1. המבקש, החייב בתיק הוצל"פ 01-80810-11-0, מבקש רשות ערעור על החלטתו מיום 8.7.12, של כב' רשם ההוצל"פ גולן עמית שדחה הבקשה לביטול עיקול והוצאה של המטלטלין מדירתו והפנה להחלטתו הקודמת מיום 25.6.12, בה התיר עיקול מטלטלין ברישום.

בהחלטתו הורה הרשם לעכב הליך של הוצאת מטלטלין בתיק, עד למתן החלטה אחרת.

2. המבקש טוען כי ניתן בתיק צו חיוב תשלומים ומקפיד לשלם את התשלומים במועדם. החיוב בתשלומים הינו בנוסף לחיוב שנקבע לאשתו בגין אותו חוב ואף היא עומדת בתשלומים כסדרם.

המבקש טוען כי הואיל ועומד בתשלומים הרי שעל פי סעיף 7 א. לחוק ההוצל"פ אין לנקוט נגדו בהליכי גביה אחרים ואף מפנה להחלטה בתיק ההוצל"פ של אשתו בו הורתה הרשמת על עיכוב הליך של עקול והוצאת מטלטלין מדירתה.

3. בנוסף, טוען המבקש כי המטלטלין המצויים בדירתו אינם שלו אלא של אמו ומפנה לפסק דין הצהרתי בהסכמה בתיק ב.פ. 4547-12-09.

בנוסף טוען המבקש כי ביצוע עיקול בדירתו עלול לפגוע בבריאותה הנפשית של בתו אשר הגיבה בחרדות קשות שאף הובילו לניסיון אובדני ולאשפוז בעקבות עיקול בתיק אחר.

4. בתגובתו מפרט המשיב את הרקע להיווצרות החוב והקשר המשפחתי כפי שהיה בין הצדדים. למשיב יכולת השתכרות גדולה שאינו מממש, ומכל מקום לא באופן פורמאלי ואף לאשתו, הגרה עמו, יכולת השתכרות.

המבקש הוזמן לחקירת יכולת ובמקביל הוגשה בקשה לעיקול מטלטלין.

עוד טוען המשיב כי הבר"ע המתייחסת להחלטה מחודש יוני הוגשה באחור ודינה להדחות על הסף, וכי לא קיימת החלטה הדוחה את בקשתו לבטל את הליך העיקול.

המשיב סבור כי המבקש מתחמק מתשלום ומבריח רכוש וכדי למנוע זאת ביקש הטלת העיקול.

התשלומים המשולמים הינם על פי צו מינהלי סכומים זעומים של 1,000 ₪ לחודש בניגוד ליכולת התשלום האמיתית.

5. בנוסף טוען המשיב כי עמידה בצו התשלומים אין בה משום חסינות מנקיטת הליכי גביה ובמיוחד כאשר המבקש לא משלם על פי יכולתו האמיתית.

באשר לפסק הדין ההצהרתי טוען המשיב כי איננו מחייבו כאשר לא היה צד להליך ואף ייתכן כי הציוד הנזכר בפסק הדין איננו הציוד המצוי כיום בדירתו של המבקש, שכן חלפו בינתיים כשנתיים וחצי מאז ניתן פסק הדין.

לבסוף נטען כי על פי סעיף 28 לחוק ההוצל"פ המטלטלין המצויים בחצרו של החייב חזקה כי הינם בבעלותו ומי שטוען לבעלות על המטלטלין (אמו של המבקש) עליה לפעול מטעמה.

מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב ואף לא נגרם כל נזק ממשי מעצם פעולת העיקול ברישום, ובכל מקרה פתוחה בפני המבקש הדרך להציע ערובה לפירעון החוב שתבוא במקום עיקול המטלטלין.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובנספחים מצאתי כי דינה של הבקשה למתן רשות ערעור להדחות.

ראשית אציין כי הבר"ע הוגשה במועד ולמעשה מתייחסת להחלטה מיום 8.7.12, שדחתה את בקשתו מיום 8.7.12, של המבקש לבטל את צו העיקול מכוח ההחלטה מיום 25.6.12.

יש להצטער על כי לא דייק המבקש בניסוח בקשתו וגרר את המשיב לכלל טעות.

7. סעיף 7א. לא מונע נקיטת הליכי עיקול או כל הליך אחר, על פי לשונו הברורה של הסעיף וכן ראה בספרו של בר אופיר "הוצאה לפועל הליכים והלכות" בעמ' 328.

יחד עם זאת בסמכותו של רשם ההוצל"פ מכוח סעיף 8 לחוק להורות על סדר נקיטת ההליכים השונים, ואף להורות שהליך מסוים לא ינקט אם מצא שעל פי הנסיבות הוא הליך בלתי יעיל או שניתן לבצע את פסק הדין בהליך פחות חמור.

הליך של עיקול מטלטלין ברישום מצוי בתחתית המדרג של הליכי גבייה אפשריים, בהבדל מהוצאת מעוקלים אשר בשלב זה הורה הרשם מפורשות שלא לבצע הוצאה.

בנוסף, כנראה שעדיין לא התקיימה חקירת יכולת ולא התבררה יכולתו הכלכלית של המבקש לצורך קביעת צו חיוב תשלומים. יכול ויהיה בצו שיקבע כדי לכרוך או להשליך על הליך העיקול וההוצאה.

8. באשר לפסק הדין ההצהרתי אין בו כדי למנוע נקיטת הליכים כנגד מטלטלין, ובוודאי שלא כנגד מטלטלין שלא פורטו בפסק הדין ההצהרתי.

בנוסף פסק הדין ההצהרתי תקף כנגד מי שהיה צד להליך ולא כלפי כולי עלמא. המשיב לא היה צד להליך ההצהרתי ולכן אין פסק הדין מחייבו.

סעיף 28 לחוק ההוצל"פ קובע את הדרך בה על מי שטוען לבעלות במטלטלין שעוקלו לפעול. תתכבד אמו של המבקש, אם טוענת לבעלות במטלטלין, ותפעל בהתאם.

9. הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסך של 2,500 ₪.

העיקול ברישום יישאר בעינו.

על מנת לאפשר למבקש לפעול להגנת זכויותיו, כפי שימצא לנכון, אין לבצע הליך של הוצאת מעוקלים לפני 15.10.12, ובכפוף להחלטה מפורשת של רשם ההוצל"פ על ביצוע הליך הוצאה.

ניתנה היום, י"ט אלול תשע"ב, 06 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.