<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה - עוה"ד ענבל אביב

הנאשם וב"כ – עוה"ד שי פולט

פרוטוקול

ב"כ הנאשם:

אבקש לשלוח אותו לממונה, אבקש אם ניתן לדחות עד לקבלת חוו"ד הממונה.

ב"כ המאשימה:

העמדה שלנו היא למאסר בפועל, מדובר ב-2 עבירות של התפרצות לדירה, גם הפסיקה וגם הדעה העונשית שלנו לפחות בין 12-14 חודשי מאסר לכל עבירה, כך גם הפסיקה מורה כיום ולכן אני חושבת שזה בזבוז זמן לשלוח לממונה.

ב"כ הנאשם:

אעדיף לטעון לאחר קבלת חוו"ד הממונה על מנת לשקול המרה בעבודות שירות.

ב"כ המאשימה:

אני מוכנה להתייחס גם לתסקיר.

ב"כ הנאשם:

אני לא סבור שזה בזבוז זמן, מדובר בגורל של נאשם, בעתידו. הוא נשלח למעצר בית ללא תסקיר, מדובר בבחור צעיר שעשה שטות ברגע של משבר. יש לו משפחה תומכת, הוא במצער בית 3 חודשים, עצם המעצר הראשוני נתן לו את אפקט ההרתעה, אנו לא מבקשים לתת לו פרס, צריכים להעניש אותו אך לא לפגוע בפוטנציאל השיקום.

ב"כ המאשימה:

אבקש לא להתייחס לתסקיר כי חברי כבר פירט. התסקיר הוא די ברור, אין המלצה טיפ]ולית וגם מציין זאת שירות המבחן בעמוד השלישי בפסקה האחרונה, הסיבה היחידה שממליץ הוא כי יש לו פוטנציאל לשיקום במסגרת תעסוקתית. על בית המשפט לשקול אינטרס ציבורי, גמול, הרתה, במקרה הזה, עבירת התפרצות לדירה, מהחמורות, 2 עבירות כאלה, אין הצדקה לענישה כה פחותה בדמות 6 חודשי שירות. יש גם פסיקה ענפה שלא יורדת מ-12 חודשי מאסר בפועל בנסיבות לא מחמירות. גם התסקיר עצמו, לא מציג נסיבות מיוחדות, אין הליך שיקומי. אם מדברים על רוח תיקון 113 אין נסיבה חריגה שמצדיקה, היחידה היא הליך שיקומי שאין בתיק זה.

ב"כ הנאשם:

אני סבור שקיימת, ניתן לבקש תסקיר משלים. על אף שבעבר ניתנה לו הזדמנות אחת, כפי שכולנו יודעים גם בהליכי שיקום יש עליות וירידות, לא כל אחד מצליח להתיישר. אנו כחברה צריכים לזהות היכן קיים הפוטנציאל לשיקום, שגובר על אינטרס הענישה ובפרט בית המשפט הנכבד ולאפשר לכל נאשם הזדמנות שנייה ואף שלישית. לא מודבר בהתפרצויות מתוחכמות, או בשימוש בעזרים מתוחכמים, ניתן לראות גם בהודאה לו בחקירה, נתן דו"ח הצבעה. לקח אחריות, לא מדובר בפושע מתוחכם שזו לא פעם ראשונה שלו, אמנם מדובר בעבירות רכוש, אך ראשונות, מדובר באדם צער, האינטרס השיקומי אמור לגבור על כל אינטרס אחר.

הנאשם:

יש לי כמה מילים, המעצר בית השפיע עלי לטובה, וכל יום שישבתי בבית, קיבלתי החלטות אחרות, אני עובד ורוצה להתקדם בעבודה, בחברת שיווק מזון בראשון. אני נהג סוכן, מעמיסים אותי, יש לי לקוחות.

ב"כ הנאשם:

בפעם האחרונה ששוחרר למעצר בית, הוא הועסק על ידי בן הזוג של אמו שהוא גם הערב למעצר הבית. אבקש שלא לתת למעשה פזיז אחד לחרוץ גורלו, מדובר באדם צעיר שמסתובב עם אנשים ראויים, המעשה היה מתוך חולשה רגעית שאני בטוח שהוא מצטער עליו, העונש העתידי שיינתן על ידי מותב זה, מאסר מותנה ארוך ומאסר בפועל שיומר בעבודות שירות.

הנאשם:

אני בחמישה החודשים עברתי זמנים קשים, שמתי לעצמי מטרות חדשות, אני מבקש שיעזרו לי.

<#5#>

החלטה

בשלב זה, הטיעונים לעונש יישמעו כעת.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ד שבט תשע"ג, 04/02/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה:

מגישה ר.פ.

הנאשם הודה והורשע בכתב אישום המייחס לו 2 אישומים: התפרצות למקום מגורים ועבירת גניבה. לפי העובדות ביום 22/07/12 בשעה 23:00 הוא התפרץ לבית בכך שנכנס דרך הדלת וכאשר נפל מטאטא במקום נבהל וברח. באותו יום ממש בסמוך בשעה 11:30 התפרץ הנאשם לביתה של גלית אברהם באשדוד, בכך שנכנס דרך חלון המטבח לבית ומשם גנב רכוש רב, כמפורט בכתב האישום. לנאשם יש הרשעה אחת מיום 05/10/11 בגין אחזקת סם לצריכה עצמית, נשלח תסקיר כאשר נקבע שהצדדים יטענו באופן פתוח ועמדת המאשימה למאסר בפועל. אני קראתי את התסקיר וגם ציינתי קודם לכן, התסקיר ממליץ על עבודות שירות כאשר בעמוד 3 אין המלצה וטיפולית בעניינו של הנאשם, כי ניתנה הזדמנות בצע שיקום אותה לא ניצל. והסיבה שבגינה ממליצים על עבודות שירות היא רק משום שהוא בעל פוטנציאל יציב במסגרת תעסוקתית וכי מאסר בפועל עלול להזיק לאפשרויות שיקומו העתידיים ולהעמיד דפוסים שליליים. מדובר ב-2 עבירות של התפרצות לדירת מגורים, ועבירה אחת של גניבה כשאר ההתפרצות היא מן החמורות שבעבירות הרכוש, שירות המבחן אומנם ממליץ, אך יש פסיקה על כך שעל בית המשפט לשקול אינטרסים נוספים, האינטרס הציבורי, שיקולים של גמול והרתעה ולשקול את הענישה הראויה בהתאם לעבירות שבוצעו.

עבירת הרכוש שהיא עבירת ההתפרצות, פוגעת בתחושת הביטחון של הציבור, בית המשפט העליון חזר והגיש כי יש לנקוט בגישה מחמירה בעבירות רכוש ובהתפרצות לדירות מגורים בפרט. גישה שתציב הגנה משמעותית ויעילה יותר לביטחונם של אזרחים תמימים ותעניק את המחיר הראוי גם למחיר הנפשי והצער שמוסבים לאותם אנשים בשל החדירה לפרטיותם. עם היכנסו לתקוף של 113 הבניית הענישה, נקבע כי יש לקבוע מתחם ראוי לעבירות אלו, כאשר לפי שציינתי המתחם הראוי בהתפרצות לדירות כאשר מדובר בעבירות שאינן מחמירות הינו בן 12-24 חודשי מאסר בפועל, מתחם זה נקבע לאחר בחינה של פסקי דין רבים, אשר פסקו עונש דומה ונקבע כי זוהי הענישה הראויה. אני מציגה בפני בית המשפט, פסיקה רע"פ 547/08 של נאשם אשר הואשם בעבירה של התפרצות כדי לגנוב, בנאשם שיש לו עבר פלילי נקי ובית המשפט גזר עליו 12 חודשי מאסר בפועל. יש רע"פ 6697/08 נאשם אשר הואשם בעבירה אחת של התפרצות למקום מגורים, עבירת גניבה בית המשפט השלום גזר עליו 12 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וכך גם העליון. רע"פ 5374/09 הורשע בעבירה של התפרצות לדירה וגניבה, בית המשפט השלום גזר עליו 12 חודשי מאסר בפועל וגם הפעיל תנאי של 18 חודשי מאסר על תנאי ס"ה ירצה 21 חודשי מאסר. כשר ערעור שהוגש למחוזי, קבע שהעונש, ההפעלה של התנאי הייתה לא ראויה בהתייחס לעבירה עצמה והוא יופעל כך שירצה 24 חודשי מאסר בפועל. ע"פ 57204-05-10 חיפה, נאשם אשר הורשע גם בעבירה של התפרצות וגניבה אשר התפרץ לבית וגנב מכשיר פלאפון עונש המאסר שנגזר עליו 15 חודשי מאסר, כאשר בית המשפט הטיל עליו 5 חודשי מאסר בלי התנאים, לאחר התנאים שהופעלו והערעור נגזר עליו 27 חודשי מאסר במקום 18 חודשי מאסר, בית המשפט התייחס לענישה הראויה בעבירה וא"כ לתנאים שיש להפעיל אותם במצטבר, יש גם את רע"פ 509-11 נאשם שהורשע בעבירות גל התפרצות, גניבה והפרת הוראה חוקית, 2 עבירות של התפרצות לבית מגורים וכאן בית משפט השלום גזר על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל והופעלו מאסרים מותנים חלקם בחופף חלקם0 במצטבר סה"כ 18 חודשי מאסר בפועל בית המשפט מתייחס כאן על ההליך השיקומי אותו עובר הנאשם והוא מציין בסוף גזר הדין "יש לברך על כך....". עפ"ג 23454-03-12 של בית משפט מחוזי מרכז, מדובר ב-2 נאשמים שהואשמו בעבירה של התפרצות לדירה, כאשר הוגש ערעור הוטל עליו 12 חודשי מאסר בפועל, המאשימה הסכימה בשל אחידות הענישה להוריד ל-6 חודי עבודות שירות ובית המשפט קבע כי יש להשאיר על 12 חודשי מאסר בפועל. לאור כל הפסיקה ולאור העבירות אבקש להטיל עליו, מאסר בפועל ההולם את כמות וחומרת העבירות, מאסר על תנאי, התחייבות קנס ופיצוי למתלוננת באישום השני.

ב"כ הנאשם:

חברתי הגישה פסיקה ענפה, הפסיקה היא לא חזות הכל, אני סבור שניתן וצריך להטיל שיקול רחב לתסקיר המבחן אומנם היא רק המלצה אך מדובר באנשים מקצועיים, הם בודקים יותר מאשר במספרים שבפסיקה, לא לחינם שלחנו אותו לתסקיר, אבקש כי העונש לא יפגום בפוטנציאל השיקום שלו, אבקש לגזור עליו עונש מאסר שיוכל להיות מומר בעבודות שירות, לפני כן אבקש לשלוח אותו לממונה.

<#7#>

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו ב-2 עבירות התפרצות למקום מגורים עבירה לפי סעיף 406 ב' לחוק העונשין התשל"ז 1977.על פי כתב האישום, ביום 22/07/12 בשעה 11:00 הנאשם התפרץ לבית המתלונן בכך שנכנס לתוך הבית כדי לבצע גניבה דרך הדלת, מאחר שנפל מטאטא במקום, גרם לרעש, נמלט מידית דרך חלון הכניסה של הבית.

על פי האישום השני, ביום 22/07/12 בשעה 11:30 או בסמוך לכך הנאשם התפרץ לביתה של המתלוננת בכך שנכנס לתוך הבית דרך חלון המטבח וזאת בכוונה לבצע בו גניבה. הנאשם גנב סוני פלייסטיישן וכן 4 סרטים תלת-מימד, אקסטרים מדיה סנטר, כונן קשיח של המדיה סנטר, שני שלטים של הסוני פלייסטיישן, שרשרת זהב וכונן קשיח.

הנאשם הודה ונשלח לשירות המבחן כאשר שירות המבחן בא בהמלצה בסיכומו של יום, שלא להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל אלא מאסר שירוצה על דרך של עבודות שירות, לצד מאסר מותנה זאת כאשר שירות המבחן קבע כי בשל גילו הצעיר והיותו בעל פוטנציאל לתפקוד יציב במסגרת תעסוקתית, מאסר בפועל עלול לפגוע בסיכוי השיקום העתידי ולהעמיק דפוסים שליליים. הנאשם מוכר לשירות המבחן ובעבר מסר בדיקות שתן שנמצאו נקיות עוד עולה כי הנאשם לקח אחריות בפני שירות המבחן על ביצוע העבירה, תיאר כי בתקופת ביצוע העבירות היה מחוסר עבודה, ללא תעסוקה וללא סדר יום והתקשה להפעיל שיקול דעת ופעל באופן אימפולסיבי. לדברי הנאשם, מעצרו בכלא שקמה למשך 7 ימים היווה עבורו אפקט מרתיע ומציב גבולות כאשר הנאשם הדגיש בפני שירות המבחן וגם בפניי על רצונו בניהול אורח חיים נורמטיבי של עבודה ומשפחה.

עולה מהתסקיר כי שירות המבחן איננו ממליץ על צו מבחן, ו/או המלצה טיפולית זאת לאור העובדה כי הנאשם ביצע את העבירות כתב האישום שבפניי, בהיותו נתון בצו מבחן וכן ניתנה לו בעבר הזדמנות לעבור תהליך שיקום, אותה לא ניצל.

ב"כ המאשימה עתרה למאסר בפועל, כאשר לשיטתה עבור כל אחד מהמקרים יש להשית על הנאשם עונש של שנה לריצוי בפועל, שכן מדובר ב-2 התפרצויות, כאשר טווח הענישה הנוהג הינו מאסר בפועל בין שנה לשנתיים בגין כל עבירת התפרצות. עוד טענה ב"כ המאשימה כי מדובר בעבירה חמורה שפוגעת בביטחון האזרחים, המאשימה הגישה פסיקה תומכת לטיעוניה.

הסנגור עתר בפניי להסתפק במאסר שירוצה על דרך של עבודות שירות, זאת על רקע הודאתו של הנאשם, לקיחת האחריות והשינוי המשמעותי שעשה בחייו כאשר הפנים את הפסול במעשיו, על רקע מעצרו.

עוד נטען כי המלצת שירות המבחן מביאה את שיקול השיקום, כשיקול מרכזי ומכאן החברה תהיה נשכרת באם הנאשם יעלה על דרך השיקום. הסנגור עותר למאסר על דרך של עבודות שירות לצד עונש מאסר מותנה ארוך ומרתיע כאשר יהיה באלה למלא את דרישות הענישה בעניינו של הנאשם שבפניי.

שקלתי את טיעוני הצדדים, אין מחלוקת כי מדובר בעבירות חמורות של התפרצות למקום מגורים, כאשר, העבירה גורמת לפגיעה קשה בביטחון האזרחים, אשר מוצאים את עצמם בתחושה קשה וצער בגין החדירה לפרטיותם ומקרים רבים תחושת הביטחון האישי שלהם נפגעת למשך חודשים ארוכים ואף שנים בידיעתם כי גם בתוך ביתם אין הם מוגנים ויכול הנאשם ושכמותו לחדור לפרטיותם וליטול מרכושם.

עוד מצאתי לציין כי בעבירת ההתפרצות לדירה, יש חומרה יתרה על רקע של התכנות מפגש אלים בין המתפרץ לדירה לבין בעלי הנכס, שכן, אין הנאשם יודע, אם בדירת המגורים מצוי אדם, כמו שאין הוא יודע באם במהלך ההתפרצות, לא יפתיעו בעל הדירה, באם לא היה בדירה בשובו אליה.

במצב דברים זה, האפשרות למפגש אלים בין הבעלים לבין מבצע העבירה, נחזה כממשי ותוצאותיו עלולות להיות הרות גורל שכן מדובר בנסיבות שיכולות להתפתח לאירוע חמור ועל כך יש לתת את הדעת בגזירת הדין בעבירות התפרצות.

יש להעביר מסר לנאשם ולכל אדם, כי אין להשלים עם ביצוע של עבירות התפרצות לדירה והענישה חייבת להיות קשה והולמת את נסיבות המקרה. אמנם הענישה הינה אינדיבידואלית אולם אין מדובר בשיקולי השיקום של הנאשם בלבד, אלא, בשיקולים כוללים הלוקחים בחשבון את ההלימה בין מעשה העבירה, חומרתה, האינטרס הציבורי שנפגע והגמול העונשי ההולם את נסיבות העבירה ובתוך כל אלה מובן כי לשיקומו של הנאשם יש ערך ממשי וחשוב ואולם אין הוא ערך יחיד ובודד.

עיינתי בפסיקה שהגישה המאשימה, כמו כן, בחנתי את נסיבות המקרה, לאור העובדה כי הנאשם אדם צעיר ועבירות ההתפרצות אינם כוללות עבירות נלוות, מצאתי שניתן שלא להחמיר עמו ולהסתפק בעונש מאסר מתון ואף מקל זאת בתקווה, כי הנאשם יפנים את הפסול בהתנהגותו ולאחר ריצוי עונשו, יסגל אורח חיים נורמטיבי וימנע מהמשך ביצוען של עבירות.

טווח הענישה ההולם הינו אכן מאסר בן שנה אחת לשנתיים, לריצוי בפועל בגין כל עבירה, יחד עם זאת, לאור הודאתו של הנאשם, העובדה ששתי ההתפרצויות אירעו בטווח זמן של מחצית השעה, אחת מהשנייה, הבעת החרטה והאמור בתסקיר לעניין הפוטנציאל השיקומי שקיים אצל הנאשם, מצאתי כי ניתן להסתפק בגין 2 עבירות ברף התחתון של הענישה ההולמת.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם עונש כדלקמן:

1. מאסר בפועל בן 12 חודשים בניכוי ימי מעצרו.

2. מאסר מותנה בן 12 חודשים למשך 3 שנים. הנאשם ישא בעונש זה אם יעבור עביר הנוספת בה הורשע ו/או כל עבירת רכוש מסוג פשע.

3. קנס בסך 1,000 ₪ או 5 ימי מאסר תחתיו. הקנס ישולם תוך 90 יום.

4. פיצוי למתלוננת בסך 2,000 ₪. הפיצוי יחולט מפיקדון שהופקד בתיק המ"ת ויועבר למתלוננת באישום השני - ע.ת. 3. הפעולה תעשה על ידי המזכירות .

5. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 5,000 ₪, או 50 ימי מאסר תחתיה, להימנע ביצוע עבירה בה הורשע למשך שנתיים. לא יחתום על התחייבות כאמור, יאסר למשך 5 ימים.

6. בהסכמת הצדדים, מורה על שחרור הרכב התפוס והחזרתו לנאשם ו/או למי מטעמו.

זכות ערעור כחוק.

<#8#>

ניתנה והודעה היום כ"ד שבט תשע"ג, 04/02/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

אבקש עיכוב ביצוע. בכדי לאפשר לי להגיש ערעור.

ב"כ המאשימה:

אין התנגדות.

<#9#>

החלטה

לאור בקשת הסנגור בפניי להורות על עיכוב ביצוע, אני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד ליום 03/04/13. הנאשם במועד זה יתייצב בשירות בתי הסוהר במתקן הכליאה כפי שיורה לו שב"ס.

מובהר לנאשם כי עליו להתייצב במתקן כליאה, גם אם לא יקבל הוראה על ידי שב"ס, כשהוא מצויד בפרוטוקול זה, ביום 03/04/13 עד השעה 10:00.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לידי שב"ס.

<#10#>

ניתנה והודעה היום כ"ד שבט תשע"ג, 04/02/2013 במעמד הנוכחים.