לפניי תביעה שטרית אשר ראשיתה בהליכי הוצאה לפועל כבקשה לביצוע שטר.

מדובר בשיק ע"ס 65,000 ₪ המשוך מחשבונה של "מכללת הצפון מרכז לחינוך והכשרה מקצועית" שהינה עמותה רשומה (ולהלן: העמותה), ערוך לפקודת מועצה מקומית כפר תבור (ולהלן: המועצה) ומועד פירעונו 12.5.08.

בגב השיק מצויה חתימת הנתבעת ומעליה הכיתוב "הנני ערבה אישית לתשלום צ'ק זה."

השיק הופקד לפירעון אך חולל בשל הגבלת חשבון.

            טענות התובעת

המועצה הינה בעלת הזכויות במשרדים בחלקה 46 בגוש 17037 כפר תבור (להלן: "המשרדים").

המשרדים הושכרו לעמותה בהתאם לשני הסכמים - הראשון מיום 19.11.02, אשר תוקפו הוארך מפעם לפעם, השני מיום 4.12.05, אשר תוקפו הוארך עד לחודש 11/07.

מחמת טעות, לא הועבר מונה החשמל של המשרדים שהיה על שמה של המועצה לשמה של העמותה. למרות שהעמותה שכרה את המשרדים משנת 2002, המשיכה המועצה לשלם את חשבונות החשמל של העמותה עד שנתגלתה הטעות בשנת 2007, או אז פנתה המועצה לעמותה בבקשה לתשלום חובה בגין חשבונות החשמל.

לתצהיר הגב' לביא, מזכירת המועצה, צורפו בין היתר דרישות תשלום של חברת חשמל ותחשיב חוב.

העמותה לא התכחשה לחוב החשמל אך ביקשה לפרוס אותו לתשלומים ועל כן נתבקשה להפקיד שיק עירבון, עליו יחתום אחד מנציגי העמותה כערב אישית.

במסגרת הסדר זה חתמה הנתבעת ביום 24.9.07 על שיק הערבון (הוא השיק נשוא הליך זה). 

גזבר המועצה, מר משה פלג (להלן: "מר פלג"),  הוא שכתב  את המשפט "אני ערבה אישית לתשלום צ'יק זה"  על גב השיק ולאחר מכן, חתמה הנתבעת.

נוכח חילולם של חלק מהשיקים שניתנו על ידי נציגי העמותה דרשה המועצה פירעונו של שיק זה.

חובה של העמותה עומד על סך של 51,694.40 ₪, ודף ריכוז חוב וכרטסת חשבון של העמותה להעיד על כך, צורפו לתצהיר פלג.

           לטענת התובעת, הנתבעת חייבת בתיק זה מכוח חתימתה כערבה אישית על השיק בגין חובות העמותה. לחילופין, חתימתה לבד של הנתבעת על גב השיק מחייבת אותה מכוח היותה "מעין מסב", בהתאם לסעיף 56 לפקודת השטרות.  

           טענות הנתבעת

השיק נושא המחלוקת נחתם על ידי העמותה אשר פורקה על ידי בית המשפט כעירבון לתשלומי

חשמל לאחר מסירת שיקים בפריסה.

אין בחתימתה על גב השיק כדי לחייבה באופן אישי כערבה.

את המשפט "הנני ערבה אישית לתשלום צ'ק זה", הכתוב מעל חתימתה,  ראתה הנתבעת לראשונה בבואה לצלם את תיק ההוצל"פ. המשפט לא נרשם על ידה או בנוכחותה, וככל הנראה הוסף על ידי פלג לאחר שחתמה על גב השיק.

מדובר בהליך שננקט שלא בתום לב. לא ייתכן שהגזבר יצור מצג כאילו חתמה על השיק כערבה אישית על מנת לנקוט בהליכים נגדה.

השיק נמסר לבעלה של התובעת על ידי פלג, על מנת להחתים אותה בשם העמותה על שיק הביטחון. הנתבעת חתמה בפני בעלה כמורשית חתימה של העמותה, בשם העמותה. מעולם לא נאמר לה כי היא חותמת על השיק בערבות אישית. בהתחשב באמור, נקיטת הליכים כנגדה באופן אישי הינה מעשה לא הגון, הגובל בהטעיה ובעושק.

עוד מוסיפה הנתבעת כי חתמה על השיק מתוך טעות, כאשר לא התכוונה לחתום באופן אישי.

לטענתה, היועץ המשפטי של העמותה עו"ד כץ הבהיר לעמותה עוד ביום 25.1.06 שאין לחברי העמותה לקחת על עצמם באופן אישי התחייבות של העמותה, ולפיכך לא היה סיכוי שתחתום כערבה אישית לחיובי העמותה.

לגופו של החוב הנטען הוסיפה, כי אין המועצה זכאית לסכום לו היא טוענת, שכן העמותה כלל לא קיבלה חשבונות חשמל לתשלום; לא היה לסניף העמותה מונה חשמל פרטי. החשמל סופק לסניף על יד הוועדה המקומית לתכנון ובניה, שמשרדיה נמצאים בקומה השנייה של סניף העמותה, ולא על ידי המועצה; חלק מהחוב כבר שולם בשיקים שניתנו. כמו כן, בשל שריפה בסניף העמותה, לא פעל הסניף מראשית ינואר 2007 ועד חודש יוני 2007, ולמרות זאת חילטה המועצה ערבות בנקאית שהופקדה אצלה בסך 7,000 ₪ בגין תקופה זו.

דיון והכרעה

מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר פלג ושל גב' לביא. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבעת עצמה ושל בעלה מר ספאדי (על תצהיר נוסף שהגישה הנתבעת מטעם הגב' שמחה לוי ויתר בא כוחה במסגרת שמיעת הראיות).

בטרם אדרש למחלוקות הנוגעות לסוגיית חתימת הנתבעת על השיק, אציין בקצרה כי מחלוקת של ממש בכל הנוגע לעצם קיומו של חוב לרבות לחובתה של העמותה לפורעו, לא נשמעה.

טענת הנתבעת בדבר זהות הגוף ממנו נטלה כביכול העמותה חשמל (הועדה המקומית לתכנון ובנייה) הייתה סתמית ולא נתמכה בראיה כלשהי.

די בנספחים שצורפו לתצהירה של הגב' לביא, ובעדותו של גזבר המועצה (בתצהיר) אשר קבע את סכום החוב בכללותו וגרסתו בעניין זה לא נסתרה, כדי להוכיח את סכום החוב.

ממילא כל מחלוקת שהושמעה בנקודה זו בכתבי הטענות, נזנחה על ידי הנתבעת בסיכומים.

על אף האמור ולפי שהגזבר עצמו מאשר כי החוב עומד על סך של 51,694.40 ולא כנקוב בשיק העירבון, יש להעמיד את החיוב על הסך הנ"ל בלבד והנחיות לעניין זה יינתנו בהמשך.

אשר לסוגיית החתימה –

אין מחלוקת בדבר חתימתה של הנתבעת על השיק. המחלוקת הינה על משמעות אותה חתימה וכן בשאלה מתי נרשם המשפט שמעליה: "הנני ערבה אישית לתשלום צ'ק זה", לרבות המשמעות שיש לייחס לכיתוב זה.

לטענת המועצה, הנתבעת חתמה על גב השיק לאחר שמר פלג רשם בו את אותה התחייבות.

הנתבעת מצידה, אף שאינה מכחישה כי חתמה על גב השיק, טוענת כי חתימה זו אינה חתימת ערבות אישית, טוענת כי  משמעות החתימה לא היתה ידועה לה וכי היא חתמה  בטעות.

אקדים ואומר כי  מצאתי לדחות את טענות הנתבעת. דעתי היא כי הטענות אינן מתיישבות אלו עם אלו ואינן מתיישבות עם השכל הישר.

ראשית אציין, כי את טענת הנתבעת שכביכול חתמה על גב השיק בתור מורשית חתימה של העמותה יש לדחות לגופה, שהרי השיק ערוך מחשבונה של העמותה ועל כן, אין כל היגיון בחתימה נוספת של העמותה כערבה לעצמה.

גם את טענתה כאילו לא הבינה משמעות חתימתה על השיק או כי חתמה עליו בטעות מצאתי לדחות.

הנתבעת העידה על עצמה כי הייתה מייסדת העמותה, כי הייתה בעבר מזכירות נעמת ומזכירת הסתדרות הפקידים בבית שאן, ובין היתר כי הייתה לה רשת גדולה ובה 450 עובדים ו – 3000 סטודנטים (עמ' 21 לפרוטוקול ש' 21 – 22).

הנתבעת מודעת לאופן בו יש לחתום על שיק כדי שזה יחייב את העמותה. לדבריה, על השיק צריכות להיות חתימות שלה ושל הגב' שמחה לוי (חברת עמותה אחרת), וכן חותמת הארגון (עמ' 21 לפרוטוקול ש' 30 – 32).

עיסוקה ונסיונה של התובעת, ובעיקר העובדה כי היא מודעת לאופן בו העמותה חותמת על שיק ובכל זאת מוסיפה את חתימתה בגב השיק, מעידים באופן הברור ביותר כי הבינה שחתימתה בגב השיק אינה למעשה חתימת העמותה כי אם חתימתה האישית.

הדברים אף נאמרו על ידה מפורשות בהמשך - לשאלת ב"כ התובעת אם הבינה את משמעות חתימתה על גב השיק השיבה: "הבנתי שזה כערבות לעמותה. בתור ערבה של העמותה. כתוב על השיק מכללת הצפון. כך הבנתי אז, לא יודעת באמת למה החתימו. זו היתה טעות, הטעו אותי..." (עמ' 24 לפרוטוקול ש' 20 – 22).

הנתבעת טענה כי חתמה על השיק בחופזה בדרכה לעבודה "... עליתי לרכב, בעלי רץ אליי ואמר לי לחכות, הוא אמר שפלג נתן לו את השיק שאחתום מאחורי השיק. אמרתי לו שאנו חברות העמותה חתמנו על השיקים, מה השיק הזה. השיק מאחורה היה ריק ואני חתמתי בשם העמותה ואני מצהירה בזה. מיהרתי, ניצלתם את המצב הזה. מה פתאום להחתים אותי אחרי שאתם יודעים שאני לא חתומה על החוזה אישית ועל פי הוראות מר כץ יש עשרות התכתבויות. אני הייתי ברכב ומיהרתי לעבודה. ניהלתי מערכת של סניפים רבים" (ע' 23 ש' 26-31).

ככל שחתמה בחופזה ולא התכוונה לחוב כערבה באופן אישי, לא הבהירה מדוע לא שבה באותו יום או בשלב כלשהו מאוחר יותר לתובעת להוסיף חתימה נוספת ואת חותמת העמותה או דאגה למסור לה הודעה כלשהי. יש לזכור כי השיק נמסר בחודש ספטמבר 2007 כאשר מועד פירעונו הינו מאי 2008.

גם עדות בעלה של הנתבעת לא סייעה לה. מר ספאדי אישר כי השיק ניתן כערבון לחוב של העמותה אשר לגופו שולם בפריסת שיקים. עוד אישר חתימתה הייתה תנאי להסדר.

כאשר נתבקש מר ספאדי להבהיר מדוע חתמה השיב תשובה מתחמקת :

"ש. בשביל מה חתמה?

ת. כי הוא ביקש שתחתום בגב השיק וזהו זה.

ש. למה הסכמת?

ת. כי הוא ביקש כתנאי להסדר.

ש. בתור מה היא חותמת על גבי השיק?

ת. הוא ביקש שתחתום. הוא אמר שזה התנאי שיאשר את ההסדר. היא חתמה כעירבון של העמותה".

(עמ' 20 לפרוטוקול ש' 21 ואילך)

ובהמשך:

"ש. איפה היא אמורה לחתום כמורשית חתימה על השיק?

ת. למטה והוא ביקש שתחתום גם אחורה.

ש. נכון שמאחורה אין חותמת של העמותה?

ת. היא הייתה ברכב. איך יש לה חותמת ברכב? הוא גם ביקש שאעשה את זה מהר.

...."

(עמ' 21 לפרוטוקול ש' 1 ואילך)

כאמור, מדובר בתשובות מתחמקות, אשר אין בהן כדי להבהיר מה משמעות אותה חתימה ומה עמד ביסוד כוונת החותמת והצדדים.

מצאתי, כי בכל הקשור לחתימה, עדיפה עלי עדותו של מר פלג על פני זו של הנתבעת.

בתצהירו הבהיר פלג כי נציגי העמותה (ובעיקר מר יעקב ספאדי) נתבקשו להסדיר את החוב למועצה שהיה מורכב מחשמל, מסים ודמי שכירות, והציעו לפרוס את החוב בתשלומים. נוכח האמור, ביקש פלג מהנציגים בהתאם לדרישת ראש המועצה (ראה נספח ב' 4 לתצהיר) לחתום כערבים אישית.

פלג אף ערך תרשומת פנימית במועד מסירת השיק (24.9.07), הן בדבר חתימת הנתבעת כערבה והן תרשומת המופנית לראש המועצה על גבי דף יתרות למשלם (נספח ד'2 לתצהיר פלג).

בהקשר זה יוער, כי גם אם בעבר ויתרה המועצה על דרישתה לערבות אישית (עובר לחתימת ההסכם השני) של הנתבעת, אין בכך כדי להעיד כי נהגה בחוסר תום לב בדרישתה בזו הפעם להעמיד ערבות אישית לצורך ההסדר. בוודאי שאין בייעוץ המשפטי שקיבלה הנתבעת כדי להוות מחסום בפני דרישה כאמור על ידי התובעת.

גם טענתו של פלג כי את המשפט: "הנני ערבה אישית לתשלום צ'ק זה", כתב טרם חתימת הנתבעת על השיק, מצאתי לקבל.

גרסה זו נמצאה בעיני מהימנה, מתיישבת עם הגיונם של דברים, מתיישבת עם אישור הצדדים כי מדובר בהסדר לצורך סילוק חוב, עם התיעוד הפנימי בזמן אמת אותו ערך מר פלג, עם העובדה כי השיק נחתם על ידי הנתבעת לאחר שכבר היה בידי המועצה ונמסר לנתבעת לצורך זה בלבד, ועם כלל נסיבות החתימה על השיק ועצם החתימה.

סעיף 57 (ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (ולהלן: הפקודה) קובע כדלקמן:

(ב) ערבות לשטר יכול שתיכתב על גוף השטר או שתינתן במסמך נפרד, והיא נוצרת על ידי הביטוי bon pour aval או ביטוי אחר שווה לו, שיש אחריהם חתימה; לא נאמר בעד מי ניתנה ערבות לשטר, רואים אותה כאילו ניתנה בעד עושה השטר אם הוא שטר חוב, או בעד המושך אם אינו שטר חוב.

המשפט שנכתב מתיישב עם הגדרת "ביטוי אחר שווה לו" כדרישת הוראת החוק.

למעלה מן הצורך יובהר כי גם אם היה מקום לקבל את טענת התובעת לפיה המשפט הוסף לאחר חתימתה לא הייתה התוצאה משתנה.

מקובלת עלי טענת התובעת בסיכומיה כי הנתבעת חבה כמסבה בהתאם לסעיף 56 לפקודה שזו לשונו:

"החותם על שטר שלא בתור מושך או קבל הריהו, במעשהו זה, חב בתור מסב כלפי אוחז כשורה"

אין בהוראות סעיף 56 לפקודה התייחסות לכוונתו של החותם על השטר ודי בחתימתו לצורך חיובו אלא אם הבהיר שאין הדבר כך (ראה לעניין זה ש. לרנר, דיני שטרות מהדורה שנייה, התשס"ז, עמ' 270).

משמעות חתימה זו הינה ערבות לחיוב השטרי: "חתימתו של מסב רגיל מיועדת לסחר את השטר לאוחז אחר, ואילו "מעין מסב" מתכוון לערוב למילוי החיוב השטרי לטובת האוחז" (לרנר, שם , עמ' 270 – 271).

סוף דבר

על יסוד כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה.

אני מחייבת הנתבעת לשלם למועצה סכום של  51,694.40 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום  23.2.10 (מועד עריכת תצהיר פלג) ועד מועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם למועצה הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪.

המועצה רשאית להמשיך בהליכי הוצל"פ נגד הנתבעת במסגרת תיק  הוצל"פ 09-05034-08-3 לגביית הסכומים כאמור.

לשכת ההוצאה לפועל תעדכן את סכומי החוב בהתאם.

ניתן היום, ו' טבת תשע"ג, 19 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.