1. המערער, מר ישראל יצחק גרינברג, הגיש ערעור זה על החלטת ועדת העררים (אי כושר) מיום 3.6.12, על פי הוא לא איבד 50% מכושרו להשתכר.
2. למערער נקבעו אחוזי נכות רפואית בגין סכרת (50%), צליאק (20%) ומיגרנות (10%).
3. בדיון שקיימה ועדת העררים טען המערער כי הוא ניסה להתמיד במסגרת מקצועית אך הוא הרבה להחסיר שעות בשל מחלותיו. הוא התלונן על אירועים של היפוגליקמיה ועל צורך שלו לאכול ארוחות מסודרות.
4. ועדת העררים שמעה את תלונותיו של המערער וסיכמה את דיונה כך:

"בן 28, סובל מסכרת נעורים מטופלת באינסולין, ולאחרונה גם מחלת צליאק א-סימפטומטית.

התובע לומד במסגרת ישיבה בה מקבל תמיכה כלכלית ואינו מעוניין בשלב זה לצאת ממסגרת זו לשוק העבודה.

התובע מסוגל לעבוד בכל עבודה המאפשרת לו ארוחות סדירות, עבודות פקידותיות כמו הוראה וכדומה, הוועדה דוחה את הערעור. הוצע לתובע הכוונה במסגרת מחלקת שיקום".

1. בדיון לפניי טען המערער כי וועדת העררים התעלמה מתלונותיו בהן תיאר אירועים בלתי צפויים של נפילות סוכר תכופות. הפתרון שמציעה הוועדה – עבודה במקום המאפשר ארוחות סדירות – אינו מספק ואינו נכון, לאור הפתאומיות בה מתרחשות נפילות הסוכר אצלו.
2. טענת המערער לפיה וועדת העררים לא התייחסה לטענותיו אינה מקובלת עליי. הוועדה שמעה את המערער ואת הקשיים שהוא תיאר בעת שהוא מנסה להשתלב במסגרת מקצועית, אך סברה שהוא מסוגל לעבודת הוראה או עבודה פקידותית, ובלבד שהיא מאפשרות לו ארוחות סדירות.
3. למעשה, הערעור כולו מופנה נגד שיקול דעתה המקצועי של וועדת העררים ואין הוא מגלה כל פגם משפטי בהחלטת וועדת העררים.
4. אשר על כן החלטתי לדחות את הערעור.
5. הערעור נדחה.
6. ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בקשה לרשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג שבט תשע"ג, (24 ינואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.