ערעור על החלטת המשיב מיום 19.2.12 להפסיק למערער את תגמול החפ"ר על פי סע' 6 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום)(להלן "החוק"). למערער 42% נכות מוכרת על פי החוק ממנה 20% בתחום הנפשי.

1. וזו לשון סע' 6 לחוק (ציטוט הסעיפים הרלבנטיים):

(א) נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-10% והוא מחוסר פרנסה, ישולם לו, כל עוד הוא מחוסר פרנסה, תגמול חוסר פרנסה בשיעור המפורט בסעיף קטן (ג), במקום התגמולים לפי סעיף 5.

(ב) "נכה מחוסר פרנסה" - נכה שנתמלאו בו שני אלה:

(1) אין לו הכנסה מכל מקור שהוא חוץ מתגמולים לפי חוק זה או שהכנסתו אחרי ניכוי תגמולים אלה, פחותה ממחצית שכרו הקובע;

(2) הוכיח לקצין תגמולים, לפי כללים שייקבעו בתקנות, כי עשה את כל אשר ביכלתו, כדי לקבל הכנסה או להגדילה עד מחצית השכר הקובע.

2. ברוב המקרים בהם מופסק תגמול חפ"ר, ואף כאן – נוגעת להתקיימות ס"ק (2). המשיב טוען כי המבקש לא עשה את כל שביכולתו לקבל הכנסה ולא שיתף פעולה עם הליך השיקום כאשר הוצעה לו תעסוקה מתאימה למגבלותיו.

3. בישיבה האחרונה התבקשה עמדת הצדדים למינוי מומחה תעסוקה מטעם הועדה תוך ייתור חוו"ד מטעם הצדדים (שממילא לא הוגשו) . המערער נתן הסכמה. המשיב המשיב מתנגד.

4. בנימוקיו להתנגדות מציין המשיב שממילא נושא אי שיתוף הפעולה של המערער נבדל מנושא מסוגלותו התעסוקתית, כאשר הראשונה ולא האחרונה היא שעומדת להכרעה כאן.

בנוסף, בדיון הביעה ב"כ המשיב עמדה שממילא הנחת היסוד הנה שהמשיב מסוגל לעבוד, שאחרת מדוע תבע חפ"ר, והרי מדובר בתגמול שמוענק למי שמסוגל לעבוד, לתקופת השיקום וניסיונות ההשמה.

5. פרשנות המשיב , שנשמעת לא לראשונה, אינה נובעת בהכרח כפרשנות היחידה האפשרית מלשונו של החוק הדורשת שהנכה "עשה את כל אשר ביכולתו כדי לקבל הכנסה". מקובל עלי בהחלט כי יתכן מצב בו הנכה מסוגל לעבוד, באופן חלקי או מלא, ואינו משתף פעולה כנדרש מסיבות של רווח משני או סיבות אחרות. היינו לא "עשה את כל אשר ביכולתו" כדי לקבל הכנסה. ואז יש להפסיק החפ"ר.

אלא שיש גם אפשרות אחרת לפיה הנכה אינו מסוגל במומו לעבודה מפרנסת . לשיטת המשיב נכה כזה אינו זכאי לגמול חפ"ר, ותרופתו אם בכלל היא בזכאויות אחרות כגון נכה נצרך לפי סע' 7 לחוק.

אלא שנכה נצרך הוא מי שדרגת נכותו המוכרת הנה בשיעור 50% לפחות. ומה על מי שאינו מסוגל לעבודה מפרנסת במומו אך דרגת נכותו פחותה מ 50%? פרשנות אחת היא כשיטת המשיב, שאין הוא זכאי לחפ"ר, והיא אפשרית מבחינה לשונית, אם נשים הדגש על המלה "יכולתו" שכן לשיטה זו, סע' 6 לחוק יוצא מנקודת הנחה שיש יכולת להשתכר, ולו חלקית, ויש לסייע לנכה במימושה בהליך שיקום והשמה. לשיטה זו מי שאינו יכול להשתכר כלל ולצמיתות, יוצא מגדרו של סע' 6 לחוק.

פרשנות אפשרית אחרת, על פי לשון הסע', הנה שנכה שנכותו פחותה מ 50% זכאי לתגמול חפ"ר כל עוד מצוי הוא במצב בו אינו מסוגל להשתכר עקב נכותו המוכרת – גם אם מדובר באובדן כושר תעסוקתי מלא, באופן צמית או זמני. גם פרשנות זו אפשרית בהחלט מבחינת לשונו של סע' 6. אין מגבלת זמן התחומה בסע' לתשלום תגמול החפ"ר, והדבר עולה במפורש מן הביטוי "כל עוד".

אפנה גם לתק' 2 לתקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר פרנסה) . ס"ק (2) של התקנה שם לכאורה הדגש על רכיבים עובדתיים בהם הדרישה שהנכה לא סירב לקבל כל עבודה לגביה הציעה הרשות להוציא הודעה לפי תק 6(ב) לתקנות העסקת נכי מלחמה. אך שב הקושי ומציג עצמו. האם נכון לראות בנכה לגביו ניתנה הצעה כזו כמי שסירב, כאשר מדובר במי שמצוי, לפחות לעת הצעת העבודה, באי כושר תעסוקתי מלא ? ועיין גם בס"ק (3) של התקנה, המחזק סימני השאלה.

המשיב הפנה בגדרי תגובתו לכך שנכה שאיבד לצמיתות כושרו להתפרנס - יכול לעתים לזכות בתגמול תג"מ על פי נוהלי אגף השקום הרלבנטיים של המשיב. אלא שאם מקור הזכאות הנה בנוהל שהוסיף זכאות "שמחוץ לחוק" , ספק אם יש בכך לתן מענה לקושי הפרשני בדבר כוונת המחוקק כפי שהיא צריכה להתפרש מתוך החוק גופו, אף לאור הקורלציה שבין סע' 6 ו 7 לחוק.

6. בשלב זה איני קובע מסמרות . גם אם תאומץ עמדתו הפרשנית של המשיב לסע' 6 של החוק, נראה שיש תועלת בניסיונו של מומחה תעסוקה כדי לתן אמצעי עזר נוסף להכרעה בשאלה האם אכן מדובר במי שלא עשה מה שביכולתו כדי להתפרנס. יש לזכור גם שלעתים אי המסוגלות התעסוקתית – גם אם מלאה היא – הנה זמנית. ויש תועלת , גם מתוך הנחה שהמשיב מסוגל להתפרנס במומו, ואף היה מסוגל לכך ולו חלקית, עת היה מצוי בהליכי השיקום, לבחון השאלה האם מדובר היה בחוסר שיתוף פעולה שלו, או למשל בעבודה ספציפית זו או אחרת שלא התאימה למגבלותיו הנובעות מנכותו.

7. אמנה אפוא מומחה תעסוקה, ובשכרו ישא המשיב בשלב זה, כמימון ביניים בלבד. ניתן יהא להפנות למומחה תצהירי הצדדים , כתבי טענות ומסמכים על מנת שתעמוד לפניו התמונה הכוללת. יהא עליו להשיב על השאלה האם המערער עשה את כל אשר ביכולתו מבחינת כושר תעסוקתי כדי לקבל הכנסה תוך שיתוף פעולה עם הליך השיקום, או שמא לא עשה כן – בשים לב לעבודות הספציפיות שהוצעו לו, לנכותו ולהשלכתה התעסוקתית.

8. החלטה על זהות המומחה תינתן בנפרד, ככל שלא יעלה בידי הצדדים להודיע זהות מוסכמת בתוך 30 יום.

ניתנה היום, ג' חשון תשע"ד, 07 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.