1. התובעת עובדת כמנהלת חשבונות אצל גיסתה, גב' מורן צינצולקר. תביעה לדמי לידה בגין לידה מתחילת אוגוסט 2011 נדחתה בטענה שלא הוכחו יחסי עובד – מעביד בתקופה שקדמה ללידה.

2. למעשה, המחלוקת בין הצדדים היא רק ביחס לשלושת חודשי העבודה הראשונים לעבודה – מאי עד תחילת אוגוסט 2011. התובעת ילדה שוב בשנת 2012 והנתבע קיבל את התביעה לדמי לידה בגין הלידה השניה.

3. לטענת התובעת, העובדה שהיא הוכרה כעובדת בשנת 2012 מעידה על כך שמדובר ביחסי עבודה כדין ומאחר שלא היה שינוי בצורת עבודתה מאז שהחלה לעבוד אצל גיסתה, יש לקבוע כי יחסי עובד – מעביד ביניהן החלו כבר בחודש מאי 2011.

ביחס לטענה כי בזמן שהתובעת שהתה בחופשת לידה, לא היה לה מחליף, התובעת הצביעה על פסיקה ממנה עולה כי עובדה זו כשלעצמה לא תמיד תביא למסקנה כי אין מדובר ביחסי עובד – מעביד.

4. לטענת הנתבע, כלל הראיות מוליכות למסקנה כי בשלושת החודשים שבמחלוקת, לא היו בין התובעת ובין גיסתה יחסי עובד – מעביד.

דיון והכרעה

5. בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995, נקבע כי עובד הוא:

"לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסים של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד; לעניין זה – 'בן משפחה' – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות."

התובעת עבדה אצל גיסתה, גב' מורן צינצולקר (להלן – מורן). על פי ההגדרה שבחוק, גיסה אינה נחשבת כ"בת משפחה". מסיבה זו, הפסיקה לפיה "קרבה משפחתית אינה מונעת היווצרות יחסי עובד - מעביד, ואולם יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו בין קרובי המשפחה" (דב"ע נג/ 0-78 פייגלשטוק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 258 (1993)), אינה חלה ישירות על עניינה של התובעת.

יחד עם זאת, אין להתעלם מהקרבה בין התובעת ובין מורן, מעסיקתה, ועל רקע קרבה זו יש לבחון ביתר קפידה את הראיות שהוצגו. זאת במיוחד כאשר גם העדויות שנשמעו מעידות על הקרבה בין בני המשפחה. בעניין זה ר' עדותה של מורן לפיה התייעצה עם אחותה, מיטל, שהיא רו"ח וגרה בית מולה, לגבי העסקתה של התובעת (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 19-26).

6. לאחר ששקלנו את הראיות, לא שוכנענו כי התובעת אכן עבדה אצל מורן בחודשים מאי – אוגוסט 2011. להלן נימוקינו למסקנה זו –

א. התובעת לא דווחה מיד עם תחילת עבודתה אצל מורן, אלא רק באצמע חודש יולי 2011. על פי דיווחיה של מורן לנתבע, ביום 15.6.11 דווחה על עובדת אחת בעסק (שאינה התובעת) ודו"ח מתקן הכולל את התובעת כעובדת בחודש מאי 2011, נשלח רק ביום 17.7.11 (נ/2 ונ/3). על פי עדות התובעת (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 1-2), מורן היא שהעבירה את הנתונים לרו"ח ולמעשה, המשרד בו עבדה אחותה, מיטל, טיפל בנושא. כאמור, מורן העידה שהתייעצה עם אחותה, מיטל, לגבי העסקתה של התובעת (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 19-20). עוד עולה מהעדויות שמיטל מתגוררת בית מול ביתה של מורן וכי היא עובדת במשרד שנתן שירותי ראיית חשבון לעסק. בנסיבות אלה, כאשר לכאורה מיטל היתה מודעת לרצון להעסיק את התובעת, כאשר העבודה מתבצעת בביתה של מורן, (כלומר מול ביתה של מיטל) וכאשר שירותי ראיית חשבון לעסק מבוצעים על ידי המשרד בו מיטל עובדת, הטענה שמיטל לא ידעה מתי התובעת החלה לעבוד והעובדה שלא ניתן הסבר מניח את הדעת לדיווח הרטרואקטיבי, מעוררות סימני שאלה שלא ניתנה להם תשובה בראיות או בסיכומי התובעת. בעניין זה יש לציין, אף זאת לחובת התובעת, כי מיטל לא התייצבה להעיד. כל אלה נשקלים לחובת התובעת.

ב. התובעת העידה שעבדה יומיים ולאחר מכן טסה לחו"ל לשלושה שבועות (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 9-10 ונספח ה לתצהיר התובעת). התובעת הסבירה זאת בעובדה ש"זה היה דחוף למורן שאתחיל לעבוד כי היה שם בלאגן והיא היתה חייבת שאתחיל לעבוד במאי כמה שיותר מהר". טיעון זה אינו מתיישב עם העובדה שכאשר התובעת ילדה רק לאחר שלושה חודשים, ובניגוד לתקופת חופשת הלידה השניה, מורן לא העסיקה עובד/ת אחר/ת שיחליפו את התובעת.

ד. התובעת צירפה לתצהירה כנספח ה דוחות נוכחות שנרשמו על ידי התובעת כטבלאות מודפסות במחשב, שכלל לא ברור מתי הודפסו. בהתחשב בכך שהתובעת מסרה לחוקר (נ/1) שעבדה חמישה ימים בשבוע, לא ניתן הסבר לכך שבדוחות הנוכחות שהוצגו נרשם שהתובעת עבדה בימי שישי (ר' למשל, 27.5.11). בנוסף, מהשוואת הרישום ללוח השנה, עולה כי לשיטתה של התובעת, היא עבדה גם בערב חג השבועות ובחג עצמו (7-8.6.11). בכך יש לתמוך במסקנה כי אין לקבל את הדוחות כראיה שתתמוך בגרסת התובעת.

ה. למעשה, אין כל ראיה מוחשית מזמן אמת שיכולה להעיד שהתובעת אכן עבדה בפועל אצל מורן. לא נחתם חוזה עבודה, תלושי השכר הודפסו בדיעבד, השכר לתובעת שולם במזומן, לא הוצג רישום מתוך הנהלת החשבונות של העסק שיכול שיעיד על תשלום השכר לתובעת ואין כל מסמך שנכתב או הוכן על ידי התובעת בחודשים מאי – אוגוסט 2011.

5. סוף דבר – התביעה נדחית.

כמקובל בהליכים מתחום הבטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט סיוון תשע"ד, (17 יוני 2014), בהעדר הצדדים.