ע"י ב"כ עוה"ד מאג'ד גנאים

מבוא

1. עניינה של התביעה שלפניי הוא אכיפת הסכם מיום 16.2.12 בדבר רכישת חלקי זכויות בבית, בן שלושה חדרים, שברח' סלמן אל פראסי 3 בשכונת א-טור שבמזרח ירושלים, מקרקעין בלתי מוסדרים.
2. לפני עשרות שנים, הבית שהיה במקור בן חדר אחד ומקרקעין נוספים היו שייכים לחמדאן אבו גנאם המנוח. לא הוצג בפניי צוואתו או צו ירושה. נטען כי בימי חייו חילק את רכושו לילדיו, אולם במסמכים שהוצגו הוצהר על ירושה. מכל מקום, לא ברור כיצד חולק רכושו, האם החדר/הדירה נשוא התביעה ניתן לבנו שייח חליל, או שהוא חלק אותה עם שתי אחיותיו ג'מילה ופאטמה, הוא 1/2 והן 1/4 כל אחת, כמקובל על פי הדין השרעי (הבת יורשת מחצית מהבן). יצוין כי לחמדאן היו שמונה ילדים. לבנו, שייח חליל היו תשעה ילדים, חמישה בנים: מוחמד חליל, בורהן, סלים, פריד, עבד אל גני, וארבע בנות: זוהרה, פרידה, נפיסה וג'מילה. (תרשים ב/1). לא הוצג בפניי צו ירושה.
3. התובע הוא נכדו של חליל מצד אמו ג'מילה, ואילו הנתבע הוא נינו של חמדאן (אביו של חליל), מצד אחותו של שייח חליל ג'מילה (ג'מילה קודמת, בתו של הסבא רבא חמדאן). יש לציין כי התקיימו קשרי נישואין בין צאצאי המשפחה (כמו בין הורי הנתבע).
4. לטענת התובע בין השנים 1993-1997 רכש את מרבית הזכויות בדירה, מידי יורשי היורשים של שייח חליל (מלבד חלקו של הבן פריד), ולפיכך הוא מחזיק ב- 5/7. (3/7 משלושה בנים מתוך הארבעה ו-2/7 של ארבע הבנות). הנתבע מכחיש זאת וטוען כי מרבית הזכויות בדירה הן של הוריו חוסון ואיברהים דאוד גנאם, ולאחר מותם - שלו ושל יתר אחיו ואחיותיו, אם כי הוא ואשתו מתגוררים כעת בדירה, קודם לכן התגורר בה בנו.

הליכים קודמים

ת.א 22800/98

1. בתביעה זו תבע התובע פינויו של שוכר דירה שהפסיק לשלם לו דמי שכירות. השוכר טען כי חוסון אבו גנאם – אמו של הנתבע שלפניי, טענה בפניו כי היא הבעלים של הדירה. תביעת הפינוי נדחתה. כב' השופט מינץ קבע כי התובע לא הצליח להוכיח את זכויותיו בנכס, ולכן יזכה התובע ל-1/14 מדמי השכירות. חלק זה נקבע על פי הודאת חוסון בחלקו של התובע, אולם ביהמ"ש הבהיר כי "אין בכך כדי לחסום את התובע לעתור בתובענה מתאימה לבית משפט מוסמך לשם הכרה במלוא זכויותיו אשר הוא טוען להן בנכס". (עמ' 8 לפסה"ד, נספח ב' לתצהיר הנתבע). הכוונה היתה שהתובע יפנה לביהמ"ש המחוזי, כיוון שהצהרה בדבר זכויות בעלות היא בסמכותו, אלא אם היא נלווית באופן עקיף לסעד אחר שהוא בסמכות בימ"ש שלום.

עוד נכתב בפסק הדין כי "בעבר גם התובע נהג כבעלים יחידים של הנכס והתעלם מזכויותיה של הנתבעת (חוסון-מ.ק.) – אף שהוא הודה בפה מלא כי יש גם לנתבעת זכויות (לפחות כמו שלו) בנכס."

1. באותו הליך, כשהורי הנתבע היו בחיים נטען כי בבית חלקו שייח חליל ושתי אחיותיו פטמה וג'מילה, ולכן כל יורשי חליל ויורשי יורשיהם יכלו לקבל לכל היותר את מחצית הנכס ולא כולו. בנוסף נטען כי חוסון רכשה 9/14 מיורשי שייח חליל ואת מלוא הזכויות של יורשי בנותיו של חמדאן - פאטמה וג'מילה. מפסק הדין עולה כי כשלונו של התובע בהוכחת תביעתו נבע גם מכך שלא הציג כל מסמך התומך בטענותיו והסתפק בתצהיר של אחיו לפיו לנתבע הוענקו זכויות שכירות בלבד.

ת.א. 3966/04

1. בתביעה זו אביו של הנתבע – איבראהים אבו גנאם הגיש תביעה נגד התובע שבפניי ונגד שוכר הדירה, לפינוי הדירה, בטענה כי לא שותף בדמי השכירות. התביעה התייתרה נוכח עזיבתו של השוכר ולכן נמחקה. כב' השופט דראל העיר כי סביר להניח שהצדדים יוסיפו ויפגשו בערכאות אחרות ואכן כך ארע. בינתיים חלק מדמי השכירות שהגיעו לידיו של עו"ד גנאיים משוכר קודם נותרו בידיו הנאמנות, "עד להכרעה אחרת שתינתן על ידי ערכאה שיפוטית בכל הליך עתידי."

הסכם המכר בין התובע לנתבע

1. בינתיים חלפו שנים ונפטרו הוריו של הנתבע. על פי עדות הנתבע הוא לא היה מעורה בפרטי הזכויות בנכס כמו אביו, זה האחרון לא נהג לשתף אותו. התובע יחד עם פמליה מכובדת של בני משפחה ואחרים הגיעו לביתו של הנתבע וביקשו לשים קץ למחלוקת בדבר הזכויות בנכס. המוכתר אחמד מחמד אחמד אבו גנאם ניסח הסכם לפיו הנתבע ירכוש את חלקו של התובע בדירה, בהסתמך על ההצהרה במבוא להסכם, לפיה התובע הוא הבעלים של 5/7 מהדירה. הסכום שנקבע הוא 28,000 דינר ל-1/7 ובסה"כ 140,000 דינר, אשר ישולמו בשלושה תשלומים במועדים שנקבעו.
2. עוד נקבע בסעיף 7 להסכם כי "במידה ולא יבוצעו תנאים אלו בנוגע לתשלומים מתחייב צד השני (הנתבע) למכור את חלקו לצד הראשון באופן ששווי החלק הוא עשרים ושמונה אלף דינר", ואם לאחר רכישת הנתבע ירצה למכור הנכס, זכות הקדימה תהא לתובע ולאחריה לבן משפחת אבו גנאם.
3. הנתבע, התובע והעדים חתמו על ההסכם, כעבור יומיים הנתבע "הובל" לטענתו בכפייה למשרד הנוטריון זרו ושם חתמו התובע והנתבע על מסמך שהוכתר בכותרת "יפויי כוח מיוחד והרשאה על תנאי לקבלת תשלומים", נספח לכתב התביעה), ובו הותנה "ובמקרה והקונה מעכב את תשלום התשלומים או תשלום כלשהוא בניגוד למוסכם אזי המכר מתבטל ואני (התובע-מ.ק.) פטור בכל הנוגע למכר. ".
4. הנתבע שילם על חשבון התמורה סך של 10,000 דינר בלבד. התובע מבקש בתביעתו אכיפת הסכם המכר ולא ביטולו, אכיפת ההסכם לא בדרך של מכירה לנתבע וחיובו ביתרת התשלומים, אלא בדרך של קניית התובע את חלקו של הנתבע, כאשר המשמעות היא שעל התובע היה להשיב את ה-10,000 דינר ולהוסיף עליהם עוד 28,000 דינר. במקום זאת טוען התובע בתביעתו כי מהסכומים יש להפחית דמי שכירות ראויים שלא נקב בסכומם ולא הוכיחם בראיה כלשהי.
5. בענין זכותו של התובע בנכס, הוא מצרף מסמכים שונים המעידים על רכישת חלקי זכויות ובנוסף טוען כי בחתימת הנתבע על הסכם המכר הודה שהתובע אוחז ב- 5/7 מהזכויות בדירה, ואילו הנתבע אפילו לא הוכיח את ה-1/7.
6. הסעדים המבוקשים בתביעה הם כדלקמן:

ליתן חשבונות בגין שכר הדירה שנגבה במשך השנים.

לחייב את הנתבע בדמי שימוש ראויים עבור התקופה בה החזיק את הדירה ומנע מהתובע להשכיר אותה ולעשות בה שימוש"

לקזז את הסכומים שנגבו מסך 28,000 דינר (הסכום שעל התובע לשלם אם רוצה לרכוש את חלקו של הנתבע על פי ההסכם)

לאכוף את ההסכם ולהצהיר על בעלותו של התובע על חלקו של הנתבע. (ס' 14 לתביעה).

1. משלא החזיר התובע לנתבע את ה-10,000 דינר שקיבל ממנו, משלא שילם את סכום התמורה בהסכם שהוא מבקש לאוכפו, ומשלא הציג ראיות בדבר דמי שימוש ראויים וכיצד אלו מתקזזים את מחיר התמורה שעליו לשלם, לכל היותר יוכל התובע, אם יוכיח תביעתו לזכות בסעד הצהרתי לפיו ההסכם בתוקף, ובצו למתן חשבונות, בהיות הצדדים שותפים במקרקעין ובהינתן הטענה כי הדירה הושכרה לפרקים.
2. הסכם המכר אינו מקנה לתובע זכות לדמי שכירות, אלו יכולים להיחשב לכל היותר הפסד רווח (פיצויי קיום), החל מהמועד שבו השלים התובע את התמורה לנתבע.

טענות הנתבע

1. הנתבע טוען כי התובע ניצל את מות אביו איבראהים, שהיה בקי בהשתלשלות הזכויות והעסקאות עם בני המשפחה המורחבת, התובע רימה או הטעה אותו לחשוב שבבעלותו 5/7 מהדירה, מבלי להוכיח כיצד הגיע לחישוב זה ומה הם המסמכים המקימים לו את זכויותיו, ולכן מדובר במרמה, הטעיה וחוסר תום לב המקימים לו זכות לבטל ההסכם. מאוחר לחתימה על ההסכם ויפוי הכח התברר לנתע כי למשפחתו מירב הזכויות בנכס. (ס' 23 לתצהירו). לטענת הנתבע אביו לא שיתף אותו במהלכיו, "הוא עשה הכל לבד" (פרו' עמ' 26 ש' 14, עמ' 31 ש' 4).
2. בחקירתו הנגדית טען הנתבע כי במועד הפגישה היה חולה בשפעת, האנשים שהגיעו הוציאו אותו ממיטתו, "המוכתר איים עלי שהוא רוצה להרוג אותי ולחטוף ילד, וחסאן התנפל על אחותי ותקף אותה וזרק אותה לחדר ואמר שאין בנות שמדברות, וגם ראמי מוכר הפלאפל הוא לקח את בני ושני אחיו בכוח וזרק אותם החוזה ואמרו לי תקום מהמיטה וקמתי...זאת הפעם הראשונה והיחידה שהיו אצלי, לא הבנתי מה קרה.." (פרו' עמ' 27). כל אותה עת "התובע ישב בכבוד ובשקט, הוא לא איש בעיות הוא ישר, יש לו את הנימוסים של אמריקאים" (פרו' עמ' 31 ש' 14).
3. הנתבע הגיש תלונה למשטרה על סחיטה באיומים ביום 6.3.12 (אישור סומן נ/1). לטענתו עוד באותו הערב התקשר למשטרה, אך היות שהיה חולה התעכב בהגשת התלונה.
4. בענין חלוקת הזכויות בדירה, הנתבע טען כי את החדר/הדירה נשוא הליך זה ירש חליל יחד עם שתי אחיותיו ג'מילה ופאטמה, "בכל חדר שמו זכר ו-2 בנות כי הבת מקבלת חצי מנה מאחיה ולכן ג'מילה ופאטמה צורפו לבית של חליל" (פרו' עמ' 33 ש' 7). בתצהירו פירט ממי רכשה אמו חוסון את הזכויות: משתי האחיות ג'מילה ופאטמה ומחלק מיורשי השייח חליל ובסה"כ לזכותה 21/28 (3/4) חלקים מהנכס. (ס' 29-31 לתצהירו).

טענות התובע

1. התובע הסכים כי רכש את זכויותיו מיורשי חליל ולא מפאטמה או ג'מילה, אך טען כי אלו לא היו שותפות בדירה, אלא שייח חליל בלבד. בא כוחו התמקד בחקירתו ובסיכומיו בהוכחת תקפותו של ההסכם ודחיית טענות הנתבע בדבר פגמים שנפלו בו. לטענתו בחתימה על ההסכם הודה הנתבע כי בבעלות התובע 5/7 ודי בכך.

הראיות

1. התובע צירף מסמכים שונים להוכחת בעלותו בחלקים בנכס. מטעמו העידו מלבדו, גם חלק מהעדים לחתימת הנתבע על ההסכם והם: המוכתר אחמד מוחמד אחמד אבו גאנם אשר ניסח את ההסכם, חסן חמד הדרי אף הוא ממשפחת אבו גאנם וממכובדי כפר א-טור, וכן ראמי מחמוד אחמד אבו גנאם.
2. מטעם הנתבע, העיד הנתבע לבדו וצירף מסמכים. ניסיונו להסתמך על תצהיר העדות שמסר אביו ז"ל בת.א. 22800/98 לא צלח, נוכח התנגדות ב"כ התובע ולכן הסתפק בהפניה לפסק הדין שניתן בתביעה זו. להוכחת זכויות אמו צירף מסמכים שאעמוד עליהם בהמשך. איש מבין בני משפחתו שהיה נוכח בפגישה מיום 16.2.12 לא הגיע. לטענתו אחותו מרים שאף הותקפה על ידי המוכתר חולת סכרת, ואילו אחיו דאוד שהגיע בסוף אותה פגישה חתום אף כעד על ההסכם, לא הגיע להעיד משום שהוא בעבודה (פרו' עמ' 28 ש' 33).

דיון והכרעה

זכויות התובע בנכס הן תנאי להחלתו

1. ההסכם מתחיל כך:

"הואיל והצד הראשון הינו הבעלים של חלקים בבית המגורים של השייח ח'ליל חמדאן אבו גנאם שהם חמשה חלקים מתוך שבעה חלקים בבית המגורים.

החלק של מחמד חליל חמדאן אבו גנאם + החלק של עבד אלגני חליל חמדאן אבו גנאם + החלק של סלים חליל חמדאן אבו גנאם _ החלק של ג'מילה חליל חמדאן אבו גנאם + החלק של זהרה חליל חמדאן אבו גנאם + החלק של פרידה חליל חמדאן אבו גנאם+ החלק של נפיסה חליל חמדאן אבו גנאם "

1. הנה כי כן, תנאי לחלותו של הסכם המכירה הוא הוכחת הבעלות של התובע בשיעור 5/7 בנכס, ולא בחלקו של חליל, זהות בחלקים תהא רק אם יוכח שהבית היה כולו של חליל, ואולם מתוך פסק דינו של כב' הש' מינץ בת.א. 22800/98, עולה טענת הוריו של הנתבע לשותפות האחיות ג'מילה ופאטמה בדירה עם חליל. אם אכן כך היה, ובהנחה שחוסיין לא רכשה שום חלק מיורשי חליל, ועסקאות הרכישה של התובע כולן תקיפות, כי אז מדובר לכל היותר ב-5/7 מתוך מחצית הנכס, דהיינו 5/14.
2. כאמור לעיל, הנתבע טוען כי לאמו 21/28. הן התובע (פרו' עמ' 14 ש' 8) והן הנתבע בטבלה שהציג בתצהירו, לא טוענים כי חלקו של פריד – 1/7 נרכש. יוצא אם כן, שלפי הנתבע, אם אמו החזיקה ב21/28 ולפריד (1/7 - 4/28), התובע מחזיק לכל היותר ביתרה - 3/28.
3. התובע העיד מפי השמועה כי לאחיותיו של אביו חליל לא היה חלק בדירה, פאטמה קיבלה קרקע במקום, והתובע אף קנה ממנה בשנות ה-70 מגרש ובנה שם את ביתו (פרו' עמ' 10), אך כי אינו גר בישראל (פרו' עמ' 13 ש' 5).

התובע נשאל:

"אתה מסכים איתי שבמידה ויש ליתר היורשים של המנוח חמדאן חוץ מהמנוח חליל זכויות, אתה לא קנית מהם, אתה קנית רק מהיורשים של חליל נכון?

ת. נכון" (פרו' עמ' 10 ש' 13).

אם זה מצב הדברים, צודק הנתבע בטענה כי ככל שיוכח שהתובע מחזיק בחלק יחסי אחר, פחות מ-5/7 , הוא אינו זכאי לאכיפת ההסכם ולתמורה החוזית שנקבעה.

האם הוכיח התובע כי הוא מחזיק ב-5/7 בזכויות בנכס?

1. התובע טוען כי בבעלותו חלקיהם של מוחמד, עבד אל גאני, סלים, ג'מילה, זוהרה, פרידה ונפיסה, 3/7 של שלושת הבנים ו-2/7 של ארבעת הבנות. להוכחת טענתו צירף מסמכים, שמיד אדון בתקפותם. בין המסמכים לא מצאתי הסכמים עם נפיסה ופרידה, ולכן לא מובן כיצד ביקש התובע להוכיח כי רכש את זכויות השתיים המגיעות ל-1/7 ביחד. המסקנה היא שמ- 5/7 שטוען להם התובע יש להפחית 1/7. די בכך כדי להביא לביטול ההסכם שחתם עם הנתבע, אולם אמשיך בניתוח המסמכים והחלקים המועברים על פיהם.

בענין נפיסה - הנתבע צירף מסמך מיום 8.10.93 (א-6 לתצהירו), שבו יורשי נפיסה מעבירים זכויותיהם לאמו של הנתבע.

1. ב"כ התובע ביקש לפסול קבילותו של מסמך זה ויתר המסמכים שהציג הנתבע בטענה כי אין לנתבע ידיעה אישית עליהן, הם לא הוצגו באמצעות מי שערך אותם ובנוסף לא הוצג המקור. על כך ניתן להשיב ולומר כי מדובר ב"תעודה נושנה", כאמור בסעיף 43 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971. התובע זנח טענותיו לגבי זכויותיו בדירה במשך כמעט עשור שנים וביקש לממש אותן רק לאחר שנפטר גם אביו של הנתבע, שחתום כעד או כרוכש על חלק מהמסמכים ואשר יודע מידיעה אישית את תולדותיהם, ולכן שיהוי זה בין אם היה מכוון כטענת הנתבע, ובין אם לאו, גרם לנתבע נזק ראייתי, שצריך לחול על התובע.

לענין הצגת העתק ולא מקור – זו טענה שהיה על ב"כ התובע להעלות בכל שלב קודם של הדיון ולא בסיכומיו, הטענה יכולה היתה לעלות מהמועד שבו צורפו המסמכים לראשונה בכתב ההגנה, עבור במועד הגשת התצהירים וכלה בכל אחת מהישיבות המקדמיות שהתקיימו. משלא ביקש לבחון את המקור ולא טען לזיוף, אני מקבלת את העתקי המסמכים כמשקפים נאמנה את המקור. מכל מקום, מי שצריך להוכיח את זכויותיו בדירה הוא התובע ולא הנתבע, כך שאין חשיבות גדולה לא לטענה ולא להחלטה.

יפוי כח נוטריוני מיום 5.10.93

(חלקו של עבד אל גאני)

1. במסמך זה (סומן א' 4 בתצהיר התובע) שהחתימה אומתה על ידי הנוטריון עבדללה עודה, מעבירה אמינה סעיד עלי אבו גנאם את זכויותיה לתובע.

אמינה היא אחות של חוסון ואשתו של עבד אל גאני – אחיו של שייח חליל. מכיוון שאיש לא הוכיח שהמסמך אינו אמין, אני קובעת כי במסמך זה הוכיח התובע זכות ל-1/7 מזכויות השייח חליל בדירה. אם חליל הוא הבעלים רק של מחצית הדירה, כטענת הנתבע, כי אז העסקה משקפת 1/14 מהזכויות בדירה.

הבטחה למכירה מיום 21.10.93 (מוחמד)

הבטחה למכירה מיום 20.12.93 (סלים)

1. שני הסכמים שנערכו בין מוחמד וסלים כל אחד בנפרד לבין התובע, בנוגע למכירת "חלק בחלקת הקרקע של האדמה שנמצאת בעיר ירושלים הר הזיתים ושעליה בנוי מבנה והיא הגיעה לצד א' בדרך של ירושה בכתב מידי אביו המנוח חמדאן אבו גנאם" (הכוונה לשייח חליל חמדאן אבו גנאם).

מסמכים אלו סותרים את ההסכם שהציג הנתבע בין השניים לבין אמו (נספח א'4 לתצהירו), שכונה: "הסכם מכירת אדמה ומה שעליה מבניין" מיום 28.8.93. בהסכם מופיע גם שמו של סלים כמוכר, בשמו חתם מוחמד. התובע לא טען כי מסמך זה מזויף אלא שהוא בוטל והכסף הוחזר לאביו של הנתבע. הנתבע הכחיש (פרו' עמ' 35) והתובע כשל מלהוכיח זאת.

1. במצב דברים זה מדובר בעסקאות סותרות, שהראשונה בזמן עדיפה, במיוחד אם התובע ידע שהיתה עסקה קודמת. זאת ועוד, לא סביר בעיניי שמוחמד וסלים החזירו 30,000 דינר, כדי לקבל מידי התובע 10,000 דינר (5,000 לכל אחד).

לפיכך אני קובעת כי התובע לא הוכיח ביטול העסקה הראשונה שנעשתה עם אמו של הנתבע, והיות ומוחמד וסלים אינם יכולים למכור פעמיים אותו נכס, המסמכים שמחזיק התובע חסרי ערך.

תוצאת מסקנתי היא שיש להפחית מזכויותיו של התובע כפי שחישבם - 1/7 .

די במה שנאמר עד כאן כדי לקבוע שההסכם עם הנתבע בטל, כיוון שההצהרה בדבר בעלותו ב- 5/7 מהזכויות לא הוכחה. בהפחתת זכויות נפיסה ופרידה ובהפחתת זכויות סלים ומוחמד, נותר התובע עם 2/7 בלבד.

הצד השני של המטבע הוא שגם אם לדירה לא היו שותפות אחיותיו של חליל, הוכיח הנתבע כי אמו רכשה 2/7 ממוחמד וסלים ו-1/14 מיורשי נפיסה. אמשיך לבחון ההסכמים הנוספים שהוצגו.

הסכם מיום 2.9.93

(חלקה של זוהרה)

1. הסכם מכר בין התובע לבין יורשי זהרה חליל חמדאן אבו גנאם (נספח א-5 לתצהיר התובע). בהעדר מסמך או טענה מוכחת לחוסר אותנטיות, אני קובעת לצרכי תביעה זו כי התובע הוכיח רכישת 1/14 נוספים מזכויות שייח חליל בדירה, ואם חליל הבעלים רק של מחצית, כי אז הוכחה העברה של 1/28 מהזכויות בדירה

יפוי כח בלתי חוזר מיום 18.9.96

(חלק מחלקו של בורהאן)

1. במסמך זה שאומת על ידי הנוטריון עבדאללה עודה, מעביר חליל סוי דין באי לתובע את חלקו בבית שנמצא בא-טור. גבולות הבית המתוארים ביפוי הכח דומים אך לא זהים לאלו שתוארו על ידי מוחמד חליל חמדאן (במקום חטיבת ביניים בנות מצד צפון, נרשם – "ביתו של מוסא חמדאן אבו גנאם"), ולכן לא ברור אם מדובר בעסקה הקשורה לבית נשוא התביעה. בהנחה שכן, יפוי הכח הנ"ל סותר באופן חלקי את המסמך שהציג הנתבע (א' 5) שכותרתו "יפוי כח נוטריוני בלתי חוזר" מיום 13.8.95. ממסמך זה אני למדה שחליל סודינבי הוא הבן של בורהאן , הוא ואמו הגב' בורהאן העבירו את חלקיהם בירושת בורהאן לאחיה של הגב' בורהאן, אברהים חאג' חלי מוחמד עמד, וזה האחרון מכר אותם לאביו של הנתבע.

בתחרות בין שני המסמכים, המסמך שהציג הנתבע קדם בשנה לזה של התובע ולכן אני קובעת כי המסמך של הנתבע גובר.

גם אלמלא המסמך שהציג הנתבע, התובע לא הוכיח שחליל הוא היורש היחידי של בורהאן, לבורהאן היו עוד ילדים, ולכן אינו יכול לטעון שרכש ממנו את מלוא חלקו של אביו - 1/7.

1. המסקנה היא שיש להפחית מהזכויות להן טוען התובע 1/7 נוספת. פועל יוצא מכך הוא שהתובע אינו יכול למכור 5/7 כפי שהצהיר ולפיכך ההסכם שחתם עם הנתבע בטל.

יפוי כח בלתי חוזר מיום 31.7.1997

(חלקה של ג'מילה)

1. על פי יפוי הכח, מעבירים אחיו ואחיותיו של התובע: שרף, אמל, מוניר סאמי ומוחמד, את חלקיהם בירושת אביהם מוחמד מוסא אבו גנאם, שאשתו ג'מילה היתה בתו של שייח חליל. (בפס"ד של כב' הש' מינץ היא נקראת ג'מילה ב', להבדילה מאחותו של שייח חליל שנקראה אף היא ג'מילה). חלקה של ג'מילה בירושת השייח חליל הוא 1/14 . חתימות המעבירים אומתו על ידי הנוטריון עבדאללה עודה, משלא נסתר המסמך על ידי מסמך אחר ולא נטען להעדר אותנטיות, אני קובעת כי התובע מחזיק ב-1/14 נוספים מחלקו של השייח חליל, ואם פטמה וג'מילה היו שותפות עמו בדירה, כי אז חלקו בעקבות עסקה זו בדירה הוא 1/28.

סיכום ביניים

1. בין אם חליל קיבל את הדירה לבעלותו הייחודית ובין אם בשותפות יחד עם שתי אחיותיו פאטמה וג'מילה, התובע לא הוכיח שזכויותיו בנכס מגיעות לכדי 5/7. המסמכים שהציג תומכים ברכישת 2/7 מחלקו של שייח חליל: 1/14 מיורשי זוהרה, 1/7 מאשתו של עבד אל גאני ו-1/14 מאחיו יורשי ג'מילה כולל הוא עצמו.
2. הטענה כי הנתבע הודה בעצם חתימתו על ההסכם כי לתובע 5/7 היא אבסורדית. לא נוהל משא ומתן בין הצדדים בשאלת חלקו של כל אחד בנכס, התובע הוא זה שהצהיר במבוא להסכם כי זכותו בנכס מגיעה ל-5/7 . ה"הואיל" הראשון בהסכם מהווה למעשה תנאי מתלה להסכם, משלא התקיים, ההסכם אינו בתוקף.

אשר על כן אני דוחה את התביעה.

1. אוסיף ואומר באמרת אגב, כי גם אם התובע היה מוכיח כי בבעלותו 5/7 מהבית, לא ניתן היה לאכוף עליו את ההסכם, אלא בשיעור חלקו בירושת הוריו. לנתבע עוד 7 אחים ואחיות. בענין טענת החתימה תחת כפייה ואיומים, אני מסכימה עם ב"כ התובע, הטענה לא הוכחה באופן מספק, עדות הנתבע היתה עדות יחידה של בעל דין, שלא ניתן להסתמך רק עליה אלא מנימוקים מיוחדים ובנוסף, היא נסתרה על ידי התובע ועדיו, שאמנם גם להם היה אינטרס, כיוון שנטען נגדם כי היו מעורבים במעשה פלילי, ועדיין יש בהן כדי לאיין את עדות הנתבע ולהותיר כפות המאזניים לפחות מעוינים, אם לא לחובת הנתבע.
2. משדחיתי את התביעה, איני צריכה להמשיך ולדון בזכויות הנתבע בנכס, ואף על פי כן, למעלה מן הצורך אבחן מסמכים אלו, אולי יהא בכך כדי להועיל בתביעה הבאה בין הצדדים.

חלקה של פאטמה

יפויי כח נוטריוני כללי שזכות הזולת תלויה בו מיום 1.8.1974

1. ביפוי כח זה מעבירה פאטמה חמדאן אבו גנאם לחוסון את המקרקעין הידועים בשם "גורת אלרג'ום, הרשומים בלשכת רישום מקרקעין ככרך מס' 3 עמ' 56.

ה"פ (מחוזי) 2028/03

1. יפוי הכח והמקרקעין המוזכרים בו נדונו בתביעה לפסק דין הצהרתי שהגיש מוחמד חסן עבדאללה אבו גנאם – נכדה של פאטמה וחתנה של חוסון, ובה ביקש סעד הצהרתי לפיו המקרקעין שלו, בהתאם למסמך שחתמה חוסון באותו היום ואשר כונה "הודאה והתחייבות". במסמך מודה חוסון כי הוא הקונה האמיתי, הוא זה ששילם לפאטמה את התמורה וכי היא מתחייבת להנחות את מיופה הכוח (בעלה) לבצע את כל הדרוש כדי לרשום בבוא העת את הנכס על שמו. מסמך זה נחתם על ידה בנוכחות עדים, לרבות בעלה, אשר חתמו אף הם. טענת אביו של הנתבע לפיה מדובר במסמך מזויף נדחתה לאחר שנבדק על ידי מומחה. באותה תביעה העידו בתה של חוסון (אשתו של התובע) והמוכתר, ועל פי עדותם הודתה חוסון בפניהם שחתמה על המסמך. (פסה"ד סומן ת/1).
2. יפוי כח זה כנראה שלא רלוונטי לדירה נשוא התביעה שבפניי, זאת אני למדה הן מפסק הדין בו מתואר שבשנת 2000 החלו אביו של הנתבע שבפניי ואחותו מרים לבנות מבנה על חלק מהקרקע (ס' 10 בפסק הדין), ובנוסף מכר אביו של הנתבע חלק מאותה קרקע לוליד עמשה שבנה שם מבנה (ס' 11 לפסק הדין). האם על אותה קרקע היתה גם הדירה של חליל? אם כך היה, מן הסתם היתה מוזכרת הדירה ויושביה ומוחמד חסן עבדאללה היה מתייחס אליה.
3. זאת ועוד, הנתבע השיב: "זה לא הבית של חליל, זה מקום אחר, בית אחר, רחוק יותר מדי" (פרו' עמ' 34 ש' 2), אם כי בהמשך חקירתו התעקש על כך שיפוי הכח הנ"ל של פאטמה מתייחס לבית של חוסיין.

הנתבע גם אישר שחוץ ממקרקעין אלו פאטמה לא מכרה דבר נוסף, יוצא מכאן, שבין שהדירה נשוא תביעה זו נמצאת על המקרקעין שלפאטמה היה חלק בהם ובין אם לאו, חלקה של פאטמה לא שייך לחוסון, אלא למוחמד חסן עבדאללה, ומכאן שיש להפחית לפחות 1/4 מהזכויות להן טען הנתבע (החלק שטען שיש לפאטמה בדירת השייח חוסיין).

חלקה של ג'מילה

הסכם מכירת חלקי ירושה מיום 15.10.93

1. בהסכם זה מוכרים יורשי ג'מילה חמדאן מוחמד אבו גנאם את חלקיהם לאחותם – חוסנייה סעיד עלי אבו גנאם, אמו של הנתבע.

בהסכם תוארה הדירה נשוא תביעה זו ועוד נרשם כי מדובר "בבית הידוע כבית חמדאן אבו גנאם, ואשר עבר לאחר מכן לבעלות בנו השיח חליל חמדאן אבו גנאם ושתי בנותיו: פאטמה חמדאן אבו גנאם וג'מילה חמדאן אבו גנאם". משלא הוכח כי נפל פגם באותנטיות ההסכם, ומשהתובע לא טען כי רכש את חלקה של ג'מילה, אני למדה מהסכם זה שיורשי ג'מילה סברו שלאמם היה חלק בבית חליל, וחלק זה הם מכרו, ולכן התובע לא הצליח לשכנעני שלדירת חליל לא היו שותפות ג'מילה ופאטמה.

סוף דבר

1. התובע הוכיח זכאות ל-2/7 מחלקו של שייח חליל בדירה. ככל הנראה חליל לא היה הבעלים היחידי של הדירה, ולכן יתכן שחלקו של התובע הוא אף נמוך מכך, מחצית - 1/7. הנתבע לעומתו אוחז בהסכמים המלמדים על זכאות יורשי הוריו בשיעור של 3/7 מחלקם של יורשי שייח חליל: 1/7 מסלים, 1/7 ממוחמד ו-1/7 מבורהאן, ואם מקבלים הטענה כי פטמה וג'מילה היו שותפות ב-1/4 כל אחת, כי אז יש לחלק את ה-3/7 לשניים, ולהם להוסיף את ה-1/4 מג'מילה ובסה"כ 13/28.
2. כך או כך ההסכם שנערך בין התובע לנתבע בטעות יסודו, ביחסים שבין התובע לנתבע, מרבית הזכויות בדירה שייכות למשפחת הנתבע ולא לתובע, ולכן דין ההסכם להתבטל.
3. לפיכך אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪. אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, 31 מאי 2018, בהעדר הצדדים