<#1#>

הנוכחים:

העותר, וב"כ עו"ד מיכה גבאי

ב"כ המשיב, עו"ד תהילה גלנטה

פרוטוקול

ב"כ העותר:

חוזר על העתירה. נשפט נאשם על עבירות מין, יש להתחיל לטפל מייד. עברה שנה מאז פניתי, ומה קרה, מב"ן ממליץ שיצא ל – 12 שעות. למה יש עדיפות לוג"ע? הם נתפסים על זה שהוא לא כל כך מודה. עם כל הכבוד הנשיא קצב לא הודה והוא יוצא לחופשות. הוא יושב שנתיים, בן 79 או 70 והגיע לגיל מבוגר ללא עבר קודם, שירת בצבא, פנסיונר של הנמל, מבקש להיות עם אשתו 12 שעות. המתלוננות לא באזור. אני לא חושב שהנשיא קצב הלך לטיפול. יש מישהו שהודה בבית משפט, יש לו סיפור מאוד עגום, הוא התנתק מנכסיו, נותק מהמשפחה, הוא עבר ניתוח בשהות שלו בבית הסהר. גם מב"ן היה אומר מסוכנות לא הייתי כאן. לא מבקשים לשחרר אותו, אני מתעקש בגלל ועדת שליש ובהעדר סבב חופשות לא יוכל להיכנס. המדינה אומרת שאין כתב אישום מתוקן, נו באמת.

ב"כ המשיב:

חוזרת על התגובה.

אבקש להגיש את החלק החסוי של וג"ע לעיונו של ביהמ"ש. מגישה פסיקה על מצב הנפשי של קורבנות העבירה.

ב"כ העותר:

אני לא מתנגד להצגה.

מפנה לסדר הכרונולוגי וג"ע התכנסה ואחריה התכנס מב"ן ולמרות זאת מב"ן המליץ.

ב"כ המשיב:

מציגה לביהמ"ש חלק חסוי מיום 27.12.12 שהוכן לבקשת הפרקליטות לעותר גם לוועדת השחרורים.

ב"כ העותר:

העתירה הוגשה מזמן וחיכינו למב"ן ווג"ע ואחרי חודשיים חברתי מביאה עוד משהו?

ב"כ המשיב:

כשהפרקליטות שמהווה מסננת מעין שיפוטית היה קל לבקש דחייה כי היו מספר הבהרות שנדרשו מוג"ע ועל מנת לקדם העניינים ולקדם גם במחינת העותר ביקשנו הבהרות מוג"ע והזה הדיון מיום 27.12.12. הוא חסוי כי הוא טוען בחובו את מצב שתי הקורבנות.

ב"כ העותר:

מה זה קשור, הוא לא בקשר עם הקורבנות. נגיד שאחת מהן מאושפזת, זה ימנע מחופשה. לבקש הבהרה מוג"ע למה לא ביקשו את ההבהרה ממב"ן.

ב"כ המשיב:

מפנה לתגובה המאוד מפורטת של המדינה ומובאים ההבדלים של מב"ן ווג"ע וזה הוכר על ידי ביהמ"ש העליון. הבאתי פסיקה שכן מב"ן אחראי על ביטחון הציבור באופן כולל ואילו וג"ע אחראית על ביטחון הקורבנות והמשפחות שלהם. לא אחת ביהמ"ש נתקל במצב בו מב"ן ממליץ על הוצאת אסיר לחופשה ווג"ע מתנגדת. השגתי פסיקה של המחוזי והעליון וגם שם מצוטטים פסקי דין שכאלה שבסופו של דבר גם ביהמ"ש העליון הכיר במצבים שבהם מב"ן מתיר לאסיר לצאת לחופשה ווג"ע לא מתירה בשל מצבו הנפשי של הקורבן, וביהמ"ש הכיר בהחלטה של שב"ס כהחלטה לגיטימית. במצבו של האסיר כאן, אין מחלוקת שמב"ן שבדק את האסיר ממליץ על הוצאתו לחופשות אך ווג"ע ראתה לנגד עיניה את חוו"ד מב"ן, התייחסה אליה וגם לחלקים הבעייתיים העולים כמו ההכחשה שלו, ובסופו של דבר החליטה לא לאשר יציאתו לחופשה. וג"ע סברה שהיא צריכה לבדוק שוב לאחר שהחל בהליך טיפול לעברייני מין שיחל בחודש ינואר 13 ולאחר מכן ייבדק שוב מצבו בוג"ע. לגבי הערת חברי לגבי עברייני מין שמכחישים כמו העותר, כשהמדינה מודעת לבג"ץ עטף זער ורע"ב 979/12 אילן מור חי של העליון בסוגית ועדת השחרורים בנושא עברייני מין מכחישים, המדינה לומדת את פסקי הדין ואת הערות ביהמ"ש. בעניינו של האסיר כאן, הוא משתלב והביע נכונות להשתלב בתוכנית.

ב"כ העותר:

מה זה משנה אם יעבור טיפול, הרי ההתנגדות היא בגלל מצבה הנפשי של הקרבן. הדברים סותרים אחד את השני. כל מה שנותר לעותר מהילדים והנכדים זו אשתו בלבד. אם החוק אומר שהוא יוצא, הוא יצא בתנאים מגבילים ולא יצא את החדר מלבד לשירותים.

ב"כ המשיב:

ביהמ"ש העליון מכיר במצב קורבן גילי עריות במשפחה, כשסבתא מבצע מעשים מגונים בנכדות הרכות בשנים שלו, יש להכיר במעמד הקורבן. גם פקודת בתי הסהר, ששונתה לאחרונה מדברת על התניית טיפול על כלל האסירים כתנאי לחופשה וזה קבוע בפוקדת בתי הסהר.

ב"כ העותר:

האסיר יושב כבר בתוך השליש. זו לא עתירה בוועדת שחרורים, אך הוא ביקש להשתלב בטיפול ולצאת לחופש בינואר 12. מפנה למסמכים שצרפתי מינואר על אוקטובר לא עשו כלום. מה הם אומרים? תירגע, מתחילה קבוצה, הוא ישתלב, זה הכל. למה לא נשאלת חברתי מה עשתה מינואר שנה שעברה עד היום. למה אומרים לי להירגע כי אין להם כתב אישום, "פאשלה שלי" אז שלחתי. אם היה נרדם בשמירה, מילא, אך מינואר כולם אומרים שיהיה בסדר, ועכשיו מביאים שני דוחות של עו"סים שאומרים שיש קבוצה, ונתקדם, והמשמעות היא שהם אומרים בעצם "תירגע, אתה בסך הכל אסיר, מה הבעיה?". ההתנהגות הקלוקלת הזו מביאה אותו למצב היום, ששנה אחרי, הם אומרים - "חכה, תשתלב ואז נבדוק" אנשי מב"ן לא אדישים לסיכון של הקורבנות וזה לא הוגן לא לתת לו לצאת, ל – 12 שעות, בכל תנאי שצריך. אף אחד לא הסביר לו שטיפול הוא סדנא והוא חשב שמדובר בזריקות וכדורים. יציאה לחופשה בת 12 שעות לא תגרום לשום נזק. לו יכולנו דרך אחת הילדות האחרות שלו שדואגת לשאול מה קורה איתו, ניתן להביא את הילדות והן יגידו ההפך הגמור.

<#2#>

פסק דין

עתירה לאפשר יציאה לחופשות.

העותר הינו אסיר שהורשע בעבירות מין במשפחה שביצע כלפי שתים מנכדותיו.

במרכזה של העתירה, נטען כי מב"ן המליץ על יציאתו של העותר לחופשות ואילו הועדה למניעת גילוי עריות התנגדה, תוך שהמלצת מב"ן באה לאחר המלצת וג"ע.

עיון בהמלצת מב"ן העלה כי רמת המסוכנות המינית של העותר לטווח הארוך הינה נמוכה /בינונית ואילו לטווח הקצר הינה נמוכה ולכן בסיכום הדברים צוין : "מבחינת מב"ן אין התנגדות ליציאה לחופשה בתנאים מגבילים".

כאן יש להעיר כי מב"ן אמון על השאלה האם העותר מסוכן לציבור מבחינה מינית ואינו אמון על השאלה האם ישנו סיכון קונקרטי מהאסיר כלפי בני משפחתו וקורבנות העבירה.

לפיכך וכפי שציין הקרימינולוג דיויד כהן, מבחינת מב"ן, לא היתה התנגדות ליציאה לחופשה.

מאידך, בחוו"ד של וג"ע באה התנגדות ליציאה לחופשה תוך שיש להביא בחשבון כי ההתמקדות של וג"ע הינה בסיכונים הקונקרטיים כלפי בני המשפחה וקורבנות העבירה.

על ההבדלים בין גורמים אלו ניתן ללמוד בין היתר מרע"ב 5487/09 (כב' השופטת פרוקצ'יה, 4.11.09).

הוצג בפניי החלק החסוי של וג"ע מיום 10.10.12.

הוצג בפניי חלק חסוי של השלמה שניתנה מידי וג"ע מיום 27.12.12.

השלמה זו נדרשה בשל האמור בשורות ה – 9 ו – 10 לדוח החסוי מיום 10.10.12.

נטען כי בפני מב"ן היתה עמדת וג"ע ואף על פי כן מב"ן הסכים לחופשה.

כפי שהודגש, מב"ן התייחס לחלק עליו הוא אמון, ולא מצאתי כי בעמדת וג"ע יש חוסר סבירות.

למעשה, ישנה העדפה למצבו של קורבן העבירה והתמודדתו עם העבירה על פני העדפת האינטרס של העותר לצאת לחופשה שאינה זכות קנויה.

במאזן בין גורמים אלו, מועדפות קורבנות העבירה.

בנסיבות אלו לא מצאתי שיש להעמיק בטענות הצדדים באשר לעמדת גורמי הטיפול אשר מתנגדים ליציאה לחופשה תוך שמנגד נטען כי למעשה הוכשל העותר בשילוב בכניסה לטיפול.

סיכומם של דברים, לא מצאתי כי החלטת המשיב שלא לשלב את העותר בסבב חופשות, בדגש על עמדת וג"ע והאמור בחלק הסודי הינה עמדה בלתי סבירה שיש להתערב בה.

לפיכך אני מורה על דחיית העתירה.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ט טבת תשע"ג, 01/01/2013 במעמד הנוכחים.