<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד מיטל לבנון

הנאשמת בעצמה

פרוטוקול

בית המשפט מקריא לנאשמת את כתב האישום ולהלן תגובתה:

הנאשמת:

אני מודה בעובדות של כתב האישום.

התובעת:

אבקש להרשיע את הנאשמת.

<#2#>

הכרעת דין

על פי הודאתה של הנאשמת, אני מרשיע אותה בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ד' שבט תשע"ג, 15/01/2013 במעמד הנוכחים.

התובעת טוענת לעונש:

מדובר בחניה שמיועדת לדיירי הרחוב בלבד ברחוב בן יהודה. מדובר במקום שמסומן ומתומרר ואין ספק שמדובר בחנייה שמיועדת לדיירי הרחוב. מגישה תמונה שצילם הפקח באותו יום – מוגשת ומסומנת ת/1. המדרכה מסומנת בפס לבן, וכן מוצב תמרור שמורה על חנייה לדיירי הרחוב בלבד. משלא נשמעה טענת הגנה מצד הנאשמת, אבקש כפל קנס המקור, הקנס המקורי הוא 245 ₪.

הנאשמת:

אני תושבת ת"א, הגעתי לרחובות יום קודם בשל ארוע תרבותי שהיה ברחובות. ראשית, אני רואה כחול לבן בתצלום שהפקח צילם. אני ראיתי שם כחול לבן. ממש זה חדש לי לגמרי הלבן. הערעור שלי מתייחס לכחול לבן ולא לבן. הפעלתי פנגו, ויש לי עדות לכך. לשלט לתושבי הרחוב בלבד, לא שמתי לב אליו, הוא שונה מהשלטים שבתל אביב, ולכן בתום לב, לא שמתי לב, ראיתי כחול לבן. בחרתי לא לנסוע לתל אביב בשעה הזאת כי רציתי להמנע מפקקים. כשחזרתי הופתעתי לראות את הדו"ח, מאד, וגם 245 ₪, לרגע חשבתי שאולי הפנגו ששמתי לא נקלט, והלכתי לדרכי, אפילו לא בדקתי שום דבר אחר, כי אני הנחתי שחניתי בכחול לבן. הפנגו הופעל, יש לי תיעוד של השעה שהפעלתי. מגישה את האישור – נ/1.

יש לי חברים אחרים שגרים ברחובות, ושלחתי אותם לראות את הרחוב, כדי שיסבירו לי למה קיבלתי את הדו"ח שלא הצלחתי להבין, והם אמרו לי שיש שלט, אז הבנתי שאמנם חניתי בכחול לבן, אך כנראה לא שמתי לב לשלט, ובגלל זה קיבלתי את הדו"ח. זה נכון שאם יש שלט וכחול לבן, אין לי מה לעשות, אני לא צריכה לחנות שם. אבל בגלל שפעלתי בתום לב, ובגלל שהפעלתי את הפנגו, לא ראיתי את זה, כי אני רגילה לשלטים, אני גרה בת"א, וכל פעם מחפשת שלטים כדי לחנות בתל אביב, אני יודעת להסתכל על שלטים, ולזה לא שמתי לב, אבל הפעלתי פנגו. כשהגשתי את הערעור, הסברתי שאני תושבת תל אביב, והערעור שלי לא התקבל. מה הכעיס אותי עוד, זה לא שחניתי במקום שהוא עמוס, ואני לוקחת חניה לתושבי העיר, אלא ברחוב, שהוא כנראה, ביום יום של רחובות, בשעות הבוקר, לא צריך להגביל אותו לתושבי הרחוב בלבד.

היום יש שלט אחר, ואני מראה לבית המשפט את השלט של החניה, ואם היום הייתי חונה, לא הייתי מקבלת דו"ח. כתוב פה שהחניה היא לתושבי הרחוב בלבד מהשעה חמש.

אני מבקשת בכל זאת, לבטל לי את הדו"ח, בגלל שאני חושבת שלמיטב הבנתי, פעלתי כחוק, הפעלתי פנגו, ומרגיז אותי בתור אזרח שלא מתחשבים בתום הלב הזה.

התובעת:

אני חושבת שזה היה מיותר להגיע לפתחו של בית המשפט. נעברה פה עבירה מסוג חטא, לא צריך כאן כוונה, מדובר בעבירת חנייה. אין כל רלבנטיות לתשלום הפנגו, כי מדובר פה באיסור חניה. נהג על פי תקנות התעבורה, הוא צריך לשים לב לתמרורים שמוצבים בדרך, אם כל אחד יבוא ויגיד בתום לב, אז לדיירי הרחוב לא תהיה חניה. אם בזמנו, הועדה הקצתה את החניה לדיירי הרחוב, כנראה יש סיבה לכך, גם בתל אביב יש מצוקת חניה, ויש אזורים שמוקצים לדיירי הרחוב.

לכן מבקשת לחייב את הנאשמת בכפל קנס.

<#4#>

החלטה

ניתנת על ידי החלטה בטרם מתן גזר הדין אם יהא צורך בכך, משום שהשאלה המתעוררת במשפט זה, היא – האם אכן החנתה הנאשמת את רכבו באותו מקום בתום לב או שמא כפי שאומרת ב"כ התביעה, כל אחד יכול לבוא ולטעון, שהוא חנה במקום אסור, בתום לב.

שקלתי את טענותיה של הנאשמת אשר אינה מתגוררת ברחובות, ובאה לרחובות והחנתה את רכבה ברחוב בן יהודה, ואכן כפי שעולה מהתמונה שהציגה ב"כ התביעה, הפס הלבן על המדרכה או על שולי המדרכה, איננו לגמרי לבן, אלא יש בצבוצים של צבע כחול מתוך הלבן, ולכן עניין זה יכול בהחלט לבלבל אדם הבא להחנות את רכבו באותו מקום.

התרשמתי מטענותיה של הנאשמת, שאכן טענות כנות הן, שרק בתום לב החנתה באותו מקום כאשר ראתה את הצבע הכחול מתוך הלבן, ולכן גם הפעילה את הפנגו, ואף שילמה עבור אותה חניה, כפי שעולה מהמסמך נ/1.

בנסיבות אלה, ולאור הטענות שהועלו בפני, אכן רואה אנוכי בארוע זה ארוע חריג, שבהחלט אפשר לקבל את טענות הנאשמת, שהיתה טעות בתום לב, ועובדה היא, שהיא גם שילמה עבור אותה חניה, ולכן בנסיבות אלה, אני מחליט לבטל את ההרשעה ולבטל את הדו"ח.

לאור התוצאה אליה הגעתי, הרי שאין צורך ליתן גזר דין בתיק זה.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ד' שבט תשע"ג, 15/01/2013 במעמד הנוכחים.

קלדנית/יפה מדהלה