בפני התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב, ותגובת המשיבה לטענות ההתנגדות.

לטענת המבקש, התובענה, העוסקת בחובו בגין צריכת מים, כוללת חיובי יתר בהם חויב. לטענתו, חויב לשלם עבור צריכת מים בתעריפים המתאימים למשפחה בת שתי נפשות, כאשר בפועל מתגוררות בביתו תשע נפשות. לטענתו, פנה מספר פעמים למשיבה על מנת לעדכן את מספר הנפשות בבית, ולקבל חיובים תואמים לכך, אך ללא הועיל. כן טוען המבקש, כי ביקש לקבל את פירוט החוב נשוא התביעה, אך לא קיבלו, ועל כן אינו יכול לפרט טענותיו במסגרת התנגדותו. עוד הוא טוען, כי יש לקזז מחובו חיובי יתר עבורם שילם בעבר.

לטענת המשיבה, החלה לטפל באספקת המים ובגבייה עבור היישוב בו מתגורר המבקש, החל מחודש אוגוסט 2011. המבקש מעולם לא שילם את חשבונות המים שלו. לטענתה, פנתה לתושבים על מנת שיעדכנו את מספר הנפשות בכל בית, אך המבקש לא טרח לעדכן. לגופו של עניין, המשיבה ערכה חישוב של חיובי המים על פי תשע נפשות, ובהשוואה בין החיובים הקיימים לבין החיובים על פי תשע נפשות, יוצא כי קיים הפרש בסך 1,921 ₪ בלבד. לטענת המשיבה, נכון לחודש ספטמבר 2012 קיימת יתרת חוב על סך 13,353 ₪, ואין לה התנגדות כי יעוכב סכום ההפרש האמור, עד שהמבקש ידאג לעדכן את פרטי בני המשפחה.

על פני הדברים נראה, כי התנגדותו של המבקש אינה משתרעת על מלוא סכום התביעה, אלא על חלקה בלבד. המבקש אינו טוען ששילם עבור צריכת המים, ואינו מביא אסמכתאות לתשלום, וכל שהוא טוען בהתנגדותו הוא, כי חוייב בתעריף הגבוה יותר, על פי צריכת מים חריגה, מבלי להתחשב במספר הנפשות המתגוררות בביתו.

המבקש לא ערך חישוב של חובו, ואף לא של טענת הקיזוז אותה העלה, ולטענתו הדבר נבע מאי קבלת פירוט החוב מהמשיבה. המבקש מודה בתצהירו, כי קיבל הודעות חיוב (סעיף 7 לתצהיר), ועל כן דין הטענה שאינו יכול לערוך חישובים – להידחות.

המשיבה מצדה ערכה חישוב, המראה כי ניתן לכמת את טענות המבקש לכדי 1,921 ₪, ותו לא. המשיבה אמנם צרפה חישובים מפורטים, ובהם השוואה בין החיוב לשתי נפשות לחיוב בגין אותה צריכת מים עבור תשע נפשות, אלא שהמשיבה ערכה את חישוביה עד חודש ספטמבר 2012, כאשר התביעה הוגשה בחודש מאי. על פי חשבונה של המשיבה, גם לאחר ניכוי ההפרש כאמור, קיימת יתרת חוב העולה על סכום התביעה, ועל כן דין ההתנגדות להידחות.

איני מוצאת מקום לדחות את ההתנגדות על סמך חישוב שנערך עבור תקופה ארוכה יותר מזו הנכללת בכתב התביעה. יחד עם זאת, אין מקום ליתן רשות להתגונן בלא תנאי, כאשר המבקש אינו טוען כי שילם את החוב, וכאשר נראה, על פני הדברים, שטענותיו של המבקש אינן יכולות לשמש הגנה מפני התביעה כולה, אלא מפני חלקה (ואף חלקה הקטן) בלבד. יחד עם זאת, אין בפני חישוב ברור, הנוגע לסכום התביעה בלבד, שיש בו כדי לקצוב את תחומה של טענת ההגנה.

לאור הדברים האמורים בתגובת המשיבה, נראה כי טוב יעשה המבקש אם ידאג לעדכן את המשיבה אודות כל דרי הבית, כדרישתה, ויערוך איתה חשבון מדוייק, כולל ניכוי חיובי יתר, ככל שנעשו כאלו, בעבר, וידאג להסדיר את החוב הנותר.

בנסיבות העניין, אני מורה כי ככל שיפקיד המבקש בקופת ביהמ"ש סכום של 4,000 ₪, תוך 45 יום מקבלת החלטה זו, תינתן למבקש רשות להתגונן. בהעדר הפקדה, תידחה ההתנגדות, ויימשכו הליכי ההוצאה לפועל.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים, ותביא את התיק בפני, עם הפקדת הסכום הנ"ל בקופת ביהמ"ש, או בחלוף המועד לביצוע ההפקדה.

ניתנה היום, ה' חשון תשע"ג, 21 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.