ב"כ הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על סמך החומר בתיק, ולאחר הגשת סיכומים ללא צורך בשמיעת וחקירת העדים. החומר הכלול בהסכמת הצדדים הוא: כתב התביעה, כתב ההגנה, חוות דעת המומחה מטעם הצדדים, חוות הדעת של מומחה בית המשפט והפרוטוקולים. בנוסף הסכימו הצדדים, כי תצהירו של התובע יוצא מתיק בית המשפט.

עילתה של התביעה היא ליקויים מסוגים שונים במרצפות אותן קנו התובעים מאת הנתבעת, במהלך שנת 2006, לריצוף ביתם בכפר חיטים אשר היה בתהליך בנייה.

התביעה

לטענת התובעים, לאחר שכל הבית רוצף במרצפות אשר ניקנו אצל הנתבעת התגלו בהן פגמים, צבען השתנה, היו בהן שברים ובסה"כ היתה איכות ירודה מאוד של המרצפות.

דרישת התובעים מאת הנתבעת להחליפן, לאחר שהתגלה גם באמצעות בדיקה של חברת "איזוטופ" כי אין המרצפות עומדות בתקן הישראלי, נדחתה. הנתבעת הציעה פתרון קוסמטי של ליטוש המרצפות אך משמעות קבלת פיתרון זה היתה כי הכתמים יופיעו מחדש כעבור זמן ולכן הצעה זו נדחתה.

התביעה הוגשה על סך 252,957 ₪ בהסתמך על חוות דעתו של מהנדס אליעזר גוכמן אשר צורפה לכתב התביעה ופיצוי בגין נזקים נוספים כמו עוגמת נפש ודיור חלופי לתקופת התיקון.

התובעים צירפו לכתב התביעה את המסמכים כדלקמן:

א. תעודת משלוח מיום 5.1.07. עפ"י תעודה זו סופקו לתובעים מרצפות מסוגים שונים, ביניהן מרצפות מסוג "טרצו" מסוג סומסום בגודל 40X40 בהן למעשה התגלו הפגמים השונים. על תעודת המשלוח נכתבו הוראות כדלקמן:

1. אין להחזיק מרצפות ליד הבניין תקופה ארוכה (חודשים), המרצפת עלולה לקבל כתמים.

2. אין לערבב מרצפות ממשלוחים שונים באותו חדר/דירה ואף באותה קומה.

3. יש לרצף את המרצפות על מצב של חול מיוצב (חול מעורב עם מלט) בהתאם לתקן ישראלי לעבודות ריצוף של מכון התקנים ת"י 1629.

קיימת הערה על גבי תעודת המשלוח לפיה הנתבעת לא תהיה אחראית לתוצאות מעבודת ריצוף אשר לא נעשתה לפי ההוראות הנ"ל.

ב. חשבונית מס מיום 26.1.07 על סך 26,423 ₪. יש לציין כי הן מתעודות המשולח והן מהחשבונית נלמד כי עלות המצרפות הפגומות, דהיינו – מסוג סומסום 40X40 היא 11,000 ₪ בלבד.

ג. דו"ח בדיקה של חברת "איזוטופ" מיום 14.10.07. חברת "איזוטופ" בדקה 3 אריחים מתוך 18 אריחים אשר נשלחו אליה ע"י התובעים ומצאה בבדיקתה כי קיימים פגמים בשכבות המדרך: קילופים, כתמים ושברים. שאר הפרמטרים שנבדקו נמצאו תקינים.

ד. מכתב של הנתבעת אל התובע ללא תאריך הדוחה את הטענות. נטען במכתבה של גב' רחל אבוקסיס משירות הלקוחות של הנתבעת כי הבדיקה אשר נעשתה ע"י חברת "איזוטופ" איננה סבירה, וככל הנראה נפלה טעות כלשהי במעבדה בה נבדקו המרצפות. הנתבעת הציעה לבצע את הטיפול הקוסמטי מתוך רצון טוב ולפנים משורת הדין ותו לא.

ה. חוות דעת של "הדס ביקורת מבנים" מיום 18.2.08, לפיה נמצאו ברוב המרצפות מדגם "טרצו" סומסום בגודל 40X40 חורים רבים. עוד נכתב בחוות הדעת כי ברוב המרצפות שברים באריחים, במקצועות וכן נמצאו אריחים משוננים, כתמים רבים בריצוף הבית, ריצוף בגוונים שונים. מסקנתו של מהנדס גוכמן היתה כי הריצוף בבית אינו עומד בדרישות התקנים הישראלי, ועל מנת לבצע תיקון יש לעקור את כל הריצוף ולבצע ריצוף חדש. העבודות יכללו גם פירוק מטבח, פירוק דלתות וכמובן פיקוח הנדסי. מהנדס גורמן העריך את עלות העבודה ב- 150,727 ₪.

שכר טרחתו של מהנדס גוכמן עמד על 1,500 ₪.

ההגנה

הנתבעת טענה להגנתה כי אין כל קשר בין הפגמים שהתגלו, אם התגלו, במרצפות אותן מכרה לתובעים, והם כולם תוצאה של ריצוף לא נכון ועבודות תחזוקה לקויות. במיוחד מדגישה הנתבעת כי התובעים לא גילו את זהות הרצף בכתב תביעתם.

בנוסף, טענה הנתבעת, התובעים לא הודיעו לה במועד ועפ"י הדין על הליקויים ועל כן הנתבעת פטורה מתשלום כל פיצוי. הנתבעת מסתמכת בכך על ההסכם שבין הצדדים בו נאמר במפורש כי מיד עם פריקת המרצפות באתר ופריסת לפחות 10% מהן, יש להודיע על כל פגם. יתר על כן, אם בתוך 48 שעות לא דיווחו על פגמים הנראים לעין תהא הנתבעת פטורה מאחריותה. מכיוון שהתובעים לא צירפו כל מסמך המעיד על מועד הפנייה, כתב התביעה אינו מגלה עילה בהיבט זה.

חוות הדעת של "איזוטופ" איננה בעלת ערך ראייתי כלשהו, שכן איננה מתייחסת לפגמים בהתקנת המרצפות אלא למרצפות עצמן. עוד מציינת הנתבעת, כי הבדיקה נעשתה ב- 14.10.07, בעוד שאספקת המרצפות נעשתה ביום 26.1.07 ואין ראייה לכך כי המרצפות אשר נבדקו ע"י "איזוטופ" הן המרצפות אשר הנתבעת סיפקה. במיוחד הדברים חמורים כאשר "איזוטופ" בדקה שלוש מרצפות בלבד. הנתבעת סיפקה 700 מרצפות ולכן הבדיקה המדגמית אינה תואמת את הנדרש בתקן לצורך בדיקה.

חוות דעתו של מהנדס גוכמן מעידה אך ורק על ניסיונם של התובעים להתעשר ולא במשפט על חשבונה של הנתבעת, כאשר סכום הפיצוי הנדרש הוא פי עשרה מהסכום אותו שילמו עבור המרצפות.

הנתבעת הדגישה, כי לו התובעים היו פועלים במועד עפ"י ההסכם ביניהם, ובטרם הורכבו כל המרצפות בבית, היתה יכולה לפעול לתיקון העניין ולא כעבור זמן כה רב מאז שהסתיימו העבודות בביתם של התובעים.

בנוסף טענה הנתבעת, התובעים התעקשו למנוע ממנה ללטש את המרצפות הפגומות, כפי שהציעה להם הנתבעת, ואף בכך יש משום חוסר תום לב מצד התובעים המחזקת את ההשערה כי כל מטרתם היא התעשרות על חשבונה של הנתבעת.

הנתבעת צירפה לכתב הגנתה הזמנה מספר 124174 של המרצפות המסתכמת ב- 22,963.52 ₪.

להזמנה זו יש נספח המפרט את הוראות ההתקנה מחד, והתנאים בהם תהיה הנתבעת פטורה מאחריות מאידך. ישנה הדגשה על עמידה בתנאי התקן הישראלי לצורכי התקנת המרצפות והתובעים לא עמדו בתקנים אלו.

בנוסף לדף ההוראות ישנה חוברת הנקראת "לבנות חלום" אותה מוציאה הנתבעת אשר היא חלק ממסמך ההזמנה. במסמך זה ישנן הוראות מאוד מפורטות וכללים כיצד יש לרצף, כיצד להיערך לריצוף והנתבעת אף מציעה שירות שלה לבדיקת המרצפות לאחר פריסתן בבית הלקוח בטרם הריצוף.

הנתבעת גם מצאה לנכון לפרט הוראות תחזוקה ושמירה של המרצפות השונות אשר היא מייצרת, ובכלל זה מרצפות ה"טרצו" אותן קנו התובעים.

במהלך הדיונים הציגה הנתבעת את חוות דעתו של מר חייט שהוא מהנדס ושמאי מקרקעין. מהנדס חייט התייחס לבדיקה של מעבדת "איזוטופ" וקבע בין השאר, כי האריחים אשר נבדקו ע"י המעבדה לא זוהו כאריחי הנתבעת, למרות שבאריחים מתוצרת הנתבעת יש סימון על כל אריח.

מר חייט מצא לנכון לקבוע כי עלות החלפת האריחים בדירה איננה עולה על 30,000 ₪ כולל החלפת הפאנלים.

בנוסף, קיימים אריחים אשר עברו "כיבוס" והכוונה היא לתהליך בו משווים לאריחים מראה ישן וזו דוגמא אשר נבחרה ע"י התובעים, כפי שגם נראה בטופס ההזמנה. אריחים אלו אכן הותקנו בחצר הצמודה לביתם של התובעים, ומטבעם הם משוננים וגם שבורים בפאותיהם וזו מטרת ההליך הנקרא "כיבוס" ועל כן הטענה כי האריחים אשר סופקו שבורים היא טענה צינית.

יתרה מכך, עפ"י הוראות התקן אסור לרצף באזורים רטובים או חשופים ללחות אריחים מסוג "טרצו", ועל התובעים היה לקחת זאת בחשבון, או להיוועץ בטרם החליטו לרצף את החצר באריחים מסוג זה.

מהנדס חייט הדגיש כי בבדיקה של "איזוטופ", הגם שהיא נעשתה בניגוד לתקן ישראלי מס' 6, הדורש דגם אקראי של 18 אריחים, מצאה המעבדה כי כל המדדים מתאימים לתקן, פרט לשכבת המדרך. כיוון שלא ידוע איזה אריחים נבדקו אז יש ספק רב אם מדובר באריחים נשוא התביעה, ואין לכן רלוונטיות לבדיקה של "איזוטופ".

דעתו המקצועית של מהנדס חייט כי הנתבעת איננה אחראית לקיום הפגמים באריחים והחישוב המפורט אשר הכין בחוות דעתו היה ויהיה צורך להחליף את כל האריחים נועד אך ורק להפריך את האומדן המופרז אשר נערך ע"י מהנדס גוכמן.

מהנדס חייט ציין בחוות דעתו, כי אריחי "טרצו" מטבעם הם מוצרים עדינים ופגיעים העלולים להתקלקל כתוצאה מהתקנתם במשטחי הריצוף, וכאשר אין מידע מי ריצף ואיך ריצפו, אין מקום לקבוע כי מדובר באחריותה של הנתבעת לפגמים במרצפות.

הבדלי הגוונים באריחים הם תוצאה של תכנון לקוי, שכן הבדלי טונים בגוונים אינם מהווים פגם עפ"י התקן הישראלי 1629, ולפתחו של הרצף ו/או התובעים מוטלת התקנה לא נכונה מכיוון שהגוונים השונים של המרצפות אינם מפוזרים כראוי בכל הדירה.

מחוות דעתו של מהנדס חייט עולות עובדות אשר לא נזכרו לא בכתב התביעה ולא בכתב ההגנה, והן כי התובעים רכשו כמות אריחים לא מספיקה והיו צריכים לרכוש אריחים נוספים ובאופן טבעי כאשר רוכשים אריחים מסדרה אחרת יהיו גוונים.

לא ברור על סמך מה נכתבו דברים אלו בחוות דעתו של מהנדס חייט, כאשר כאמור אין כל מסמך נוסף למסמך ההזמנה הראשון אשר צורף לכתב התביעה וגם הנתבעת לא טענה זאת בכתב הגנתה.

מהנדס חייט צירף לחוות דעתו תמונות המראות את הפגמים השונים שאכן נמצאו באריחים בשטח הדירה.

לעניין הכתמים שנמצאו באריחים סבור מר חייט כי הם נוצרו כתוצאה משטיפה לא נכונה, או ניקוי לא נכון של המרצפות לאחר התקנתן.

כל אלה רובצים לפתחם של התובעים ולא של הנתבעת.

מהלך המשפט

הצדדים הסכימו כי מכון התקנים יהיה מומחה מטעם בית המשפט. זמן רב חלף עד אשר ניתן היה לקבל את חוות הדעת של מכון התקנים, בעיקר בשל קשיים בהסדרת התשלום למכון התקנים.

בסופו של דבר הוגשה חוות הדעת ועיקריה הם:

המומחה מר משה חיים (להלן: "המומחה") מצא כי שטח הדירה עצמה נראה ויזואלית טוב ומתוחזק ברמה טובה. המומחה מצא פגמים רבים בשטח המרוצף של חוץ הדירה. האריחים אשר אינם במצב טוב, כאשר הם מוכתמים, שחוקים ומחוסרי ברק הם בעיקרם אותם אריחים אשר עברו תהליך של "כיבוס" ונמצאים מחוץ לדירה. בנוסף מצא המומחה כי בשני מקומות בלבד נמצאות שריטות באריחים שהן לדעתו כתוצאה ממכונה או כלי שעבר עליהם לאחר התקנתם, וכן מצא כי קיימים אריחים בתוך הבית עם כתמים ושינויי גוונים.

עוד מצא המומחה, כי קיימת חריריות במספר מרצפות, אך הן נראות רק מגובה של פחות ממטר אחד עפ"י התקן, רק אם הן נראות מגובה 1 מטר הדבר אינו תקין.

חריריות היא בעומק מילימטרים ספורים והיא ניתנת לאבחנה רק משום שהתמלאה בלכלוך ואין מדובר בפגם בייצור.

סיכום דעתו של המומחה הוא כי הכתמים הנמצאים באזור המרוצף אינם כתוצאה מהייצור, רובם סימטריים והם תוצאה של שפיכה או טפטוף ואילו הגיעו כך מלכתחילה, חובה היתה על התובעים או מי שעבד מטעמם לא להשתמש בהם ולהודיע מיד לנתבעת.

השריטות אותן מצא המומחה מעידות לדעתו בסבירות גבוהה על פגיעה מכאנית ולא פגם בייצור. לדעתו אלו שריטות אשר נעשו ע"י מכונה לניקוי מרצפות עם מברשות שחוקות, שכן מדובר בתנועות סיבוביות המופיעות על האריחים.

השינויים בגוונים נובעים או משימוש באריחים אשר אינם מאותה סדרת ייצור, או אכן מפגם בייצור. המומחה מסייג את מסקנותיו, ואומר כי במקרה זה שוב האחריות היא על המזמין או על מבצע העבודה לשים לב אם יש אריחים פגומים. יחד עם זאת מציין המומחה את הוראת סעיף 1.3 לתקן הישראלי מס' 6, כי מותר שיהיו הבדלים בגוון ובפיזור האגרגאטים בין אריחים יחידים למשטח מרוצף. בשטח זה המצב.

לעניין החריריות וההתפוררות כפי שצוין, מדובר בחריריות קטנה מאוד אשר אינה אחידה והיא יכולה לנבוע כתוצאה מעליית מים מהמצע אל המרצפות, כתוצאה מאי מילוי במרווחים בין האריחים או משימוש בחומר ניקוי לא מתאים. כך או כך זו אחריות הרצף או התובעים.

אם כך הגיעו המרצפות היה על התובעים או על הרצף להתריע בפני הנתבעת באופן מיידי ולא להשתמש בהן כלל.

לעניין שברים וקילופים כתב המומחה כי אלו נובעים בד"כ עקב אי שימוש במרצפות זמן רב או הובלה ואחסנה לא נכונה. בד"כ שברים המתגלים בפינות אריח נובעים כתוצאה ממילוי לא מספיק בעת הריצוף עצמו.

לדעתו של המומחה כל הפגמים אשר התגלו בשטח המרוצף בפנים הדירה שייכים לקטגוריה של תקן 1629 העוסק בעבודות הריצוף, והן כולן באחריות המזמינים כלומר התובעים או מי אשר ביצע עבורם את עבודות הריצוף, הניקיון או התחזוקה.

בתיק זה התקיימו שלוש ישיבות בלבד. לישיבה הראשונה אשר התקיימה ביום 22.9.09 לא התייצבה הנתבעת.

ב"כ התובעים אמר כי אין הם מעוניינים בגישור, וזאת בתשובה להחלטתי מיום 18.2.09. מאוחר יותר הודיע ב"כ הנתבעת כי לא היה ידוע להם כלל ועיקר על הדיון, והצדדים הגיעו להסדר דיוני בניסיון להביא לידי מו"מ ביניהם אשר לא צלח.

חלף זמן רב עקב כך וישיבה שנייה התקיימה ביום 7.11.11 לאחר קבלת חוות דעת המומחה. עו"ד בן זאב בשם התובעים עמד על כך כי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט היא חד צדדית ומוטה ועל כן הם ירצו לחקור את המומחה על חוות דעתו. בישיבה זו דיבר גם התובע, דבריו נרשמו בתמצית והיא כי את החרירים במרצפות ראה עם הכניסה לדירה, וכן הוסיף כי המצב הולך ומחמיר.

ב"כ הנתבעת בישיבה זו עמד על כך כי עדיין אין כל התייחסות לרצף אשר ריצף את הבית, ובהתאם לעמדות הצדדים נקבעה ישיבת הוכחות.

ישיבה שלישית מתאריך 2.6.13 הוקדשה לחקירתו של המומחה מטעם בית המשפט.

לאחר ישיבה זו הודיעו הצדדים על ההסדר הדיוני ביניהם כמפורט בפתיח פסק הדין.

סיכומי התובעים

התובעים חזרו בסיכומיהם על טענותיהם בכתב התביעה, הם מסתמכים על חוות דעת "איזוטופ", אותה לדעתם גם המומחה מטעם בית המשפט מאמץ מבחינת תוכנה.

לטענת ב"כ התובעים, יש לדחות את חוות הדעת מטעם הנתבעת באשר המומחה מהנדס חייט, כלל בה עדות שמיעה שאין לקבלה, כביכול אמר לו התובע כי את האריחים אשר שלח לבדיקה ל"איזוטופ" שלח ממצבור אריחים שנותרו לו כשארית. מדובר כאמור בעדות שמיעה שאין לה כל ערך ראייתי וגם אם היתה נכונה, אין בה לשלול את מהימנות הבדיקה של "איזוטופ", והטענה היא כי הסטייה מתקן ישראלי 6 היתה בגלל אספקת מוצר לקויה ע"י הנתבעת, ולא באשמת התובעים.

בנוסף, המומחה מטעם הנתבעת לא טרח לעשות בדיקה מקבילה לבדיקת "איזוטופ" בעצמו ולכן אין לקבל את דבריו המבוססים כולם על השערות בלבד. לעניין זה גם מומחה בית המשפט לא דאג לערוך בדיקה למרצפות ולכן גם משום כך חוות דעתו לקויה.

ב"כ התובעים טען, כי היות והנתבעת בכתב הגנתה לא העלתה כל טענות לעניין המדגם או לעניין זהות המרצפות וכן לא טענה כי נבדקו על ידה אריחים מאותה סדרה ספציפית אשר נמסרה לתובע, הרי כל השאלות סביב נושא זה הן היפותטיות שאין להן כל משמעות.

תשובתה של הגב' אבקסיס היתה סתמית ללא כל בדיקה מקצועית. גב' אבקסיס איננה מומחית אלא עוסקת בשירות לקוחות, ובוודאי שאין לה סמכות לקבוע דברים מקצועיים כמו למשל כי בדיקת "איזוטופ" מוטעית.

המסקנות אשר יש להסיק מחוות דעתו ומחקירתו של מומחה בית המשפט הן בין השאר כי אכן יכולים להיות פגמים בייצור אשר הביאו לכך כי באריח לא היה מספיק חומר מסוג "צמנט" ולכן האריח לא היה אטום דיו לספיגת מים. חוסר ב"צמנט" עלול להשפיע גם על חוזק שכבת המדרך ובדיקת מאמץ צריכה להיעשות עפ"י בדיקת תקן 6 בדיוק כפי שעשתה "איזוטופ".

אין כל ראייה לכך כי התובעים לא תחזקו כראוי את המרצפות או שהשתמשו בחומרי ניקוי לא מתאימים.

טענת ב"כ התובעים היא כי עפ"י מאזן ההסתברויות יש לקבוע לאור כל הממצאים אשר הונחו בפני בית המשפט כי פגם בייצור המרצפות הוא אשר גרם לכל התופעות שנמצאו, דהיינו – כתמים, חריריות, שברים, והתפוררות באריחים השונים.

כנגד בדיקת "איזוטופ" לא הומצאה כל בדיקה אחרת של הנתבעת או של מומחה מטעם בית המשפט.

אין מחלוקת כי המרצפות נרכשו מאת הנתבעת ולכן המסקנה המתבקשת היא כי היא האחראית לפגמים בייצור, כאשר יש להדגיש כי גם המומחה מטעם בית המשפט קבע כי כאשר מוצאים במעבדה שכבת מדרך לקויה המסקנה היא כי יש פגם בייצור.

חשוב להדגיש טען ב"כ התובעים, כי הנתבעת לא ניסתה כלל בצורה פוזיטיבית לשלול את טענות התובעים למרות שהיו לה אין ספור הזדמנויות לעשות זאת, והקפידה לשמור על עמימות לאורך כל הדרך, החל מהפנייה הראשונה של התובעים אליה. אם קיים חסר ראייתי בתיק הרי הוא נובע אך ורק מהתנהלות הנתבעת ועל כן יש להטיל עליה את הנטל להוכיח כי היא סיפקה מרצפות ראויות העומדות בתקן מבחינת שכבת המדרך, ובנטל זה לא עמדה.

הנתבעת עצמה "אימצה" את מסקנות "איזוטופ" באשר לכל הפרמטרים אשר נמצאו תקינים, אך ביקשה שלא לאמץ את בדיקת "איזוטופ" בפריט האחד בו נמצאה סטיית התקן והוא רכיב מאמץ השבר.

הנתבעת איננה יכולה לאחוז בחבל משני קצותיו.

לדעת ב"כ התובעים יש להחיל את סעיף 41 לפקודת הנזיקין, באם ימצא בית המשפט כי מדובר ב- "תיקו ראייתי" הרי יש להעביר את נטל הראייה כי הפגם לא נובע מייצור לקוי של המרצפות אל הנתבעת .

יש לשלול מכל מכל את הטענות כי הרצף ו/או התובעים ראו את הפגמים ואף על פי כן החליטו לרצף את הדירה. אין זה הגיוני ואין זה סביר וברור כי דובר בפגמים אשר לא נראו לעין, שאלמלא כן לא היו ממשיכים בעבודה.

לטענה כי מדובר ביישום לקוי ע"י הרצף אין על מה לסמוך ולו רצתה הנתבעת, יכלה להגיש הודעת צד ג' נגד הרצף להוכיח טענותיה.

לעניין הפיצוי המגיע לתובעים סבור בא כוחם כי הסכום המינימלי המגיע להם לא יפחת מ- 30,000 ₪ ואף לדעת מומחה בית המשפט. עם זאת יש לאמץ את חוות הדעת מטעם התובעים ביחס לעלויות תיקון הריצוף, ולהוסיף פיצוי בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לתובעים.

סיכומי הנתבעת

כללי

הנתבעת טענה כי משהגיעו הצדדים להסכם דיוני, במסגרתו לא ייחקרו כל מומחים ועדים, הרי הראייה היחידה המשמעותית הקיימת בבית המשפט היא חוות דעת מטעם מומחה בית המשפט מחמת מעמדו, לכן אין מקום להסתמך על בדיקת "איזוטופ", או על חוות הדעת מטעם מומחה התובעים, מהנדס גוכמן.

יתר על כן טוען ב"כ הנתבעת כי גם מסמכים אלו אינם מסייעים לתובעים אלא להפך, הם תומכים בטענות הנתבעת.

המומחה מטעם בית המשפט העיד באופן אשר אינו משתמע לשתי פנים, כי אין ליקוי ייצור באריחים וכל הנזקים אשר נמצאו בבית התובעים הינם באחריות התובעים ובעלי מקצוע מטעמם.

התעלמותם של התובעים מזהות הרצף או בעלי מקצוע אחרים ואי רצונם לצרפם לכתב התביעה פוגע במהימנות גרסת התובעים.

לאחר הגשת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט היה על התובעים לתקן את כתב התביעה ולצרף את אותם בעלי מקצוע אשר ברשלנותם גרמו לנזקים בריצוף.

מומחה בית המשפט

ב"כ הנתבעת מצביע על מעמדו המיוחד של מומחה בית המשפט וההלכה היא כי רק בנסיבות יוצאות דופן וכבדות משקל לא יקבל בית המשפט את חוות דעת המומחה מטעמו. בענייננו, אין שום ראייה כי מתקיימות כאן נסיבות יוצאות דופן, ועל כן יש לקבל את חוות דעת מומחה בית המשפט אשר עמד בחקירה נגדית ארוכה וממושכת והעיד עדות עקבית ועניינית וענה על כל השאלות והטענות שהועלו בחקירה.

ב"כ הנתבעת מפרט את הליקויים השונים אשר נמצאו בהתייחסות מומחה בית המשפט כל אחד מהם, כמפורט להלן:

א. "אריחים מכובסים": לעניין זה אף התובעים עצמם לא העלו כל טענה בסיכומיהם, שכן האריחים המכובסים הוזמנו כך ע"י התובעים ומראם ה"עתיק" תואם לתמונה של אריחים משוננים או קטומים בפאותיהם ועל כן גם לא היתה כל טענה לעניין זה.

יש לציין, מדגיש ב"כ הנתבעת, כי אריחים אלו נמצאו לא בתוך הבית אלא בחצר או במרפסות הפתוחות.

ב. "כתמים באריחים": המומחה הסביר כי כתמים אלו נוצרו משימוש, כמו טפטוף או כתמי שפיכה. לו היו האריחים מגיעים בצורתם זו, הרי על בעלי המקצוע של התובעים היה להוציאם ולא להשתמש בהם. זאת בהתאם לתקן וכפי שגם כתבה הנתבעת בכתב הגנתה ואף הבהירו זאת המומחים.

יתרה מכך, המומחה מטעם התובעים אף הוא ציין זאת בחוות דעתו, כאשר הפנה לסעיפים 1-5 בתקן 1629.

המסקנה היא כי האחריות לעניין זה היא של הרצף והתובעים ולא של הנתבעת.

ב"כ הנתבעת סבור כי למעשה בכך יש "הודאת בעל דין" מצד התובעים כי האריחים המוכתמים הם בתחום אחריותם, שלהם בלבד.

כיוון שב"כ התובעים לא התייחס לקביעה זו בסיכומיו, דהיינו – גם התובעים מקבלים הכרעתו של המומחה בעניין זה.

ג. "שריטות באריחים": המומחה קבע כי כאן מדובר בפגיעה מכאנית, כמו מכונה לניקוי רצפות אשר לא היתה תקינה, והרי התובע עצמו אישר כי אכן נעשה שימוש במכונה לניקוי רצפות. ברור כי אי אפשר להטיל את האחריות בנושא זה על הנתבעת, ושוב נשאלת השאלה מדוע לא הוסיפו התובעים קבלן זה כנתבע נוסף, במיוחד כאשר מומחה בית המשפט קבע על מי האחריות בנושא זה.

ב"כ הנתבעת טען כי גם בעניין זה חוות דעת המומחה מטעם התובעים מחזקת את הטענה וב"כ התובעים לא דן בעניין זה כלל בסיכומיו, דהיינו – גם בעניין זה הוא מקבל את הכרעת מומחה בית המשפט.

ד. "שינוי גוון": מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו כי מראה פני הבית באופן כללי נראה טוב והצליח להבחין בשינויי הגוון רק כאשר התובע כיוון אותו באופן ספציפי לאותם מקומות.

בתמונות אשר צירף המומחה בחוות דעתו נראה כי הטענה היא אכן מינורית בלבד ולא למותר לציין כי עפ"י התקן מותר שיהיו הבדלים בגוון במשטח מרוצף, דהיינו- אין כלל ליקוי ואם ימצא כי יש ליקוי הרי גם כאן האחריות היא על המזמין או על הרצף שלא דאג לא להשתמש באריחים בגוון שונה.

גם לעניין זה חוות דעת התובעים תומכת בטענה, כפי שכתוב בסעיף 5 לחוות דעתו של המומחה מהנדס גוכמן, ואם המומחה מטעם התובעים סבור כך, על אחת כמה וכמה שאין להטיל את האחריות על הנתבעת.

לא למותר לציין כותב ב"כ הנתבעת כי גם עפ"י סעיף 13 לחוק המכר חובת הרצף או המזמין למיין את האריחים וכך נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין.

ה. "חריריות והתפוררות" - אינן מהוות כלל ליקוי. ממילא לא מדובר בליקוי בייצור.

המומחה חזר בעדותו על דבריו כי בחריריות ניתן היה להבחין רק בהסתכלות קרובה, פחות ממטר, כאשר יש להדגיש כי הדרישה עפ"י התקן לאיתור פגמים היא רק מעל מטר ומעלה, ולכן אין מדובר בליקוי עפ"י התקן.

התקן הרשמי לאיכות האריחים הוא תקן ישראלי מס' 6 המתייחס לאריחי רצפה וטרצו. קריאת התקן כולל פסקי דין אשר התייחסו אליו, מעלה כי לא כל פגם או שינוי גוון וכיוצ"ב מהווים ליקוי, קיימת רמה מותרת של חרירים או סדקים ורק כאשר הם עולים מעל רמה זו, כפי שנקבע בתקן, ייחשב הדבר כליקוי הפוסל את האריח.

התקן הוא מחייב ולמעשה יש לו צביון של חוק וזאת כפי שנקבע בפסיקה.

יתרה מכך, גם אם ייקבע כי החריריות או ההתפוררות הם מעל הרמה המותרת בתקן, הרי גם פה עפ"י חוות דעת המומחה האחריות היא על התובעים או הרצף מטעמם, אשר ריצף בטרם התייבש כל המצע מתחת לרצפות או לחילופין שימוש בחומר לא מתאים לניקוי המרצפות. כיוון שהרצף השתמש בהרבה מאוד מים במסגרת עבודת הריצוף הרי המסקנה היא כי עודף השימוש במים, גרם להמסת החומר ששמו "מלאן" הנמצא במרצפות ואז נוצרת חריריות.

ניסיונו של ב"כ התובעים להביא את המומחה לומר כי היתה התנתקות של האגראגטים מהאריחים, דהיינו – יש אכן בעיה בשכבת המדרך לא הצליח, והמומחה נותר בדעתו כי מדובר בתופעה אקראית אשר אינה קשורה בייצור האריחים. ממילא אין על הנתבעת אחריות בגין כך.

מומחה בית המשפט הבהיר מדוע גם קביעת "איזוטופ" כי מדובר בפגיעה בשכבת המדרך, איננה מטילה אחריות על הנתבעת, שכן עפ"י עדותו, ההתפוררות או החריריות נוצרה סביב החומר המגשר, הוא חומר ה"מלאן" ומכאן גם המסקנה כי החריריות נוצרה בעקבות שימוש יתר במים.

לא ניתן להגיע למסקנה כי שכבת המדרך חלשה היות ולא נקבע מעולם, גם לא בחוות דעת "איזוטופ" עליה סומכים התובעים, כי היה חוסר או ליקוי בתכולת ה"צמנט" באריחים.

בנוסף, לא נמצא בשטח, דהיינו בדירה עצמה, כי יש חולשה בשכבת המדרך, דהיינו – שברים לאורך האריחים אלא רק באותם אריחים אשר נשלחו אל "איזוטופ" ע"י התובע.

המומחה העיד כי לו היה רואה שברים באריחים היה בודק זאת.

לכן, בהינתן כל אותם גורמים, דהיינו: הבדיקה הויזואלית מראה כי אין בעיה של הינתקות האגראגטים, אין אינדיקציה ויזואלית לחולשה בשכבת המדרך, אין ממצא המעיד על בעיה של תכולת הצמנט והבדיקה הויזואלית מראה כי יש המסה של החומר המגן, הרי אי אפשר להגיע למסקנה הפוכה ממה שהעיניים רואות.

ו. "שברים/קילופים": מדובר במספר אריחים עם פגמים לאורך המקצועות ואלו תוצאה של עבודת ריצוף רשלנית בלבד. גם לעניין זה, כלל הנראה, התובעים מקבלים הכרעה זו של המומחה.

ברור כי אם היו אריחים שרוצפו כך הרי זו אחריותו של הרצף שלא הוציאם אלא השתמש בהם.

דו"ח "איזוטופ"

לבד מהיותה מסמך לא קביל, הרי כפי שהסתבר בדיקת "איזוטופ" נערכה שלא עפ"י התקן ולמעשה אף עולה החשש כי היא נעשתה לגבי "האריחים המכובסים" ולא אריחים מתוך הבית.

בנוסף מדובר בבדיקה שאין היא חוות דעת מומחה והיא מהווה עדות סברה.

ויתור התובעים על חקירת עורך הדו"ח של "איזוטופ" פועל לחובתם, ולא למותר להעיר כי לא נמצא למעשה קשר בין הממצא בדו"ח "איזוטופ" לבין הנזקים בתוך דירת התובעים. אין קשר בין הממצא של אי התאמה במאמץ השבר לבעיות ההכתמה, השריטות, שינויי הגוון, החרירים והשברים. במילים אחרות – אין כל קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים ע"י התובעים לבין הממצא של בדיקת "איזוטופ".

חוות דעת מהנדס גוכמן

חוות דעת מהנדס גוכמן לא זו בלבד שאין היא מסייעת לתובעים, אלא היא מחזקת את טענת הנתבעת כי הפגמים אשר נמצאו בבית התובעים הינם פגמים אשר נגרמו ע"י בעלי המקצוע מטעמם.

בנוסף, יש להדגיש כי אף מהנדס גוכמן לא העלה טענה בחוות דעתו כי יש קשר סיבתי בין ממצא חברת "איזוטופ" לבין הנזקים אשר נתגלו בבית התובעים. אילו היה סבור כך בוודאי שהיה כותב זאת בחוות דעתו.

חוות הדעת של מהנדס גוכמן איננה יכולה לעמוד, גם משום שאינה מנמקת את מסקנותיה ואינה מצביעה על מקור הליקוי, כפי שכבר נפסק בת.א (י-ם) 6405/98 אלמקייס נ' האחים ישראל – שם היה מדובר על חוות דעת של מומחה בית המשפט. על אחת כמה וכמה הדברים נכונים כאשר מדובר במומחה מטעם בעל דין.

אין מקום לקבל את הטענה כי המומחה היה צריך לבצע בדיקת מעבדה כדי להפריך את דו"ח "איזוטופ". המומחה הסביר לא פעם כי לו היה סבור שיש מקום לבדיקה כזו היה עושה כך, אך כיוון שראה באופן ויזואלי את הסיבות לנזקים לא מצא לנכון לעשות זאת.

לטענת ב"כ הנתבעים, ב"כ התובעים מוציא דברים מהקשרם ומצטט חלקי משפטים מטעם המומחה (סעיפים 34, 37 בסיכומי התובעים). אין זה נכון כי המומחה אמר כי אכן מדובר בפגם בייצור אלא אמר כי מדובר בעבודה רשלנית.

אין מקום לקבל את הטענה כי יש להחיל כאן את סעיף 41 לפקודה, אף אחד מהתנאים המצטברים להחלתו של הכלל לא מתקיים כאן.

יש לזכור כי נטל הראייה על התובעים ובקשתם כי בית המשפט יקבע כי בגלל בעיית מאמץ השבר כל הנזקים נובעים מכך, היא הזויה ומופרכת.

הנתבעת הציעה לתובעים פתרון למראה הריצוף ע"י ליטוש, אך התובעים סירבו.

התנהלותם של התובעים באי צירוף בעלי המקצוע, שהם המעוולים העיקריים, לתביעה היא יותר מאשר תמוהה. מכל מקום כנגד הנתבעת אין לתובעים כל עילה ויש לדחותה במלואה.

ב"כ הנתבעת מצביע על הסכום "המנופח" של התביעה, יש להתחשב בכך כי התובעים דחו את ההצעה לבצע ליטוש עוד לפני הגשת התביעה, סירבו לצרף את בעלי הדין הנכונים ולכן יש להתחשב בכך בנושא ההוצאות.

דיון והכרעה

נושא התביעה הוא ריצוף בדירת התובעים אשר אין ספק כי יש בו פגמים הנראים לעין ובוודאי שנגרמת עוגמת נפש כאשר מדובר בבית חדש. השאלה היא האם הוכח כי אכן הנתבעת אחראית לפגמים השונים שנמצאו בריצוף גם ע"י מומחה בית המשפט.

ב"כ הצדדים החליטו מנימוקיהם הם, לאחר שמיעת המומחה מטעם בית המשפט, לא להמשיך להעיד עדים נוספים אשר ייחשפו לחקירה, וכי פסק הדין יינתן על סמך החומר בתיק ולאחר הגשת סיכומים.

עיינתי בכל החומר אשר נמצא בתיק בית המשפט, בכתבי הטענות על נספחיהם, בחוות הדעת של כל הצדדים ובסיכומים.

אינני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת כי החומר היחיד עליו אמור בית המשפט להסתמך הוא חוות הדעת ועדות המומחה מטעם בית המשפט. זו לא היתה ההסכמה בין הצדדים.

ההסכמה הדיונית בין צדדים מחייבת את שניהם וכאשר ישנה הסכמה כי כל החומר בתיק ישמש לכתיבת פסק הדין אין מקום לטענה, כי אל לו לבית המשפט להסתמך על חומר זה.

כאשר החליטו ב"כ הצדדים לא לזמן עדים נוספים ולא לחקור אותם כל אחד מהם ידע מהם הסיכונים והסיכויים אותם הוא לוקח על עצמו.

כך גם אינני מקבלת את הטענה כי משום שלא הובא לעדות עורך התעודה של "איזוטופ" אי אפשר להסתמך עליה או להביאה בחשבון במסגרת השיקולים במתן פסק הדין.

הדברים נכונים לגבי כל מסמך אחר הנמצא בתיק, כאמור עקב ההסכמה הדיונית עליה החליטו ב"כ הצדדים. קבלת טענות ב"כ הנתבעים בעניין זה, מעלה חשש כי ההסכמה נועדה לטמון פח טקטי לתובעים. בית המשפט לא יהא שותף לכך.

לא למותר לציין כי התיק היה קבוע להמשך שמיעת ראיות וב"כ הצדדים החליטו מטעמיהם הם שלא להיזקק להליך שמיעת עדים נוספים וחקירתם. לעניין זה יש חשיבות, במיוחד כאשר התובע לא התמודד עם טענותיו של המומחה מטעם בית המשפט ביחס לדברים אשר נאמרו לו, למומחה ע"י התובע, דהיינו – לעניין ה"אריחים המכובסים" לפי ההזמנה, לעניין ביצוע עבודות ניקיון ע"י קבלן ושימוש עם מברשות שחוקות, שימוש בחומרי ניקוי וכו'.

לעניין ה"אריחים המכובסים" כתב המומחה כי אכן הם נראים במצב גרוע אלא שהם הותקנו במקום שאיננו מיועד לכך עפ"י תקן ישראלי 1629, דהיינו - מרפסות לא מקורות המועדות לרטיבות ומשום כך גם כתב המומחה כי הוא לא התייחס לנושא זה. לא למותר להעיר כבר עתה, גם ב"כ התובעים לא התייחס בסיכומיו לנושא ה"אריחים המכובסים".

אילו הדברים היו לא נכונים מן הראוי היה שהתובע אכן יתייצב בבית המשפט ויעיד וייחקר. משבחר לא לעשות כן המסקנה היא כי אכן הדברים נאמרו על ידו למומחה בית המשפט. כך גם היה מקום שהתובעים יתמודדו עם הטענות כי כל הכתמים בדירה הם תוצאה של טפטוף, דהיינו – שימוש בחומרי ניקוי למיניהם ולא כתוצאה מפגם בייצור.

הפתגם "תפסת מרובה לא תפסת" נכון לתיק זה.

התביעה אשר הוגשה על סך 252,957 ₪ היתה מוגזמת על פניה, כשם שהיתה מוגזמת על פניה חוות הדעת של מהנדס גוכמן אשר תמך בתביעה זו. במיוחד, כאשר מלכתחילה בכתב התביעה יש התייחסות רק לאריחים מסוג סומסום 40X40 אשר עלותם היתה 11,000 ₪ בלבד.

על פניו לא נראה סביר כי החלפת ריצוף שעלתה 23,000 ₪ (וזאת עוד מבלי להתייחס לכך כי האריחים "המכובסים" לא היו אמורים להיות חלק מהתביעה) תעלה כדי 150,000 ₪.

גם הפיצוי הנדרש בגין עוגמת הנפש הוא מעל ומעבר לנפסק בד"כ בתיקים מסוג זה ועל ב"כ התובעים היה לדעת זאת ולהתנהל בהתאם.

כאמור, "תפסת מרובה לא תפסת". ייתכן ולו התביעה היתה על סכומים הגיוניים יותר, הרבה טרחה, בזבוז זמן, משאבים ועוגמת נפש נוספת היו נמנעים במהלך הדיונים בתיק זה.

מומחה בית המשפט

ב"כ הנתבעת מצביע על מעמדו המיוחד של מומחה בית המשפט וההלכה היא כי רק בנסיבות יוצאות דופן וכבדות משקל לא יקבל בית המשפט את חוות דעת המומחה מטעמו.

בית המשפט מינה, עפ"י הסכמת ב"כ הצדדים, את "מכון התקנים" לשמש כמומחה מטעמו. ייתכן ובעצם הסכמה זו היה פגם, שכן הסתבר במהלך חקירתו של מר חיים משה מה שהיה אמור למעשה להיות ידוע מלכתחילה, כי מכון התקנים הוא אשר מאשר את התקנים לנתבעת.

אין בכך לומר חלילה כי מכון התקנים מוטה לטובת הנתבעת, כפי שטען ב"כ התובעים בישיבה מיום 7.11.11 אך יש לבחון ביתר זהירות את חוות דעתו ועדותו.

לא למותר לציין כי בית המשפט לא התבקש לבטל את מינויו של מכון התקנים כמומחה מטעם בית המשפט ולמנות מומחה אחר מטעמו.

בענייננו, אין שום ראייה כי מתקיימות כאן נסיבות יוצאות דופן, ועל כן אין מקום שלא לקבל את חוות דעת מומחה בית המשפט אשר עמד בחקירה נגדית ארוכה וממושכת והעיד עדות עקבית ועניינית וענה על כל השאלות והטענות שהועלו בחקירה.

ההלכות אליהן הפנה ב"כ הנתבעת לעניין מעמדו של מומחה בית המשפט ידועות, ואכן רק בנסיבות יוצאות דופן לא יקבל בית המשפט את חוות הדעת של המומחה מטעמו ונסיבות אלו אף הן מוכרות בפסיקה, כאשר העיקרית בהן היא אפשרות של משוא פנים, הטיה או חוסר היגיון בולט בחוות הדעת. יחד עם זאת, גם אם כל הנסיבות הללו או חלקן לא מתקיימות, בסופו של דבר בית המשפט הינו הפוסק האחרון, גם כאשר מונחת בפניו חוות דעת מומחה והוא גם רשאי כמובן לקבל את חוות הדעת בחלקה בלבד ולסטות מחלקים אחרים בה. ע.א (חי') 3124/06 לליאן אברהם ואח' נ' סוהיל מיכל סאבא מהנדס בניין (1.1.07) וע.א 2604/04 (חי') פסגות זכרון ונוף זכרון בע"מ ואח' נ' גלעד סמדר ואח' (19.5.05).

חוות דעתו של מהנדס חיים משה ניתנה לאחר בדיקה שעשה ב- 17.2.11. אין בפני בית המשפט נתונים מתי בוצע הריצוף בביתם של התובעים, ידעו כי הריצוף נקנה בחודש ינואר 2007 ובדיקת חברת "איזוטופ" נעשתה ב- 14.10.07.

מהנדס גוכמן מטעם התובעים ערך את הבדיקה בתאריך 8.2.08.

מהנדס גוכמן לא מצא לנכון לפרט את ממצאיו מבחינה מספרית, כלומר – בכמה מהאריחים ובאילו מהם מצא פגמים.

מר גוכמן מצא כי "חורים רבים ברוב המרצפות מדגם "טרצו" 40 על 40". כן מצא כי ברוב המרצפות יש שברים באריחים, מקצועות וכי יש אריחים משוננים ומצא כתמים רבים בריצוף הבית ואריחים בגוונים שונים. אמירה גורפת זו וכוללנית מבלי לאבחן בין החוץ לבית וכו', בנוסף להגזמה בעלות התיקון גורעת במידה רבה מאוד מערכה של חוות דעת כזו, ואכן אין לייחס לה משקל.

משום מה מהנדס גוכמן לא מצא לנכון לצרף לחוות דעתו צילומים המראים כי אכן רוב הריצוף בבית איננו תקין כך או אחרת.

מתוך דו"ח "איזוטופ" נלמד כי הפגם אשר נמצא בשכבת המדרך ואינו עומד בתקן הישראלי מתייחס למרצפות הסומסום 40X40 ולא לשאר המרצפות,כולל ה"אריחים המכובסים".

עפ"י דו"ח בדיקת "איזוטופ" הובאו אליה 18 אריחים מסוג "טרצו" 40X40, לא כתוב בבדיקה אם הובאו אליה גם "אריחים מכובסים". כתוב בדו"ח הבדיקה כי המדגם הובא לה ע"י המזמין, דהיינו – לא היתה זו חברת "איזוטופ" אשר הורתה אילו אריחים להביא.

אין בפני בית המשפט מידע עובדתי מהיכן נלקחו האריחים אשר הובאו לחברת "איזוטופ".

שטח 18 אריחים מהווה 28.8 מ"ר. האם נעקרו האריחים משטח הריצוף או אלו אריחים אשר נשארו כיתרה אצל התובעים ואותם הם מסרו?? בהעדר עדות התובע לעניין זה לא סביר שנעקרו 28 מ"ר מהשטח המרוצף, ונשלחו לבדיקה, ויותר סביר כי אכן האריחים נלקחו מאריחים שנותרו.

נותר אם כן להסתמך, ככל שאפשר, על חוות דעת ועדותו של מר חיים משה ובדיקת "איזוטופ", למרות משקלה המועט. משקלה מועט שכן אין לדעת היכן היו האריחים שנבדקו בחלוף כ- 10 חודשים מאז הריצוף.

מהנדס חיים משה מצא אכן פגמים בריצוף בבית התובעים מאותו סוג שנמצא ע"י מהנדס גוכמן, דהיינו – כתמים, שינוי בגוון, חריריות, שברים, סדקים ומקצועות משוננים, אם כי לא באותה כמות.

בפי ב"כ הנתבעת טענה נכונה והיא, מדוע לא בחרו התובעים לתבוע גם את בעלי המקצוע אשר היו אצלם בבית? דהיינו - הרצף וחברת הניקיון אשר ניקתה את המרצפות.

תמיהה זו עולה ביתר שאת לאחר קבלת חוות דעת מומחה בית המשפט, המטיל באופן ברור, שאינו משתמע לשתי פנים, את האחריות על בעלי המקצוע אשר עבדו בביתם של התובעים. התבקש כמובן מאליו כי בשלב זה לפחות ולו מחמת הזהירות יבקשו התובעים לתקן את כתב התביעה ולצרף את אותם בעלי מקצוע. משום מה נשארו התובעים בשתיקה בנושא זה, סיבותיהם עימם.

כאשר מצטרפת לכך ההסכמה הדיונית שלא לחקור יותר עדים עולה החשש כי גם התובעים יודעים שלפחות חלק מן האחריות לצורת הריצוף בביתם ולפגמים הקיימים בו אינם באשמת הנתבעת בלבד.

מתמונות מס' 6 ו- 8 המצורפות לחוות דעת המומחה נראה בבירור כי השריטות נעשו ע"י מכשיר מכני כלשהו. גם ללא צורך בחוות דעת הרי אם שריטות אלו היו קיימות בעת הריצוף האחריות היא על הרצף אשר השתמש בהן. אין זה מתקבל על הדעת, גם בלי להיות מומחה, כי שריטות אלו נוצרו כתוצאה מפגם בייצור.

לא למותר לציין כי בבדיקת "איזוטופ" אין התייחסות לאריחים עם שריטות וברור מכך כי אריח עם שריטות לא היה בפניהם.

האריחים השרוטים נמצאו במבואה לבית, וקשה לקבל כי הן התובעים והן הרצף היו ממשיכים את הריצוף באריחים אלו לו ראו את השריטות קודם לכן. הדעת נותנת כי שריטות אלו נעשו לאחר הנחת הריצוף, בין אם כתוצאה ממכונת הניקוי אשר עבדה עם מברשות שחוקות, בין אם הזזת חפצים עבים וכבדים בעת הנחת המרצפות במעבר לדירה.

לעניין החריריות – חריריות נראית בירור בתמונות אשר צירף מר חיים משה לחוות דעתו, תמונות מס' 17-23. תמונות אלו חלקן צולמו מגובה מטר על מנת להדגים כי מגובה זה קשה לראות את החריריות ועל כן יש עמידה בתנאי התקן והתמונות האחרות צולמו בהגדלה כאשר חריריות נראית בבירור ובוודאי שהיא מכוערת.

האם נוצרה חריריות זו בגלל ריצוף לא נכון? או בגלל פגם בייצור? אין בפניי חוות דעת ברורה לעניין זה.

תמונות מס' 24-26 מגלות שברים וקילופים במקצועות של האריחים ובתמונה מס' 25 נראה בבירור סדק לרוחב שני האריחים.

לעניין הכתמים, הסביר המומחה כי חלק מהאריחים הונחו ללא מילוי הפוגות ביניהם, דהיינו – רווחים בין האריחים. הנחת אריחים בצורה זו "מזמינה" חדירת מים למצע אשר מתחת לריצוף. מצב זה גורם לכך שמים השואפים מטבעם לעלות חזרה עלולים ליצור הכתמה דרך המרצפות וכן הם עלולים להחליש את החיבור בין האבנים הנמצאים במרצפת, לגרום להתנתקותם וליצור חריריות.

אומנם לא נמצאה הכתמה לאורך הפוגות המעידה על חדירת מים, אך המומחה אינו שולל מכלל אפשרות כי ייתכן וההתפוררות או החריריות שהתגלתה נובעת בחלקה עקב סיבה זו.

המומחה הסביר בחקירתו כי ייתכן כאשר יש פגם בשכבת המדרך, והוא איננו עומד בתקן הישראלי, כפי שמצאה חברת "איזוטופ", הדברים עלולים להצביע על פגם בייצור. המומחה אמר זאת בתשובה לשאלה, ואין מקום לטענה כי הדברים הוצאו מהקשרם, כפי שטען ב"כ הנתבעת, מאידך אין בכך לומר כי המומחה אישר שאכן באריחים היה פגם ביצור.

המומחה אישר כי חוסר במלט בשכבה העליונה של הריצוף עלול לגרום לספיגת מים דרך שכבה זו. יחד עם זאת אישר המומחה כי הוא עצמו לא לקח שום דוגמא מהמרצפות ולא בדק אף אחת מהן. המסקנה היא כי אין בפניי חוות דעת המסתמכת על בדיקת מעבדה כפי שעשתה חברת "איזוטופ", אם אכן היה חוסר מלט באריחים שגרם לספיגת מים.

אני מקבלת את טענת ב"כ התובעים כי היה מקום לבדיקת מעבדה, הן ע"י המומחה מטעם הנתבעת והן ע"י מומחה בית המשפט.

ההנחה הבסיסית של עבודתו של מהנדס חיים משה היתה כי מבחינה ויזואלית הוא יכול לתת את התשובות לגבי החריריות, הכתמים, שינוי הגוונים, אריחים משוננים וסדקים ואין לו צורך בבדיקת מעבדה.

אינני מקבלת טענה זו. מן הראוי היה, במיוחד לאור בדיקת "איזוטופ" אשר מצאה פגמים בשכבת המדרך וכי גם לדעתו של המומחה הוא פגם שעלול להיות בייצור לבדוק באופן מעבדתי לפחות אחת מן המרצפות הפגומות. לא שמעתי כי התובעים התבקשו לאפשר הוצאת מרצפות מן הדירה לצורך בדיקה ונענו בשלילה.

הטענה כי אין לדעת מהיכן הגיעו המרצפות לחברת "איזוטופ" אין בה די לדחיית התביעה, משלמעשה נמצא כי באופן מהותי וממשי טענותיהם של התובעים לגבי המראה והצורה של המרצפות הן נכונות, כפי שאישרו גם מומחה הנתבעת, וגם מומחה בית המשפט.

מכל האמור לעיל יש לפסוק את המסקנה כי רק לגבי אריחי הסומסום וגודל 40X40 אשר רוצפו בתוך הדירה יש מקום לפצות את התובעים.

ה"אריחים המכובסים" הונחו שלא עפ"י התקן וזאת באחריות התובעים והרצף מטעמם.

הדברים נכונים במיוחד כי עם משלוח האריחים קיבלו התובעים הוראות מפורטות ומדויקות כיצד יש לנהוג באריחים וכיצד להניחם.

עבור אריחים אלו שילמו התובעים 11,000 ₪. יחד עם זאת בהעדר כל מידע לגבי חלקו של הרצף בעבודת ההתקנה, אין זה נכון לחייב את הנתבעת בעלות כל הסכום אשר שולם בגין מרצפות אלו, ונכון בעיניי לחלק את העלות בין התובעים לנתבעת.

עפ"י הפסיקה פיצוי בגין עוגמת נפש בנושאים מעין אלו, כאשר אין מדובר ברטיבות ששם הפיצוי בגין עוגמת הנפש הוא גדול ביותר, בהתחשב בתביעה המוגזמת והמופרכת אשר הוגשה, יש מקום לפסוק סכום מינורי של 2,000 ₪ בלבד.

כאמור, "תפסת מרובה לא תפסת".

אי לכך, הנני מקבלת את התביעה כך שהנתבעת תשלם לתובעים סך של 7,500 ₪ אשר ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

הגשת התביעה כפי שהוגשה מביאה לכך כי גם חיוב בהוצאות ובשכ"ט עו"ד היא על דרך ההמעטה.

הנתבעת תשא בהוצאות התובעים ובשכ"ט עו"ד באופן כולל בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"א אלול תשע"ד, 16 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.