פתח דבר:

1. לפני ערעור על החלטתו של בימ"ש השלום לתעבורה בחיפה, (להלן – "בימ"ש קמא"), אשר ניתנה ביום 20.6.12, על ידי השופט שלמה בנג'ו בתיק 4595-01-12.

2. השאלה המתעוררת בערעור שבפני היא: האם יש למערער זכות ערעור שני על החלטת בימ"ש קמא לאחר מתן פסק דין בענייננו על ידי בימ"ש מחוזי?

ההליכים הקודמים:

3. א. המערער הובא לדין בבימ"ש קמא בגין כך שביום 28.10.11 נהג ברכבו במקום ציבורי ובהיותו שיכור. בדיקת הינשוף הראתה כי בגופו של המערער מצוי 305 מק"ג אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף .

ב. על יסוד העובדות הנ"ל יחסה לו המשיבה עבירות לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה, [נוסח חדש], תשכ"א–1961 – (להלן – "הפקודה"), סעיף 64ב (א) לפקודה, סעיף 39א לפקודה ותקנה 169א לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

ג. המערער זומן לדיון ליום 13.2.12 ולא התייצב, על כן, נידון בהעדרו לעונשים הבאים: 2000 ₪ קנס שישולם בארבעה תשלומים, 24 חודשי פסילה בפועל וששה חודשי פסילה על תנאי לשלוש שנים.

ד. המערער הגיש ביום 23.2.12 לבימ"ש קמא, בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו; בקשה שנדחתה בהתאם להחלטה מיום 25.2.12.

ה. על ההחלטה הנ"ל ועל פסק הדין שניתן בהיעדר, הגיש המערער ערעור בעפ"ת 51583-02-12 שנידון בפני השופט א. אליקים, (להלן – "הערעור הראשון"). השופט אליקים דחה ביום 28.3.12 את ערעורו הראשון של המערער.

ו. למרות פסק הדין של בימ"ש זה בערעור הראשון, פנה המערער ביום 18.5.12, שוב באמצעות בא כוחו לבימ"ש קמא בבקשה חדשה "לעיון חוזר"; בקשה שנדחתה ביום 20.6.12, על ידי בימ"ש קמא.

ז. על ההחלטה דנן מופנה הערעור שבפני.

טענות המערער:

4. המערער שב והעלה את טענותיו שהעלה בפני בימ"ש קמא ובערעור הראשון, תוך התייחסות לתעודה הרפואית אליה התייחסו בתי המשפט בהליכים הקודמים והחליטו שלא לקבלה כעילה מוצדקת להיעדרות מן הדיון מהנימוקים שפורטו שם.

5. המערער הוסיף והעלה טענות עובדתיות בנוגע לאופן ביצוע בדיקת הינשוף ושלדבריו הבודק לא החליף את הפיה של הינשוף, טענה שלא הועלתה קודם לכן ואף הוא לא טרח להסביר מדוע היא מועלית רק עתה ובשלב זה.

6. לטענת המערער הוא פנה פעם נוספת לבימ"ש קמא בבקשה לעיון חוזר על יסוד פסק דינו של השופט אליקים בערעור הראשון.

7. כאן המקום להביא את דברי השופט אליקים בפסק דינו בערעור הראשון שם כתב כי :

" ..ניתן היה לצפות מהמערער לאחר שקרא את החלטת ביהמ"ש לנסות ולבקש למשל עיון חוזר על ידי הנמצאת אישור רפואי קביל או הסבר מהרופא שחתום על האישור. המערער בחר בדרך של לחלוק על קביעת בימ"ש קמא בדרך של הגשת ערעור ...."

8. המערער הרחיק לכת והעלה בפני טענות לעניין העונש במסגרת הערעור השני, למרות שטענות אלו נדחו בערעור הראשון.

טענות המשיבה:

8. המשיבה סבורה כי הערעור הוגש בחוסר סמכות.

9 המשיבה טענה כי המערער לא הצביע על הוראה שבדין, עליה הוא מבסס את ערעורו השני. הערעור חסר כל יסוד ודינו להידחות על אתר.

10. המערער מנסה בדרך לא מקובלת "לעקוף" החלטות של ערכאות קודמות ועל כן ביקש למחוק את הערעור מחוסר סמכות.

דיון והכרעה:

11. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בהחלטות ובפסק הדין של בימ"ש קמא, בהודעת הערעור הראשונה, בפסק הדין של השופט אליקים בערעור הראשון ושמעתי את טענות הצדדים, מחליט אני לדחות את הערעור.

12. כל בר בי רב, הקורא את פסק הדין של השופט אליקים, בערעור הראשון, יבין היטב כי הוא לא נתן למערער הזדמנות נוספת לפנות שוב לבימ"ש קמא בבקשה חדשה לעיון חוזר. הערעור הראשון נדחה ודרכו של המערער הייתה פתוחה רק לבימ"ש עליון, במסלול של בבקשת רשות ערעור ומשלא פנה בדרך זו, הרי שההליכים הסתיימו והפכו לחלוטים.

13. הדרך בה הלך המערער אינה מבוססת על הדין ולכן היה ראוי שלא לקבל את הבקשה לעיון חוזר בבימ"ש קמא ובוודאי שלא לקבל את הודעת הערעור השנייה בבימ"ש זה, בדרך של דחייתה בהחלטה מנהלית, וחבל שלא נעשה כך.

14. לא זו אף זו, שהדרך בה הלך המערער, אינה ראויה ויש בה כדי להעמיס על בתי המשפט ובעיקר, בימ"ש לתעבורה, שממלא הוא כורע תחת העומס הרובץ על כתפיו. יפים לענייננו הדברים שכתב השופט א. רובנשטיין ברע"פ 2673/11 מיטל זימנר נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום ....), שם כתב:

" בתי המשפט לתעבורה עמוסים לעייפה, וקשה מאוד, מקום שנאשם זומן כדין, לאפשר באופן גורף וככלל הליכים מייגעים של הזמנה חוזרת על כל המשתמע." - דברים יפים והולמים ענייננו.

15. הדרך בה בחר המערער ללכת, מהווה דוגמה קלאסית לניצול לרעה של הליכי בית המשפט והנסיבות מצדיקות חיוב בהוצאות, חרף העובדה שמדובר בהליכים פליליים ולמרות שהמשיבה לא ביקשה זאת.

16. אכן מקובלת עלי טענת המשיבה שהן הבקשה לעיון חוזר והן הערעור שבפני, הוגשו שלא כדין. אין לומר שבכך חוסם בית המשפט את הגישה לערכאות בפני מי שזקוק לסעד על פי דין, אלא גישה זו באה ליישם את סופיות הדיון בהליך משפטי.

16. אשר על כן, ועל יסוד האמור לעיל אני דוחה את הערעור ומחייב את המערער לשלם לטובת אוצר המדינה הוצאות בסך של 2000 ₪. התשלום יהיה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

17. עם דחיית הערעור נדחית בזה, גם כן, הבקשה לעיכוב ביצוע.

18. המזכירות תשלח לצדדים עותק פסק דין זה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, יג אלול תשע"ב, 31 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.