לפני שתי תביעות שהגישו התובעות כנגד הנתבע, האחת (תביעתה של התובעת 1), ע"ס 5,200 ₪ והשניה (תביעתה של תובעת 2), ע"ס 3,200 ₪.

במרכזן של התביעות שני הסכמים שנערכו בין כל אחת מן התובעות, מצד אחד, לבין הנתבע, מצד שני, לביצוע עבודות בנייה (שיפוצים), בדירת מגורי התובעות, בעיר טבריה, ואספקת פריטי ריהוט.

על פי הנטען בכתבי התביעה, הנתבע, אשר קיבל מלוא התמורה האמורה היתה להשתלם לו, בעבור ביצוע העבודות נשוא ההסכם, לא ביצע את העבודות שהתחייב לבצען ולא עמד בלוחות הזמנים שנקבעו בין הצדדים, על פי הסכמי העבודה שנחתמו עמו. בעת שהתובעות ביקשו ליצור עמו קשר ולברר פשר העיכוב שחל בביצוע העבודות, טען בפניהן הנתבע כי זמנו עמוס בשל ביצוע עבודות נוספות וכי יגיע לבית התובעות, לצורך ביצוע העבודות נשוא ההסכמים, בעת שזמנו יאפשר זאת.

הנתבע, בכתבי ההגנה שהוגשו מטעמו הכחיש את הטענות המופנות כלפיו בכתבי התביעה ועתר לדחיית התביעות. לדבריו, בהתאם להסכם שנערך עם התובעת 1, העבודות נשוא ההסכם היו אמורות להתבצע תוך 28 ימים ממועד חתימת ההסכם, בעוד שאת ביצוע העבודות, נשוא ההסכם עם הנתבעת 2, אמור היה הנתבע לסיים ולמסור תוך 14 ימים ממועד חתימת ההסכם.

עוד סוכם בין הצדדים בהתאם להסכמים הנ"ל, כי הנתבע יחל בביצוע העבודות נשוא ההסכם עם התובעת 1 ביום 4.7.12 ואת אלה, נשוא ההסכם עם התובעת 2, התחייב הנתבע להתחיל מיום 11.7.12. בפועל, כך טען הנתבע, כבר ביום 4.7.12 התייצב נציג הנתבע בדירת המגורים לצורך ביצוע מדידות ובאותו מועד נערכו הסכמות עם התובעת 1 לגבי תכנון, זמנים וחומרים הנחוצים לנתבע לצורך ביצוע העבודות. בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי הנתבע לא החל בביצוע העבודות והעובדה שאינה מוכחשת על ידי הנתבע, לפיה העבודות נשוא ההסכמים לא בוצעו בפועל, נעוצה בתובעות עצמן שסירבו לאפשר למי מטעמו של הנתבע להיכנס לדירת המגורים. בפועל, ההסכמים בוטלו בטרף חלף המועד האחרון למסירת העבודות על ידי הנתבע לתובעות.

ההסכמים, כך נטען, נערכו בשפה העברית המוכרת לתובעות ומובנת להן.

בנוסף הועלתה על ידי הנתבע טענה לחוסר סמכות מקומית עליה ויתר הנתבע בדיון שהתקיים היום בתביעות. בסופו של דבר עתר כאמור הנתבע לדחיית התביעות וציין בשולי כתבי הגנתו כי אין התנגדות מצידו להעברת התיק להליך גישור.

הדיון בתובענות אוחד והוא התקיים לפני היום.

במהלכו נשמעו עדויותיהם של התובעת 1 והנתבע. כמו כן, העלו השניים לפני את סיכומי טענותיהם.

עלה מעדויות העדים הנ"ל כי אין בין הצדדים מחלוקת באשר לעבודה כי העבודות נשוא ההסכם לא בוצעו, למעט מדידות והזמנות חומרים להן טען הנתבע, ללא תימוכין.

בנוסף עלה מעדויות העדים כי בכל הנוגע להסכם שנערך עם התובעת 1, שולם על ידי התובעת 1 סך של 4,000 ₪ בלבד בעוד שהחיוב בגין יתרת סכום העסקה, בסך 1,200 ₪ באמצעות כרטיס אשראי, בוטל. שיק הבטחון ע"ס 2,000 ₪ שאמור היה להיפרע עם השלמת העבודות ומסירתן לתובעת 1, הוחזר לתובעת 1 במהלך הדיון וזו האחרונה אישרה קבלתו.

לפיכך, ניתן לסכם ולומר כי תביעתה של התובעת 1 עומדת היום ע"ס 2,000 ₪ ששולם על ידה לנתבע, בעוד שתביעתה של התובעת 2 עומדת על סכומה המקורי, 3,200 ₪.

במחלוקת שנותרה בין הצדדים כאמור, ולאחר שהוסבר לבעלי הדין משמעות ההכרעה בדרך הפשרה, נפקותה והשלכותיה, נתנו הצדדים הסכמתם להכרעה כאמור.

בנסיבות העניין, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועדויותיהם של התובעת 1 והנתבע, ולאחר שעיינתי במסמכים אשר הוצגו על ידיהם, ובזיקה להסכמה שניתנה כאמור להכרעת התיק בדרך הפשרה, לפי הוראת סעיף 79א(א) לחוק בתי משפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, הריני מקבלת את התביעות, באופן חלקי וכדלקמן:

בתביעתה של התובעת 1 – הריני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת 1 את הסך של 1,700 ₪. את הסך הנ"ל ישלם הנתבע לתובעת 1 תוך 30 ימים שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלומו המלא בפועל.

בתביעתה של התובעת 2 – הריני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת 2 את הסך של 2,720 ₪. את הסך הנ"ל ישלם הנתבע לתובעת 2 תוך 30 ימים שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלומו המלא בפועל.

בנוסף ישלם הנתבע לכל אחת מן הנתבעות הוצאות המשפט בסך 150 ₪.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

המוצגים בתיק יסרקו בתיקיה המתאימה. את המוצגים המקוריים ניתן יהיה למסור לתובעות, לפי דרישה, במזכירות בית המשפט תוך 60 ימים.

ניתן היום, י"ז סיון תשע"ג, 26 מאי 2013, בהעדר הצדדים.