בקשה לפסילת שופט.

טענות המבקש:

המבקש הוא בנה של המנוחה, נג'מה עאסי ז"ל, אשר עזבונה הוא הנתבע 1 בתובענה.

לאחר שניתן פסק דין בהיעדר בקשת רשות להתגונן כנגד הנתבע 1, התיר לו בית המשפט לייצג את הנתבע 1 וביטל את פסק הדין ומאז, הוא מייצג את עזבון בכל ההליכים.

לאחר חילופי המותב השומע את התיק (בעבר נשמע התיק בפני כב' השופטת רננה גלפז מוקדי והחל מיום 2/1/12 הועבר התיק לשמיעה בפני), הגיש המבקש (ביום 27/8/12) בקשה לתת פסק דין המוחק את התביעה כנגד הנתבע 1 מחוסר מעש ובגין אי הגשת תצהירים.

לאחר שבית המשפט קיבל את הבקשה, הוא שינה את דעתו והחליט (ביום 11/9/12), כי המבקש לא יהיה רשאי לייצג את הנתבעת 1.

משנודעה למבקש ההחלטה שלא יהיה רשאי לייצג את העיזבון, הגיש בקשה להתיר לו לייצג את העיזבון ולחילופין, למנות לעיזבון עו"ד מטעם המדינה.

בית המשפט לא החליט בבקשה, קבע כי ידון בה בדיון הקרוב, ובדיון שהתקיים החליט, בגין היעדר התייצבות המבקש, שהוא לא יהיה רשאי לייצג את העיזבון. זאת למרות שהמבקש לא זומן לדיון ולמרות שניתנה החלטה שאינו רשאי לייצג את העיזבון.

בית המשפט טעה בכך שביטל את החלטת המותב הקודם להתיר לו לייצג את עזבון אמו.

שינוי עמדתו של בית המשפט נועד לבלבל את המבקש, לחזק את עמדת התובע ולתת פסק דין כנגד העיזבון שלא כדין. מה שמצביע על נטייה של בית המשפט לטובת התובע, מתוך נקמנות במבקש, על שביקש למחוק את התביעה מחוסר מעש.

הליכים והחלטות רלוונטיים:

ביום 20/11/08 ניתן פסק דין כנגד הנתבע 1, בהיעדר בקשת רשות להתגונן.

ביום 15/5/11 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין, בה הציג עצמו כנציג העיזבון.

בו ביום, ללא תגובת התובע, החליטה כבוד הרשמת שלומית פומרנץ לקבל את הבקשה, מטעמי יעילות. זאת תוך קבלת דבריו של המבקש כי הוא מייצג את עזבון אמו כפשוטם, מבלי להחליט כי המבקש רשאי לייצג את הנתבע 1 או להתיר לו לעשות כן.

מאז, התקיימו בתיק מספר הליכים אשר המבקש נטל בהם חלק (בפני הרשמת ובפני כבוד השופטת רננה גלפז מוקדי). ביניהם התקיים קדם משפט ביום 5/10/11 אליו לא התייצב התובע וניתן פסק דין המוחק את התביעה, אשר בוטל בהחלטה מאוחרת יותר (מיום 17/11/11).

ביום 12/1/2012, עבר התיק לשמיעה בפני.

ביום 16/2/12 התקיימה ישיבה אליה לא התייצב המבקש. אף לישיבה נוספת שהתקיימה ביום 31/5/12, לא התייצב המבקש. לטענת ב"כ הצדדים האחרים לא אותר המבקש. באותה ישיבה הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית, והתובע חוייב לבצע מסירה אישית של ההחלטה לנתבעים, וקבעתי קדם משפט נוסף ליום 31/10/12.

ביום 3/6/12 מסר המבקש הודעה לבית המשפט, כי למעט פעם אחת, הוא לא קיבל זימונים וביקש להורות למזכירות לזמן אותו כמייצג העזבון. בהחלטה בעניין הודעה זאת, הוריתי למזכירות לרשום את פרטי המבקש ולשלוח לכתובת אותה ציין את הפרוטוקולים של הישיבות אליהן לא התייצב. זאת מתוך הנחה, שלא נבדקה על ידי אז, שהוא אכן מייצג את העיזבון.

ביום 27/8/12 הגיש המבקש בקשה למחיקת התביעה מחוסר מעש, בגין אי ביצוע מסירה אישית של פרוטוקול הדיון מיום 31/5/12. בהחלטה מיום 5/9/12, דחיתי את הבקשה, מהטעם שהוגשו לתיק בית המשפט אישור מסירה ותצהיר מוסר שהפרוטוקול נמסר למבקש במסירה אישית, ומכיוון שעולה מהבקשה עצמה כי המבקש קיבל את הפרוטוקול.

ביום 9/9/12, הגיש המבקש בקשה נוספת לשלוח לו העתק של אישור המסירה הנזכר בהחלטתי מיום 5/9/12, מהסיבה שהמזכירות סירבה למסור לו את המסמך. בשלב זה, בטרם מתן החלטה, ביקשתי למצוא בתיק בית המשפט את הסיבה לקושי חוזר ונשנה בהמצאת מסמכים למבקש. עיינתי מחדש בכל מסמכי התיק והתברר לי, להפתעתי, כי אין בתיק כל אסמכתא לכך שהמבקש נתמנה לייצג את הנתבע 1. בנסיבות החלטתי (ביום 11/9/12) כך: "עיון בתיק בית המשפט מגלה כי אין בו כל אסמכתא לכך שמר עאסי פארס מוסמך לייצג את הנתבע 1 (לא צו קיום צוואה, לא צו ירושה, ולא החלטה של בית המשפט הממנה אותו כמנהל עיזבון). לפיכך, בשלב זה הבקשה נדחית."

לאחר החלטתי (מיום 11/9/12), הגיש המבקש (ביום 24/9/12), בקשה להתיר לו לייצג את העיזבון, ובהחלטה מיום 27/9/12 קבעתי דיון בבקשה במועד שנקבע מראש לקדם משפט (31/10/12). המבקש לא התייצב לדיון בבקשתו ביום 31/10/12, על אף שמועד הדיון היה ידוע לו. בדיון הודיע ב"כ התובע כי עלה בידו לאתר את צוואת אמו המנוחה של המבקש וכן צו ירושה, לפיהם העיזבון כבר חולק והמבקש איננו אחד היורשים, וביקש לתקן את כתב התביעה בהתאם. בנסיבות אלה, הוריתי על הגשת כתב תביעה מתוקן, והחלטתי שלא להתיר למבקש לייצג את הנתבע 1.

בעקבות החלטה זאת באה הבקשה לפסילת שופט.

דיון והכרעה:

עינינו הרואות, לא ניתנה כל החלטה על ידי בית המשפט במוטב הקודם, אשר אישרה למבקש לייצג את עזבון אמו המנוחה. בהחלטה מיום 11/9/12 לא שיניתי דעה קודמת, לא ביטלתי רשות שניתנה ואף לא קבעתי שהמבקש לא יהיה רשאי לייצג את עיזבון, אלא רק ציינתי כי אין בתיק אסמכתא לייצוג. לא דחיתי בקשה שהוגשה לאחר מכן להתיר למבקש לייצג את העיזבון, אלא לאחר שהמבקש לא התייצב לדיון בבקשה, במועד שהיה ידוע לו, ולאחר שהוצג בפני, כי על פי צו ירושה שניתן, העיזבון כבר חולק והמבקש איננו יורש של העיזבון.

נוכח הנ"ל ברור, כי אין כל בסיס למסקנות המבקש בדבר קיומה של הטיה מצידי לטובת התובע, ואין כל יסוד אובייקטיבי לחשש ממשוא פנים.

גם אם נפלה טעות בהחלטותי, רשאי המבקש לבקש לערער עליהן, אך אין הדבר מהווה עילת פסלות.

יפים לעניין זה דבריה של כבוד הנשיאה ביניש בע"א 4601/07 עו"ד מוחמד חמדה נ' ניהאל כיאל (לא פורסם, 7/1/2008):

"לגופו של עניין, ככל שהבקשה נובעת מחוסר שביעות רצון המערער מהחלטות בית המשפט, הלכה היא כי השגות בעניין זה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006)). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף של החלטות לרעת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם, 18.3.2001); מרזל, בעמ' 178). לא מצאתי יסוד לטענת המערער, כי החלטות בית המשפט, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות לגופן, ולעניין זה אין אני נדרשת, מקימות עילת פסלות ומעוררות את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערער."

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים ולמבקש (בדואר רשום לפי הכתובת הרשומה על גבי הבקשה).

ניתנה היום, ג' טבת תשע"ג, 16 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.