1. הנאשמת הורשעה, על-פי הודאתה, בעבירות שלהלן: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק); ניסיון לקבלת דבר במרמה – לפי סעיפים 415 סיפא ו-25 לחוק; ומרמה והפרת אמונים – לפי סעיף 284 לחוק. הנאשמת, אשר במועדים הרלבנטיים עבדה במוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל), קיבלה במרמה בנסיבות מחמירות מהמל"ל סכום של כ-960,000 ₪, ניסתה לקבל במרמה בנסיבות מחמירות סכום נוסף של 30,000 ₪, וביצעה מעשה מרמה והפרת אמונים במילוי תפקידה כעובדת ציבור.

2. הודאתה של הנאשמת ניתנה בגדרו של הסדר טיעון שהגיעו אליו הצדדים עוד בטרם הגשת כתב-אישום. כתב-האישום הוגש לבית-המשפט בצירוף הודעה על הסדר טיעון. במסגרת הסדר-הטיעון הוסכם, כי הנאשמת תודה בעובדות כתב-האישום, וכי בתיאור האירועים בפרשת גזר-הדין לא יחרגו הצדדים מעובדות כתב-האישום, לא יסתרו אותן ולא יוסיפו עליהן. עוד הוסכם, כי ככל שהנאשמת תחזיר למל"ל סכום של 139,000 ₪ (הכולל סכום של 51,000 ₪ בחשבונה של הנאשמת בבנק יהב וסכום נוסף של 15,000 ₪, אשר הופקד בפיקדון בבית-המשפט) – תעתור המאשימה לעונש של שנת מאסר בפועל בצד מאסר על-תנאי. על-פי ההסדר, הסנגוריה תהיה חופשית בטיעוניה לעונש.

3. להלן עובדות כתב-האישום העומדות ביסוד ההודאה וההרשעה.

הנאשמת עבדה בתקופה הרלבנטית לאישום כפקידת תביעות במחלקת נכות כללית בסניף המל"ל בירושלים. במסגרת עבודתה רכשה הנאשמת הכשרה לטיפול בנושאי "שירותים מיוחדים" ו"ילדים נכים". על-פי נהלי העבודה במל"ל, לא הייתה הנאשמת מוסמכת לבצע פעולות הנוגעות למחלקת שירותים מיוחדים.

בסמוך לחודש אפריל 2011 – בעקבות שיחה בין הנאשמת לבין מכרה וידידה, שרון קונסטנטיני (להלן – שרון) – ערכה הנאשמת בדיקה אם שרון חייב כסף למל"ל. היא מצאה, כי הלה חייב סך של 7,500 ₪, הפחיתה את סכום החוב לסכום של 3,000 ₪ ואף הקפיאה את החוב.

במהלך חודש יוני 2011, גמלה בלבה של הנאשמת החלטה לקבל כספים במרמה מהמל"ל בדרך של הצגת מצגי שווא. בכדי לבסס את מצגי השווא כלפי המל"ל, ביקשה הנאשמת משרון תלושי משכורת ואת פרטי חשבון הבנק שלו. בהמשך, הזינה ביום 17.5.11 במחשב המל"ל תביעת "נכות כללית" כוזבת בשמו של שרון (להלן – תביעת הנכות הכוזבת). במהלך החודשים מאי עד אוגוסט 2011, במספר רב של פעמים, הזינה הנאשמת נתונים כוזבים במחשבי המל"ל, וביצעה מספר רב של פעולות שהביאו לרישומו של שרון כזכאי לקבלת קצבת נכות כללית. בסמוך לתחילת חודש יוני 2011 חשד שרון בכך שהנאשמת מרמה את המל"ל ועתידה להעביר לחשבונות הבנק שלו כסף שהתקבל במרמה (כך על-פי האמור בכתב-האישום).

בעקבות תביעת הנכות הכוזבת, הועברו סכומי כסף שונים לחשבונות הבנק של שרון כמפורט להלן: במהלך חודש יוני 2011 הזינה הנאשמת במחשב המל"ל תביעת "שירותים מיוחדים" כוזבת בשמו של שרון, שעניינה תוספת כספית של שירותים מיוחדים עבור אנשים בעלי נכות (להלן – התביעה הכוזבת לשירותים מיוחדים). בהמשך, במהלך החודשים יוני עד אוגוסט 2011 במספר רב של מקרים, הזינה הנאשמת נתונים כוזבים במחשב, אשר נועדו להביא לזכאותו של שרון, בדרך כוזבת, לקבלת קצבת "שירותים מיוחדים". בעקבות התביעה הכוזבת לשירותים מיוחדים, הועברו סכומי כסף שונים לחשבונות הבנק של שרון.

בין-השאר, במסגרת התביעות הכוזבות לנכות ולשירותים מיוחדים, הזינה הנאשמת בכזב דרגות נכות זמניות של 100%, ומפעם לפעם הקדימה את הזכאות לדרגות הנכות. עוד הזינה את הנאשמת החלטות כוזבות של ועדות רפואיות, אבחונים רפואיים, סעיפי ליקוי שונים והוראות תשלום. כך, בין-השאר, הזינה בכזב בין המועדים 1.1.93 ל-1.10.11 כי שרון היה חולה במחלת עצמות ופרקים חמורה אשר גרמה לריתוקו לכיסא גלגלים; וכי בין המועדים 1.10.98 ל-1.1.00 חלה שרון בלימפומה ממאירה במצב חריף. היא אף הקדימה מפעם לפעם את תאריך הגשת התביעות למועד מוקדם יותר – פעולות שגרמו לעדכון ולהגדלת סכומי הקצבאות שהועברו לחשבונו של שרון, דבר שאף גרר זכאות לסכומים נוספים בשל הלנת התביעות. ביום 22.5.11, בסמוך למועד שבו ביססה הנאשמת את תביעת הנכות הכללית הכוזבת, יצרה הנאשמת מצג שווא לפיו התביעה הכוזבת עברה "בקרת תקינות"; ובאותו אופן, ביום 7.7.11, יצרה מצג כוזב לפיו תיק התביעה הועבר לגנזך המל"ל. היא המשיכה בפעולותיה האמורות אף לאחר מכן במסגרת הזנת נתונים כוזבים למערכת הממוחשבת; וכל זאת עשתה, כאמור, מבלי ששרון היה זכאי לקבלת קצבת נכות או שירותים מיוחדים מהמל"ל.

בעקבות מצגי השווא המתוארים לעיל, קיבלו הנאשמת ושרון במרמה סכומי כסף לחשבונות בנק שונים של שרון, כמפורט להלן. בתקופה הראשונה קיבלו הנאשמת ושרון כספים מהמל"ל לחשבון בבנק הפועלים, שאת פרטיו מסר שרון לנאשמת, והחשבון זוכה בסכום מצטבר של 316,470 ₪, זאת בחמישה-עשר תשלומים במועדים שונים.

בעקבות תהיות שעלו בסניף שבו נוהל החשבון הנ"ל, באשר לסכומי הכסף שהוזרמו לחשבון, וחששם של הנאשמת ושרון שבנק הפועלים ידווח לרשויות המוסמכות על העברת הכספים, סיכמו השניים, בסמוך לחודש אוגוסט 2011, כי שרון יפתח חשבון בנק חדש בבנק הדואר. לאחר פתיחת החשבון האחרון, דאגה הנאשמת כי התשלומים הנובעים מהתביעות הכוזבות בשמו של שרון בסכום כולל של 315,794 ₪ יועברו לשרון באמצעות העברה מקוונת לבנק הדואר. אופן העברת הכספים לבנק הדואר נעשה אגב ניסיון להסוות את מעשי המרמה ואת זהות בעלי הזכויות בכסף ששולם מהמל"ל, וכדי להימנע מדיווח שעלול היה למסור בנק הפועלים לרשות המוסמכת. שרון משך את הסכום שהופקד בבנק הדואר בשלושה מועדים שונים: ביום 15.8.11 משך שרון, במספר משיכות נפרדות, סך כולל של 243,000 ₪ במזומן עבורו ועבור הנאשמת; וביום 28.8.11 משך שרון סכום של 71,000 ₪ במזומן שאותו הפקיד עבורו ועבור הנאשמת בחשבונו בבנק. הנאשמת ושרון המשיכו בדרך פעולתם האמורה לניצול התביעות הכוזבות, ובאופן זה זוכה חשבונו של שרון בבנק הדואר בסכום כולל נוסף של 328,364 ₪, שהועבר בתשעה תשלומים נפרדים.

הסכום הכולל שהתקבל במרמה, כתוצאה מפעולותיהם של הנאשמת ושרון וזיכוי חשבונות הבנק השונים של שרון בחודשים יוני עד ספטמבר 2011 עמד על כ-960,000 ₪.

ומכאן לפעולות שנעשו בכסף שהתקבל במרמה. במהלך החודשים יוני עד אוגוסט 2011, העביר שרון ארבע העברות בנקאיות לחשבון הבנק של הנאשמת בבנק יהב, על-פי הוראותיה, בסכום כולל של 139,000 ₪. הנאשמת ושרון אף עשו שימוש בכסף שהתקבל במרמה; ובין-השאר, רכישת רכב, תשלום עבור טיפולי שיניים, מימון טיסה לחו"ל ועריכת קניות שונות. בסכומים שהתקבלו במרמה אף השתמשה הנאשמת לצורך החזרת הלוואות בסכומים של כ-90,000 ₪, רכישת ציוד לבית ומימון שיפוצים בדירתה. כן שילמה הנאשמת מקדמה בסך 2,000 ₪ לרכישת רכב עבורה, כשאת היתרה בסך של כ-80,000 ₪ תכננו הנאשמת ושרון לשלם בכסף שנותר בחזקתו של שרון.

בהיוודע דבר מעשיה של הנאשמת לגורמים שונים במל"ל, נעצרו תשלומים נוספים שאמורים להיות מועברים לחשבונו של שרון, וכן הצליח המל"ל לקבל חזרה סך של כ-360,700 מחשבונו של שרון בבנק הדואר. בגין מעשיה האמורים, הורשעה כאמור הנאשמת בעבירות שנמנו לעיל.

4. כאן המקום לסקור את ההליכים המשפטיים שהתנהלו נגד שרון בעניין הפרשייה הנדונה. נגד שרון הוגש כתב-אישום בבית-משפט השלום בירושלים, בת"פ 29649-07-12, בגין האירועים המתוארים בכתב-האישום בעניינה של הנאשמת. הוא הורשע, על-פי הודאתו, בעבירת סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 415 סיפא בשילוב סעיף 31 לחוק. הודאתו של שרון ניתנה בגדרו של הסדר טיעון, לפיו הוסכם על הצדדים לעתור לעונש מוסכם של ששה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות; וזאת בכפוף להחזרת סכומי כסף למל"ל, ובין-השאר, חילוט – מכונית שנרכשה על-ידו, כספים בחשבונות הבנקים שלו וסכום של כ-188,000 ₪ במזומן שנתפס בביתו. בטיעונים לעונש במשפטו של שרון, ציינה המאשימה כי בין השיקולים שהביאו להסדר, עמדה ההנחה שהנאשמת שלפנינו היא זו שיזמה "את המהלך" ו"את כל התהליך"; וכי הדבר נודע לשרון "באיחור" לאחר שהנאשמת החלה את "התהליך", ובתחילת מעורבותו באירועים חשד במעשיה של הנאשמת אך נמנע מלברר הדברים, ועצם את עיניו. עוד הדגישה, כי שרון הורשע בעבירת סיוע לקבלת דבר במרמה, בשונה מהנאשמת שהייתה המבצעת העיקרית, כי אין לחובתו של שרון הרשעות קודמות, וכי הלה החזיר למל"ל את כל הכסף שהיה ברשותו. בית-משפט השלום (כב' סגנית הנשיא ח' מאק-קלמנוביץ) אישר בגזר-דינו את הסדר-הטיעון והשית על שרון את העונש המוסכם האמור.

5. הנאשמת הִנה בת 35, רווקה. היא בת למשפחה המנהלת אורח חיים חרדי וסיימה שתיים-עשרה שנות לימוד במסגרת החרדית. בהמשך, עברה שינוי באורח חייה, למדה הנהלת חשבונות והשתלבה בעבודות מזדמנות. בשנת 2002 הורשעה הנאשמת בבית-משפט השלום בירושלים בעבירה של מתן ידיעות כוזבות, ונידונה לחודש מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות. מזה כעשור, עד לאירועים הנדונים, עבדה, כאמור, במל"ל. בתסקיר שירות המבחן תוארו בהרחבה נסיבות החיים הקשות והמורכבות של הנאשמת, שאין מקום לפרטן מחמת צנעת הפרט, ובכלל זה הסבל הנפשי שחוותה בעקבות חשיפת המעשים הנדונים. בשיחתה עם קצינת המבחן, נטלה הנאשמת אחריות על מעשיה והביעה חרטה עליהם. היא ציינה, כי ביצעה את המעשים בכדי לעזור לחבר שהיה נתון בקשיים כלכליים; וכי לא היה בכוונתה להמשיך לבצע את מעשה המרמה, אך נכנסה "לסחרור" שבעטיו המשיכה בפעילותה, עד שנתפסה. שירות המבחן הוסיף וציין בתסקירו, כי על-מנת לשכנע את עצמה במעשיה פעלה הנאשמת מתוך עיוותי חשיבה, בהעריכה כי אין גורם אשר ייפגע ממעשיה באופן ישיר.

שירות המבחן התרשם, כי נסיבות החיים הקשות של הנאשמת הביאו אותה, ככל הנראה, לאמץ דפוסים אשר באו לידי ביטוי בביצוע העבירה של פגיעה ממשית במקום עבודתה, אליו הייתה קשורה; והעריך כי העבירות לא בוצעו על-רקע עברייני אלא בשל מצוקה. עוד הוסיף שירות המבחן וציין, כי הנאשמת עדיין לא מודעת לכלל הגורמים אשר הביאו אותה לפעול באופן חריג במהלך חייה ובניגוד לערכיה. בהתייחסו לגורמי הסיכון, הדגיש שירות המבחן את העובדה שמדובר במעשי מרמה חוזרים ונשנים לאורך זמן, את היעדרם של גורמי תמיכה בנאשמת, וכן את ההערכה כי הנאשמת פעלה מתוך מנגנון של הרס עצמי וזקוקה להמשך טיפול אינטנסיבי. באשר לגורמי הסיכוי, הדגיש שירות המבחן את החרטה שהביעה הנאשמת על מעשיה, את ההבנה כי עליה לשאת בתוצאות התנהגותה, ואת נכונותה לקבלת טיפול, בהמשך לטיפול שהוא מקבלת כיום. שירות המבחן המליץ – לאור הרקע של הנאשמת, נתוניה האישיים וצרכיה הטיפוליים – להימנע מהטלת מאסר בפועל, ולהסתפק בהטלת מאסר שירוצה בעבודות שירות, זאת בצד צו מבחן.

6. בפרשת גזר-הדין הגיש הסנגור אסופת מסמכים בעניינה של הנאשמת: מכתב מהפסיכולוגית שטיפלה בה בשנת 2004, אשר התייחסה לנסיבותיה האישיות ולמצבה הנפשי; מכתבי ההערכה שקיבלה הנאשמת בעבר ממעסיקיה בסניף המל"ל בירושלים, על השירות הטוב והיעיל ועל היחס החם למבוטחים; מכתבי הערכה שנשלחו בעבר על-ידי מבוטחי המל"ל על הטיפול המסור והמקצועי של הנאשמת; ומכתב הערכה ממי שהעסיקו את הנאשמת כמטפלת בבנם הפעוט לאחר האירועים הנדונים.

אין חולק, כי לקראת הטיעונים לעונש העבירה הנאשמת את סכומי הכסף שנקבעו במסגרת הסדר-הטיעון.

7. ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה לעונש את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען. היא טענה, כי העונש ההולם בגין המעשים הנדונים הוא מאסר בפועל לתקופה של בין שנתיים לארבע שנים, וכי המאשימה החליטה לאור הסדר-הטיעון ומכלול הנסיבות לקולא להסתפק בעונש של שנת מאסר, שהִנו עונש קל הסוטה מרף הענישה ההולם.

8. הסנגור לא הקל ראש בחומרת מעשיה של הנאשמת, אך גרס כי ניתן להסתפק בהטלת מאסר לריצוי בעבודות שירות; זאת לאור הודאתה של הנאשמת, החרטה שהביעה על מעשיה, נסיבותיה האישיות שתוארו בהרחבה בתסקיר שירות המבחן, נסיבות ביצוע העבירות, העובדה שרוב הכספים הופקדו בחשבונו של שרון, והחזרת סכומי כסף לא מבוטלים על-ידי הנאשמת בהתאם להסדר הטיעון. הסנגור סבר, כי הואיל והמאשימה הסכימה במסגרת משפטו של שרון שיוטל על האחרון עונש מאסר בעבודות שירות, יש לנקוט דרך עונשית דומה כלפי הנאשמת; ובפרט כאשר שירות המבחן המליץ על כך.

במסגרת דבריה האחרונים לעניין העונש, שבה והביעה הנאשמת את תחושות החרטה והבושה על מעשיה. הנאשמת הדגישה, כי היא נוטלת אחריות מלאה למעשים, וכי אינה טוענת שאולצה לבצעם על-ידי מאן דהוא. היא ביקשה את רחמי בית-המשפט בקביעת העונש ולהימנע מהטלת מאסר בין כותלי הכלא.

9. העבירות שהנאשמת הורשעה בהן חמורות בטיבן ובנסיבותיהן. הנסיבות חמורות נוכח ביצוע מעשי המרמה על-ידי עובדת ציבור, אגב מעילה בכספי המוסד לביטוח לאומי שבו עבדה כפקידת תביעות. משנה חומרה יש לראות בביצוע העבירות לאורך תקופה, בשיטתיות ובתחכום, אגב הזנת נתונים כוזבים במערכת הממוחשבת, ותוך ניצול מעמדה המקצועי של הנאשמת במל"ל. בהקשר זה יודגש, כי אין מדובר בכישלון חד-פעמי, אלא במעידה מתמשכת וסדרתית. אלמנט מחמיר נוסף יש לראות בסכומים הניכרים שקיבלה הנאשמת במרמה, שהסתכמו ב-960,000 ₪ ובניסיונה לקבל במרמה סכום נוסף של 30,000 ₪, זאת כשמדובר בכספים שנלקחו מהקופה הציבורית – כספי המל"ל שנועדו לרווחת מבוטחיו. לעבירות היבט אלמנט מחמיר נוסף, לאור הקלות היחסית של ביצוע העבירות והקושי שבחשיפתן, כאשר אלו בוצעו על-ידי עובדת ציבור שהייתה לה נגישות למערכת הממוחשבת והרשאה לביצוע פעולות בה. על הענישה בעבירות הנדונות ליתן ביטוי הולם לחומרת המעשים, ולהוקיע את יסודות השחיתות וניצול המעמד בביצוען.

לא ניתן לנקוט בעניינה של הנאשמת גזירה שווה מעניינו של שרון, שנידון כאמור, למאסר לריצוי בעבודות שירות. ראשית, שרון הורשע בעבירת סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ואילו הנאשמת הורשעה כמבצעת עיקרית של עבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. שנית, כעולה מעובדות כתב-האישום המתוקן, הנאשמת הייתה זו שיזמה את המעשים, ושרון לא היה מודע בשלב הראשוני של הפרשיה להחלטתה להעביר את כספי המעילה לחשבונו. שלישית, חלקו של שרון התבטא בקבלת הכספים בחשבונו, ואילו הנאשמת הייתה זו שביצעה את העברת הכספים בפועל, בתחכום ובמרמה, תוך ניצול מעמדה המקצועי במל"ל. רביעית, אף אם מרבית הכספים הגיעו לידי שרון, הרי שהנאשמת נטלה חלק מהכספים גם לשימושה שלה, בסכומים לא מבוטלים.

נסיבות ביצוע העבירות על-ידי הנאשמת, מחייבות הטלת עונש מאסר לתקופה משמעותית, זאת משיקולים של גמול והוקעת המעשים, ומטעמים של הרתעה אפקטיבית ממשית – אישית וכללית. עם זאת, יש להתחשב לקולא בהודאתה של הנאשמת, הן בחקירתה במשטרה והן בבית-המשפט, בחרטה הכנה שהביעה על מעשיה, ובעובדה שהחזירה לקופת המל"ל סכומים ניכרים, בהתאם להסדר הטיעון. כן אביא בחשבון לקולא את נסיבותיה האישיות שפורטו בהרחבה בתסקיר שירות המבחן ובטיעוני הסנגור, ואת תִפקודה הנורמטיבי עד למעידה הפלילית החמורה הנדונה. עונש המאסר בפועל של שנה, שלו עותרת המאשימה במסגרת הסדר-הטיעון, הִנו מאוזן ומידתי, ואף נוטה לקולא, ולא מצאתי מקום להקל עם הנאשמת מעבר לכך.

10. על-יסוד האמור לעיל, ובהתחשב במכלול טיעוני הצדדים לחומרה ולקולא, אני דן את הנאשמת כדלהלן:

א. לשנת מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרה – מיום 6.9.11 ועד ליום 12.9.11.

ב. לשנתיים מאסר על-תנאי, שלא תעבור תוך שלוש שנים כל עבירת רכוש או מרמה לפי פרק י"א לחוק העונשין, ועבירות בשירות הציבור וכלפיו לפי סימן ד' בפרק ט' לחוק הנ"ל (המאסר על-תנאי המוסכם על הצדדים על-פי הסדר-הטיעון).

הנאשמת תתייצב לריצוי המאסר בפועל ביום 16.9.13 בשעה 8:30 בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

המזכירות תמציא עותק מגזר-הדין לשירות המבחן.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ג, 23 יוני 2013, בנוכחות ב"כ המאשימה, הסנגור והנאשמת.