לפני:

הנשיאה ורד שפר

נציג ציבור (עובדים) מר אברהם אלמליח

נציג ציבור (מעבידים) מר ישראל שוטלנד

החלטה

1. התובעת פנתה לנתבע, וביקשה להכיר בליקויים מהם היא סובלת בכתף ימין, בשורש כף היד ובעמוד שידרה מותני כנובעים מתנאי עבודתה כמטפלת במעון לחוסים סיעודיים, על דרך המיקרוטראומה.

תביעתה נדחתה, שכן להשקפת הנתבע הליקויים הנטענים נובעים ממצב תחלואי טבעי, שאין לו קשר לתנאי עבודתה של התובעת.

מכאן התביעה שבפנינו.

2. שמענו את עדות התובעת, שהייתה מהימנה, וב"כ הנתבע, למעשה, לא חלק על תוכנה, אלא שלגישתו לא היה בגרסת התובעת כדי להקים את התשתית העובדתית הנדרשת לעניין תורת המיקרוטראומה.

3. להלן אם כן, העובדות הרלוונטיות, כעולה מגרסתה של התובעת שהובאה בתצהירה ובחקירתה בפנינו, בכל הנוגע לאופייה של עבודתה במשך השנים –

א. התובעת ילידת שנת 1958.

ב. התובעת עבדה כמטפלת במעון "נופים מגדל העמק", וזאת החל משנת 1993, ובמשך כתשע עשרה שנים.

ג. במסגרת עבודתה במעון, התובעת טיפלה בחוסים סיעודיים ומוגבלים.

ד. משנת 1993 ועד לשנת 2006, התובעת עבדה במחלקה סיעודית, ולאחר מכן במחלקת "א' סיעודי+ מורכב".

ה. בתקופה בה עבדה התובעת במחלקה הסיעודית כללה עבודתה, מהבחינה הפיזית, פעולות שעיקרן הרמות מטופלים. כך שעד שנת 2003, התובעת נהגה להרים מספר פעמים כ- 12 מטופלים שרובם מרותקים לכיסא גלגלים, באופן שהרימה 30 הרמות במשמרת.

החל משנת 2003, ולצורך הרמת המטופלים, החלה התובעת לעשות שימוש במנוף, וזאת להוציא מטופלים מסוימים כמו מטופלים עם פצעי לחץ, בעיות נשימה וכד'. כך שהחל מאותה תקופה, התובעת נהגה להרים 15 מטופלים באמצעות המנוף ו- 15 מטופלים ללא מנוף.

ו. במחלקת "א' סיעודי+ מורכב", התובעת טיפלה ב- 8 חניכים, ששניים מהם היו מרותקים לכיסא גלגלים, והיתר עם קשיי הליכה, מבניהם שניים עיוורים.

במסגרת זו התובעת טיפלה בחניכה ששקלה 90 ק"ג, אשר בשל נטייתה לברוח ולזרוק עצמה על הרצפה, נדרשה התובעת להרים אותה באמצעות מנוף, וגם בכך נדרש ביצוע מאמץ פיזי הכרוך בגלגולה של המטופלת ברשת של המנוף וחילוצה לאחר מכן.

כמו כן התובעת טיפלה בששה מטופלים, אשר לצורך ניודם נדרשה צורך לאחוז אותם מתחת לבית השחי.

בנוסף, התובעת נהגה לעזור למטופלים להיכנס למקלחת, להושיבם על כיסאות גלגלים ולאחר מכן להרימם, להושיבם על המיטה ולהלבישם.

ז. המטופלים שקלו בין 70 עד 90 ק"ג.

ח. במהלך תקופת עבודתה, התובעת עבדה במשמר בוקר בין השעות 06:00 ועד שעה 14:00 ומשמרת צהריים בין השעות 14:00 עד 21:00, וקיימים שבועות בהם עבדה במשמרות לילה. לעיתים התובעת עבדה במשמרות רצופות, וזאת בערך פעמיים עד שלוש פעמים בחודש.

4. ההיבט המשפטי

על פי ההלכה הפסוקה, פגיעה מסוג מיקרוטראומה היא תוצאה של צירוף של מקרים שכל אחד מהם הוא בעל אופי תאונתי, ניתן לאיתור בזמן ובשטח, ואשר הצטברותם גורמת לפגיעה ולנזק.

על מנת ליישם את תורת מיקרוטראומה לצורך הוכחת קיומה של תאונת עבודה על המבוטח להוכיח שהייתה סדרה של פגיעות זעירות נפרדות החוזרות ונשנות שכל אחת מהן גרמה נזק זעיר משלה עד שהתהווה במצטבר נזק רבתי (דב"ע מז/ 0-128 ד"ר יהודה פלדמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 225, דב"ע שן/0-232 המוסד לביטוח לאומי - רבוס חסאן, פד"ע כג 31).
לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, ללא הפסקה ביניהן, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע וניתן לבודד פעולות אלו אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו (עבל 25130-01-11 מיכאל יושבאייב - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 17.06.12).

יצוין, כי במספר לא מועט של מקרים הוכר הליקוי בגב כפגיעה בעבודה על פי יסודותיה של תורת המיקרוטראומה (ראה, עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 529, עב"ל 451/08, אליהו שחף - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 31.5.09, וראה ספרו של דר' שאול קובובי, רמ"ח ושס"ה – סוגיות בתאונות עבודה, עמ' 2).

5. לטענת ב"כ הנתבע, אין למצוא בתיאור עבודתה של התובעת את התשתית העובדתית הנדרשת לעניין תורת המיקרוטראומה, שכן - עבודה פיזית כשלעצמה אינה הוכחה לקיומה של תשתית עובדתית לעניין מיקרוטראומה. כתימוכין לגישתו, הפנה ב"כ הנתבע להלכות שניתנו בבית הדין הארצי בהם נדונו לטענתו נסיבות דומות לעניינה של התובעת, שעניינן תביעות של מטפלות סיעודיות שעבדו בבתי אבות או בבתי חולים, ואשר נדחו על ידי בית הדין וזאת לאחר שנמצא כי הפעולות שנדרש לעשותן (כמו רחיצות, החלפת מצעים, הלבשה, האכלה וכד') הינן פעולות בלתי זהות ומגוונות.

ב"כ הנתבע ביקש להפנות לכך שבאותן הלכות נקבע, כי טיב אותן עבודות אינו עונה על התשתית העובדתית הנדרשת על פי תורת המיקרוטראומה, שכן מדובר במגוון של תנועות ותנוחות רבות שהתבצעו כמו עמידה, ישיבה, התכופפות, הרמה וכד'.

ב"כ הנתבע הפנה לפסק הדין שניתן בעבל 21703-04-11 צביה אשוול – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 10.05.12), וכן לפסק הדין שניתן בעבל 204/06 מרוסיה חיימוב – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 22.10.07).

6. אשר לדעתנו –

אומנם, מסכימים אנו עם הטענה לפיה ככלל, עצם קיומו של מאמץ פיזי המבוצע במסגרת העבודה - אין בו כשלעצמו כדי לענות על התנאים הבסיסיים הנדרשים לצורך יישומה של תורת המיקרוראומה, ועל הטוען לקיומה של התורה להניח תשתית עובדתית ברורה של פעולות חוזרות ונשנות אשר יש בה להצביע על פעילותיו באופן זהה במהותה.

יחד עם זאת, מוצאים אנו כי בעניינה של התובעת הונחה תשתית עובדתית כזו.

לא קיבלנו את טענות ב"כ הנתבע המבקש ללמוד גזירה שווה מפסקי הדין אליהם הפנה במסגרת טיעוניו – לנסיבות עבודתה של התובעת.

מעיון בפסקי הדין שהוזכרו, עולה כי אכן מדובר במקרים העוסקים בעבודות שבמסגרתן בוצעו מגוון רב של פעולות כמו, פעולות ניקיון למיניהן, רחיצה, הלבשה האכלה, הפשטה, החלפת מצעים, פינוי אוכל, סידור ארונות וכד'.

שונים הם הדברים בענייה של התובעת, שכן  סבורים אנו שניתן להסתפק בפעולות כפי שתוארו לעיל, תוך בידודן מכלל הפעולות האחרות שעושה התובעת במסגרת עבודתה, ולראות בהן, לכאורה ולצורך שלב זה של הדיון, כתשתית ראשונית ובסיסית, לפחות מבחינת ההיבט העובדתי, לצורך בחינת קיומה של תורת המיקרוטראומה.

לפי המתואר בתצהיר התובעת ובדברים שהושמעו מפיה בפנינו, ושלא נסתרו, עולה כי עיקר עבודתה היה בהרמות של מטופלים במשקלים כבדים – בין 70 עד 90 ק"ג. התובעת בצעה את אותה עבודה בחזרתיות ובמשך שנים רבות ובמהלך שעות רבות ביום עבודתה. אמנם התנועות אינן זהות לחלוטין, אך ברי שהן דומות במהותן ולכאורה פועלות על מקום מוגדר – הכתף, היד ועמוד השדרה, והמצדיקות לטעמנו, בחינתן בהיבט הרפואי הדרוש לצורך הקביעה הסופית בדבר יישומה של תורת המיקרוטראומה.

6. אשר על כן, ולצורך קביעת הקשר הסיבתי-רפואי בין הליקויים מהם סובלת התובעת לבין תנאי עבודתה כמתואר לעיל, אנו ממנים כמומחה רפואי מטעמו של בית הדין את דר' דוד יפה, מומחה באורטופדיה.

7. על ב"כ הנתבע לזמן את מלוא החומר הרפואי הרלבנטי לתובעת, ולאחר שהחומר יתקבל בבית הדין תשוגר ההחלטה למומחה.

8. מותב בית הדין מסמיך את אב בית הדין להפנות למומחה שאלות כמו גם הבהרה, ככל שהדבר יידרש.

9. התיק מועבר למעקב מחלקת המנ"ת לבדיקת הגעת החומר הרפואי.

ניתנה היום, יא' אדר תשע"ג, (21 פברואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.