה את מטרתה מלכתחילה - דחיית ההחמרה. לפיכך, לטענתו, קביעת הוועדה הינה קביעה מקפחת ונועדה למנוע ממנו זכויות המגיעות לו על-פי דין.
6. בנסיבות אלה אף מתבקש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש, שכן קיים חשש שהועדה נעולה בעמדתה.
7. המשיב מסכים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה לעררים על מנת שתעיין בחוות דעת פרופ' נרובאי מיום 19.4.12 ותשקול בשנית עמדתה לנוכח האמור בה, זאת מאחר שלמקרא פרוטוקול הועדה לעררים מיום 20.5.12, עולה כי אין התייחסות לחוות הדעת הנזכרת.
8. מנגד, המשיב סבור שיש לדחות את יתר נימוקי הערעור. הועדה פעלה כדין, שמעה את טיעוני המערער וב"כ. ב"כ המערער הגיש ערר מפורט ביותר הכולל מסמכים רבים, לרבות חוות הדעת. הועדה ציינה כי עיינה וקראה את תיקו הרפואי, הסבירה ונימקה היטב החלטתה ויש חשיבות למקרא פרוטוקול הועדה ביחד עם ממצאי בדיקת CT מיום 2.7.06 אשר צורפה לנימוקי הערעור.
9. עוד טוען המשיב, כי טענות המערער הינן רפואיות וניכר כי הוא חולק על עצם הקביעה הרפואית של הועדה. אשר לבקשה להחליף את הרכב הוועדה, הרי שאין מקום להורות כך שכן, מדובר בוועדה שישבה לראשונה ולא מכוח פסק דין. למקרא פרוטוקול הועדה אין ולו בדל של ראיה לכך שהוועדה היתה נעולה בדעתה. נהפוך הוא. הועדה ניתחה את מסקנותיה באופן מנומק ומפורט.
10. לאור כל זאת, סבור המשיב שיש לדחות את יתר נימוקי הערעור למעט ההסכמה שניתנה בתיק.

דיון והכרעה

לאחר ששבתי ובחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו לתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו, וזאת מן הטעמים שלהלן.

1. הלכה פסוקה וידועה היא בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006)).
2. בנוסף יצוין, כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130).
3. בענייננו, טענות המערער מכוונות כנגד שיקול דעתה הרפואי של הועדה אשר לבית הדין אין סמכות להתערב בו. על פי ההלכה הפסוקה, בית הדין אינו שם עצמו כמומחה לרפואה והוא אינו קובע את דרגת הנכות של הנפגע מאחר וזהו תפקיד הועדה. 
4. מעיון בפרוטוקול ישיבת הוועדה עולה כי הוועדה התכנסה בהרכב נכון אשר כלל מומחים בתחום הפגימות של המערער. הוועדה שמעה את תלונות המערער וב"כ בקשב רב, עיינה בתיק הנכות על מסמכיו לרבות בערעור המבוטח וביצעה בדיקה קלינית במערער.
5. הוועדה מציינת כי בדיקת CT, שבוצעה כשנה לאחר התאונה מיום 2.7.2006, מדגימה שינויים ניווניים ניכרים ביותר לכל אורך עמוד שדרה מותני כאשר הזמן הקצר שחלף מהתאונה ועד בדיקת CT ואופיים של הממצאים מעידים על כך שלא מדובר בתוצאות חבלה כי אם שינויים ניווניים מובנים של עמוד שדרה.
6. הנמקת הוועדה ברורה, ניתנה לאחר שביצעה בדיקה קלינית במערער ואין כל קושי לעמוד על הלך רוחה, כאשר הוועדה מעריכה על פי שיקול דעתה הרפואי ובמסגרת סמכותה את אחוזי הנכות שיש ליתן למערער וקביעת הוועדה לעניין זה הינה עניין רפואי המבוסס על שיקול דעתה המקצועי של הוועדה ובית הדין לא יתערב בקביעה זו. הדבר נכון גם לעניין קביעת הוועדה בתחום הנוירולוגי.
7. לא נעלמו מעיניי טענות המערער על כך שעד לתאונה לא סבל כלל ממגבלות בגבו וכן מליקויים במישורים נוספים וכן הטענה לפיה עבר ניתוח בגבו כאשר המערער לא בחר לעבור את הניתוח על דעת עצמו.
8. בנסיבות אלה, הגם שעל פני הדברים לא נפלה טעות משפטית בעבודת הוועדה, מאחר ועסקינן בתחום הביטחון הסוציאלי ומאחר שעניינו של המערער מוחזר לוועדה ממילא לצורך התייחסות לחוות דעת פרופ' נרובאי, סבור אני כי יש להיענות לבקשת המערער ולהורות לוועדה להסביר מדוע היא מייחסת למערער את מצבו על רקע מצב ניווני, שעה שלדברי המערער הוא לא סבל ממגבלות כלשהן עד למועד התאונה.
9. בנסיבות העניין, לא מצאתי לנכון להורות על החלפת הרכב, שעה שלא עולה כי הוועדה נעולה ומקובעת בעמדתה.

סוף דבר:

1. הערעור מתקבל בחלקו.
2. בהתאם להסכמת המשיב - עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים על מנת שתעיין בחוות דעת פרופ' נרובאי מיום 19.4.12 ותשקול בשנית עמדתה לנוכח האמור בה, זאת מאחר שלמקרא פרוטוקול הועדה לעררים מיום 20.5.12, עולה כי אין התייחסות לחוות הדעת הנזכרת.
3. הוועדה תנמק החלטתה ותזמן את המערער וב"כ לטעון בפני הוועדה.
4. בנוסף, הוועדה תסביר במנומק מדוע היא מייחסת למערער את הליקויים בגב ובתחומים הנוספים על רקע מצב ניווני, שעה שלדברי המערער על למועד התאונה כלל לא סבל ממגבלות.
5. בנסיבות העניין ולאור התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות.

הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה בתוך 30 ימים

ניתן היום, כב' ניסן תשע"ג, (02 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.