ועדת עררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים

העורר, מר שמעון גל, מוכר כנכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן חוק הרדיפות) בגין הפגימות הבאות: תגובה נפשית לרדיפות, מחלת לב כלילית ודמנציה. שעור נכותו המשוקללת כולל תקנה 12 – 64.56%. המשיבה הכירה בפגימת הלב והדמנציה מיום 2.5.10, היינו, ממועד פרסום מסקנות וועדת שני ולא מיום הגשת התביעה במאי 2001 ועל כך הערר. ההכרה בתגובה נפשית לרדיפות ניתנה מיום הגשת התביעה.

המשיבה נימקה החלטתה בכך שהפגימות הנ"ל הוכרו "בעקבות מסקנות וועדת שני והתשלום הינו החל מהמועד בו ניתנו מסקנות הוועדה. פגימות אלו לא הוכרו בעבר." (מכתב המשיבה לעורר מיום 15.5.12).

ב"כ העורר עותר, כאמור, להכרה בפגימות מיום הגשת התביעה בשנת 2001 ולחילופין להכרה רטרואקטיבית של שנה, היינו, שנה עובר לפרסום מסקנות וועדת שני, וזאת בהינתן שהמסקנות הן "ראיה חדשה" שהתקבלה בגדר הוראת סעיף 18 לחוק הרדיפות ובהנחה שיש להחיל על ההחלטה החדשה של המשיבה את הוראת סעיף 35(ב) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט- 1959 (להלן חוק הנכים), הכולל הוראה דומה לסעיף 18 – סעיף 35(א).

להלן נוסח הוראות החוק הנזכרות:

סעיף 18 לחוק הרדיפות: "הרשות המוסמכת רשאית לחזור ולהחליט בכל ענין החלטה שונה מן הקודמת, אם ההחלטה הקודמת הושגה על ידי מעשה או מחדל המהווים עבירה פלילית, או, אם נתגלה על סמך ראיות חדשות, כי יסודה בטעות."

סעיף 35(ב) לחוק הנכים: "ניתנה החלטה חדשה המזכה נכה בתשלום תגמולים או תגמולים מוגדלים, ישולמו התגמולים או התגמולים המוגדלים החל מהמועד של הגשת הראיות החדשות שעל פיהן ניתנה ההחלטה החדשה, אולם רשאי קצין התגמולים להורות שישולמו החל ממועד מוקדם יותר ובלבד שלא יקדם יותר משנה אחת להגשת הראיות החדשות."

בסעיף 18 לחוק הרדיפות לא קיימת הוראה המסדירה את מועד תחילת תשלום התגמולים כאשר המשיבה מקבלת תביעה על סמך ראיה חדשה. על פי ההלכה הפסוקה הנוהגת כיום (תלוי ועומד ערעור בסוגיה זו בבית המשפט העליון); "יש להקיש מסעיף 35(ב) לחוק הנכים במצב בו מתקבלת החלטה חדשה לפי סעיף 18 לחוק נכי רדיפות הנאצים. לכאורה, אין סיבה להפלות בין נכה לפי חוק הנכים לנכה לפי החוק, ביחס לאותו סעיף של ראיה חדשה, הקיים בשני החוקים." (ע"ו 4198-05-11 וידר נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים, ראו גם פסקי דין של וועדות ערר, כך למשל ו"ע 14306-11-09 בלכנר נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה).

בפסק דין וידר כתב כבוד השופט ורדי "כי ראוי שהמחוקק יביע את דעתו בעניין, וייקבע הסדר מפורש בחוק אשר קובע את מועד מתן התגמולים כאשר מתקבלת החלטה לפי סעיף 18" (סעיף 69 לפסה"ד), אך עד כה החוק לא תוקן.

השיקולים שנימנו בפסיקה לאי תשלום תגמולים למפרע במקרים בהם מתקבלת תביעה על יסוד ראיות חדשות או כתוצאה משינוי מדיניות המשיבה על מנת להקל ולהיטיב עם הנכים, סוכמו לאחרונה בפסק דין של בית המשפט העליון רע"א 4276/12 צבי לאופמן נ' הרשות המוסמכת, שעניינו תביעת המבקש להכרה בפגימות מסוימות מיום הגשת התביעה ב- 1999 על אף שאת המסמכים הרפואיים התומכים בתביעה הגיש רק בינואר 2010. בית המשפט דחה בקשת הערעור מן הטעם שאינה מצדיקה מתן רשות ערעור ולגופו של עניין הוסיף את הדברים הבאים: "תכליתו של חוק נכי רדיפות הנאצים היא סוציאלית מובהקת, ולא ניזקית, בדומה לתכליות של חוקי תגמולים נוספים, כמו חוק נכי המלחמה בנאצים, חוק הנכים ועוד, וככזה מטרתו היא להבטיח קיומו של הנכה מכאן ולהבא ולא לפצותו על מלוא נזקיו מאז הפגיעה בגין תקופה שכבר חלפה. על רקע תכלית זו, יש להבין את סטייתו המפורשת של החוק מעיקרון 'מעשה בית דין', הבאה לידי ביטוי בהוראת סעיף 18 לחוק...בצידה של סטייה זו מעקרון סופיות הדיון, ומתוך אותה תכלית חקיקתית, הוגבלה בחוק הנכים האפשרות לזכות בתגמולים באופן רטרואקטיבי..." (סעיף 9 לפסה"ד).

בית המשפט ציין כי יתכן וניתן להחיל על סעיף 18 לחוק הרדיפות את הוראת סעיף 35(ב) לחוק הנכים, אך לא ראה צורך להכריע בשאלה זו מאחר ובעניין לאופמן המשיבה הסכימה לתשלום למפרע של שנה.

ומן הכלל אל הפרט –

העורר רשם, כטענתו, בתביעה המקורית כי הוא סובל מיתר לחץ דם וממחלת לב אך לא תמך דבריו במסמכים רפואיים המצביעים על קשר סיבתי בין המחלות לאירועי השואה. בתיקו של העורר מסמך המעיד כי בשנת 1997 עבר ניתוח מעקפים אך כאמור לא צורפה חוות דעת הקושרת את המחלה לרדיפות. בדיון בפנינו ב"כ העורר הודיע שיגיש מסמכים רפואיים נוספים, אך לא עשה כן.

וועדת שני הוקמה כידוע בכדי לבדוק את הקשר הסיבתי בין אירועי השואה לבין מחלות שונות וקבעה לגבי חלקן ובהן המחלות מהן סובל העורר, תנאים מקדימים הנדרשים להכרה בנכות כקשורה לשואה ואת היקף ההכרה בנכות. מסקנות הוועדה נועדו להקל עם ניצולי השואה ולמנוע מצב שבו כל ניצול יידרש להוכיח כי מתקיים בעניינו קשר סיבתי בין הרדיפות לבין המחלות מהן הוא סובל, ראו רע"א 1501/12 מרק שוורצמן נ' הרשות המוסמכת.

מסקנות/המלצות וועדת שני הן למעשה חוות דעת רפואית מקיפה המבססת את הקשר הסיבתי בין סוגים שונים של תחלואה לבין אירועי השואה, וככזו היא בגדר ראיה חדשה המאפשרת למשיבה לשנות החלטותיה הקודמות בהן לא הכירה בפגימות ולראותן כשגויות, אך זאת מיום פרסום המסקנות ב- 2.5.10.

לאור האמור לעיל ונוכח עמדת המשיבה בעררים אחרים להסכים לתשלום רטרואקטיבי בהתאם להוראת סעיף 35(ב) לחוק הנכים, אנו מקבלים את הערר בחלקו וקובעים כי המשיבה תכיר בפגימת הלב והדמנציה החל מיום 1.5.09 ותעדכן את תשלום התגמולים בהתאם.

מזכירות הועדה תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין בשאלה משפטית בלבד.

ניתן היום, ז' אייר תשע"ג, 17 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.