1. בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום כבוד השופט אור אדם בת"פ 43140-12-10 מיום 31.05.2012 , על רקע דחיית בקשתו של העורר ( לפי סעיף 74 לחסד"פ)לקבל לידיו שני תיקי חקירה , פ.א. 6345/98 של תחנת באר שבע בגין העסקת עובד זר ו- פ.א. 3461/01 של תחנת עיירות בגין תקיפה חבלנית (להלן: "תיקי החקירה"), אשר נסגרו מטעמים של חוסר עניין לציבור ע"י המשיבה .

2. לטענת העורר, טעה בית המשפט בכך שדחה בקשתו ,הואיל ולשיטת הסנגור חומר החקירה נשוא התיקים רלוונטיים להגנתו ,ובעיקר משליכה על מהימנותו ואמינותו של המתלונן וביתר שאת כאשר מדובר בעד תביעה יחיד .

3. מנגד לטענת המשיבה , התיקים נשוא הבקשה אין להם רלוונטיות להגנת העורר, לגופו של עניין נטען כי מבדיקה שנערכה עולה כי שני התיקים נשוא הערר בוערו על פי נוהל ביעור ארכיוני (הודעת כוח אדם 14,99-תקופת ביעור חומר ארכיוני, כאשר על פי הנוהל יש לבער תיקי עוון אשר נסגרו לאחר 5 שנים) .

4. בית משפט קמא בהחלטתו מיום 31.05.2012 קבע כדלקמן:

" באשר לבקשה לקבלת חומר חקירה- ראשית ביקש הנאשם לקבל תיקים סגורים של המתלונן בנוגע לאלימות והסעת תושב זר. בהלכת בניזרי נקבע במפורש כי ההלכה חלה לגבי הרשעות ולא לגבי תיקים סגורים ותיקי מב"ד. יתירה מכך, כאשר מדובר במתלונן שננשך על ידי כלב לא הובהרה רלוונטיות לתיקים כפי שפורטו על ידי הנאשם, ולכן אני דוחה את הבקשה."

דיון והכרעה

5. כנגד העורר הוגש כתב האישום המייחס לו באישום הראשון עבירה של אי נקיטת צעדי זהירות בחיה, עבירה לפי סעיף 338 (6) לחוק העונשין . באישום השני עבירה של העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין .

6. כתב האישום כולל חמשה עדי תביעה ביניהם ע"ת 2 מר ישראל אביטוב ( להלן:המתלונן) , עד זה למעשה הנו המתלונן שננשך לכאורה על ידי כלבו של העורר כפי שמפורט בעובדות האישום הראשון .

7. עניינו של פ.א. 6345/98 תחנת באר שבע - חשד להעסקת עובד זר שלא כדין משנת 1998,

עניינו של פ.א.3461/01 תחנת עיירות - חשד לתקיפה חבלנית – כנגד המתלונן .

8. המסגרת הנורמטיבית - רשימת חומר חקירה

סעיף 74(א) לחסד"פ קובע כי נאשם רשאי לעין בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר הנוגע לאישומים המיוחסים לו שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת ולהעתיקו .

עוד נקבע בפסיקה לעניין פירושו של מושג "חומר חקירה", עלינו להיות מודרכים ע"י כללי השכל הישר וע"י המגמה לאפשר לסנגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה . עוד נקבע כי מקום שיש לחומר רלוונטיות לאישום, וחשיבות להגנת הנאשם, יש לחושפו כחומר חקירה, גם אם הוא עלול לפגוע בזכויות וערכים כלליים, בכפוף להטלת חיסיון ע"פ דין. עוד נקבע כי חומר הנוגע למצבו הנפשי או לאישיותו או לעברו של עד יהווה "חומר חקירה" אם על פניו יש לו רלוונטיות לעניין הנדון, או שהוא משמעותי כיוון שעשוי להשפיע על קביעת מהימנות העד- לצורך כך התווה בית המשפט העליון קווים מנחים שעשויים לסייע במלאכה כאשר המבחן העיקרי לצורך זה הוא "מבחן הרלוונטיות", ברשתו נלכדה כל ראיה העשויה להיות רלוונטית לשאלות העומדות להכרעה במשפט, הן במשירין והן בעקיפין.

9. על רקע המבחנים שהותוו בפסיקה ולאחר שהקשבתי לטיעוני ב"כ הצדדים הן בעל פה והן בכתב וכן קיבלתי תגובה בכתב מגורמי החקירה הרלוונטיים בשני התיקים (סעיף 3 לעיל) הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות , וזאת מהטעמים הבאים , ראשית ,אין מחלוקת שחומר החקירה נשוא שני התיקים בוערו ע"פ נוהל ביעור ארכיוני בשים לב לחלוף הזמן הרב שנת 1998 ושנת 2001 . שנית, החקירה בשני התיקים לא בשלו לגיבוש כתבי אישום ועל כן נסגרו ע"פ סמכות המשיבה מחוסר עניין לציבור. שלישית, גם לגופו של עניין שני התיקים עסקו בחשד להעסקת עובד זר ותקיפה , כך שלא מצאתי רלוונטיות להגנתו של הנאשם במעשה המיוחס לו בכתב האישום, דהיינו שכלבו לכאורה נשך את המתלונן.

10. באשר לעתירתו של הסנגור לתקוף את מהימנותו של העד, דהיינו המתלונן בבוא העת פתוחה בפניו הדרך במסגרת החקירה הנגדית, ראה לעניין זה דברי המלומד קדמי בעמוד 723, סדר הדין בפלילים חלק שני, וכן ראה בש"פ 5425/01.

המזכירות תשלח עותק מההחלטה לצדדים

ניתנה היום, י"ח אוקטובר תשע"ב, 16.10.2012 , בהעדר הצדדים.