<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד מיטל לבנון

הנאשם בעצמו

פרוטוקול

בית המשפט מקריא לנאשם את כתב האישום ולהלן תגובתו לאישום:

הנאשם:

אני מודה בעובדות כתב האישום.

התובעת:

אבקש להרשיע את הנאשם.

<#2#>

הכרעת דין

על פי הודאתו של הנאשם, אני מרשיע אותו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ד' שבט תשע"ג, 15/01/2013 במעמד הנוכחים.

התובעת טוענת לעונש:

מציגה לבית המשפט תמונות של הרכב שחונה על המדרכה. המדובר במדרכה ציבורית המיועדת להולכי רגל ולעגלות ילדים – סומנו ת/1.

על פי פסיקת בימ"ש עליון, משאין טענת הגנה לנאשם, יש להתחיל את הקנס, בכפל קנס המקור, הנאשם יכול היה לחסוך מ זמנו של בית המשפט ומזמנם של כל הצדדים, ולשלם את הקנס המקורי, בסך 500 ₪, אמנם לא עשה כן, ולכן מבקשת להפעיל את כפל קנס המקור בסך 1,000 ₪.

הנאשם:

ניסיתי לערער על הדו"ח, הגשתי מכתב מאד מסודר לגבי הדו"ח. רציתי לחסוך את זמנו של בית המשפט ואת זמנה של התביעה, אבל מכיוון שהערעור נדחה, היה חשוב לי לבוא לכאן, כדי להביע את עמדתי, בסופו של דבר, אני בידיים שלך, ואתה תחליט ואכבד זאת.

בראשי פרקים, לגבי מה שרשמתי בערעור, אני עובד בחברה של מתנות, שבעצם מספקת מתנות, אם זה לעסקים פרטיים ואם זה למגזר העיסקי. קבעתי פגישה בחדר כושר אצל אנג'ליקה שמחי ביפיט, הם לקוחות טובים שלנו, שאני כל חג, מראה להם מוצרים והם רוכשים אצלנו מתנות למתאמנים הקרובים להם. כשהגעתי לשעה המיועדת, המתנתי קרוב בין רבע שעה לעשרים דקות, חיפשתי חניה, כיום יש פחות מקום של מצוקה בחניות, כי יש מתחם. זו לא הסיבה שהחניתי שם.

החניתי שם כי הייתי בטוח שמותר לחנות שם, היות והמקום נראה כמו חניית ספקים, ולכן חניתי שם. אני מגיש תמונות של המקום שבו חניתי, כדי להראות את המקום ואת המדרכה עצמה –
2 תמונות – סומנו נ/1. אני עצמי החניתי, כי לא ידעתי שאני חונה על מדרכה, אם הייתי יודע, לא הייתי מסתכן בעבירת תנועה או בדו"ח. אני מודה בדיעבד שחניתי על מדרכה. אם הייתי יודע שאני חונה על מדרכה, הייתי ממתין, אפילו שעה.

אני עובד מאד קשה כדי להביא 500 ₪ הביתה, אני בן אדם שכיר, ורק בגלל שאנשים כמוני לצורך העניין, חשוב לי להראות בתמונה שהמדרכה עצמה מסומנת באדום לבן, ואין גם שלט שאוסר. אני יודע שאם הייתי רואה את זה, לא הייתי מחנה שם. אני נמצא שם לעיתים תכופות, והרבה אנשים מחנים שם על ידי הכביש.

<#4#>

גזר דין

נהגים חייבים לדעת, שכביש מיועד לנסיעת מכוניות, ומדרכה מיועדת להולכי רגל.

באותו רגע שרכב חונה על המדרכה, הוא למעשה מונע ומפריע להליכתם התקינה של הולכי הרגל, ובשל כך, הולכי רגל רבים שאין להם את המעבר במדרכה, דווקא פונים לעבור לכיוון הכביש, דבר המסכן את הולכי הרגל.

הנאשם נראה לי אדם אינטליגנטי, ולא מתאים לו לטעון בבית המשפט, שהוא לא ידע שהוא חונה על מדרכה, הוא לא ידע שזה מדרכה, כאשר אם הייתי מסתכל רק על התמונות שהגישה התובעת, הרי שהתמונות הן לא כה בהירות כמו התמונות שהגיש הנאשם עצמו, ומתמונות אלה עולה באופן ברור ובולט, קיומה של המדרכה. שכן, מדרכה זו מוגבהת מהכביש עצמו, ולבוא ולטעון בבית המשפט, שהוא לא ידע שהוא חונה על המדרכה, היא טענה שמוטב היה שלא להעלותה בבית המשפט (ראה תמונות נ/1).

אינני מקבל גם את טענת הנאשם, שבשל העדר מקומות חניה, ובשל אופי העבודה שהוא עובד בה, הוא חונה על המדרכה, משום שטענה זו לאו טענה היא, היות וגם אם לא ניתן למצוא חניה ליד המקום המיועד למסירת המוצרים, הרי לא נורא אם ימצא מקום חניה סמוך לאותו מקום, אך בוודאי לא על מדרכה, אשר למעשה נועדה להולכי רגל, ולא לחניית כלי רכב כפי שנראה על פני התמונות ת/1.

אני אכן מקבל את טענת ב"כ התביעה, שיש להחמיר עם נאשמים אשר עושים דין לעצמם וחונים על המדרכה, ולא פעם אכן מוטל עליהם כפל קנס, אך במקרה זה, החלטתי בכל זאת להתחשב בנאשם אשר העדיף להגיע לבית המשפט ולהעלות את טענותיו, ובשל כך, ובהתחשב בנאמר על ידי הנאשם, אני גוזר על הנאשם קנס כספי בסך 750 ₪ או יומיים מאסר תמורתו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

<#5#>

ניתן והודע היום ד' שבט תשע"ג, 15/01/2013 במעמד הנוכחים.

קלדנית/יפה מדהלה