התובע נסע לחו"ל. האם בנסיעתו התפטר מעבודתו – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. הנתבעת, חברה העוסקת במתן שירותי עזרה ראשונה בחופי הרחצה בים.

2. התובע עבד אצל הנתבעת כחובש במרפאה בחוף הרחצה בתל אביב, מיום 1.7.10 ועד 31.10.11 ולטענת הנתבעת, מיום 15.7.10 ועד 7.10.10.

3. מיום 8.10.10 ועד 28.2.11 לא עבד התובע אצל הנתבעת.

4. התובע חזר לעבוד ביום 8.3.11 ועבד עד ליום 29.9.11 (לטענת התובע עד 31.10.11).

5. התובע יצא בתחילת חודש אוקטובר 2011 לחופשה בחו"ל.

טענות התובע:

1. התובע פוטר בפתאומיות ובשיחת טלפון, לפיכך זכאי התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

2. לתובע לא שולמו פיצויי פיטורים למרות שפוטר ולא ניתנה לו הודעה מוקדמת לפיטורים.

3. הנתבעת לא שילמה לתובע דמי חופשה, דמי הבראה וקצובת נסיעה.

4. התובע עבד בשבתות ובחגים ולא קיבל גמול שעות נוספות.

5. הנתבעת ניכתה שלא בהסכמת התובע השתתפות בביטוח אחריות מקצועית והתובע עותר להשבת סכומים אלו.

6. התובע לא בוטח במלוא הביטוח הפנסיוני.

7. לתובע לא נמסרה הודעה על תנאי העסקתו.

8. תלושי השכר לא כללו פרטים מהותיים (ימי חופשה וימי מחלה).

9. התובע היה עובד שעתי לפיכך על פי חוק היה על הנתבעת לשלם את שכרו של התובע פעמיים בחודש (סעיף 10 לחוק הגנת השכר).

10. בסך הכול נתבעים 62,768 ₪.

טענות הנתבעת:

1. התובע הועסק לתקופה של 6 חודשים וחצי בלבד.

2. התובע הועסק מ-15.7.10 ועד 7.10.10.

ומיום 8.3.11 ועד ליום 29.9.11.

3. למרות שעונת הרחצה טרם נסתיימה, בחר התובע לצאת לחופשה ואושרה לו חופשה בת 3 שבועות.

4. התובע התפטר נוכח נסיעתו לחו"ל.

5. התובע אמור היה לחזור ביום 18.10.11 ולעבוד עד תום עונת הרחצה.

6. משלא חזר התובע במועד גרם התובע לשיבוש בסדר העבודה.

7. התובע יצר קשר רק בסוף אוקטובר 2011, לאחר תום עונת הרחצה, וכבר לא היתה כל אפשרות לשבצו, אולם הוצע לו לעבוד במרפאה בהרצליה.

8. הנתבעת מעולם לא פיטרה את התובע. על כן הנתבעת איננה חייבת לתובע פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת והתובע הוא זה שחייב לנתבעת חלף הודעה מוקדמת.

9. התובע התגורר 100 מטרים מהמרפאה ועל כן אינו זכאי לדמי נסיעות.

10. לתובע שולמו שעות נוספות למעט שעות נוספות בשבת בסך 170.36 ₪.

11. התובע הסכים בכתב להשתתפות עצמית בגין אחריות מקצועית.

12. התובע לא היה זכאי להפרשות לפנסיה ב-6 החודשים הראשונים, אולם לפנים משורת הדין הפרישה הנתבעת לתובע לפנסיה מחודש 5/11.

13. בתלושי השכר מופיעה טבלת ניהול היעדרויות והנתבעת שלחה לתובע שיק ע"ס 1,260 ₪ בגין פדיון חופשה.

14. הנתבעת משלמת את משכורותיהם של העובדים ב-9 לחודש, ובהסכם ניתנה לכך הסכמתו של התובע.

עדויות:

שמעתי את עדותו של התובע ואת עדות העד מטעמו מר גטניו שרון, אחיו של התובע.

מטעם הנתבעת העידו מר דוד אשרי, מנהל הנתבעת וגב' הדר פימה, רכזת כוח אדם לשעבר בנתבעת.

האם התפטר התובע?

1. מהעדויות שנשמעו בפנינו התבררה התמונה הבאה:
2. התובע החל לעבוד ב- 15.7.10 ולא כפי שטען ב-1.7.10 (עמ' 9 לפ' שורות 12-14 לעדות התובע).
3. הנתבעת הציגה את נת/2 (דוחות נוכחות ממוחשבים) שהתבססו על דוחות נוכחות ידניים חתומים על ידי התובע (נת/1):

"ש. זה נכון שהיית מדווח על שעות העבודה שלך בדיווח ידני?

ת. כן."

(עמ' 8 לפ' שורות 11-10 לעדות התובע)

"ש. אתה טוען שחזרת לעבודה ב-29.2.11 אחרי שסיימת לעבוד באוקטובר 2010 אתה טוען שחזרת לעבודה ב-1.3. גם לפי המסמכים שהוצגו לביה"ד אתה חזרת לעבודה ב2.3 ולא שולמו לך שום משכורות
מה-1.3. האם תוכל להצביע בכתב התביעה על דרישה לשלם לך על שבעת הימים שלא שולמו?

ת. מה שרשום זה מה שרשום."

(עמ' 10 לפ' שורות 7-3 לעדות התובע)

1. אשר על כן דוחות אלה מעידים על תקופות העבודה כפי שהוצהר ע"י הנתבעת ובניגוד לטענותיו של התובע.
2. בחודש אוקטובר 2011 בטרם הסתיימה עונת הרחצה, ביקש התובע לצאת לחופשה בת 3 שבועות. הנתבעת נעתרה לבקשה בלית ברירה לאחר שהתובע הודיע שרכש כרטיסי טיסה, אולם התובע לא שב כעבור 3 שבועות. התובע טען ששהה בחו"ל בין התאריכים 30.9.11 – 2.11.11 (עמ' 10 לפ' שורות 10-11 לעדות התובע) אולם תבע שכר עד ליום 30.10.11 וכן תבע שכר עבור 2.11.11 (עמ' 10 שורות 12-15 לעדות התובע וכן שורות 23-27). כיצד תובע התובע משכורת עת ברור שכלל לא עבד באותם ימים? לתובע הפתרונים.
3. עדותה של הדר פימה היתה מהימנה בעינינו. הגב' פימה העידה כי ניסתה ליצור קשר עם התובע באמצעות אחיו, לאחר שהתובע לא שב מחופשתו: "שרון הודיע לי כי התובע החליט להמשיך את שהייתו בחו"ל בעוד כשבועיים ימים וכי לא ידוע לו באיזה תאריך הוא חוזר" (סעיף 9 לתצהיר גב' פימה).

על כן ברי כי התובע האריך את חופשתו, ללא קבלת רשות ובמועדים אשר הנתבעת הייתה זקוקה לעבודתו.

1. התובע טען שהוא לא היה עובד עונתי וטען שפנה להדר ושאל אותה אם הוא עובד בכל השנה וזו השיבה לו שכן, וכן טען שהמנכ"ל פנה אליו והודיע לו שהוא עובד כל השנה. אולם בחקירתו שינה גרסתו וטען שהוא זה שפנה למנכ"ל:

"ש. אני שואל על השיחה באפריל.

ת. ברגע שנכנסתי לחוף מציצים שאלתי אם אני עובד שם כל השנה ולא רק בקיץ.

ש. זה שאלה שלך שיזמת את השאלה.

ת. כן.

...

ש. אני חוזר על השאלה שלי, אתה סיפרת לביה"ד שאתה יזמת את הפניה להדר מכ"א ואתה שאלת אותה "האם אני עובד כל השנה" והיא אמרה לך שכן. נכון?

ת. כן.

ש. אבל בתצהיר שלך אתה לא אומר שזאת היוזמה שלך.

ת. פה אני אומר את האמת. באנו לגלות את האמת.

ש. אתה מציג גירסה לביה"ד שאתה יזמת את השאלה, למה לא סיפרת את זה בתצהיר שלך?

ת. כי זה לא כזה קשור. זה לא חשוב העניין הזה, כל הדבר הזה קרה בפועל.

ש. אתה גם אומר שמנהל החברה הודיע לך שאתה עובד קבוע, מתי הוא הודיע לך את זה?

ת. לאחר האירוע שבו אישה נפטרה בחוף היום בין אפריל למאי.

ש. יש לך תדפיס של שיחות הטלפון שלך באותה תקופה?

ת. לא."

(עמ' 11 לפ' שורות 28-27 וכן עמ' 12 שורות 16-1 לעדות התובע).

1. עינינו הרואות כי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדות התובע ואנו קובעות כי סוכם עם התובע כי הוא יהיה עובד עונתי.
2. משהתובע התייצב בתום עונת הרחצה, לא היה לנתבעת עוד צורך בעבודתו של התובע אולם הנתבעת הציעה לתובע עבודה בחוף הים של הרצליה. התובע סירב. לא הוכח על ידי התובע כי התנאים בחוף הים של הרצליה מהווים הרעה בתנאי עבודתו. העובדה כי הנתבעת הציעה לתובע מקום חלופי תומכת בגרסתה כי כלל לא ביקשה לפטר את התובע.
3. אשר על כן, הננו קובעות שהתובע התפטר מעבודתו ועליו לשלם חלף הודעה מוקדמת לנתבעת בסך 1,282 ₪.

ימי חופשה:

1. בתלושי השכר נערכה טבלת ניהול היעדרויות. על פי סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951 מחויב המעביד לנהל פנקס חופשה ולרשום בו, בין השאר, את מועד החופשה. במקרה דנא לא נערך פנקס חופשה אלא הנתבעת ערכה כאמור חשבון עו"ש בתלושי השכר לעניין ימי החופשה בכל הנוגע לניצול ימי חופשה.
2. על פי ההלכה הפסוקה:

"נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה של העובד חל אמנם על המעביד. עם זאת, הצגת תלוש השכר מהווה "ראשית ראיה בכתב" למאזן ימי חופשה המגיע לעובד, בהיעדר ראיה לסתור זאת [דב"ע נה/193-3 חנן זומרפלד - מלון זוהר בע"מ ([פורסם בנבו], 1.5.96); להלן: פס"ד זומרפלד]. במקרה הנדון, לא עולה מכלל החומר שבתיק בית הדין האזורי כי המשיב עמד בנטל המוטל עליו לסתור את האמור בתלושי השכר..." (עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ - סלוצקי שי ניתן ביום 25.11.08 פורסם במאגרים האלקטרוניים – שם בעמ' 5).

1. במקרה דנא התובע לא הצליח להזים רישום זה בדרך כל שהיא. אשר על כן הננו מקבלות רישומים אלו שנערכו מידי חודש בחודשו.

1. התובע צבר 5.4 ימים במהלך עבודתו.
2. לאחר הגשת התביעה שלחה הנתבעת המחאה על סך 1,311 ₪ בגין פדיון ימי חופשה (המחאה מיום 28.1.14 שמספרה 80012839). היה ושיק זה לא נפדה ע"י התובע תשלם הנתבעת סך זה לתובע.

דמי נסיעות:

1. על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, הקריטריון לתשלום דמי נסיעות הוא מבחן ההִזקקות לתחבורה למקום העבודה:

"אמת המידה המרכזית לצורך הקביעה האם התקיים "מבחן ההִזקקות" במקרה פלוני, היא במרחק שבין מעונו של העובד למקום עבודתו. ככל שלא הוכח אחרת, חזקה על עובד המתגורר במרחק שאינו עולה על 500 מטרים ממקום עבודתו, שהוא מרחק הליכה סביר, שאינו זקוק לתחבורה ציבורית. אמת המידה שעניינה במרחק בין המען למקום העבודה, היא בבחינת "כלי עזר" לבחינת הזקקותו של אדם לתחבורה ציבורית, ומטבע הדברים קיימים חריגים לחזקה זאת, כגון עובדים המוגבלים בניידות. מר קשוע לא העלה טענה ממין זה. מקובלת עלינו עמדת הסתדרות המעוף, כי "....יתכן והמונח 'זקוק' יתפרש באופן שונה מעובד לעובד, בהתחשב בנסיבות מצבו, גילו, המרחק ממקום העבודה, המבנה הטופוגרפי במקום המגורים וכיוצא בזה". ...

עמדנו לעיל על כך שהמערער לא הוכיח שעשה שימוש באמצעי תחבורה כלשהו כדי להגיע למקום העבודה ולא הרים את נטל ההוכחה כי הוא מתגורר במרחק העולה על 500 מטרים מבניין העירייה. סביר בעיננו להניח, כי עובד המתגורר במרחק שאינו עולה על 500 מטרים ממקום עבודתו אינו זקוק לתחבורה כדי להגיע לעבודתו והמשיב לא הוכיח אחרת. בא כח המשיב טען בדיון בפנינו, כי מאחר ואין שירותי תחבורה ציבורית עירוניים בטירה, המשיב עושה שימוש ברכבו הפרטי. טענה זו לא נטענה ולא הוכחה בשלב מוקדם יותר ואין בידנו לקבלה.

יוטעם, כי "מבחן ההִזקקות" לתחבורה ציבורית אינו מותנה בקיומה של תחבורה ציבורית פעילה בשטח שבין מעונו של העובד לבין מקום עבודתו. במקרה דנן הובהר כי לא היתה תחבורה כזאת, וככל שהמשיב היה מרים את נטל ההוכחה לעניין הִזקקותו לתחבורה, לא היה בכך כדי לשלול את זכאותו לקצובת נסיעה. בדומה, המעסיק לא נדרש לבדוק האם העובד נסע לעבודה ברכבו, באוטובוס, באופניים או לעיתים צעד ברגליו. כל שנדרש לבחון הוא האם העובד זקוק לתחבורה על פי אמות מידה אובייקטיביות של מרחק . מדובר אם כן במבחן רחב וגמיש, שכאמור אינו מתקיים במקרה שלפנינו".

(עע (ארצי) 100/06 עיריית טירה - עבד אלרחמן קשוע ניתן ביום 22 מאי, 2006 – פורסם במאגרים האלקטרוניים שם עמ' 7-8ׂׂׂ).

1. עד לאותה עת התגורר התובע ליד מקום עבודתו, ברח' בן יהודה 24 בתל אביב במרחק של
   כ-100 מטר מהמרפאה, או למצער לא הוכח אחרת ע"י התובע והתובע לא סתר עובדה זו. לפיכך הנתבעת נהגה כדין.
2. לאחר שבחודש 7/11 פנה התובע אל הנהלת החשבונות וביקש הוצאות נסיעה מחודש 6/11 החלה הנתבעת לשלם לתובע דמי נסיעות ולכן בתלושי השכר של חודש 6/11 ו-7/11 קיבל התובע דמי נסיעות.
3. אשר על כן דין רכיב תביעה זה להידחות.

דמי הבראה:

1. התובע לא השלים שנת עבודה, לפיכך הוא אינו זכאי לדמי הבראה.

שעות נוספות:

1. אין מחלוקת כי התובע לא קיבל שעות נוספות בשבת.
2. לתובע נשלח שיק ע"ס 376 ₪ ע"י הנתבעת בגין שעות נוספות אשר לא נפדה ע"י התובע. התובע טען שלא קיבל את השיק.
3. בדיון בפנינו הועלתה ע"י אחיו של התובע גרסה חדשה:

"ש. מאיפה אתה יודע שהדביקו על הדלת את הצ'קים שנשלחו?

ת. אני שמעתי סיפור, יכול להיות שהסיפור נכון ויכול להיות שלא, שמעתי מאח שלי אבל אני לא בטוח שזה קרה.

ש. אין לו סיבה לשקר אותך.

ת. יכול להיות שכן, יכול להיות שלא."

(עמ' 14 שורות 19-15 לעדות אחיו של התובע).

1. הנתבעת בהגינותה שלחה לב"כ התובע שיק חדש בתוספת ריבית והצמדה בסך של 395 ₪ (המחאה מיום 28.1.14 שמספרה 80012838), אולם התובע בחר שלא לפדות את השיק.
2. הצדדים הגישו חישובים שונים לעניין רכיב תביעה זה. חישובי הנתבעת צורפו כנספח ב' לכתב הגנתה אולם חישובים אלו כללים. התובע ערך חישוב משלו שצורף כנספח ב' לכתב התביעה. חישובי התובע מפורטים מידי חודש ומידי שבת. אשר על כן הננו מקבלות את חישובי התובע אשר מפורטים יותר מחישובי הנתבעת.
3. לכן אם יתברר כי השיק שנשלח לתובע בגין רכיב זה לא נפדה תשלם הנתבעת לתובע את הסך של 584.26 ש"ח בקיזוז סך 395 ש"ח, אם השיק נפדה.

ביטוח אחריות מקצועי:

1. כעולה מ"טופס פרטים אישיים" (נספח ו' לתצהירי הנתבעת) התובע נתן הסכמתו לקיזוז אחריות מקצועית.
2. סעיף 25 (א) לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") קובע רשימה סגורה של מקרים המאפשרים קיזוז כספים ממשכורתו של עובד (סכום שחובה לנכותו על פי חוק, תרומות שהעובד הסכים כי ינוכו, דמי חבר לארגון עובדים, דמי טיפול ארגוני, קנס שהוטל על עובד על פי הסכם קיבוצי או על פי חוק, תשלומים לקופת גמל, חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעביד, מקדמות על חשבון שכר העבודה). המקרה דנא אינו בא בגדר אחד המקרים המנויים בסעיף 25 (א).

"בשאלת הניכוי המותר משכר העובד האחרון, על כל רכיביו, EXUG סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958, והוא קובע כי לא ינוכו משכר העבודה האחרון אלא "כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות".

כוונת המילים "יתרת חוב ולרבות מקדמות" היא, לסכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת, שהרי לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב, ומדוע חייב, ולנכות כל סכום משכרו, כישר בעיניו.

אלא על מעביד הסבור כי נותרו "יתרות-חוב" שחב לו העובד, להתכבד ולהגיש תביעה נגדית, או בהתקיים נסיבות לקיזוז לטעון לקיזוז בכתב הגנתו - ולהוכיח את טענתו." (דב"ע נד / 101 – 3 יעקב עמנואל נ' שופרסל ניתן ביום 30.3.95 פד"ע כ"ח 241 שם עמ' 16).

1. אחריות מקצועית בוטחה בשל עבודת התובע אצל הנתבעת. ביטוח אחריות מקצועית מהווה כיסוי ביטוחי גם ובעיקר כנגד הנתבעת. לא יתכן שהנתבעת תחייב את התובע בתשלום דמי הביטוח אשר הלכה למעשה באים להגן עליה.

ביטוח פנסיוני:

1. מעבידה מחויבת בהפרשת כספים לפנסיה רק לאחר 6 חודשי העסקה. הנתבעת הפרישה כדין מחודש 5/11 ועל פי גובה השכר.

1. עם זאת, מאחר שעיקר עבודתו של התובע בשבתות וחגים, חלה חובת הפרשה לפנסיה על בסיס תשלום שכר בגין ימי אלו. אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע סך של 546 ₪ בגין רכיב תביעה זה.

מועד תשלום שכר:

1. אין בידנו לקבל את טענת התובע לפיה היה על הנתבעת לשלם את שכרו של התובע פעמיים בחודש: בתום מחצית החודש שבו עבד התובע וסוף החודש ונסביר. אכן סעיף 10 לחוק הגנת השכר קובע כי המועד לתשלום שכר שאינו חודשי בתום מחצית החודש בו הועבד העובד אולם בהמשך הסעיף נקבע: "...אולם לגבי עובד ששכר-עבודתו משתלם על בסיס כאמור, אך הועסק במשך כל החודש האמור, יחול סעיף 9 אם תוך החודש שולמו לו מקדמות בהתאם לקבוע בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה". כוונת הסעיף היא עובד שעובד על בסיס שעתי כל החודש משכורתו תשתלם בסוף החודש בו עבד (ראו לעניין זה פסק דינה של כב' השופטת מיכל לויט בתע"א (ת"א) 4806-08 ניקולאי ינקלזון נ' יבטח בע"מ (בפירוק) ניתן ביום 14.10.13 – פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם עמ' 8). לפיכך היה על הנתבעת לשלם את שכר התובע בסוף כל חודש עבודה.

סוף דבר

1. על הנתבעת לשלם לתובע 546 ₪ בגין השלמת כספים לפנסיה.

היה והשיק בסך 1,311 ₪ לא נפדה ע"י התובע, תשלם הנתבעת לתובע סך של 1,311 ₪ בגין ימי חופשה.

היה והשיק בסך 395 ₪ לא נפדה ע"י התובע, תשלם הנתבעת לתובע סך של 584.26 ₪ בגין הפרשי שעות נוספות.

1. מסכומים אלה יקוזז סך של 1,282 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת.
2. כל הסכומים שלעיל ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.11.11 ועד התשלום בפועל.
3. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.
4. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏כ"ג חשון תשע"ה( ‏16 נובמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

קלדנים: דנה י ; אסף כהן