<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד דקלה שגיא

הנאשמת – בעצמה

פרוטוקול

השוטר, דיין עזרא, לאחר שהוזהר כחוק לומר אמת, מעיד:

אני ערכתי את הדוח לנאשמת, כל האמור בו אמת ומשקף נכונה את האירוע.

הדוח מתקבל ומסומן ת/1.

ערכתי מזכר נוסף ביחס לאירוע.

המזכר מתקבל ומסומן ת/2.

הייתי נהג בניידת, זה כביש של 3 נתיבים בנווה שאנן. היא נעצרה, אני נעצרתי בנתיב האמצעי, היה הולך רגל שכבר החל לחצות וכמעט סיים לעבור. הנאשמת הגיעה בנתיב השמאלי, המשיכה בנסיעה מבלי לעצור, אם היא לא הייתה בורחת אחורה, היא הייתה נדרסת. בנס לא קרה שום דבר. בניידת איתי היה אריק כהן, השותף שלי.

חקירה נגדית:

ש. יש שם שני נתיבים או שלושה?

ת. יש שם שלושה נתיבים.

ש. לא הייתה שום הולכת רגל.

ת. הייתה, ראיתי אותה על ידי. הייתי עצרתי, הייתי הרכב הראשון לפני מעבר החציה.

ש. אני אומרת לך שזה לא נכון. יש שם מעבר חצייה, עמדתם שם. יש שם צומת ראשית עם אור אדום, ואני נסעתי באיטיות, לא הייתה לי שום סיבה לעצור.

ת. חוזר על מה שאמרתי קודם, הייתה שם הולכת רגל.

חקירה חוזרת:

אין.

המתנדב, אריה כהן, לאחר שהוזהר כחוק לומר אמת, מעיד:

אני ערכתי את המזכר שאת מציגה לי ביחס לאירוע.

המזכר מתקבל ומסומן ת/3.

הייתי עם עזרא דיין בסיור שגרתי ברח' שלום עליכם, בנתיב הימני מתוך השלושה עצרנו לפני המעבר חצייה לתת להולכת רגל לחצות. הנאשמת עברה את הניידת שלנו מצד שמאל, ולא נתנה להולכת הרגל לעבור. הולכת הרגל הייתה במעבר חצייה. עזרא דיין, בן הזוג שלי, הכריז בכריזה שתעצור. עד שיכולנו לעצור ברח' חנקין אותה, ושם עצרנו אותה.

חקירה נגדית:

ש. אני אומרת לך שמה שאתה אומר לא נכון. אתם עצרתם אותי לפני מעבר החצייה, שאלתם אותי לאן אני נוסעת. ביקשתם ממני לעצור, ועצרתי אחרי הרמזור.

ת. אין בזה אמת. הכרזנו לך בכריזה שתעצרי ברח' חנקין אחרי הרמזור, שיש שם מקום לעצור. שם עצרנו אותך.

ש. אני אומרת לך שמה שאתה אומר זה פשוט לא נכון. כשעצרת אותי, אמרתי לך שאני נוסעת לבקר את אמא שלי בבי"ח כי היא אחרי אירוע מוחי. לא אמרת לי שום דבר ביחס לעבירה שעשיתי בעניין מעבר חצייה.

ת. הנאשמת חושבת שאנחנו נטפלים אליה, וזה לא נכון. לשאלת ביהמ"ש, ראיתי בעיניים שלי את הנאשמת מגיעה ולא נותנת להולכת הרגל לחצות את מעבר החצייה ומגיעה בנסיעה רצופה. אנחנו עצרנו על מנת לתת להולכת הרגל לחצות.

חקירה חוזרת:

אין.

ב"כ המאשימה:

אלה עדי.

הנאשמת, לאחר שהוזהרה כחוק לומר אמת, מעידה:

אמא שלי הייתה אחרי אירוע מוחי, הייתה מאושפזת בביה"ח. הייתי אמורה להחליף את אחותי בבית החולים. לא מיהרתי לשום מקום, אחותי הייתה שם, לא מיהרתי. הם עצרו אותי, צעקו עליי "את יודעת על איזה אוטו את נוהגת בכלל?", שעה הם החזיקו אותי. אמרו לי "בואי נראה מה נגלה עלייך". הם אמרו לי שנסעתי עם רישיון נהיגה ללא תוקף. שילמתי את זה באותו יום וסידרתי את זה. הם זימנו אותי למשפט בערב יום הזיכרון. הם עמדו שם במעבר חצייה כי יש שם מעבר חצייה. לא היה שום הולך רגל. אני לא מודה כי לא היה שום הולך רגל. אם היה הולך רגל, הייתה לי סיבה לעצור. לא דיברתי ולא צייצתי, עד שהם אמרו לי לקום וללכת.

חקירה נגדית:

ש. השוטרים טוענים שאת נסעת בנתיב השמאלי ולא עצרת להולכת רגל במעבר חצייה.

ת. זה לא נכון.

ש. לגרסתך בחקירה הראשית, את טוענת שהשוטרים עצרו אותך ברח' חנקין ושאלו אותך לאן את נוסעת.

ת. זה לא היה ככה. הם עברו את מעבר החצייה, היינו במקביל לרכב, הם שאלו אותי לאן אני נוסעת.

ש. איך זה מתיישב עם התגובה שלך, בתגובה את אומרת "לא מודה, לא היה הולך רגל"? מה הקשר של התשובה לשאלה?

ת. יש ברמזור צומת ראשית ומעבר חצייה. הם עמדו במעבר חצייה. נסעתי לאט, אם הייתה הולכת רגל, הייתי נעצרת. הם התקדמו אליי ושאלו אותי תוך כדי לאן אני נוסעת.

ש. את אומרת שהם שאלו אותך לאן את נוסעת, אבל התגובה שלך הייתה "לא מודה". מה הקשר?

ת. הם אמרו לי לעצור ברח' כלשהו ועצרתי.

ש. בהנחה ולא היה הולך רגל, היית צריכה לעצור כי היה רמזור אדום.

ת. יש 20 מ' בין מעבר החצייה לצומת. יש מעבר חצייה בלי רמזור ואחרי 20 מ' צומת של מרכז זיו. הם לא דיברו על מעבר החצייה של הרמזור, אלא של לפני הרמזור. (מדגימה את טענותיה עם הידיים) הם עצרו יחד איתי ברמזור האדום, לשאול אותי לאן אני נוסעת.

ש. הם אמרו לך שקיפחת את זכותו של הולך הרגל.

ת. לא, הם שאלו אותי לאן אני נוסעת.

ש. יכול להיות שלא אפשרת להולך הרגל לסיים את מעבר החצייה כי לא הבחנת בו?

ת. לא היה הולך רגל, אם היה, הייתי מבחינה בו ועוצרת.

חקירה חוזרת:

אין.

הנאשמת:

אלה עדי. אין לי עדים נוספים.

ב"כ המאשימה מסכמת:

אני מבקשת להרשיע. עדות השוטרים לא נסתרה. ניתן להיווכח מהחקירה הראשית שהנאשמת נסעה בנתיב השמאלי, ולא אפשרה להולך רגל שעבר במעבר החצייה להשלים את החצייה בבטחה. כמו כן, גרסתה לא מתיישבת עם תגובתה בעת מתן הדוח. לאור כל האמור, אבקש להרשיע.

הנאשמת מסכמת:

לא ביצעתי את העבירה, הסברתי את הטענה שלי, כנראה שאני צריכה להסביר את עצמי עוד פעם. אין לי מה לומר עוד, מה שאמרתי זו האמת.

<#3#>

הכרעת דין

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו ביום 23.12.11 בשעה 09:20 נהגה ברכב ברח' שלום עליכם בחיפה, התקרבה למעבר חצייה, ולא אפשרה להולכת רגל שחצתה במעבר החצייה להשלים את החצייה בבטחה – עבירה בניגוד לתקנה 67 (א) לתקנות התעבורה.

הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום וטענה כי לא היה הולך רגל במעבר החצייה.

השוטרים שנכחו באירוע, מר דיין עזרא ומר אריק כהן, העידו מטעם המאשימה. השוטר, דיין עזרא, עורך הדוח, תיאר בדוח הנסיבות כי עצר במקום האמור בכתב האישום, לפני מעבר חצייה, על מנת לאפשר להולכת רגל לחצות את הכביש, כאשר לפתע משמאלו, הגיע רכב הנאשמת, לא עצר לפני מעבר החצייה, ולא אפשר להולכת הרגל לחצות הכביש.

כמו כן, ערך השוטר מזכר, בו פירט את נסיבות האירוע, הוסיף וציין כי הולך הרגל היה במהלך חציית הכביש, הגיע כבר מול הניידת, היה במרכז הכביש, כאשר הגיחה מכוניתה של הנאשמת, ולא אפשרה לו לחצות.

השוטרים דלקו אחרי הנאשמת, הורו לה לעצור במערכת הכריזה, והבהירו לה את משמעות העבירה שביצעה.

בתגובה, אמרה הנאשמת "לא ראיתי את הולך הרגל". השוטר, עזרא, חזר על הדברים שתיאר בדוחות שערך בעדותו בפניי, והבהיר באופן חד משמעי כי הבחין בהולך הרגל, היה הרכב הראשון על מעבר החצייה, והבחין ברכב הנאשמת כשהוא חולף על מעבר החצייה בנסיעה רצופה, מבלי לאפשר להולכת הרגל לחצות את הכביש בבטחה.

השוטר, אריה כהן, ישב יחד עם השוטר עזרא בניידת, וחזר על פרטי המזכר שערך, והדגיש כי השניים עצרו לפני מעבר החצייה על מנת לאפשר להולכת הרגל לחצות הכביש, הנאשמת הגיעה בנסיעה רצופה, לא אפשרה לו לחצות את מעבר החצייה. הוא תיאר כיצד דלקו אחריה והבהירו לה כי ביצעה עבירה. היא נעצרה ברח' חנקין, שם ניתן היה לעצור את הרכב בבטחה. בבירור שנעשה נמצא כי רישיון הנהיגה שלה לא היה בתוקף, כמו כן, חזר על הטענה כי לא ראתה את הולך הרגל.

הנאשמת חזרה וטענה בעדותה כי לא היה הולך רגל על מעבר החצייה.

לאחר שבחנתי את עדויות השוטרים מזה ואת עדות הנאשמת מזה, מעדיף אני את גרסת השוטרים על פני גרסתה של הנאשמת.

גרסת השוטרים לא נסתרה בחקירה נגדית, גרסאותיהם תואמים את הדוחות המפורטים שערכו, ומקבלת חיזוק מסוים מעדותה של הנאשמת.

עדויות השוטרים נמצאו מהימנות בעיניי, ואני מאמצן כמשקפות נכונה את האירוע.

הנאשמת חוזרת וטוענת כי לא ראתה את הולך הרגל על מעבר החציה, כך גם טענה בפי השוטרים בעת רישום הדוח. היא לא מכחישה שהיא נסעה ברציפות על פני מעבר חצייה. כל טענתה מתמקדת בכך שלא היה כלל הולך רגל על מעבר החצייה, וזהו בדיוק העניין – נראה לי כי הנאשמת פשוט לא הבחינה בהולך הרגל שהחל חוצה את הכביש, ועל כן חלפה על פני מעבר החצייה מבלי לאפשר להולכת הרגל, שאותה עת חצתה את מעבר החציה, לחצות בבטחה את מעבר החציה.

מהטעם הזה (אי ראיית הולכת הרגל), איתנה הנאשמת בדעתה כי לא היה הולך רגל על הכביש, דבר שעפ"י העדויות שנשמעו בפניי, אינו נכון, שכן באותה עת, חצתה הולכת רגל את הכביש, כפי שהעידו שני השוטרים שהיו הרכב הראשון לפני מעבר החצייה, וראו היטב את הולכת הרגל לפניהם.

בנוסף, מציינת הנאשמת, כי אמה הייתה מאושפזת באותה עת בביה"ח פלימן, ועשתה דרכה לשם. ייתכן כי הייתה טרודה במחשבותיה, או שמא מיהרה לביה"ח, ודברים אלה, באופן מובן, הסיחו את דעתה וטרדו את מחשבותיה. ברם, אינני נדרש לקבוע כל ממצא בעניין זה, אך זו היא כנראה הסיבה שהנאשמת לא הבחינה בהולכת הרגל.

כך או כך, מצאתי לבכר את עדויות השוטרים, שנמצאו מהימנות בעיניי, ואני דוחה את גרסת הנאשמת מהטעמים המפורטים לעיל, ועל כן אני מרשיע אותה בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ח' כסלו תשע"ג, 22/11/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

נבקש קנס. הנאשמת נוהגת משנת 1984 ללא הרשעות קודמות.

הנאשמת טוענת לעונש:

אני אם חד הורית, יש לי שני ילדים. מטפלת באמא שלי, שנמצאת אחרי אירוע מוחי. סידרתי את הרישיון מיד לאחר מכן, באותו מעמד.

<#5#>

גזר דין

בשים לב לנסיבותיה של הנאשמת, לוותק נהיגתה, ולהעדר הרשעות, אני גוזר עליה את הקנס המקורי, שגובהו בסך 500 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בתוך 30 יום.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לביהמ"ש המחוזי.

<#6#>

ניתן והודע היום ח' כסלו תשע"ג, 22/11/2012 במעמד הנוכחים.