לפני:כב' השופט אלכס קוגן

פסק דין

1. לפני ערעור של מר שלמה שקד (להלן: "המערער") על החלטה של ועדה רפואית לעררים מיום 22.5.12, אשר קבעה למערער נכות רפואית כללית ומשוקללת בשיעור של 65% בגין סכרת עם סיבוכים לפי פריט 4(6)(א).

2. הוועדה מיום 22.5.12, התכנסה בהתאם לפסק דין שניתן ביום 20.12.11, על ידי כב' הרשמת שגית דרוקר ולפיו הוחזר עניינו של המערער לוועדה בהרכב שונה על מנת שתדון מחדש בערר שהוא הגיש.

3. בשולי הדברים יצויין, כי לפני שניתן פסק הדין מיום 20.12.11, היה פסק דין קודם מיום 11.7.10, שניתן על ידי מותב זה והשיב את עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב, אך עלינו לזכור, שתפקידה של הוועדה הרפואית לעררים מיום 22.5.12, לפעול בהתאם להוראותיו של פסק הדין האחרון שניתן ביום 20.12.11 שממילא שינה את הרכב חברי הוועדה.

4. עיון בפרוטוקול הוועדה מיום 22.5.12, מעלה, כי המערער הופיע בפני הוועדה וחתם על תלונותיו לפי הפירוט הבא:

"סכרת מ- 89 מטופל באינסולין משנת 89 מטופל באינסולין. לא מתפקד בגלל הסכרת, לא מאוזן, נע בין 40 עד 400.

מקבל שני סוגי אינסולין ארבע פעמים ביום, הזרקות בסה"כ 40... כלומר כ- 60 יחידות.

לגבי הרגליים עברתי בדיקה במכון מור סובל מקשיי הליכה כאבים ושריפה ברגליים. רוב הזמן בבית כי קשה לי ללכת. איכות חיי לא טובה בגלל שאני לא מאוזן."

5. בהרכב הוועדה הרפואית לעררים ישבו שלושה רופאים מומחים בתחומים פנימאי, נוירולוג ופסיכיאטר.

הוועדה עברה על תיקיו הרפואיים של המערער וציינה, כי הוא מטופל באינסולין בצורה שאינה מאוזנת באופן אופטימלי. הוועדה ציינה, כי לא מצאה עדות לנפרופתיה, תפקודי כליה תקינים וצויינו הערכים של ההמוגלובין.

הוועדה ציינה בפרוטוקול, כי המערער לא אושפז בגין סיבוכי סכרת חריפה וכרונית בשנה האחרונה.

6. הוועדה בדקה את המערער וציינה, כי הוא במצב כללי ותזונתי תקין, לחץ הדם והדופק שלו היו תקינים.

הוועדה לא מצאה סימני אי ספיקת לב, לא נמצאו ממצאים של הגדלת איברים פנימיים ולא נמצאה בצקת היקפית כאשר הדפקים הפריפריים נמושו היטב.

לדעת הוועדה המערער סובל מנוירופתיה קלה שאינה עולה על 30%.

7. המערער נבדק בוועדה גם מבחינה נוירולוגית כאשר ההחזרים הגידיים הופקו תקינים ושווים בארבעת הגפיים, כח גס נמצא שמור.

הוועדה ציינה את ההפרעה הקיימת בתחושתו של המערער "בצורה של גרביים וכפפות".בענין זה התייחסה הוועדה לבדיקת E.M.G משנת 2002 שנמצאו סימני של נוירופתיה סנסורית.

8. בעקבות תלונתו של המערער על פגיעה בראייה, הוא הופנה לבדיקה בתחום העיניים ונבדק ביום 3.5.12, על ידי ד"ר מיכאל פיינר – מומחה לרפואת עיניים.

תלונותיו של המערער בגין הפגיעה בעיניו נרשמו מפיו, הן לגבי מחלת הסכרת ממנה הוא סובל והן לגבי תלונתו בדבר החמרה בראיה שלו והקטרקט.

היועץ בתחום העיניים בדק את המערער וציין את ממצאיו לפיהם חדות ראייתו של המערער עם חריר 6/15 בכל עין.

מומחה העיניים התייחס לניתוח שעבר המערער להשתלת העדשה וקבע למערער נכות בשיעור של 0% בגין רטינופתיה סכרתית ונכות נוספת בשיעור של 20% בגין ליקוי ראיה לפי פריט 52(א)(3)(4) – נכות זו מנופה.

9. במסגרת הערעור שהגיש המערער בבית הדין, הוא מעלה טענות בעיקר כנגד מותב זה.

כך גם טוען המערער בערעורו שהנכות הרפואית שנקבעה לו בוועדה בשיעור של 65% אינה משקפת את מצבו הרפואי ולטענתו יש מקום לקבוע לו נכות בשיעור של 90% ומעלה.

10. ביום 2.4.13, הגיש המערער השלמת טיעוניו כתגובה לטיעוניה של ב"כ המשיב ובמסגרת השלמת טיעונים זו טען, כי תיקו הרפואי שעמד בפני הוועדה כולל "רבבות מסמכים ואין סיכוי שקראו ועיינו בהם בחצי שעה ופסחו על מצב קשה בראיה, פגיעה ברישתית וכן קשיים בהליכה בשל נוירופתיה קשה." כך גם מלין המערער כנגד פרוטוקול הוועדה הרפואית שנרשם בכתב יד באופן שלטענתו לא קריא ומבקש לחייב את הוועדה להקליד את הפרוטוקול.

11. לטעמה של ב"כ המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה אשר בדקה את המערער בצורה ראויה, מקיפה ומעמיקה.

עוד טוענת ב"כ המשיב, כי המערער צרף במסגרת הערעור שהוא הגיש לבית הדין מסמכים לגבי דלקת חניכים עם טיפול אנטיביוטי, אלא שמועדם של מסמכים אלו מאוחר למועד כינוסה של הוועדה הרפואית נשוא ערעור זה ולכן אינם יכולים להוות נימוק לקבלת הערעור.

12. יודגש, כי המערער מעלה בעיקר טענות רפואיות לגבי טעויות רפואיות שלשיטתו נפלו בהחלטת הוועדה בכך שקבעה לו נכות רפואית נמוכה יותר ממה שצריך.

סמכותו של בית הדין לעבודה לדון ב"שאלה משפטית בלבד." (ראה סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995).

בית הדין אינו מתערב בשיקול דעתה הרפואי של הוועדה והוא בוחן את החלטת הוועדה באספקלריה של המשפט המינהלי.

13. בהתאם לתקנה 24(ד) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956, דיוני הוועדה ירשמו בפרוטוקול ועל פי תקנה זו אין כל חובה שהפרוטוקול יהיה מוקלד ולא ירשם בכתב יד.

אכן, במועד הדיון שהתקיים לפני, כאשר עיינתי בפרוטוקול הוועדה שסרוק במחשב, היה לי קשה לקרוא אותו. זו הסיבה שהוריתי לב"כ המשיב לצרף לטיעוניה פרוטוקול קריא וכך היא אכן עשתה.

לו סברתי, כי הפרוטוקול של הוועדה הרפואית לעררים נשוא הערעור שלפני אינו קריא, הייתי מורה למוסד לביטוח לאומי להקליד את הפרוטוקול הנ"ל, אך בפועל מצאתי את הפרוטוקול כקריא ולכן אינני רואה כל טעם להורות על הקלדתו.

14. עיון בטיעוני הצדדים, בפרוטוקול של הוועדה הרפואית לעררים ובכל המסמכים שלפני מעלה, כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה המצריך התערבותו של בית הדין.

הוועדה רשמה מפיו של המערער את כל תלונותיו והתייחסה אליהן באופן מקיף וראוי, תוך כדי הפנייתו גם למומחה בתחום העינים.

אין הוועדה הרפואית מחוייבת להתייחס לכל מסמך ומסמך בתיקו הרפואי של המערער שלפי דבריו כולל מסמכים רפואיים רבים מאוד, אלא חובתה של הוועדה להתייחס אך ורק למסמכים הרפואיים המהותיים כגון בדיקת E.M.G אשר זכתה להתייחסותה של הוועדה.

15. אשר על כן, אני דוחה את הערעור.

לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק דין זה וזאת תוך 30 יום מהמועד שיומצא להם פסק הדין.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ג, 02 אפריל 2013, בהעדר הצדדים וישלח אליהם.