מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

ביום 13.06.11 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

גרסת התובע לקרות האירוע, שעה שהמתין התובע לפנות שמאלה בעת שעצר פגע בו מאחור רכב הנתבעים וגרם לו נזק לאגזוז.

גרסת הנתבעים, הינה כי לא ארעה תאונה כלל.

מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה על מנת להכריע את התביעה: "מה שנדרש מבעל דין להוכיח... ובדרך כלל יספיק .. שהגרסה.. היא קרובה לאמת מזו העולה מהעובדות שהוכחו ע"י הצד שכנגד" (כב' השופט י' אגרנט ע"פ 232/55 היועץ המשפטי לממשלה נ' מלכיאל גרינוולד , פ"ד יב(2) 2017, 2063ב (1958)). "באורח ציורי נוהגים לומר שדרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%... די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את ביהמ"ש ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על מנת לצאת ידי חובתו, ואין נפקא מינא שנותרים 49% של אי וודאות ... ולא למיותר יהא להזכיר כי ביהמ"ש אינו מנוע לקבוע, כי בעל דין עמד בטל השכנוע במידה הדרושה, גם אם חומר הראיות מותיר חללים ופרשיות סתומות" (י' קדמי, על הראיות (חלק רביעי, תש"ע-2009) עמ' 1764), ראה גם: תאמ (י-ם) 18301/08 ליסינג בע"מ נ' צביה פישר (פורסם בנבו)), שם צוטטו הדברים.

במקרה דנן, לאחר בחינת כל חומר הראיות, באתי לידי מסקנה, כי הגרסה המסתברת יותר היא זו של נהג התובע. לא מצאתי ממש בטענת נהג הנתבעים כי הוא התנדב לשלם לתובע סכום של עד 200 ₪. זאת למרות שהוא כלל לא היה מעורב בתאונת הדרכים.

נהג הנתבעים טען להיכרות עם התובע ובכלל זה טען כי הוא חושש מהתובע. לכן הסכים לשלם את ניזקי התובע. טענת ההיכרות והעובדה כי הוא חושש מהתובע כלל לא הוכחה בבית המשפט ומעבר לטענתו בעלמא לא הובאה לכך שום ראייה. מעבר לכך לאחר ששמעתי את התובע לא התרשמתי כי בדיבורו יש טון מאיים, או שבדברו יש כדי להפחיד את נהג הנתבעים. אני מוצא לדחות גרסה זו של נהג הנתבעים כי הסכים לשלם לתובע סכום של 200 ₪ כי חשש מפניו, אלא הסכמה לשלם נבעה מאחריותו לקרות התאונה.

ראש הנזק של עוגמת נפש לא הוכח והוא נדחה.

בנסיבות אלו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 3,823 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, אגרת משפט ששולמה, שכ"ט עו"ד בסכום של 1,200 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י"ז תמוז תשע"ג, 25 יוני 2013, בהעדר הצדדים.