28 מאי 2013

1. לפני ערעור על החלטת הועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 4.6.12 (להלן: "הועדה"), לפיה המערערת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר.

2. החלטת הועדה הינה:

"מדובר בתובעת ילידת 1955 ואשר סובלת מליקוי שמיעה 25%, מיגרנה 20%, נפשי 10%, בלוטת המגן 10%.

המערערת הפסיקה את עבודתה מרצונה ביום בו אמה לקתה בשבץ מוחי ומאז היא מקדישה את חייה במסירות רבה לטיפול בה.

היא רואה בזה עבודה לכל דבר. יתירה מזה היא מסרה שאמה היא בת 85 וכי באם תלך האם לעולמה היא רואה את עצמה כראויה וכשרה (מתוך יעוד לעבודה עם קשישים סיעודיים בהיקף מלא).

אין ספק שלמערערת מגבלות מסויימות הנובעות ממכלול בעיותיה הרפואיות ובמיוחד בעיית השמיעה והמיגרנה אך יחד עם זאת יש לראותה כמי שלא איבדה 50% מכושרה להשתכר".

3. טענות המערערת –

א. הועדה לא נתנה דעתה למכלול הליקויים מהם היא סובלת ואשר משפיעים על כושרה להשתכר.

ב. הועדה לא נימקה מדוע השתפר כושרה של המערערת לאחר שבעבר היתה זכאית לגמלת נכות כללית.

4. טענות המשיב –

א. הועדה התייחסה למכלול בעיותיה הרפואיות של המערערת כפי שעולה מתוך הפרוטוקול.

ב. המערערת עצמה ציינה בפני הועדה כי הינה מובטלת מרצון, מאחר והיא מקדישה את כל זמנה לטיפול באמה.

המערערת העוסקת בסיעוד אמה, כשירה לעבודה אף לשיטתה.

ההכרעה –

5. ביום 17.3.13 ניתנה החלטה לפיה לאור טענת המערערת כי קיבלה בעבר גמלת נכות כללית במשך שנים רבות ימציא המשיב את כל הפרוטוקולים הקודמים בעניינה של המערערת ויבהיר מכח מה נפתח ההליך מושא החלטה זו.

6. רק היום, 28.5.13, הומצאו פרוטוקולים של ועדות רפואיות משנת 2001 ו- 2003 והחלטת דרגת אי כושר מיום 7.8.03.

מפרוטוקול הועדה הרפואית משנת 2003 עולה כי למערערת נכות בבלוטת התריס בשיעור 10%, ליקוי שמיעה בשיעור 20% ובעיה נפשית בשיעור 25%.

סה"כ נכותה הרפואית הינה 40%.

ביום 7.8.03 ניתנה החלטת פקיד תביעות לפיה בהמשך לדוח קודם ולחוות דעת פקיד שיקום יש לראות במערערת כמי שאיבדה את כושרה להשתכר באופן חלקי בשיעור 65%.

7. למרות החלטת בית הדין וארכות אשר ניתנו למשיב לא הובהר מכח מה נבדקה המערערת שוב בשנת 2011.

לא הומצאו פרוטוקולים בין 2003 ל- 2011.

למרות האמור, אין בכך כדי להפחית מחובת הועדה לנמק מדוע על אף שמצבה הרפואי של המערערת לכאורה הוחמר ונכותה הרפואית נקבעה ל- 52% קבעה הועדה כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר.

8. אמנם הנכות הנפשית של המערערת השתפרה לעומת מצבה בשנת 2003. יחד עם זאת נוספה למערערת נכות משמעותית בגין המיגרנה ולפיכך היה על הועדה להתייחס לקביעה הקודמת ולנמק מדוע על אף העובדה שמצבה הרפואי של המערערת הוחמר כאמור, בניגוד לקביעה בעבר היא לא איבדה 50% מכושרה להשתכר.

9. המערערת טענה בפני הועדה כי כיום אינה עובדת וכי היא מובטלת מרצון ומטפלת באמה אשר עברה אירוע מוחי.

אין בכך כשלעצמו כדי לקבוע כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר.

על הועדה היה לשקול את מכלול ליקוייה הרפואיים של המערערת ולקבוע האם יש בהם כדי לגרום לאיבוד כושרה להשתכר ובאיזה שיעור.

כמו כן ככל שהמערערת עבדה בעבר ,הרי גם אז נקבעה לה דרגת נכות בשיעור 65%.

10. סוף דבר, עניינה של המערערת מוחזר לועדה לעררים לעניין אי כושר.

הועדה תתייחס במנומק לקביעת הועדה משנת 2003 אשר קבעה כי המערערת איבדה את כושרה להשתכר באופן חלקי בשיעור 65%.

הועדה תתייחס לכך כי בעת הקביעה משנת 2003 נכותה הרפואית של המערערת היתה נמוכה מנכותה היום כפי שנקבעה על ידי הועדה הרפואית לעררים.

המשיב ישלם למערערת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא למשיב פסק הדין.

הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט סיון תשע"ג, (28 מאי 2013), בהעדר הצדדים.