1. לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקשים ביום 23/1/13 במעמד צד אחד. בבקשתם, טוענים המבקשים כי המבקשת מס' 1 הינה בת 83 הנמצאת במצב סיעודי קשה ואשר אינה יודעת קרוא וכתוב. המבקשת 2, בנה של המבקשת 1, הינו בן 44, נכה בשיעור 75% בשל מחלת הסכיזופרניה והינו חסר אמצעים המתקיים למחייתו מקיצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי. לטענת המבקשים הינם מתגוררים במושכר מזה יובל ויובלות במסגרת זכאותם לדיור ציבורי. למבקשים טענות באשר לזכויות שונות בדירות 6-7 במושכר, בין היתר, הינם טוענים לזכותם כדיירים ממשיכים ואולם, הינם סבורים, כי יש להסדיר זכויותיהם בדירות אלה באמצעות פנייה למשרד השיכון.

2. לטענת המשיבה, המבקשים הודו, כי כתב התביעה הומצא לידיהם ביום 18/7/12 ואולם לא הגישו כתב הגנה עד למועד מתן פסק הדין ביום 23/1/13. בכך, סבורה המשיבה, כי המבקשים זילזלו בבית משפט טלא הקפידו העל המועדים הקבועים בדין לצורך הגשת כתב הגנה מטעמם. טענת המבקשים, כי בהיותם דלי אמצעים נאלצו לפנות לקרובת משפחה לצורך העמדת ייצוג משפטי דבר שגרם לאי עמידה במועדים הינה טענה קלושה ודחוקה.

אף לגופה של בקשה, טוענת המשיבה, כי המבקשים לא הציגו סיכויי הגנה לכאורה.

3. לאחר שעיינתי בבקשה ובתצהיר התומך בה ותגובת המשיבה ונספחיה, שוכנעתי, כי יש מקום לביטול פסק הדין בכפוף להשתת הוצאות בסך 2,000 ₪ אשר ישולמו על ידי המבקשים לא יאוחר מיום 20/5/13 שאם לא כן, תדחה בקשתם.

מעיון בבקשה ובתגובה לה, עולה, כי המבקשים מתגוררים במושכר מזה שנים רבות אשר במהלכן התנהלו הליכים כאלה ואחרים מול גופי ממשלה קודמים. עוד יודגש ויצויין, כי בשלב מקדמי זה, אין בודקים את אמיתות טענות המבקשים, אלא, בוחנים את סיכויי ההגנה ככל שטענותיהם יוכחו במסגרת הליך משפטי מסודר. סבורני, כי עסקינן בטענות אשר ככל שיוכחו ולו חלקן עשויות הן להקים למבקשים הגנה.

בנוסף, הואיל ועסקינן בזכויות קניין מהותיות נדמה, כי יהא זה בלתי צודק שלא ליתן למבקשים את יומם. יתרה מכך, פינויי המבקשים ממקום מגוריהם הינו הליך דרסטי ובלתי הפיך העלול לגרום למבקשים נזק עצום, במיוחד, נוכח מצבם הכלכלי, הפיזי ובריאותי. משכך, במאזן הנוחות בין הותרת פסק הדין על כנו לבין ביטולו וקיום הליך מסודר סבורני, כי הכף נוטה לטובת המבקשים.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מהחלטה זו לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"א אייר תשע"ג, 21 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.