התביעה שבפניי עניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 22.12.11 בצומת משה ברעם פינת יעקוב פת בירושלים (להלן : "הצומת"), בה היו מעורבים ארבעה כלי רכב.

הצדדים:

התובע היה הבעלים והנהג של רכב מסוג הונדה (להלן: "ההונדה" או "הרכב הראשון"). רכב זה היה מבוטח על ידי התובעת 2 חברת הביטוח איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ.

הנתבע 1- זבורוף, היה הבעלים והנהג של הרכב השני מסוג רנו (להלן: "הרנו" או "הרכב השני"). רכב זה היה מבוטח על ידי חברת הביטוח שומרה.

הנתבע 2 – מרגלית, היה הבעלים והנהג ברכב השלישי מסוג מאזדה 3 (להלן "המאזדה" או "הרכב השלישי). רכב זה היה מבוטח על ידי הנתבעת 3 חברת הביטוח הראל.

הנתבע 4 – עודד ,היה הנהג ברכב הרביעי (להלן: "הרכב הרביעי"). רכב זה היה מבוטח על ידי הנתבעת 5 – שירביט חברה לביטוח בע"מ.

תמצית טענות הצדדים:

תמצית טענות התובעים:

לטענת התובע הוא הגיע לצומת ובעקבות עומס התנועה נעצר. בעודו נמצא בעצירה מלאה הרגיש חבטה מאחור וראה את רכב הרנו פוגע ברכבו כשהוא נהדף על ידי הרכב שמאחוריו. התובע העיד כי ראה את הרנו שעמד מאחוריו בעצירה לפני קרות התאונה (פרוטוקול עמוד 5 שורה 6).

תמצית טענות הנתבע 1:

הנתבע 1 היה הנהג ברכב השני (הרנו). לטענתו כתוצאה מעומס התנועה הוא היה בעצירה כאשר רכב המזדה, שהיה השלישי בשרשרת, פגע בו מאחור והדף אותו לעבר הרכב הראשון.

תמצית טענות הנתבעים 2 ו 3 :

הנתבע 2 היה הנהג ברכב השלישי, ואשר לטענתו פגע בו הרכב הרביעי והדף אותו לעבר הרכב שמלפניו.

תמצית טענות הנתבעים 4 ו 5:

לטענת הנתבעים הרכב הרביעי פגע ברכב שלפניו בלבד ללא הדיפה (סעיף 5 לכתב ההגנה), דהיינו הרכב הרביעי איננו אחראי לנזק שנגרם לרכב הראשון – רכבו של התובע.

דיון והכרעה:

בדיון שהתקיים בפניי העידו הנהגים של שלושת הרכבים הראשונים. נהג הרכב הרביעי לא התייצב לדיון ההוכחות. ב"כ הנתבעים 4 ו 5 בקש לדחות את הדיון ולזמן לדיון הנדחה את הנתבע 4. במקרה הנדון לא היה מנוס מלדחות את הבקשה לאור גילו של התיק ובקשות הדחייה הרבות שכבר הוגשו בתיק זה. למעשה גם הדיון שהתקיים ביום 10.10.16 נדחה מיום 5.10.16 , לאחר שהתובע לא התייצב לדיון. המועד החלופי, שהיה קרוב מאוד למועד המקורי, נקבע בתיאום עם כל הצדדים כולל הנהגים תוך כדי הדיון . בנסיבות אלו לא מצאתי שיש הצדקה להמשיך ולעכב את סיום ההליכים בתיק. על גרסת הנתבעים 4 ו 5 למדתי מכתב ההגנה שהוגש על ידם. כמו כן שאר הנהגים נחקרו על ידי ב"כ הנתבעים 4 ו 5 , כך שניתן היה להתייחס לגרסת הנתבע 4 מול גרסתם של הנהגים האחרים.

כאמור בדיון שהתקיים בפניי העידו רק הנהגים של שלושת הרכבים הראשונים. אף אחד מהצדדים לא זימן כל עד נוסף.

עדותו של התובע שהיה הנהג של הרכב הראשון אמינה עלי, מה גם שלא הייתה מחלוקת כי עליו לא חלה כל אחריות, כך שהוא היה נטול אינטרס אישי לגבי זהות האחראי לתאונה. נהג זה העיד כי ראה את הרכב שמאחוריו בעצירה לפני התאונה. נהג הרכב הראשון טען בעדותו כי הוא משער שנהג הרכב הרביעי ניסה "לגנוב את הרמזור" (פרוטוקול עמוד 5 שורה 13).

גם עדותו של נהג הרכב השני אמינה עלי וגם הוא העיד כי היה בעצירה וראה את הרכב השלישי שעמד מאחוריו בעצירה. נהג זה העיד כי ראה את המאזדה פוגעת ברכבו, לאחר שנפגעה מהרכב שמאחוריה. לפי עדות זו גם הרכב השלישי היה בעצירה בעת קרות התאונה (פרוטוקול עומד 7 שורה 13).

מעדותם של שלושת הנהגים הראשונים עולה כי כל אחד מהם היה בעצירה בעת קרות התאונה. בהתאם לכתב ההגנה של הנתבעים 4 ו 5 הרכב הרביעי היה בנסיעה, כך שאין מחלוקת על כי הרכב הרביעי היה בנסיעה בעת התאונה. אין גם מחלוקת לאור כתב ההגנה כי הרכב הרביעי פגע ברכב השלישי.

המחלוקת מתמקדת בשאלה האם הרכב הרביעי הוא זה שגרם לפגיעה גם ברכב השני והראשון, שכן אם אקבל את גרסתו שלא הייתה הדיפה לעבר הרכב השני שפגע ברכב הראשון, הרי שעלי לדחות את התביעה שהוגשה על ידי הרכב הראשון.

לאחר ששמעתי את שלושת הנהגים של שלושת הרכבים הראשונים שהיו מעורבים בתאונה ומצאתי את עדות שלושתם אמינה אני קובעת כי התאונה אירעה כאשר הרכב הרביעי פגע ברכב השלישי שפגע ברכב השני שפגע ברכב הראשון. מדובר בתאונת שרשרת שנגרמה בעטיו של הרכב הרביעי, אשר גם לגרסת הנתבעים 4 ו 5 היה בנסיעה בזמן התאונה.

הנהגים האחרים הגיעו למסקנה שהרכב הרביעי ניסה "לגנוב רמזור" כשנכנס לצומת. אינני יכולה לקבוע מסמרות בעניין זה , אך על סמך כתבי הטענות, העדויות ומיקום הנזקים של הרכבים שהיו מעורבים בתאונה, אני קובעת כי הרכב הרביעי נכנס לצומת עמוס ופקוק בנסיעה רציפה מבלי לוודא שהיא פנויה וגרם לתאונה.

גובה הנזק:

לא הייתה מחלוקת של ממש לגבי גובה הנזק. לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי שבדק את הרכב למחרת התאונה. בנסיבות אלו אני מקבלת את התביעה במלואה כנגד הנתבעים 4 ו 5. התביעה נדחית כנגד הנתבעים 1,2,ו 3.

סוף דבר:

הנתבעים 4 ו 5 באמצעות הנתבעת 5 ישלמו לתובעת תוך 30 יום סך של 6,598 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. התובעת תעביר לתובע את חלקו מיד עם קבלת הסכום מהנתבעת 5. לסכום זה יש להוסיף החזר אגרה בהתאם לקבלה ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. כמו כן תשלם הנתבעת 5 את שכר העדים שהתייצבו לדיון האחרון בהתאם להחלטות ממועד הדיון ובגין הדיון האחרון בלבד.

התביעה כנגד הנתבעים 1,2 ו- 3 נדחית ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג תשרי תשע"ז, 25 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.