1. לפניי בקשה לסילוק על הסף של התביעה שכנגד.
2. בכתב התביעה המקורי טען התובע כי במקרקעין הידועים כגוש 10013 חלקה 102 – הגובלים במקרקעין שבבעלותו בוצעה בנייה שלא כדין. לטענתו, בנייה זו מסבה לו נזקים רבים ובין היתר מורידה את ערך הקרקע שבבעלותו ומהווה מטרד. המבקש עתר לצו עשה אשר יורה למשיבות – המשיבה מס' 1 בעלת המקרקעין והמשיבה מס' 2 - בעלת זכות החזקה והשימוש בהם, לסלק ולהרוס לאלתר את המבנים שנבנו ללא היתר ושלא כדין במקרקעין הגובלים ולעצור באופן מיידי את השימוש בהם. לחלופין, עתר הוא כי יינתן צו ע"י ביהמ"ש המורה על הריסת המבנים, ובמקרה שכזה ישלמו המשיבות סך של 80,000 ₪ על מנת שהמבקש יפעל בעצמו להריסת המבנים.
3. בכתב התביעה שכנגד טענה המשיבה 1 – באמצעות מנהל מקרקעי ישראל (להלן: קק"ל) כי המבקש – חוכר מכוח אישור מאת קק"ל, בנה בחלקה 99 בגוש 10013 שתי יחידות דיור נוספות ללא אישור, וללא ששילם בגינן דמי היתר. על כן עתרה קק"ל לצו הריסה ולצו הפסקת עבודות, מאחר והמבקש בנה על מקרקעין בבעלות המשיבה מס' 1 ללא היתר בנייה כחוק.
4. המבקש טוען בבקשתו כי כתב התביעה שכנגד מכיל טענות שאין בינן לבין התביעה המקורית כל קשר. כתב התביעה שכנגד מתייחס לחלקה אחרת שאין בינה לבין החלקה מושא התביעה שכנגד כל קשר ועל כן אין מקומן של הטענות המתייחסות לחלקה אחרת ולמסכת עובדתית אחרת בכתב תביעה שכנגד. לשיטת המבקש, כל מטרת הגשת התביעה שכנגד הינה השחרת פניו של המבקש וסרבול ההליכים, וזאת אין להתיר. המבקש עותר לסילוק על הסף של התביעה שכנגד, ולמחיקת הטענות מכתב ההגנה שאינן רלוונטיות לתביעה המקורית.
5. בקשת המבקש מבוססת על סעיף 51 (א)(4) לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב] התשמ"ד- 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"). לשיטת המבקש, בעל דין יכול להגיש תביעה שכנגד בהתקיים אחד משני תנאים, הראשון הוא ששתי התביעות עוסקות בנושא אחד והאחר הוא, ששתי התביעות נובעות מאותן נסיבות (ראו הנטען בסעיף 7 לבקשה). לפיכך, מאחר ולא מתקיים אחד התנאים הרי לא היה מקום, מלכתחילה, להגיש כתב תביעה שכנגד ויש לסלק את התביעה על אתר.
6. לטענת קק"ל הן הקרקע מושא התביעה המקורית והן הקרקע מושא התביעה שכנגד מצויות בבעלותה, ועל כן די בכך שקיימת זהות בין הצדדים על מנת להגיש תביעה שכנגד, ואילו הצורך בזהות הנושא או הנסיבות מתקיים רק כאשר התביעה שכנגד אינה בסמכותו של בית המשפט בו הוגשה התביעה המקורית. בעניין מחיקת חלקים מכתב ההגנה טוענת קק"ל כי המבקש הוא שעורר את עניין זכויותיו במקרקעין מושא התביעה שכנגד, וכאשר אין הוא בניקיון כפיים – שעה שמסתיר הוא מבית המשפט העבודה שבנה במקרקעין מושא התביעה שכנגד שתי יחידות דיור ללא היתר וללא תשלום דמי היתר, הרי יש לדחות טענותיו בעניין זה.
7. בתשובה לתגובה טוען המבקש כי מן התגובה מובן כי כל מטרת התביעה שכנגד הינה הוכחת חוסר תום ליבו של המבקש, ומטרה זו עצמה מהווה שימוש בחוסר תום לב בזכותה הדיונית של קק"ל דווקא, אשר מגישה "תביעת סרק" לאחר שנים בהן לא נקפה אצבע על מנת לאכוף זכויותיה.

דיון והכרעה

1. בענייננו, המבוקש הוא מחיקת התביעה שכנגד משתי סיבות: האחת – מדובר בתביעה שאינה עוסקת באותן נסיבות ובאותם נושאים בהם עוסקת התביעה העיקרית, והשנייה – כל מטרת הגשת התביעה שכנגד היא השחרת פניו של המבקש, והדבר מהווה שימוש לרעה בזכות דיונית. נדון בשאלות אלה להלן.
2. סעיף 51 (א) (4) לחוק בתי המשפט קובע כי בית משפט שלום מוסמך לדון ב - "תביעה-שכנגד לתביעה אזרחית שנושאן אחד או שהן נובעות מאותן הנסיבות, יהיה שוויו של נושא התביעה-שכנגד אשר יהיה", אולם כאשר גם התביעה שכנגד בסמכותו של בית משפט השלום "סביר להניח כי ניתן לתבוע...גם בנושא שונה או בנסיבות שונות" (גורן, עמ' 52) ודי בכך שתתקיים זהות בין בעלי הדין (שם, עמ' 85).
3. יחד עם זאת, על פי תקנה 53(ב) לתקנות, לבית המשפט מוקנית סמכות "להורות על הפרדת הדיון אם ראה שאין זה מן הראוי לפסוק בתביעה שכנגד במאוחד עם התביעה המקורית". השיקולים להפרדת הדיון הינם השוני בעובדות ובראיות בשתי התביעות והחשש כי בירורן של שתי התובענות יחדיו יכביד, יסרבל ויעכב את בירורה של התובענה העיקרית (ראו למשל: רע"א 210/00 טל שלומוביץ ו-197 אח' נ' שיכון עובדים בע"מ פד"י נד(2) 69; ת"א (מחוזי מר') 30991-06-10 איזוטופיה מולקולר אימג'ינג בע"מ. נ' איסורד בע"מ תק-מח 2011(1), 3518 , 3520).
4. בענייננו, המבוקש הוא סילוק התביעה על הסף רק מן הטעם שלא ניתן להגיש כתב תביעה שכנגד כאשר אין כל קשר בין שתי התביעות. משקבעתי כי ניתן להגיש תביעה שכנגד גם כאשר אין קשר הדוק בין התביעה לבין התביעה שכנגד וכאשר אין הנתבע כופר בסמכות בית המשפט לדון בתביעה שכנגד, הרי דין הבקשה, כפי שהוגשה, להידחות. כמו-כן אין בהחלטתי זו כדי לשלול מן המבקש הזכות להגיש בקשה לפי תקנה 53 (ב) לתקנות.
5. באשר לטענה השנייה – לגבי מטרת הגשת התביעה שכנגד. לא התרשמתי כי אכן כל מטרת התביעה הינה השחרת פניו של המבקש. לטענת קק"ל בכתב התביעה שכנגד בנה המבקש יחידות דיור ללא אישור וללא תשלום דמי היתר. אף שקק"ל לא יזמה כל הליך בעניין זה עד כה, מאחר שהמבקש עורר מיוזמתו את עניין זכויותיו במקרקעין אותם הוא חוכר, ואף עתר לסעד שעניינו הגנה על זכויותיו אלו, לא ראיתי כל פגם בהגשת תביעה שכנגד שעניינה זכויות המבקש במקרקעין אותם הוא חוכר. כך גם אין לומר כי נושאה של התביעה שכנגד שונה הוא, שכן עניינה של התביעה המקורית הינו הגנה על זכויותיו של המבקש במקרקעין אותם הוא חוכר, וזכויות אלו הינן מושא התביעה שכנגד.
6. סוף דבר, הבקשה, כפי שהוגשה, נדחית – על שני ראשיה.
7. המבקש ישלם את הוצאות קק"ל בגין בקשה זו בסך 750 ₪.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ג, 08 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.