1. לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה מיום 20.2.2012.
2. בתאונה היו מעורבים שלושה כלי רכב: ברכב הראשון, רכב התובעת, נהג מר יוסי שוורץ (להלן: מר שוורץ); ברכב השני (להלן: הרכב השני) נהג הנתבע 1, מר מאיר פאלוך (להלן: מר פאלוך); וברכב השלישי (להלן: הרב השלישי) שבבעלות נתבעת 3, נהג הנתבע 4, מר יוסף אזולאי (להלן: מר אזולאי). שלושת הנהגים העידו במהלך הדיון שנתקיים. בנוסף הוגשו לבית המשפט תמונות צבע של הנזק שנגרם לרכב התובעת (סומנו ת/1).
3. אין חולק כי רכב התובעת נפגע על-ידי הרכב השני מאחור, שעה שהאט בשל פקק. המחלוקת בין הנתבעים נסבה אודות השאלה אם הרכב השלישי פגע ברכב השני והדף אותו לעבר רכב התובעת (כגרסתו של מר פאלוך, נהג הרכב השני); שמא הרכב השני פגע תחילה ברכב התובעת והרכב השלישי הצטרף לתאונה קיימת (כגרסתו של מר אזולאי, נהג הרכב השלישי).
4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמוצגים שהוגשו לי, שמעתי את עדויות הנהגים, שאף הדגימו את התאונה ושקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של מר אזולאי, זאת בשל צירופם של הטעמים הבאים.
5. בראש ובראשונה, עדותו של מר פאלוך, נהג הרכב השני, לפיה רכבו נהדף לעבר הרכב הראשון על-ידי הרכב השלישי, עולה בקנה אחד עם עדותו של מר שוורץ, נהג הרכב הראשון. מר פאלוך תיאר בעדותו את התאונה כדלקמן:

"היה עומס נהיגה זוחלת, מתקדמים עוצרים מתקדמים עוצרים זה היה בעליה לפני מבשרת, באחת הפעמים זבנג מאחורי נכנס רכב בעצמה והדף אותי לרכב קדימה, אני הייתי סנדוויץ חטפתי מכה מאחור מההדף לא היה בשליטתי" (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 15-17. הדגשה הוספה – ש.צ.ה).

1. עדות זו עולה בקנה אחד עם עדותו של מר שוורץ, שנשאל בחקירתו "כמה מכות הרגשת ברכב שלך" והשיב כי חש "מכה אחת" (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 10-11 וכן שורות 20-21. הדגשה הוספה – ש.צ.ה). העובדה שמר שוורץ העיד כי חש מכה אחת, מתיישבת יותר עם גרסתו של מר פאלוך, לפיה רכבו נהדף לעבר רכב התובעת, שהרי אם נכונה היתה גרסתו של מר אזולאי, היה מר שוורץ מרגיש שתי מכות ברכבו בעת התאונה – פעם ראשונה בשל פגיעתו של מר פאלוך ופעם נוספת בשל פגיעתו של מר אזולאי ברכבו של מר פאלוך. למותר לציין כי לעדותו של מר שוורץ משקל יתר, בהיותו עד אובייקטיבי, שהרי מבחינתו אין נפקא מינה מי מן הנתבעים ישלם את נזקיו. עדות זו מחזקת, אפוא, את גרסתו של מר פאלוך.
2. יתרה מזאת. מר אזולאי הודה כי לא שמר מרחק בין רכבו לבין רכבו של מר פאלוך (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 20 ו- 25-26). כפועל יוצא, נטל מר אזולאי אחריות על הנזק שגרם ושילם למר פאלוך בגין תיקון רכבו. לכתב ההגנה מטעם נתבעת 3 צורף מכתב מאת מר פאלוך, המאשר קבלת תשלום ממר אזולאי עבור התיקון האמור (נספח ג'1). כן צורפה קבלה מן המוסך, הכוללת פירוט של התיקונים שבוצעו ברכבו של מר פאלוך (נספח ג'2).

והנה, מעיון בקבלה עולה כי מר אזולאי שילם הן עבור תיקון נזקים במוקד אחורי (מכסה מיטען משומש), הן עבור תיקון נזקים במוקד קדמי (פנס ראשי, מגן קדמי משומש ומכסה מנוע משומש). בנוסף, התשלום עבור תיקון הנזק במוקד הקדמי גבוה משמעותית מן התשלום עבור תיקון הנזקים במוקד האחורי (500 ש"ח).

1. לא עלה בידו של מר אזולאי להסביר מדוע, אם לפי גרסתו הוא פגע ברכבו של מר פאלוך רק לאחר שהלה כבר פגע ברכב התובעת, הוא שילם גם עבור הנזקים בחלק הקדמי של רכבו של מר פאלוך. מר אזולאי נשאל על כך בחקירתו והשיב כי "אני אחראי על החלק שמאיר [מר פאלוך] ציין ששילמתי לו. החלק שהוא ייחס לי, בגז' דלת אחורית מנעול שילמתי" (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 6-7). מר אזולאי שב ונשאל מדוע שילם למוסך סכום כולל של 2,300 ש"ח, כאשר הנזק למוקד האחורי מסתכם בכ- 500 ש"ח בלבד, והשיב על כך: "למה שילמתי 2300 ש"ח, אני ניגשתי למוסך הנזק שאמר המכונאי ששייך לי שילמתי, לא נכנסתי לכמה, אני קצת יותר גדול מהכסף הקטן" (שם, שורות 17-20).

הטענה לפיה אדם מקבל חשבון ואינו טורח לבדוק אם חויב בגין הנזקים שגרם בפועל, אינה מתיישבת עם ניסיון החיים ועם השכל הישר. התשלום עבור מלוא הנזקים מתיישב יותר עם טענתו של מר פאלוך, לפיה מר אזולאי הכיר באחריותו למלוא הנזקים שגרם ("רוב ההוצאות היו מקדימה ולא מאחור וכל זה הוא שילם לי" – עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 28-29).

1. למען שלמות התמונה יובהר בהקשר זה כי החשבון הכולל עבור התיקון במוסך עמד על סך של 4,000 ש"ח, שמתוכם שילם מר אזולאי 2,300 ש"ח ואילו מר פאלוך שילם 1,700 ש"ח נוספים. בדיון העיד מר פאלוך כי הסכום שהוסיף, בסך 1,700 ש"ח, לא נבע מחלוקה כלשהיא של האחריות בין השניים, אלא הוא ניצל "את הזמן שהרכב היה במוסך, עשיתי פחחות וצבע... הוא [מר אזולאי] שילם על כל הנזק של הפגיעה, עיקר הנזק מלפנים ומאחור הנזק היה מזערי. אני שילמתי ניצלתי את הרכב שהיה במוסך כדי לסדר צבע ופחחות באותה הזדמנות והוספתי על כך 1,700 ש"ח" – עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 1-6). עדותו של מר פאלוך לא נסתרה, אלא להיפך – מר אזולאי אישר כי "אני אחראי על החלק שמאיר [מר פאלוך] ציין ששילמתי לו" (עמוד 8 לפרוטוקול, שורה 6).
2. מן המקובץ עולה כי מר אזולאי אחראי לנזקים שנגרמו לרכב התובעת, כפועל יוצא מכך שהדף את רכבו של מר פאלוך אל רכב זה. מדובר בנזקים הנוספים על אלה שנגרמו לרכבו של מר פאלוך, עליהם כבר שילם מר אזולאי כעולה מן התיעוד שהוצג.
3. לבסוף, אציין כי לא עלה בידי מר אזולאי להוכיח קיומו של אשם תורם של מר פאלוך, הנובע מאי-שמירת מרחק מרכבו של מר שוורץ. לעניין זה הוכח, כאמור, כי מר אזולאי שילם עבור מלוא נזקיו של מר פאלוך – במוקד קדמי כמו גם במוקד אחורי – בלא שהעלה בזמן אמת או בסמוך לתאונה טענה בדבר אשם תורם ובלא שביקש לנכות חלק כלשהו מן הסכום ששילם למר פאלוך, בגין אשם כזה.
4. לאור האמור, אני קובעת כי התביעה כנגד נתבעים 1-2 נדחית ואילו התביעה כנגד מר אזולאי מתקבלת, למעט ראש הנזק של השבתת הרכב, שלא הוכח. אשר על כן, על מר אזולאי לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
5. סך של 4,673 ש"ח כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 3.4.12.
6. סך של 400 ש"ח כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה מיום 3.4.12.
7. שכר-טרחת ב"כ התובעת בסך 1,500 ש"ח וכן שכר-טרחת ב"כ הנתבעים 1-2 בסך 1,500 ש"ח.
8. סך של 365 ש"ח בגין אגרת משפט.
9. סך של 300 ש"ח בגין הוצאות בטלת העד שנפסקו בדיון.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ה, 30 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.