1. מונחת בפנינו בקשת המבקש לצו מניעה זמני כנגד תוצאות החלטת ועדת המכרזים במכרז פומבי מספר 18175, למשרת מרכז בכיר באגף הגיור במשרד ראש הממשלה, אליה נבחר המשיב 2 (להלן: הבקשה).

2. הרקע לבקשה ותמצית העובדות הלכאוריות הצריכות לעניין:

[א] המבקש, רב ומורה בהכשרתו, מועסק מאז תחילת שנת 2006 במערך הגיור במשרד ראש הממשלה בתפקיד מרכז בכיר. המבקש מועסק באמצעות חוזה מיוחד שהוארך מעת לעת. זאת נוכח העובדה שהתקבל לעבודה לאחר ראיונות שקיימו עמו סגן יושב ראש מערך הגיור והרב הראשי הראשון לציון. כלומר, שלא על דרך המכרז.

[ב] בעקבות החלטת ממשלה (מס' 3155) משנת 2008, בדבר מבנה ארגוני כולל ואיגום משאבים בנושא הגיור בישראל, כמו גם דין וחשבון של מבקר הפנים במשרד ראש הממשלה שהצביע, בין היתר, על כך שתפקידו של המבקש אינו מאויש בתקן קבוע בשל אי עריכת מכרז למילויו, ובנוסף, פניית נציב שירות המדינה למנכ"ל משרד ראש הממשלה בעניין זה (נספח י"ב לתשובת המדינה מיום 24.7.2012), הוחלט על קיום הליכי מכרז לתפקיד שמילא המבקש.

[ג] מלכתחילה פורסם מכרז פנימי, אליו לא הותר למבקש לגשת, ומשלא הוגשו אליו מועמדויות, פורסם מכרז פומבי, הוא מכרז מספר 18175 למשרת מרכז בכיר - פיקוח על הגיור באזור ירושלים, וזה הצריך לענייננו. למכרז ניגשו 26 מועמדים ובהם המבקש. רק 6 מבין המועמדים ענו על דרישות הסף שהוצגו במכרז. אשר על כן, רק אותם שישה מועמדים זומנו להופיע בפני וועדת הבוחנים. נציין כי לא התקיימו במסגרת המכרז מבחנים בכתב.

[ד] כפי העולה מחומר הראיות (נספח י"ג לתשובת המדינה מיום 28.8.2012) במצורף לטופס המועמדות למכרז צירף המבקש עותקים מתעודות בדבר הסמכתו כרב וסיום לימודי תואר שני בחינוך ויהדות במכון לנדר, אך נמנע מלצרף מכתבי המלצה כלשהם. סעיף 11 בטופס המועמדות שעניינו 'ממליצים' לא מולא על ידי המבקש כלל. במועד הופעתו בפני ועדת הבוחנים ועובר להופעתו בפניה נדרש המבקש למלא "הצהרה בדבר מידע פלילי ומשמעתי למועמד למשרה בשירות המדינה". בטופס הצהיר, כי לא ננקטו נגדו אמצעים משמעתיים לפי סעיף 31 לחוק המשמעת ובהם התראה או נזיפה.

[ה] ועדת הבוחנים התכנסה ביום 8.7.2012. הרכב ועדת הבוחנים היה זה: יושב הראש ונציג נציבות שירות המדינה, מר חזקיהו סאמין (להלן: מר סאמין), שני נציגים מטעם משרד ראש הממשלה: מר שמואל (מולי) יסלזון, ראש אגף הגיור במשרד ראש הממשלה והממונה העקיף על המבקש (להלן: מר יסלזון), מר תומר שרגא, אף הוא נציג משרד ראש הממשלה והממונה הישיר של המבקש (להלן: מר שרגא), והגב' רינה קיבמן, נציגת ציבור. הוועדה ראיינה את ששת המועמדים שבאו בפניה ובתום דיוניה בחרה את המשיב 2, מר יצחק בן יוסף, כזוכה, תוך שקבעה: "הוועדה בוחרת פה אחד במועמד יצחק בן יוסף למלא המשרה המוצעת. במסגרת תפקידיו מילא שורה ארוכה של תפקידים הנוגעים בתחום הגיור, ליווי מתגיירים ביחידות, תמיכה בהם במהלך הדרך ועמידה בפני בית הדין. הוכיח כושר התבטאות, אינטליגנציה, הבנת המשימה והיעדים. הפגין יכולת שכנוע וייצוגיות, ובעל מוטיבציה גבוהה לסייע למתגיירים הבאים בשערי בית הדין ולכל המערך בכלל. לגבי שאר המועמדים – בהשוואה למועמד שנבחר, ניכר פער ניכר בהתאמה לתפקיד, לדעת כל חברי הוועדה".

הוועדה לא בחרה כשירים נוספים והמבקש דורג על ידי חברי הוועדה שלישי.

3. השתלשלות העניינים לאחר המכרז ובבית הדין

[א] ביום 9.7.2012 הגיש המבקש, בעודו בלתי מיוצג, את הבקשה דנא בה עתר לביטול תוצאות המכרז. בד בבד פנה לנציבות שירות המדינה, ובהמשך הגיש השגה מפורטת על תוצאות המכרז. בהחלטתנו מיום 13.7.2012 צורף מר בן יוסף כמשיב לבקשה.

[ב] דיון ראשון בהליך נשמע ביום 1.8.2012, לאחר שהשיג לעצמו המבקש ייצוג וניתנה לבא כוחו שהות ללמוד את הדברים. בתום הדיון החלטנו, בין היתר, להמתין להחלטת הנציב בהשגה שהגיש בפניו המבקש. המדינה מצדה הצהירה כי נוכח הליך ההשגה לא תסיים את העסקת המבקש ולא תאייש את תפקידו עד לסיום ברור הבקשה.

[ג] תחילה, נערכה בדיקה על ידי הלשכה המשפטית בנציבות שירות המדינה, שהגיעה למסקנה כי אמנם נפלו פגמים מסוימים במכרז, ובעיקרם העובדה שבפני וועדת הבוחנים לא הוצגה הערכת העובד שנערכה למבקש בשנת 2010, אלא שאין הם ממין הפגמים המהותיים המצדיקים את ביטול המכרז. חוות דעת זו הובאה בפני הנציב. לאחר שהנציב בחן את הדברים החליט שלא לעשות שימוש בסמכותו להתערב בהליך המכרז ולהותיר את החלטת וועדת הבוחנים על כנה. הדברים הובאו במכתבו מיום 13.8.2012, בו הדגיש כי "עניין הסתרת המידע שבנוגע לעבר המשמעתי – אינו עניין של מה בכך. כפי המסתבר, חברי הוועדה לא היו מודעים לכשל זה ולכן גם לא שקלו בכך. זהו עניין חמור לכשעצמו...המשיג אינו יכול להבנות מכך שלא הובא בפניו מידע שהוא עצמו היה מחויב למסור" (נספח א' לתגובת המדינה מיום 14.8.2012).

המבקש הודיענו כי הוא עומד על ההליך ועל כן קבענו דיון נוסף ליום 30.8.2012 לשם ברור הבקשה לגופה, קרי, בחינת סבירות החלטת הנציב. בתום הדיון בקשו הצדדים שהות על מנת להידבר ולהגיע לכדי הסכמה אשר תייתר את המשך בירור הבקשה, אולם הדבר לא עלה בידם.

[ד] בימים 11.9.2012 ו – 20.9.2012 נשמעו עדויות הצדדים. מטעם התובע העיד הוא עצמו ולבקשתו, לה נעתרנו בהחלטה מיום 10.9.2012, נחקר גם יושב ראש ועדת הבוחנים מר סאמין. המדינה ויתרה על חקירת עד המבקש מר רפי דיין, מנהל תעודות ואשרות במערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מטעם המדינה העידו, מר יסלזון, מר שרגא, הגב' עדינה דרור, סגנית ראש אגף משאבי אנוש במשרד ראש הממשלה והגב' אילנית עמדי, מרכזת ועדת הבוחנים נשוא הליך זה. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה ביום 16.10.2012.

4. טענות הצדדים

[א] לטענת המבקש יש להורות על ביטול תוצאות המכרז נוכח הפגמים שנפלו בו, פגמים היורדים לשורש ההליך, ובהם: הפרת הוראות התקשי"ר, פגיעה בזכות הטיעון שלו בפני ועדת הבוחנים, פגיעה בשוויון ופרוטוקול שאינו מלא. לגרסת המבקש, הוראה 12.368 לתקשי"ר הופרה בכך שלא עמדו בפני ועדת הבוחנים גליונות הערכת עובד בעניינו. לדידו, ובניגוד לעמדת המדינה בעניין זה, מדובר בפגם היורד לשורש ההליך, נוכח עמדתם של שניים מחברי הוועדה, הממונים עליו, לפיה הוא 'עובד בינוני ומעלה', שלא באה לידי ביטוי בגליונות ההערכה שלו. בתוך כך ולטענתו, הופרה הזכות לשוויון והופרה הוראה 11.462 לתקשי"ר בכך שלא הוצגה בפניו חוות דעת הממונים עליו וממילא, נשללה ממנו האפשרות להגיב למידע. לטענת המבקש, זכות הטיעון נשללה ממנו במובן נוסף, בכך שלא ניתן לו להתמודד עם המידע שעמד בפני הוועדה בדבר עברו המשמעתי, כנדרש בסעיף 11.463, ולעניין זה אין לקבל את טענת המשיבה לפיה בהחלטה הסופית לא ניתן משקל למידע בדבר עברו המשמעתי, משום שהדבר לא בא לידי ביטוי בפרוטוקול דיון הוועדה. המבקש אף מלין על כך שהמידע אודות עברו המשמעתי הוצג באופן מגמתי, כך שהוועדה לא ידעה על ההליך המשמעתי ממנו זוכה, אלא רק על הנזיפה. המבקש ממשיך וטוען נגד פרוטוקול הוועדה שלדידו, אינו משקף את גרסת המדינה בנוגע להתנהלות הוועדה או את דיוניה. לשיטתו, לא נסתרה הטענה לפיה מר תומר הודה בפני הרב רפאל דיין, בכך שהוא דירג את המבקש ראשון מבין המועמדים, ולא נמצא לכך ביטוי בפרוטוקול הוועדה ממנו עולה כי זו בחרה במשיב 2 "פה אחד". נוכח חלקיות הפרוטוקול ולמצער, יש להעביר את הנטל אל המשיבה להוכיח כי הוועדה התנהלה כראוי, והנטל לא הורם. אדרבא, המדינה ויתרה על חקירתו הנגדית של הרב רפאל דיין, והלכה ולמעשה, הודתה באמור בתצהירו, מה גם שלאורך כל ההליך נמנעה מלהציג בפני בית הדין את דף הציונים שחילקו יושבי הוועדה לנבחנים, ואשר היה יכול להפריך את הטענה. לאור הפגמים האמורים, יש לפסול את המכרז וליתן את הצו הזמני. המבקש הוסיף כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, לאחר שמילא את התפקיד במשך כשש שנים וחצי, ספג מהלומה קשה בעקבות תכנית ההתנתקות מגוש קטיף ועל כך נוספת הפגיעה הכלכלית דנא.

[ב] לטענת המדינה, לא מתקיימים בענייננו התנאים למתן הסעד המבוקש. ראשית, המדובר בסעד מן היושר, ואילו המבקש הגיע לבית הדין בחוסר נקיון כפיים, לאחר שהסתיר מהוועדה את עברו המשמעתי. שנית, יש לבחון את סיכויי התביעה ומאזן הנוחות. אשר לסיכויי התביעה, טענה המדינה כי משנתקבלה החלטת נציב שירות המדינה בעניין התנהלות ועדת הבוחנים, המסגרת הנורמטיבית החלה בנסיבות העניין היא זו של סבירות ההחלטה המנהלית, ובעניין זה אין בית הדין שם את שיקול דעתו חלף זה של הרשות המנהלית, אלא אם נפלו בה פגמים מהותיים הלוקים בחוסר סבירות או באי חוקיות. בענייננו, נציב שירות המדינה קבע כי משהמבקש לא מסר מיוזמתו את המידע בדבר עברו המשמעתי, אין הצדקה להשיב את עניינו לוועדה על מנת ליתן לו הזדמנות להשמיע טענותיו. מה גם שהוכח שלנושא המשמעתי לא ניתן משקל בהחלטתה הסופית של הוועדה. הנציב קבע עוד כי אין בעובדה שלא הוצגו לוועדה גליונות ההערכה של המבקש כדי לפסול את המכרז מן הטעם שהדבר נעשה מחמת טעות ולא חלילה בשל משוא פנים וכן מן הטעם שכותבי ההערכות ישבו בעצמם בוועדה ושיקפו את תכנם. בעניין זה, הזכירה המדינה כי גליונות ההערכה כללו הערכה בינונית לצד הערכה שלילית ולכן ספק אם הצגתם בוועדה היתה מועילה למבקש.

בהתייחסה לטענות המבקש טענה המדינה כי זכות הטיעון אינה זכות יסוד והיעדרה אינו מהווה עילה אוטומטית לפסילת החלטה, כאשר מבחן מרכזי לקיומה הוא אם יש למבקש טענה לגופה. נוכח זאת יש לקבוע בענייננו כי לא נפגעה זכות הטיעון של המבקש, לא בהיבט של גליונות ההערכה שלא בהכרח היו מועילים למבקש, ולא בהיבט של עברו המשמעתי שלא קיבל משקל בהחלטת הוועדה. בעניין אחרון זה טענה המדינה כי בניגוד לטענת המבקש, לא הוצג לוועדה מידע משמעתי מגמתי, אלא הוצג מידע רלוונטי בלבד והוא מכתב הנזיפה משנת 2008 ומכתב מלווה מהלשכה המשפטית בנציבות שירות המדינה. בצדק לא הוצגו לוועדה מסמכים מהליך הקובלנה ממנו זוכה המבקש כי לא היה מקום להתייחס לכך בוועדה. לעניין נוסח הפרוטוקול נטען, כי בפסיקה נקבע שפרוטוקול ועדת הבוחנים אינו אמור לשקף מילה במילה את הדיון, אלא אמור לתאר את הפרטים המהותיים ובמקרה דנא, הפרוטוקול ממלא אחר דרישה זו. ביחס לטענת חוסר השוויון שהעלה המבקש, טענה המדינה כי הוכח שליושבי הוועדה לא היה רצון להתנכל למבקש, ואף הוכחה התייחסות חיובית אליו. ככלל, החשש הוא מפני הטיית הכף לטובת המועמד המוכר, שממלא את המשרה, באופן שיפר את השוויון, ואילו בענייננו המבקש מלין שלא כך קרה. אשר לתצהיר הרב רפאל דיין, המדינה בחרה לא לחקור אותו כי לא היה בכך כדי לקדם את הדיון, שכן מר שרגא תומר אינו זוכר בדיוק מה אמר.

לבסוף, טענה המדינה לעניין מאזן הנוחות כי למשיב 2 הודע על זכייתו במכרז בטרם הוגשה הבקשה דנא והוא זכאי ליהנות מפרי זכייתו, מסקנה המתחזקת לאור סיכויי התביעה כאמור לעיל. כך גם משהאינטרס הציבורי הוא בקיום החלטת הרשות וזירוז הליכי מינוי שנועדו לשפר את השירות הציבורי, בפרט מקום בו ניתן לפסוק פיצוי כספי.

[ג] הזוכה, מר יצחק בן יוסף, שלא היה מיוצג לאורך ההליך וביכר שלא להביא ראיות מטעמו ביקש להסב את תשומת לב בית הדין לכך שהוא מוצא עצמו בהליך משפטי לא לו, על אף שזכה במכרז, והדבר גורם לו לנזק מיותר.

דיון והכרעה

5. המסגרת הנורמטיבית

כידוע, קבלת אדם לשרות הציבורי טעונה קיומו של הליך מכרז (סעיף 19 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט – 1959). הליך זה הוא מבריחי התיכון של בניין השרות הציבורי וביסודו שתי מטרות עיקריות: האחת, להבטיח שהטובים ביותר יתקבלו לעבודה ולא "הקרובים ביותר" (דב"ע מד/ 4 – 20 חלמיש – מועצת פועלי תל-אביב, פד"ע ט' 320). משמע, האדם המתאים ביותר למשרה הפנויה. השניה, בחירת עובדים בהליך בחירה הוגן, אובייקטיבי ומתוך שוויון הזדמנויות. לשם הוצאתן של מטרות אלה אל הפועל, הותקנו כללי שירות המדינה (מינויים) (מכרזים, בחינות ומבחנים), תשכ"א – 1961 ואף הוראות בתקשי"ר ובכללן הקמת ועדות בוחנים.

6. בעניין ע"ע (ארצי) 621/07 גונן – זוארץ (21.9.2008) (להלן: פרשת גונן) פסק בית הדין הארצי כי ועדת הבוחנים היא גוף מנהלי. ככזו עליה לפעול בגדר סמכויותיה, עליה לשקול שיקולים ממין העניין ולכלכל את צעדיה בשוויון, בהגינות, בסבירות ובשקיפות. כן נפסק כי בכל המרכיבים הללו נתונה הוועדה לביקורת של נציב שירות המדינה ולביקורת של בית הדין. הביקורת מופעלת, ככלל, לאחר שהתקבלה החלטת הוועדה על הזוכה במכרז. אשר על כן, הביקורת צריכה להביא בחשבון לא רק את הטענות על פגמים שנפלו בהתנהלות המכרז אלא גם את משקלם של פגמים אלה אל מול הפגיעה הפוטנציאלית של העובד שנבחר לתפקיד (ע"ע (ארצי) 1701/01 שנער – נציב שירות המדינה (25.4.2001)). מכאן, שלא כל פגם שנפל בהליך מכרז מצדיק את ביטול החלטת ועדת הבוחנים אלא רק פגם "היורד לשורש העניין". באשר לשאלה מהו פגם שכזה נפסק כי "את התשובה לכך יש לחפש במטרת המכרז", קרי, בחירת המועמד המתאים ביותר למשרה בתנאים של שוויון והגינות. בבחינת פגמים אלה "תשאל לעולם השאלה האם באופן אמיתי נפגעו מטרות המכרז, אף אם לא נשמרו כל כללי המכרז כלשונם ודקדוקם". בפרשת ע"ע (ארצי) 452/09 זועבי – הרי נצרת – מפעלי מים וביוב בע"מ (4.3.2010) נקבע כי צעד של ביטול מכרז הנו צעד חריג שהרשות המנהלית תנקוט במקרים קיצוניים ויוצאי דופן בלבד. על הרשות להימנע מביטול מכרז ככל הניתן. לאחר שהמכרז התקיים, ובמסגרת הביקורת השיפוטית על החלטת הרשות, לא ישים בית הדין שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של ועדת המכרזים ולא ישים עצמו בנעליה. זאת ועוד. ככלל, יעדיף בית הדין את קיום הליך המכרז ויימנע מביטולו.

מכאן נפנה לבחינת טענות הצדדים ונברר האם יש בדברים כדי להצביע על פגמים באופן המצדיק התערבות בית הדין בהחלטת הנציב ובהחלטת וועדת הבוחנים.

עברו המשמעתי של המבקש

7. בטרם נדרש להתנהגות המבקש בהקשר זה, לנפקות ההתנהגות לענייננו, כמו גם להתנהלות הוועדה, נביא את הרקע לדברים.

כפי שהתברר בפנינו, העסקתו של המבקש במדינה ידעה לא מעט מהמורות. כבר בסוף שנת 2006 נשקלה שאלת המשך העסקתו בה, וזאת בשל ליקויים נטענים בתפקודו (נספח ג' לתצהיר הגב' דרור). החל משלהי חודש נובמבר 2007 שונה מקום עבודתו הפיסי, וזאת עד לסיום ברור תלונות הדדיות שהתגלעו בינו לבין עובדת אחרת (נספח ה' לתצהיר הגב' דרור). באמצע חודש יולי 2008 החליט המשנה למנכ"ל משרד ראש הממשלה (דאז), מר אמנון בן עמי, לאחר שאפשר למבקש להשמיע דברו בכתב ובעל פה במסגרת הליך שימוע, להעביר את המבקש מתפקידו לתפקיד מנהלי בלשכת ראש מערך הגיור. כן החליט לנזוף במבקש ולהאריך את העסקתו לתקופה בת 3 חודשים, במהלכה תבחן התנהגותו. כל זאת בגין הצטברותן של 17 תלונות כנגד המבקש שעניינן היה אי ציות לכללי הדיון ולהחלטות בית הדין לגיור, והתנהגות בלתי הולמת כלפי עובדים, מתגיירים ומנהלת האולפן. הליך זה הוא הצריך לענייננו. בהמשך לנזיפה, בסוף חודש אוקטובר 2009 התריע מר יסלזון במבקש בכתב כי אם לא ימלא אחר ההנחיות המקצועיות יאלץ לנקוט נגדו בצעדים משמעתיים (נספח י' לתצהיר גב' דרור). בתחילת שנת 2010 הוגשה נגד המבקש קובלנה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה באשמה של זיוף, פגיעה במשמעת והפרת כללי האתיקה. בפסק דין מיום 18.3.2012 (בד"מ 24/10), זוכה המערער מהאישומים בהן נחשד.

8. לשם שלמות הדברים נציין כי המבקש לא הסכין עם החלטותיו של מר בן עמי ועל כן פנה לשורה של גורמים, ובהן נציב שירות המדינה ומנכ"ל משרד ראש הממשלה (דאז) מר רענן דינור, בנסיון לשנות את ממצאי השימוע ואת ההחלטות שהתקבלו בעקבותיו. בקשותיו נדחו. אשר על כן עתר לבית דין זה, בתביעה כנגד העברתו מתפקידו וכן כנגד סבירות הליך השימוע (עב' 3291/08). או אז כונסה פגישה בה נכחו מר בן עמי, מר יסלזון, מר דניאל גליקין, מנהל אגף משאבי אנוש במשרד ראש הממשלה ועו"ד נעמה בן צבי מהלשכה המשפטית במשרד ראש הממשלה. מסיכום הדברים שערכה עו"ד בן צבי (נספח ח' לתצהיר המבקש מיום 26.7.2012) נמצאנו למדים כי הנוכחים סברו ש"יש לחתור להגיע להסכמה עם הרב שמעון כהן בנושא תפקידו החדש, על מנת שתביעה זו תתייתר (ההדגשה במקור – רב.ה.) ... החתירה להסכמה כאמור חשובה במיוחד בנסיבות אלה, לאור הטעות שנעשתה, כאשר לאחרונה, באופן חד פעמי, התבקש הרב כהן למלא שוב את תפקיד שליח בית דין, פעולה אשר עשויה לחזק את טענתו בדבר סבירות הליך השימוע שננקט נגדו ותוצאותיו, לחזק את דרישתו לחזור לתפקידו הקודם כשליח בית דין באופן מיידי ועשויה להצמיח לו עילת תביעה כספית כנגד המשרד בגין עגמת נפש...". נציין כי הדרך בה התגלגלה תרשומת זו לידי המבקש לא הובררה עד תום (עמ' 5 שורה 32). מכל מקום, בעקבות אותה פגישה זומן המבקש לישיבה, ביום 30.4.2009, בנוכחות מר יסלזון, מר גליקין והגב' מן, מרכזת משאבי אנוש. מסיכום הפגישה (נספח ט' לתצהיר המבקש מיום 26.7.2012) הוברר כי מר יסלזון והמבקש הגיעו להסכמה לפיה המבקש יושב לתפקידו המקורי אולם הפעם בקרית גת. עוד עולה מסיכום הפגישה כי מר גליקין ביקש להמתין עם ביצוע ההסכמה עד לאחר הדיון שנועד בבית הדין "בנוגע לשימוע", אולם המבקש מיהר ופנה לבית הדין בבקשה מיום 3.5.2009 בה הודיע כי הממונה עליו החליט להשיבו לתפקידו ולמקומו הקודם ולפיכך "אבקשכם לבטל את תביעתי". בהתאם, נמחקה התביעה בפסק דין של מותב זה (ללא נציגי הציבור). מכאן נשוב להתנהלות המבקש בפני הוועדה ולהתנהלות הוועדה עצמה.

9. כמבואר בפתח הדברים, בסעיף 4 לטופס ההצהרה בדבר מידע פלילי ומשמעתי שנדרש המבקש למלא טרם כניסתו אל ועדת הבוחנים, הוא נשאל מפורשות האם ננקטו נגדו אמצעים משמעתיים לפי סעיף 31 לחוק המשמעת, ובהם התראה או נזיפה. המבקש בחר בתשובה "לא" על אף שכאמור הליך נזיפה דווקא ננקט כנגדו עוד בשנת 2008. על פי נהלי עבודת וועדת המכרזים מידע ממין זה מגיע לידיעת ועדת הבוחנים גם שלא באמצעות המועמד עצמו וכך היה גם במקרה דנא. כעולה מפרוטוקול הדיון וכן מעדותה של הגב' עמדי, מרכזת הוועדה, על שולחן הוועדה הונח מכתבה של עו"ד אן רייפלד-ביגמן, תובעת באגף המשמעת בנציבות שירות המדינה, מיום 4.7.2012 המופנה אל הגב' עמדי והמודיע לה כי נגד המבקש ננקט הליך של נזיפה בשנת 2008 ותמצית הפרטים הצריכים לעניין זה. למכתב צורף עותק ממכתב הנזיפה וגם הוא הונח על שולחן הוועדה. יצוין כי בסעיף ה' לפרוטוקול הוועדה נרשם כך: "למועמד כהן שמעון ניתנה בעברו (בשנת 08) נזיפה משמעתית, בתפקידו במערך הגיור והתובעת אן רייפלד-ביגמן הוציאה חוות דעת לגביו אשר הובאה לידיעת חברי הוועדה". בתחתית סעיף י"ב לפרוטוקול תחת הכותרת "מועמדים בהליך משמעתי" נרשם שמו של המבקש. לשני עניינים אלה נדרש בסוף פרק זה.

10. המבקש עשה כל שלאל ידו כדי לשכנענו כי לא נהג שלא כדין כאשר לא הביא בפני הוועדה את עברו המשמעתי. זאת מן הטעם שלשיטתו, ההסכמה אליה הגיעה בשעתו עם המדינה, אגב התביעה בבית הדין, היתה בבחינת 'עסקה כוללת' ונאמר לו, כלשונו, ש"הכל סגור" (עמ' 5 שורות 1 -2 ועמ' 7 שורות 18-19). כלומר ההעברה מתפקיד מבוטלת וכך גם הנזיפה. אלא שלא יכול היה לספק אסמכתא כתובה לעניין או להצביע על הדרך הפרוצדוראלית בה בוטלה כביכול אותה נזיפה, והסתפק בכך שאינו משפטן (עמ' 7 שורות 27-31). אין בידנו לקבל את עמדת המבקש. המבקש לא יכול היה לספק אסמכתא לביטול הנזיפה כי כפי שהתברר בפנינו אסמכתא כזו אינה קיימת מאחר שהנזיפה לא בוטלה. זאת ועוד, לטעמנו המבקש היה מודע גם בזמן אמת לכך שהנזיפה אינה מבוטלת במסגרת אותו הסדר, שאף הוא לא הועלה על הכתב, שאם לא כן לא ברור מדוע לא המתין, כבקשת מר גליקין, לדיון בבית הדין בעניין זה ומדוע הסתפק בבקשה חד צדדית לביטול תביעתו להבדיל מהסכם פשרה סדור שיקבל תוקף של פסק דין. לא מן הנמנע כי באותו שלב מה שהיה חשוב למבקש ובראש מעייניו הוא לשוב לעבודה סדירה, ולא כ"חצי פקיד" כלשונו (עמ' 6 שורה 5). נוכח המאמצים שעשה עד לאותו מועד לביטול הנזיפה הרי שהיה לו ברור שזו, ככל הנראה, אינה אפשרית. מכאן שכאשר הצהיר המבקש בפני הוועדה כי הוא נעדר עבר משמעתי חטא לאמת.

לשאלת בא כוח המדינה מדוע לא כתב על גבי הטופס כי ננזף אך הנזיפה בוטלה השיב: "הטופס הוגש 20 דקות לפני הכניסה לועדה. בשבריר שניה של חשיבה, גם יש לי דיון בביה"ד למשמעת במשך שנה וחצי, שנתיים על מלחמה אחרת, חשבתי למה להעלות את כל הדברים יש בפניהם את התיק האישי. זה בוטל וזה בוטל. למה לעלות באוב הכל..." (עמ' 8 שורות 1-3). על כך יאמר ובראש, כי אין דינו של זיכוי בפסק דין חלוט כדין הסכם בלתי כתוב, אף כי, כאמור, דעתנו היא שהסכם כזה לא קיים במציאות, והתרשמותנו היא כי המבקש בהחלט יודע להבחין בין השניים. בנוסף, נראה שגם המבקש מודע להתלבטות האם לא נכון יהיה לציין על גבי הטופס כי היה הליך משמעתי אך הוא בוטל, אלא שהעדיף כי המידע יגיע לא ישירות באמצעותו או שלא יגיע כלל, ובכך שגה בשנית. לא למותר לציין, כטענת המדינה, כי להתנהלות ממין זה של מי שמבקש משרה בשירות המדינה יכול שתהא משמעות פלילית (סעיף 45 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט – 1959).

11. על אף האמור, טוען המבקש כי דווקא הוועדה היא ששגתה משלא אפשרה לו להסביר את התנהלותו ובכך פגעה בזכות הטעון שלו. דין הטענה דחייה. מקובלת עלינו עמדת המדינה כי בטענת המבקש יש משום היפוך היוצרות. המבקש בא בפני הוועדה בחוסר ניקיון כפיים אך בד בבד טוען כי זכות הטעון שלו נפגעה. אף לא ברור במה נפגעה זכות הטעון מקום בו קבענו ברמה העובדתית הלכאורית כי הנזיפה בעינה עומדת ולזיכוי בהליך המשמעתי אכן אין כל משמעות. מכל מקום ולשיטתנו, זכות הטעון של המבקש מוצתה בכך שהתאפשר לו למלא את טופס ההצהרה עובר להופעתו בפני וועדת הבוחנים ובמסגרתו להביא דברו (ע"ע (ארצי) 705/07 הוידה – מדינת ישראל (26.5.2008)). משביכר לא לעשות כן, בוודאי שדין טענתו דחייה. נטעים כי לשיטתנו, דווקא העובדה שהוועדה לא מצאה לקיים ברור עם המבקש לגבי העובדה שבא בפניה בחוסר ניקיון כפיים היא בבחינת פגם בהתנהלותה. לא מן הנמנע שאם היתה בוחרת במבקש כזוכה מבלי ליתן דעתה לעניין זה, הרי שספק אם הייתה החלטתה עומדת במבחן הביקורת. אלא שבנסיבות העניין איננו נדרשים להכריע בעניין זה ונוכל להותיר אותו לעת מצוא. נוסיף כי בניגוד לעמדת התובע שוכנענו כי חברי הוועדה אכן לא ייחסו משקל לעברו המשמעתי של המבקש כאשר שקלו את מועמדותו לתפקיד משסברו כי המדובר בעניין היסטורי ולא רלוונטי כלשונו של מר יסלזון (עמ' 16 שורות 4 -6). כל חברי הוועדה שהעידו בפנינו לגבי סוגיה זו העידו בעקביות כי אכן אלו פני הדברים (ראו: עדות מר סאמין עמ' 13 שורה 29 ועדות מר שרגא עמ' 6 לפרוטוקול מיום 20/9 שורה 10), ועדויותיהם נאמנות עלינו. חיזוק לדברים מצאנו גם בעדותה של מרכזת הוועדה הגב' עמדי שהעידה באופן ישיר ואמין כי חברי הוועדה לא התייחסו למידע המשמעתי (עמ' 11, שורה 27). משמע, גם לו סברנו כי הוועדה נדרשה ליתן לתובע להגיב ועמדתנו אינה זו, הרי שזכות הטעון של המבקש לא נפגעה לגופה.

12. אשר לרישום בפרוטוקול, מעדותה של גב' עמדי הוברר כי העובדה שבפרוטוקול נרשם כי התובעת עו"ד אן רייפלד-ביגמן הוציאה חוות דעת לגבי המבקש חלף מכתב נלווה מקורה בטעות אנוש (עמ' 11 שורות 15 -16). אמנם, טוב היה לו הקפידה הוועדה יותר על דיוק בדברים ובפרט טרם החתימה הסופית על הפרוטוקול. עם זאת משהוברר עובדתית כי אכן על שולחנה של הוועדה הונח רק מכתב הנזיפה והמכתב הנלווה של עורכת הדין, הרי שלכל היותר, המדובר בפגם טכני.

אשר להתייחסות בפרוטוקול אל המבקש כ"מועמדים בהליך משמעתי". עניין זה לא הוברר עד תום, ומכל מקום דעתנו היא כי גם כאן עסקינן לכל היותר בפגם טכני.

13. הנה כי כן, משבא המבקש בחוסר ניקיון כפיים בפני הוועדה ואף בפני בית הדין, וכבר מטעם זה, דין בקשתו דחייה ובכך יכולנו לחתום דברינו. מעבר לצריך נמשיך ונדרש גם לטענותיו הנוספות של המבקש.

14. העדרן של הערכות העובד משולחנה של הוועדה

כללי - פרק 93.3 בתקשי"ר עוסק בהערכה ובמשוב עובדים. נסמן 93.312 קובע כי תהליך של הערכה ומשוב עובדים יקוים אחת לשנה באמצעות גליון הערכה ומשוב אחיד. על פי נסמן 93.2 בין מטרות המשוב "להעריך את רמת התפקוד והביצוע של העובד". על פי נסמן 93.346 יש לצרף עותקים מגליונות ההערכה של העובד בכל פנייה בעניינו אל נציבות שירות המדינה במגוון נושאים ובהם "השתתפות במכרז על משרה פנויה". בהתאם ובדומה, נקבע בפרק 12.3, שעניינו סדרי בחינות בעל פה, בנסמן 12.368 כי "נציבות שירות המדינה תגיש לוועדת הבוחנים תעודות ומסמכים אשר המציא לה המועמד, ואת תיק גיליונות ההערכה והמשוב של המועמדים שהם עובדי המדינה".

אלא שאין עוד חולק כי בעניינו של המבקש לא כך נעשה, ועל שולחנה של הוועדה לא הונחו גליונות הערכת עובד כלשהם, ובפרט לא גליון ההערכה משנת 2010 שצורף לבקשתו המקורית.

15. בטרם נדרש לנפקות הדברים נדרש למחלוקת עובדתית שנפלה בין הצדדים בדבר קיומו של יותר מגליון הערכת עובד אחד וכן לאמור בגליונות ההערכה. כאמור אין מחלוקת כי בסוף שנת 2010 מולא למבקש גליון הערכת עובד כנדרש, וזה הונח בפנינו. עיון בו מגלה כי בהערכה הכללית המסכמת של כל תחומי התפקוד והביצוע קיבל המבקש את הציון 8 "טוב". בהערכה המילולית כתב הממונה הישיר מר שרגא כך: "עובד מסור עושה את עבודתו מתוך תחושה של שליחות לאומית בעל מוטיבציה אדירה לעבודה עם מתגיירים ועם הרגשת שליחות לאומית. יש לרב שמעון לתת מקום רב לצד הניהולי של עבודת המשרד השוטפת בתיאום ויידוע מהלכים בטרם ביצועם. צריך לקבל את סביבת העבודה הממוחשבת בצורה מסודרת יותר". מר שרגא המליץ על המשך שירותו של המבקש בשרות המדינה. הממונה העקיף, מר יסלזון כתב כך: "הרב שמעון כהן מגלה מוטיבציה ומזדהה אידאולוגית עם יעדי האגף ומשימותיו. יש מקום לשיפור ביכולתו הארגונית, אהוב ומקובל על המתגיירים. משתדל לעשות עבודתו לשם שמים". לאחר שיחת משוב הוחלט כי המבקש יצא ללימודים בנושא סביבת עבודה ממוחשבת.

16. המדינה הוסיפה וטענה כי בעבר נערכה למבקש הערכת עובד נוספת שהציונים בה היו נמוכים בהרבה. בחקירתו הנגדית הכחיש המבקש מכל וכל קיומה של הערכה שכזו והסביר כי מולאה בשעתו על ידי הרב אליהו מימון, מנהל קודם ומי שהיה 'הרוח החיה' מאחורי החשדות שהובילו להגשת הקובלנה המשמעתית כנגדו. קובלנה ממנה, כזכור, זוכה. בגליון הערכה זה לא שותף המבקש, לא ניתנה לו האפשרות להגיב לאמור בו במועד עריכתו, ועל כן אין ליתן לו משקל כלשהו. מה גם שלמיטב ידיעתו הוצא מתיקו האישי (עמ' 7 שורות 2 -6). חיזוק לדברי המבקש מצאנו בחוות הדעת של הלשכה המשפטית בנציבות שירות המדינה שניתנה בקשר להשגה שהגיש על תוצאות המכרז, שם נכתב כי אמנם מולאה למבקש הערכת עובד בשנת 2007 בה ההערכה הכללית שקיבל היתה "4", אלא שנכון הוא שהוא עצמו אינו חתום עליה וכך גם הממונה העקיף. משאלו הם פני הדברים יש לקבוע כי אכן אין ליתן להערכת עובד זו משקל כלשהו, וכי הערכת העובד הרלוונטית והיחידה שקיימת בעניינו של המבקש היא זו משנת 2010. לא למותר לציין כי אותה חוות דעת קודמת משנת 2007 כלל לא הוגשה לעיוננו. נדמה אף שיש להצטער על נסיון המדינה בהקשר זה להשחיר פני המבקש שלא לצורך.

17. המדינה לא חולקת כי העובדה שהערכת העובד של המבקש משנת 2010 לא הונחה על שולחן הוועדה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות התקשי"ר ומהווה משום פגם בהתנהלות הוועדה. אלא שהיא סבורה כי אין המדובר בפגם "היורד לשורש העניין" מן הטעם שעורכי הגליון, הממונה הישיר והעקיף של המבקש, נמנו עם חברי הוועדה והביאו בפניה את הדברים. נפתח ונציין, כי אכן המדובר בפגם וכזה שראוי היה שלא יארע. תמוה בעינינו שהדבר לא 'הדליק נורה אדומה' למצער, אצל יו"ר הוועדה. זאת נוכח קיומו של סעיף ספציפי בפרוטוקול הדיון, הוא סעיף ג', העוסק בהערכות עובד, באמור בהן, במשקל שיש ליתן להן וכיוצא באלה. כך גם משהעיד בפנינו כי ידע שהמבקש הועסק במשרה בפועל משך שנים ארוכות (עמ' 11 שורה 32). אין לנו אלא ליישב התמיהה בחוסר ניסיונו של יו"ר הוועדה שהעיד כי זו לו הפעם הראשונה בה כיהן כיו"ר ועדת מכרזים פומבית (עמ' 10 שורות 11-12), ולקוות כי לעתיד לבוא ינהג ביתר זהירות. נוסיף לכך את תמיהתנו בדבר תוכן עדותה של מרכזת הוועדה בפנינו, ולפיה עד להליך זה ועל אף שהיא עוסקת בניהול מכרזים מזה מספר שנים (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 20/9 שורה 21), לא ידעה כי יש להניח על שולחן ועדת מכרזים ממין זה הערכות עובד (עמ' 10 שורות 11 – 3) ולא הונחתה בהתאם. ראוי שהדברים יבדקו בהקדם ולא יישנו.

18. מכל מקום דעתנו היא כי בנסיבות העניין שבפנינו אין בעובדה שגליון ההערכה של המבקש לא הוצג בפני הוועדה משום פגם היורד לשורש העניין. זאת מכל אחד מהטעמים שנמנה מטה ובוודאי בהצטברם. ראשית, נכון הוא שמחצית מחברי הוועדה היו ערים לתוכן ההערכה וכל חברי הוועדה ידעו שהמבקש מילא את המשרה בפועל (עמ' 18 שורה 14), והביאו שיקול זה בחשבון. שוכנענו ברמה העובדתית הלכאורית, כי בניגוד לטענתו של המבקש, הממונים עליו אכן הביאו את תמצית הדברים לידיעת יתר חברי הוועדה ובאופן הוגן. טענות המבקש בדבר הלך רוח שלילי כנגדו בוועדה אין להן אחיזה במציאות ולא הוכחו ולו ברמה הלכאורית. כך העיד מר סאמין כי נציגי המשרד אמרו כי הם באים למכרז באופן 'פתוח', אם כי הוסיף שהבין מכך שהם אינם ממליצים חד משמעית על המבקש כראוי למשרה (עמ' 13 שורה 12, עמ' 14 שורות 5-6), אלא שבכך אין שום פגם. על רוח הדברים בסוגיה זו למדנו דווקא מעדות מרכזת הוועדה, שהיא בעיניינו ובהקשר זה בעלת העדות האמינה והאובייקטיבית ביותר. כשנשאלה האם נאמרו דברים לא סימפטיים על המבקש בדיוני הוועדה, דברים שאינם עולים בקנה אחד גם עם גליון ההערכה, השיבה: "לא סימפטיים? אני לא הייתי מכנה את זה לא סימפטיים, להיפך, זכור לי שאפילו שהם ממונים ישיר ועקיף שלו, הם ישבו וציינו שהוא לא עושה עבודה גרועה, הוא לא בין הטובים ביותר, אך הוא לא גרוע, לכן הם רצו לתת לו צ'אנס...לא יצאו כנגדו, זה מה שאני הבנתי. אבל בשורה האחרונה הם אמרו שבמכרז חובה לבחור במועמד (הטוב) ביותר למשרה המוצעת מתוך כל המועמדים. זו מטרת המכרז". נדמה שעל דברים נכוחים אלה אין צורך להוסיף דבר פרט לכך שעדיפה בעינינו עדות זו על פני האמור בתצהירו של מר דיין, שלא היה חבר הוועדה, טוען לדברים שנאמרו על ידי מר שרגא לאחר הוועדה והוכחשו בעדותו (עמ' 14 שורה 19) ושאכן יכולים, אם נאמרו וכטענת המדינה, לשקף את חוסר הנעימות שנוצרה באגף לאחר שהמבקש לא נבחר.

19. שנית, ובניגוד לטענת המבקש דעתנו היא כי תוכן גליון ההערכה של המבקש אכן משקף חוות דעת שאינה יוצאת דופן והיא ברובה בינונית. כך שאין באותם דברים שכן נאמרו על ידי הממונים משום סתירה לאמור בגליון ההערכה. בנסיבות אלה ולגופו של עניין העובדה שהערכת עובד זו לא הוצגה בפני יתר חברי הוועדה לא היה בה כדי לשנות את תוצאת הדברים. תמיכה למסקנה זו מצאנו בעדות מר סאמין אשר נשאל האם היה משנה דעתו לו הובא גליון ההערכה בפניו והשיב "גם אם הייתי רואה את זה היה אותו דבר לא משתנה" (עמ' 12 שורה 16). לאמור יש להוסיף את העובדה שעסקינן בגליון הערכה בודד ולא ברצף של גליונות המשקפים את כל תקופת עבודתו של המבקש או למצער את מרביתה, ועל כן גם מטעם זה ספק בעיניינו אם היה ניתן לו משקל רב לו הוצג בפני הוועדה.

לכך נוסיף את ההלכה הפסוקה לפיה "...הפרתם של כללי התקשי"ר המחייבים הצגתם של גליונות הערכה בפני הוועדה, הגם שאין חולק על חשיבותם בהליך הבחירה, אין, לטעמי, לראות בכך בלבד...הפרה מהותית כלפי הציבור...הפרה שיהא בה כדי להצדיק פגיעה...בזכויותיה של הזוכה בו..." (עא"ח (ארצי) 1020/02 פרץ – מדינת ישראל (5.8.2002). משמע, לא כל סטייה מהוראות התקשי"ר ואף אם מהותיות הן, תצדיק התערבות בהחלטת הוועדה שהיא המוסמכת לבחור את המועמד המתאים ביותר. זאת ועוד. בבוא בית הדין לשקול התערבות בהחלטת הנציב ובהחלטת וועדת הבוחנים שומה עלינו לבחון את משקלו של הפגם שנמצא בהליכי הבחירה, את מהותו של הפגם, מידת השלכתו על כלל הציבור ועל מי שהגישו מועמדותם למכרז, כמו גם את הפגיעה בזכויות של מי שנבחר בו. מלאכת משקלות ואיזונים זו צריכה להיעשות בשים לב לנסיבותיו של כל מקרה ובמקרה דנא דעתנו היא כי זו מובילה להותרת החלטת הנציב והוועדה על כנן.

20. מעבר לצריך נוסיף כי לא נעלמה מעיניינו העובדה שבעניין פרץ האמור דווקא בוטלה החלטת וועדת המכרזים בשל אי הבאת גליונות ההערכה של המועמדות למכרז בפניה. אלא שדעתנו היא שנסיבותיו העובדתיות של ענין פרץ שונות בתכלית מהנסיבות שבענייננו. באותו מקרה הונחו על שולחן הוועדה מכתבי המלצה עבור הזוכה, ואילו לגבי המועמדת הנוספת לא הונח דבר, על אף שבתיקה האישי נמצאו שני גליונות הערכה ששיקפו מצבים יוצאי דופן: מועמדות לפרס עובד מצטיין ומועמדות לפרס מנכ"ל. בנסיבות אלה, שוכנע בית הדין כי גליונות ההערכה היו רלוונטיים וחשובים ביותר להליך הבחירה, ועל כן מצא שאי הצגתם פוגעת בשוויון ומהווה פגם היורד לשורשו העניין והמצדיק את ביטול החלטת הוועדה. כאמור, אין אלה פני הדברים בענייננו מה גם שהוכח כי הזוכה, מר בן יוסף, לא הציג בפני הוועדה המלצות או כל מסמך נוסף למסמכים שנדרש להציג מעבר לטופס המועמדות (עמ' 13, שורות 17 – 19), ועל כן בוודאי שאין בפנינו מצב בו נפגע השוויון בין המועמדים.

21. טרם חתימת פרק זה נוסיף כי אין בידינו לקבל את טענת המבקש כאילו הוטעה על ידי הממונים עליו לחשוב שתיקו האישי ואף המלצות שקיבל יובאו על ידם לוועדה, ועל כן לא טרח להמציא לוועדה מסמכים נוספים לאלה שנדרש ובתוך כך המלצות. הדברים לא הוכחו ואף נסתרו בעדותו של מר שרגא המהימנה עלינו, לפיה מאחר שידע שייטול חלק בוועדת הבוחנים ביכר שלא לשוחח עם המבקש בעניין כלל. דעתנו היא כי המבקש סבר שמאחר שהוא ממלא את התפקיד בפועל הרי שעסקינן בהליך פרומאלי וכלשונו "הכל היה סגור מראש" (עמ' 6 שורה 11) ו"אין מה לעשות זה הליך פורמאלי שצריך לעבור", אלא שטוב שלא אלה פני הדברים. מעבר לצריך נטעים כי בהתאם לדין אין חובה להניח על שולחן הוועדה תיק אישי של מועמד.

פרוטוקול הדיון

22. כמבואר בפרק טענות הצדדים, לשיטת המבקש פרוטוקול הדיון אינו משקף את גרסת המדינה בנוגע להתנהלות הוועדה או את דיוניה. בעיקרו של דבר, מלין המבקש על כך שהפרוטוקול אינו מאפשר למעיין בו להתחקות אחר דרך הילוכה של הוועדה, הן בכל הנוגע למשך הזמן שהוקצה לכל מועמד בראיון עמו, לפרטי הראיון שקוים ובוודאי שלא לעיקרי הדברים שעלו בדיוניה ואשר הובילו להחלטתה. החלטה שלדידו, נימוקיה אינם מספיקים. אין בידנו לקבל טענות אלה.

23. הלכה פסוקה היא כי פרוטוקול ועדת הבוחנים "אינו בבחינת סטנוגרמה ואין על מרכז הוועדה חובה להעלות על הכתב את כל השאלות שנשאל כל אחד מן המועמדים ואת תשובותיו" (עניין גונן, עמ' 25). בדומה, נפסק בדעת הרוב מפי השופט (בדימוס) צור בעניין גורן, כי פרוטוקול ועדת מכרזים אמור לשקף את עיקר עבודת הוועדה ולא בהכרח את כל פרטי דיוניה. הפרוטוקול אינו נדרש לעמוד באמות המידה של פרוטוקול המנוהל בהליך שיפוטי או מעין שיפוטי, ועל כן אינו אמור לשקף את דברי המועמדים או את מהלך הדיונים הפנימיים של חברי הוועדה אלא רק את עצם ההליך, את ההחלטה האופרטיבית וההנמקה העניינית לה וכן כל ארוע חריג או יוצא דופן. דעתנו היא כי באמות מידה אלה עומד פרוטוקול הוועדה ואף אם נפלו בו פגמים, עליהם הצבענו בפרק שעסק בעברו המשמעתי של המבקש, הרי שלכל היותר, המדובר בפגמים טכניים ובוודאי לא בפגמים היורדים לשורשו של עניין.

24. סוף דבר, המבקש בא בפני ועדת הבוחנים ובפני בית הדין בחוסר ניקיון כפיים משביכר להצהיר דברים שאינם אמת ביחס לעברו המשמעתי, וכבר מטעם זה דין בקשתו דחייה. נכון הוא שבפני הוועדה לא הונח גליון הערכת העובד שמולא למבקש בשנת 2010 ובכך נפל פגם בהתנהלותה, אלא שבנסיבות המקרה דנא אין המדובר בפגם היורד לשורש העניין והמצדיק התערבות בהחלטת הנציב או בהחלטת הוועדה. זאת משתוכנו הובא לידיעת חברי הוועדה שלא היו שותפים לעריכתו באופן הוגן, משלא היה בו כדי לשנות את פני הדברים בהיותו גליון יחיד שמשקף הערכה שאינה יוצאת דופן אלא בינונית ומשלא נפגע השוויון בין המבקש למועמדים האחרים. פרוטוקול הוועדה עומד באמות המידה שהותוו בפסיקה, על אף שנפלו גם בו פגמים טכניים.

על יסוד כל האמור הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחית. בנסיבות העניין ובתוך כך הפגמים שבכל זאת נפלו בעבודת הוועדה והביקורת שמתחנו על התנהלותה איננו עושים צו להוצאות.

ניתנה היום, ו' חשון תשע"ג, 22 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.