1. לפני בקשת הנתבעת להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעתה של הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן "חוק הפיצויים").
2. התובע, יליד 1977, נפגע בתאונת דרכים ביום 24.11.2010. תאונה זו הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. וועדה רפואית של המל"ל העריכה את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 10% בגין תאונה זו, בשל שבר בשורש כף יד ימין.
3. הנתבעת טענה בבקשתה, כי בפני הוועדה הרפואית אשר קבעה את נכותו הצמיתה של התובע לא עמדו מסמכים ונתונים המתייחסים לעברו הרפואי של התובע. הנתבעת הפנתה לשלושה פרוטוקולים של וועדות המל"ל, בהן ישבו רופאים שונים. התובע נבדק לראשונה ביום 7.3.11 על ידי וועדה רפואית של המל"ל (להלן: "הוועדה הראשונה"), אשר קבעה לו נכויות זמניות. לאחר עיון בבדיקת מיפוי עצמות שבוצעה לתובע לאחר תאונה קודמת משנת 2008 לעומת בדיקת מיפוי עצמות שנערכה לתובע בשנת 2010, לאחר התאונה שבנדון, צויין בדו"ח הוועדה כי "הקליטה בעוצמה פחותה בהרבה בהשוואה למיפוי קודם 6.11.08". ביום 6.6.11 נבדק התובע על ידי וועדה נוספת של המל"ל (להלן: "הוועדה השניה"), אשר קבעה נכות זמנית בלבד בשיעור 10% עד ליום 30.11.11. וועדה נוספת שבדקה את התובע כעבור כחצי שנה, ביום 8.12.11 (להלן: "הוועדה השלישית"), קבעה נכות צמיתה בשיעור 10%. לטענת הנתבעת, הוועדה הרפואית לא התייחסה כלל לעברו הרפואי של התובע, ובפרט לשבר ממנו סבל בכף ידו הימנית, ולבדיקת מיפוי העצמות שעבר בשנת 2008. הנתבעת טענה כי בפני הוועדה השלישית לא עמדו המסמכים אשר עמדו בפני הוועדה הראשונה והוועדה השניה וכל שעמד לנגד עיניה, כמצויין בדו"ח, הוא פרוטוקול קודם ואף לא הפרוטוקול של הוועדה הראשונה, אשר התייחסה לעברו הרפואי של התובע והממצאים בידו הימנית. כן נטען, כי החלטת הוועדה השלישית ניתנה מפיו של ד"ר ויצנבליט, שלא השתתף בוועדה הראשונה או השניה. בנסיבות אלה, כך נטען, וכאשר בפני הוועדה לא היו עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של התובע קודם לתאונה, יש להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור ולמנות מומחה מטעם בית המשפט.

1. התובע התנגד לבקשה וטען כי דינה להידחות כיוון שאין בנימוקי הנתבעת בסיס משפטי להפעלת החריג להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. לטענת התובע, בפני הוועדה עמד מלוא עברו הרפואי וחזקה היא, כי הוועדה הייתה מודעת לעברו בטרם קבעה נכות בעניינו. התובע טען, כי אף שהוועדה השלישית ציינה כי היה בפניה רק פרוטוקול קודם, אין בכך להעיד כי לא היתה מודעת או לא התייחסה לעברו הרפואי של התובע, והנתבעת לא הוכיחה באופן חד משמעי כי החומר לא היה בידיעת הוועדה או בחזקתה. לטענת התובע, משהתקיים הליך ממצה במסגרת וועדת המל"ל, שכלל שתי וועדות שקבעו נכויות זמניות וכן וועדה שלישית בה נקבעה נכות צמיתה, אין מקום לפתוח מחדש את סוגיית דרגת הנכות בגין התאונה.
2. סעיף 6ב לחוק הפיצויים קובע כי "בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין התביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

הלכה היא, כי היתר להביא ראיות לסתור יינתן רק בנסיבות חריגות ומיוחדות. כדוגמה לנסיבות כאלה הוכרו בפסיקה מקרים בהם נתקיים פגם מהותי בהליך שהתנהל בפני הוועדה הרפואית או כשחל שינוי מהותי במצבו של הנפגע לאחר שנבדק. מקרה אחר הוא כאשר לפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע לפני התאונה, או כאשר הוועדה לא התייחסה לנושא קרדינאלי המצוי במחלוקת או לא נחשפה לתיעוד מהותי וכוי"ב (ר' בר"ע (י-ם) 1057/09 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מתוק (פורסם במאגרים; ניתנה ביום 27.12.09).

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקולים של וועדות המל"ל, מסקנתי היא כי יש להתיר לנתבעת במקרה שלפנינו הבאת ראיות לסתור.

נכותו הצמיתה של התובע נקבעה בגין שבר בשורש כף יד ימין. ממסמכים רפואיים שהוצגו עולה כי התובע נחבל בעבר בשורש יד ימין בתאונת אופנוע קודמת ואף גובס למשך 6 שבועות עקב חשד לשבר. הוועדה הראשונה של המל"ל התייחסה לבדיקת מיפוי עצמות שנערכה לאחר התאונה שבנדון והשוותה אותה לבדיקת מיפוי עצמות קודמת שנערכה לאחר התאונה הקודמת שארעה בשנת 2008 וציינה כי "קליטה בעוצמה פחותה בהרבה בהשוואה למיפוי קודם 6.11.08... סיכום: קליטות מוגברות כנ"ל ככל הנראה על רקע שינויים ניווניים". בניגוד לכך, הוועדה השניה, אשר קבעה נכות זמנית לתקופה נוספת, והוועדה השלישית, אשר קבעה נכות צמיתה, לא איזכרו כלל את פגיעתו הקודמת של התובע ולא התייחסו לעברו הרפואי. הוועדה השלישית, אשר קבעה את הנכות הצמיתה, פרטה מהם המסמכים שעמדו לנגד עיניה ואלה כוללים אך ורק "5.6.11 פרוטוקול קודם". בפרוטוקול הקודם (דו"ח הוועדה השניה) לא צויינו מסמכים כלשהם שהוצגו לוועדה ואין כל איזכור לעברו הרפואי של התובע. הן בפרוטוקול הוועדה השניה והן בפרוטוקול הוועדה השלישית לא הובאה התייחסות לממצאי בדיקות וצילומים מהעבר במקום המיועד לכך (סעיף 7 לדו"ח) ואף בפרק הסיכום והמסקנות אין מוצאים התייחסות כלשהי לעברו של התובע.

1. אין בעיני ספק כי מצבו הקודם של התובע, כמפורט לעיל, הינו מידע רלוונטי, אשר היה צריך להיות לפני הוועדה רפואית ועל הוועדה היה לשקול אם יש לו תרומה למצבו הנוכחי של התובע. עניין זה אף היה בפני הוועדה הראשונה וזכה להתייחסות המלמדת על הרלוונטיות שלו, אלא שעל פניו מידע זה לא עמד בפני הוועדה השלישית, אשר קבעה את נכותו הצמיתה של התובע.
2. בנסיבות אלה, כאשר מידע חשוב ורלוונטי הנוגע לעברו של התובע לא עמד לנגד עיני הוועדה השניה והוועדה השלישית אשר קבעה את נכותו הצמיתה של התובע, כעולה מהפרוטוקולים של אותן וועדות, יש לאפשר לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

אשר על כן, אני נעתרת לבקשה ומורה על מינוי של מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה.

צו מינוי יוצא בנפרד.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ג, 17 אפריל 2013, בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.