בעניין: בקשת הנושה – ואסף חאטר, למתן היתר להמשיך בתביעה

המבקש, ד"ר ואסף חאטר, הגיש בקשה לאפשר לו להמשיך בהליכים שנקט בת.א. 57802/03/11.

בהליך שנקט המבקש בת.א. 57802/03/11 הוא ביקש מתן פס"ד הצהרתי וצו מניעה קבוע. הליך נוסף התנהל בת.א. 22062/03/11. הדיון בשתי התביעות אוחד. בעקבות הליכי הפש"ר ניתנה ביום 10/10/12 החלטה על ידי בית המשפט המחוזי, כב' השופט יונתן אברהם, בתיק האזרחי שהורתה על עיכוב ההליכים. על החלטת השופט אברהם הוגש ערעור. בדיון בערעור קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט כי השאלה האם יש לדון בעניינים נשוא הערעור צריכה להידון במסגרת הפש"ר או מחוצה לו, תוכרע על ידי בית המשפט של פשיטת הרגל, שם רשאי יהא המערער לטעון שאיננו זקוק להיתר לפי סעיף 20 לפקודה, ולחילופין, לבקש היתר כזה. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין.

לאור ההסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין, הגיש המבקש את הבקשה שבפני.

טענות המבקש:

1. המבקש אינו זקוק לקבלת היתר לפי סעיף 20 לפקודה. אין זה ראוי שבירור הזכויות לה טוען המבקש יעשה בפני הנאמן או המנהל המיוחד.

2. הוראות סעיף 20 תקפות רק להליכים שננקטו לאחר מתן צו הכינוס ולא קודם לכן. במקרה כאן, התביעה הוגשה עוד קודם למתן צו הכינוס, ועל כן הוראות סעיף 20 אינן חלות על הליך זה.

3. הסעד שהתבקש בהליכים האזרחיים שננקטו איננו נכנס להגדרה של "חוב בר תביעה". אין מדובר בתביעה כספית במהותה, אלא הצהרתית ולפיכך יש להשאיר את ההכרעה במחלוקת זו לבית המשפט המחוזי האזרחי ולא לבית המשפט של חדלות פירעון.

תגובת הנאמן :

1. יש לדחות את הבקשה ולו בשל העובדה שהיא איננה נתמכת בתצהיר.

2. לגופו של עניין, הוראות תקנה 20 לפקודה חלות גם על הליכים תלויים ועומדים ולא רק על הליכים שננקטו לאחר מועד צו הכינוס.

מסקנה זו מתחייבת גם על פי ההיגיון והשכל הישר. התכלית של סעיף 20 היא למנוע מצב בו חייב יאלץ להתמודד במקביל במס' הליכים משפטיים ולרכז את ענייניו של החייב במסגרת תיק אחד – תיק הפש"ר.

3. ההסכם הנטען בין המבקש לבין החייב – הסכם שעבוד להבטחת החזר הלוואה, לא נרשם ברשם המשכונות. המדובר בהתחייבות אובליגטורית לכל היותר, ובתביעה לאכיפת חיוב על ידי ירידה לנכסי החייב, הנכנסים להגדרה של סעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל, כפי שקבע כב' השופט יונתן אברהם בהחלטתו.

4. אין בידי המבקש הסכם מכר כלשהו, דיווח לשלטונות המס, שעבוד רשום ו/או זכות כלשהי המעמידה תשתית לכאורית המזכה את המבקש להיות בעלים של המקרקעין הרשומים על שם החייב או המקנה לו זכות להיות "נושה מובטח".

5. לא רק המבקש טוען לזכויות בקרקע נשוא הבקשה, אלא גם נושים אחרים הטוענים גם הם כי קיים שעבוד לטובתם.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני קובע כי המבקש צריך גם צריך את אישורו של בית המשפט של חדלות הפירעון להמשיך בהליכים וזאת לאור הוראות הפקודה, נימוקי כב' השופט יונתן אברהם המקובלים עלי ונימוקיו המפורטים של הנאמן, שגם הם מקובלים עלי.

כמו כן, אני קובע שבית המשפט של חדלות הפירעון מוסמך להחליט באיזו מסגרת תידון הבקשה, האם בהליך נפרד או במסגרת הליך הפש"ר, וכן להחליט האם הבקשה תידון כהליך נפרד בפני בית משפט או במסגרת של הגשת תביעת חוב בפני בעל התפקיד, בהתאם להוראות הפקודה.

אני קובע כי בנסיבות העניין, לא רק שאין מקום ליתן היתר, אלא המסגרת הראויה לדון בתביעות המבקש הינה בית המשפט של הפש"ר.

הטענה בדבר זכויות במקרקעין נשוא הבקשה אינה טענה המיוחדת למבקש, אלא גם לנושים נוספים הטוענים גם הם לזכויות באותם מקרקעין.

ראוי שההכרעה תהיה במסגרת ההליך הקולקטיבי המתקיים בהליך הפש"ר, בו תינתן זכות לכל מי שעלול להיפגע, לטעון את טענותיו. ההכרעה שתינתן על ידי בית המשפט תיקח בחשבון את כלל השיקולים שעל בית המשפט של הפש"ר לשקול, דהיינו עד כמה עלולים הנושים להינזק אם ינוהל ההליך במסגרת נפרדת, ומניעת חשש של מתן עדיפות שלא כדין לנושה המבקש, על פני נושים אחרים. מכלול שיקולים זה יכול להיבחן אך ורק במסגרת הליך הפש"ר.

אני סבור כי המסגרת הנכונה לבירור הטענות של המבקש איננה קיום הליך נפרד במסגרת בית המשפט של הפש"ר משום שלא ניתן לעשות הפרדה דווקא בין טענות המבקש לבין טענותיהם של שאר הנושים, אלא במסגרת תביעת החוב שהגיש הנושה, שם תישמענה טענות המבקש, תגובת החייב וכן רשאי להעלות טענות כל צד להליך הפש"ר, דהיינו כל אחד מהנושים האחרים.

ככל שהמבקש יבקש לחלוק על הכרעתו של בעל התפקיד, עומדת לו הזכות להגיש ערעור על ההחלטה בפני בית המשפט של הפש"ר.

לפיכך, אני מורה על מחיקתן של שתי התביעות תוך שמירת זכותו של המבקש להגיש תביעת חוב ולטעון את טענותיו במסגרת תביעת החוב.

על מנת שזכויות המבקש לא תפגענה, אני קובע כי המבקש רשאי לתקן את תביעת החוב שהגיש בתוך 60 יום מהיום, וככל שלא הגיש תביעת חוב בקשר לחוב נשוא התביעות, ניתנת לו בזה ארכה לעשות כן בתוך 60 יום מהיום.

אני מחייב את המבקש לשלם לנאמן הוצאות בגין הליך זה בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ה, 22 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.