הנתבעת עותרת להעברת הדיון לבית המשפט השלום בנתניה, בטענה כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתובענה.

בין הצדדים נכרת הסכם לרכישת רכב, במסגרת ההסכם, העניקה הנתבע אחריות למשך שלושה חודשים לרכיבים- מנוע וגיר בהסתייגות לנזק שנעשה בזדון.

לטענת התובע, כחודשיים לאחר רכישת הרכב נדרש הרכב לטיפול במערכת הגיר. התובע ביצע התיקון בגיר והגיש תביעתו לתשלום פיצוי מוסכם בטענה כי הנתבעת הפרה ההסכם.

הנתבעת בבקשה להעברת הדיון, טענה כי העסקה בוצעה בעיר נתניה וכאמור בהסכם, היה על התובע להביא הרכב לתיקון אל מקום הנתבעת לצורך בדיקתו.

התובע מצידו טוען, כי בהתאם לתקנה 3 (א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, הסמכות המקומית תהיה גם במקום המחדל שבשלו תובעים ובמקרה דנן התובע מתגורר בעיר אשדוד וגילוי הנזק ולמעשה מחדלה של הנתבעת היה בעיר אשדוד.

התביעה דנן, עילתה חוזית- התובע בפתח דבר לכתב תביעתו הדגיש כי – " עניינה של תביעה זו היא הפרת חוזה המכר..." , ניתן להסיק כי מדובר בתביעה שעילתה חוזית אף מהסעד לו עותר התובע - פיצויי מוסכם.

תקנה 3 (א) (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, עניינה בתביעות שעילתן נזיקיות ולא בעילות חוזיות, כאשר שאלת קיומו של מעשה או מחדל, מטבעה נוגעת לסוג זה של עילות תביעה.

כך מצין דר' זוסמן בספרו "סדר הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, ירושלים, 1995), בעמ' 77:

"(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים-"מעשה" כולל מחדל: תקנת משנה זו קובעת, בעיקר, את מקום הבירור לתביעות נזיקין, אך על פיה הולכין גם בתביעה להחזרת כסף..."

במקרה דנן, אין מעשה או מחדל שבגינו תובע התובע. אמנם, על פי הנטען, טוען התובע, כי גילה את נזקיו בעיר אשדוד, אך לא את נזקיו תובע התובע אלא את הפיצוי החוזי ובעניינו של הסכם זה, מסכימה אני עם עמדת הנתבעת, כי לאור מקום ההתקשרות ולאור מקום מגורי הנתבעת ואף לאור המקום שנועד לקיום ההסכם, הסמכות המקומית נתונה לבית משפט השלום בעיר נתניה.

לאור האמור ולאחר ששקלתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתובענה ומשכך אני נעתרת לבקשה ומורה על העברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום בנתניה.

שאלת ההוצאות תילקח בחשבון במסגרת פסק הדין בהתאם לשיקול דעתו של המותב הדן בתיק.

ניתנה היום, ו' חשון תשע"ג, 22 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.