המערערת טענה לעצמה

למשיבה טען עו"ד בני פסקל

פתח דבר:

1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 31/05/12, על ידי השופט מוחמד מסארווה בתיק ת"ד 12758-12-10.

2. הערעור מופנה כנגד החלטת בית משפט קמא שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר ולחילופין, מופנה כנגד חומרת הדין.

ההליך בפני בית משפט קמא:

3. המערערת הובאה לדין בגין כך שביום 27/05/10, עת נהגה ברכבה בפרדס חנה בדרך הנתיב ונסעה לכיוון צומת מחנה "שמונים". המערערת נהגה בחוסר זהירות ומבלי לשמור מרחק סביר ועקב זאת התנגשה ברכב שהיה לפניה וגרמה בכך לתאונה בה ניזוקו כלי הרכב ונחבלו ארבעה אנשים.

4. המערערת זומנה כדין ולא התייצבה לדיון על כן הורשעה בהיעדרה ונידונה לעונשים הבאים:

1800 ₪ קנס כספי שישולם בשלושה תשלומים ופסילה של שלושה חודשים על תנאי ולמשך שלוש שנים.

5. המערערת הגישה בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר וטענה כי לא התייצבה לדיון עקב טעות, הואיל ובאותה עת התנהל נגדה תיק תעבורה אחר שבגינו נידונה כבר ולכן היא סברה כי הדיון התייתר.

6. בית משפט קמא דחה את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר.

טענות הצדדים:

7. המערערת טוענת כי בתאונה לא נחבל איש וכי היא פנתה לבית החולים על מנת לשלול חבלה בגופה ובגופם של שלושת ילדיה.

8. לטענת המערערת, אומנם כאימא אחראית, התייצבה ביחד עם הילדים לבדיקה בבית חולים ובפועל איש מהנוסעים לא סבל מחבלה גופנית ולכן כל אשר נטען בכתב האישום ביחס לחבלות גוף שנגמרו לנוסעים, אין בו כל אמת.

9. המערערת סבורה כי הרשעתה בעובדות כתב האישום הכוללות עובדות לא נכונות, יש בה כדי לגרום לה עיוות דין.

10. לחילופין, טענה המערערת, כי העונש שהוטל עליה חמור ואינו עומד בפרופורציה נכונה עם נסיבות העבירה, עברה הקל ביותר כמי שנוהגת מזה 13 שנים (למערערת הרשעה קודמת אחת מלבד ההרשעה בתיק זה).

11. המערערת ביקשה לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא ולהחזיר את הדיון אליו ולחילופין, להקל בדינה.

12. המשיבה טענה כי יש לדחות את הערעור, הואיל ואין בפי המערערת עילה שיש בה כדי לבסס בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

13. המשיבה הוסיפה וטענה כי העונש אינו חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת ועל כן יש לדחות את הערעור.

14. במהלך הטיעונים בפניי ולאחר שהתברר כי המערערת ושלושת ילדיה פנו לבדיקה רפואית כדי לשלול פגיעה או נזק, ביקש בא כוח המשיבה לאפשר לו לבחון טענה זו ולהודיע לבית המשפט את עמדתו בהתאם לתוצאות הבדיקה.

15. המשיבה הגישה לבית המשפט את הודעתה מיום 04/11/12 ובה מסרה כי:

"עיון בתיק החקירה נשוא תאונת הדרכים בגינה הורשעה המערערת, העלה כי ארבעת בני- האדם אשר נזקקו לטיפול רפואי, כמפורט בכתב האישום, הינם המערערת עצמה ושלושת ילדיה הקטינים. מהתעודות הרפואיות שבתיק החקירה עולה כי לא נמצאו חבלות כלשהן למערערת ולשלושת ילדיה והנ"ל לא הזדקקו לטיפול רפואי מעבר לבדיקה ראשונית במיון".

16. המערערת לא הגישה מטעמה תגובה להודעת המשיבה.

דיון והכרעה:

17. לאחר שעיינתי בפסק הדין של בית משפט קמא, בהודעת הערעור, בהודעת המשיבה, ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין של בית משפט קמא.

18. כידוע, די בקיומה של עילה אחת משתי עילות כדי לבסס בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר. כאמור סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982, קבע שתי עילות חלופיות: העילה הראשונה – מתן הסבר סביר להיעדרות והשנייה – להצביע על קיומו של חשש ממשי לעיוות דין.

ראו לענין העילתו - רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.12.09), רע"פ 5146/09 שרעב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 28.7.09), רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.2.04), רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.10.03), רע"פ 5377/03 וגדי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.6.03), רע"פ 8333/09 חביבי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.10.09) ורע"פ 511/10 ג'אודאד על אבו מוהנא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.1.10).

19. מתברר כי המערערת טעתה בתום לב משסברה כי הזימון שנשלח אליה התייחס לדיון אחר שהסתיים ולכן החליטה שלא להתייצב. אומנם היה עליה לבדוק את הזימון ולא לסמוך על ההנחה שהזימון מתייחס לתיק שהסתיים. בנסיבות העניין, לו נימוק זה לבדו עמד בפניי לא היה מקום להיעתר לערעור.

20. המערערת העלתה טענות שיש בהן כדי לבסס את העילה השניה, קרי, קיומו של חשש ממשי לעיוות דין. המערערת טענה כי כתב האישום ייחס לה עבירה של גרימת נזק לרכוש ולגוף ואף נפגעו ארבעה אנשים, אך מתברר כי אין כל יסוד עובדתי לטענה זו, הגם שהובאה בכתב האישום.

21. המערערת כאם אחראית פנתה לבדיקה רפואית בבי"ח בעצמה וביחד עם שלושת ילדיה כדי לבצע בדיקה רפואית עקב התאונה ובעיקר לשם שלילת החשש שמאן דהוא מהם נפגע ואכן התעודות הרפואיות הראו שלא הייתה כל פגיעות בגוף. בא כוח המשיבה הסכים בהודעתו לטענה זו של המערערת.

22. ברי לכל בר בי רב כי השארת התוצאה המשפטית לפיה נדונה המערערת בהיעדרה, עלולה להותיר על כנה תוצאה לא נכונה ואף עלולה לגרום לעיוות דין משום שעל פי תוצאה זו הורשעה המערערת בעבירה שלא היה לה כל יסוד עובדתי ולכן ביטול פסק הדין והחזרת הדין לבית משפט קמא, מתבקש מאליו.

23. כמובן יש למהות העבירה השלכה על העונש שהוטל על המערערת, כך שניתן להניח כי בית משפט קמא יבחן את נסיבות העבירה בהתחשב בעבירות שיוחסו למערערת וכי ביטול העבירה של גרימת נזק לגוף הוא נתון בעל משמעות גם כן לעניין קביעת העונש ההולם.

24. אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני מחליט לבטל את פסק הדין של בית משפט קמא ולהחזיר את הדיון אליו לשלב ההקראה. יש לזמן את המערערת לדיון בהתאם לכתובתה ברחוב אחוזה 85, פרדס חנה.

25. המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק דין זה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ח חשון תשע"ג, 13 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.