גזר דין

1. במסגרת הסדר טיעון שנעשה עם הנאשם (סומן "הט/1"), לאחר שהוחל בשמיעת העדים, הוגש נגד הנאשם כתב אישום מתוקן (שסומן "הט/2"), והנאשם הודה בעובדות המפורטות בו, ובביצוע העבירות בהן הואשם. נוכח הודאתו, הורשע הנאשם בעבירות שיוחסו לו, כפי שיפורט להן, ועתה בא אני לגזור את דינו.

2. על פי כתב האישום, בתאריך 18.7.2012 נהג הנאשם "ברכבו" מסוג פיאט אונו, בכביש מספר 4, בכיוון צפון, ולידו ישב נוסע, חאלד אבו פול שמו. הנאשם לא קיבל רישיון נהיגה מימיו ולא היה רשאי לנהוג במכונית, ובאותה עת אף היה פסול לנהיגה על פי גזרי דין שניתנו עליו בבית המשפט לענייני תעבורה בעכו (שיפורטו בהמשך). מאליו מובן, כי בעת שהנאשם נהג במכונית הנזכרת, לא היה לו ביטוח חובה, כנדרש על פי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל - 1970.

3. באותה עת החזיק הנאשם במכשיר טלפון מסוג "מירס" שהיה עליו חשד סביר, שנגנב מאיש צבא הקבע סמוך לפני האירועים המתוארים בכתב האישום.

4. בהגיע הנאשם לצומת "הגעתון" בכביש מס' 4 (היא אחת הכניסות לעיר נהריה) עצר הנאשם את המכונית בנתיב השמאלי, והמתין לקבלת אור ירוק ברמזור. באותה עת נעצרה ליד הנאשם ניידת משטרה, ואחד השוטרים בניידת בדק במסוף הניידת את פרטי המכונית בה נהג הנאשם. השוטר מצא, שרישיון הרכב פקע, ועל כן קרא לנאשם, ברמקול המותקן בניידת, לעצור בצד הכביש.

5. על פי כתב האישום, בו הודה הנאשם, הנאשם שמע את קריאתו של השוטר, אך החליט שלא לציית להוראתו, והחל לברוח מהשוטרים בנהיגה פרועה ומסוכנת.

בבריחתו מהשוטרים, חצה הנאשם את הצומת באור אדום, ושינה את כיוון הנסיעה דרומה תוך עקיפות מסוכנות. בנהיגתו אילץ הנאשם נהגים אחרים לרדת לשוליים, נסע על השוליים ו"זיגזוג" בין כלי הרכב שנסעו בכיוון נסיעתו. בצומת "אי סי לה מולינו" ביצע הנאשם פניית פרסה שלא כחוק, במהירות מופרזת, תוך כניסה לצומת באור אדום, כאשר שניים מגלגלי המכונית באוויר, ותוך שהוא מסכן את עצמו ואת הנוסע שישב לצדו.

המרדף אחר הנאשם המשיך, תוך שהנאשם מתעלם מקריאות השוטרים לעצור, תוך ביצוע עקיפות מסוכנות ונסיעה על שביל שנועד לאופניים. נסיעת הנאשם בשביל הרוכבים, אילץ את רוכבי האופניים לקפוץ הצידה, כדי שלא להיפגע ממכונית הנאשם.

6. בחלוף זמן מה, נקלע הנאשם לפקק תנועה בצומת "הגעתון", ואז עצר את המכונית באמצע הכביש, יצא ממנה, והחל לברוח בריצה. אחד מהשוטרים רדף אחר הנאשם והשיגו, וכאשר עלה בידו להשיג את הנאשם החל הנאשם לדחוף אותו ולבעוט בו. הנאשם נעצר רק לאחר שלמקום הגיעו שוטרים נוספים, שהתגברו על התנגדותו.

7. בשל שורת האירועים המתוארת לעיל, הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירות הבאות:

(א) סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן – "חוק העונשין").

(ב) הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין;

(ג) החזקת נכס חשוד כגנוב, עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין;

(ד) נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], (להלן – "פקודת התעבורה").

(ה) נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) בצירוף סעיף 38(1) לפקודת התעבורה;

(ו) חציית צומת באור אדום, עבירה לפי סעיף 64(ה) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן – "תקנות התעבורה");

(ז) ביצוע עקיפה מסוכנת, עבירה לפי סעיף 47(א) לתקנות התעבורה;

(ח) ביצוע פניית פרסה מסוכנת, עבירה לפי תקנה 44(א) לתקנות התעבורה;

(ט) נהיגה ללא רישיון רכב בר תוקף, עבירה לפי תקנה 2 לתקנות התעבורה;

(י) נהיגה ללא תעודת ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970.

8. הנאשם, יליד שנת 1988, רווק, אשר אמור לשאת את ארוסתו לאישה בתאריך 13.3.2013. חרף גילו הצעיר, אין זו המעידה הראשונה בה נכשל הנאשם, ולהלן אסקור את עברו הפלילי, אליו יש להתייחס בעת גזירת הדין:

(א) בתאריך 26.10.2009 הורשע הנאשם בבית משפט השלום קריות (ת"פ 09 - 05 - 11514), בשבעה אישומים שעניינם עבירות רכוש שונות, ובכללן פריצה לכלי רכב, גניבה מכלי רכב, גרימת היזק לכלי רכב והחזקת נכס חשוד כגנוב (וראה המוצג ת/20 – כתב האישום וגזר הדין).

בגזר הדין נדון הנאשם ל- 20 (עשרים) חודשי מאסר בפועל, וכן ל- 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי היה, שבמשך 3 שנים לא יעבור הנאשם עבירה מהעבירות בהן הורשע. בתיק זה היה הנאשם במעצר החל מיום 6.5.2009, ולאחר מכן במאסר, עד לתאריך 31.1.2011 (וראה המסמך ת/23). על כן, מניין תקופת התנאי מתחיל בתאריך 31.1.2011 (עם שחרורו של הנאשם מן המאסר).

(ב) בתאריך 7.1.2010, ובעוד הנאשם מרצה את עונש המאסר הנזכר, הורשע הנאשם על פי הודאתו, בבית משפט השלום בעכו (כב' השופט מר יעקב בכר) בתיק ת"ד 2009/07, בשורה של עבירות תעבורה שעבר בתאריך 16.7.2007. בין היתר הודה הנאשם בעבירות של נהיגה ברשלנות, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא ביטוח, נהיגה ללא רישיון רכב, אי ציות להוראת שוטר, ועוד. באותו אירוע ניסה הנאשם להימלט מניידת משטרה שרדפה אחריו, נטש את המכונית בה נהג וברח. המכונית שננטשה על ידי הנאשם התדרדרה ופגעה בניידת המשטרה שרדפה אחרי הנאשם (וראה מוצג ת/22 – כתב האישום, הכרעת הדין וגזר הדין).

בגזר הדין נדון הנאשם (בתאריך 20.10.2010) לחודשיים מאסר בפועל (במצטבר לעונש המאסר שכבר ריצה באותה עת), וכן ל- 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים. התנאי שנקבע היה, שהנאשם לא יעבור עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, וכן שלא ינהג בזמן פסילה. בנוסף לכך נפסל הנאשם מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 18 חודשים, החל מתאריך 5.10.2008.

מכיוון שהנאשם היה באותה עת במאסר, כי אז יש למנות את תחילת תקופת התנאי החל ממועד שחרורו מהמאסר, דהיינו, החל מתאריך 31.1.2011.

(ג) בתאריך 26.12.2010, הורשע הנאשם בבית משפט השלום בעכו (כב' השופט א' קאופמן) בתיק ת"ד 08 - 08 - 445, על פי הודאתו, בשורה של עבירות תעבורה שבוצעו על ידו בתאריך 15.1.2008. בין העבירות בהן הודה הנאשם, הודה הנאשם בנהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא תעודת ביטוח, פגיעה באדם והפקרתו לאחר הפגיעה, ואי מסירת הודעה למשטרה על התאונה (וראה המוצג ת/24 – כתב האישום, הכרעת הדין וגזר הדין).

באותו דיון לא התבקש בית המשפט להפעיל את עונש המאסר המותנה שהוטל על הנאשם בהליך שהתקיים בתיק ת"ד 2009/07. בגזר הדין נדון הנאשם ל- 4 (ארבע) חודשי מאסר בפועל, לריצוי בעבודות שירות, ובנוסף לכך ל- 10 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי היה, שלא יעבור עבירות לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה או סעיף 67 לפקודת התעבורה. בנוסף לכך, פסל בית המשפט את הנאשם מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך שנתיים, וכן פסל אותו על תנאי למשך שישה חודשים למשך שנתיים.

9. מתוך שלושת פסקי הדין שניתנו בהליכים שסקרתי לעיל, עולה, כי בשעה שהנאשם עבר את העבירות מושא כתב האישום שלפני, היו תלויים ועומדים על הנאשם שלושה מאסרים מותנים ברי הפעלה, המצטברים כדי תקופה כוללת בת 28 (עשרים ושמונה) חודשים (ואזכיר שהמאסר המותנה, שהוטל בהרשעה הנזכרת בסעיף 8(א) שלעיל, מופעל בשל עבירת החזקת הנכס החשוד כגנוב).

10. עניין נוסף שראוי לדעתי להזכירו, היא שאלת הבעלות במכונית בה נהג הנאשם. אמנם, לא הוצג בפני מסמך המלמד על כך שהמכונית הייתה רשומה בבעלות הנאשם, ואולם, בחקירתו במשטרה הודה הנאשם כי המכונית הייתה בבעלותו. זאת ועוד, בא כוח המאשימה הניח לפני מסמך המלמד על כך, שאדם בשם יניב בן חמו מכר את המכונית למגרש למכירת מכוניות משומשות בשם "עמית – Trade In", ומסמך נוסף, המלמד על כך שהנאשם היה זה שרכש את המכונית ממגרש המכוניות הנזכר בתאריך 24.6.2012 (דהיינו זמן קצר בלבד לפני התאריך בו אירעו האירועים המפורטים בכתב האישום).

צא וראה: חרף הרשעותיו הקודמות של הנאשם, והגם שמעולם לא למד לנהוג ולא קיבל רישיון נהיגה, ולמרות שני מאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים מעליו בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, הנאשם רכש לעצמו מכונית פרטית, היא המכונית בה נהג בתאריך בו נעצר. במילים אחרות – הנאשם תכנן מלכתחילה לנהוג במכונית ללא רישיון נהיגה וללא תעודת ביטוח, וליטול את הסיכון שייתפס.

נראה הדבר, שהנאשם היה מודע לעונשי המאסר התלויים ועומדים מעליו, ועל כן ניסה להימלט מהשוטרים שביקשו ממנו לעצור בצומת "הגעתון".

11. בא כוח הנאשם הצביע על העובדה, שהנאשם מעולם לא למד לנהוג ומעולם לא קיבל רישיון נהיגה. בא כוח המאשימה הוסיף ועמד על חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, ועל מסוכנותו של הנאשם לציבור (שבהליכים קודמים אף נדון בגין מעורבותו בתאונות דרכים, בהן תאונה בה נפגע אדם שהופקר על ידי הנאשם). בא כוח המאשימה הדגיש את העובדה, שעונשי המאסר על תנאי לא הרתיעו את הנאשם, ועונשי הפסילה שהוטלו עליו, לא נחשבו בעיניו, והכל כאשר מלכתחילה לא היה מורשה לנהוג בכלי רכב.

כמו כן הצביע בא כוח המאשימה על כך, שנהיגתו של הנאשם בתאריך בו נעצר, הייתה נהיגה מסוכנת ביותר, וסיכנה את חברו שישב לצדו, וכן אנשים רבים אחרים, לרבות כאלה שנאלצו לקפוץ הצידה כדי להינצל מפגיעה אפשרית ממכוניתו של הנאשם. עוד הצביע בא כוח המאשימה על כך, שהנאשם לא ציית להוראות השוטרים, והפריע להם בעת מילוי תפקידם, ואף כאשר נעצר, התנגד למעצר בדחיפות ובבעיטות. כמו כן הוסיף בא כוח המאשימה, שהנאשם, בחקירתו, ניסה הנאשם להטיל את האחריות על אדם אחר.

לטענת בא כוח המאשימה, מתחם העונש ההולם הוא החל מ-4 שנות מאסר לריצוי בפועל ועד 7 שנים לריצוי בפועל, וכן יש להשית על הנאשם מאסר על תנאי, פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה, פסילה על תנאי, וכן פיצוי לאיש הצבא ממנו נגנב מכשיר הטלפון שנמצא בידי הנאשם. בנוסף לאלה ביקש בא כוח המאשימה, לחלט את מכוניתו של הנאשם.

12. בא כוח הנאשם טען, ציין את גילו הצעיר של הנאשם, שהוא כבן 24 שנים, ואת הודאתו בשלב מוקדם יחסית של המשפט. בא כוח הנאשם הוסיף, כי הנאשם נקלע לסכסוך משפחתי, וכן ציין שחתונת הנאשם נקבעה לתאריך 13.3.2013.

לדעת בא כוח הנאשם, רף הענישה המקובל בעבירות בהן הורשע הנאשם עומד על שנתיים מאסר בפועל, ואין עתה מקום להפעיל את המאסר המותנה שהתביעה נמנעה מלבקש להפעילו בעבר (והכוונה למאסר המותנה שהוטל בהליכים הנזכרים בסעיף 8(ב) שלעיל, שהתביעה לא ביקשה את הפעלתו בהליכים הנזכרים בסעיף 8(ג) שלעיל).

כמו כן טען בא כוח הנאשם, כי אין לחלט את מכוניתו של הנאשם, כיוון שהמאשימה לא הוכיחה כראוי שהמכונית מצויה בבעלותו של הנאשם, והמסמכים שהוגשו, אין בהם די כדי לבסס את הקביעה שהמכונית הייתה בבעלות הנאשם.

13. הנאשם בדבריו הביע חרטה על המעשים שעשה, והגיש לי מסמך בכתב יד, בו פרט נסיבותיו האישיות. גם במסמך הכתוב, הביע הנאשם חרטה על המעשים שעשה, וביקש "הזדמנות אחרונה לשקם את החיים שלי". הנאשם כתב, כי הוא מבקש לשאת את ארוסתו לאישה, להקים משפחה ובית ולהתפרנס בכבוד, ועם הזמן אף לקבל רישיון נהיגה.

14. ריבוי עבירות (סעיפים 40יג ו- 40יד(4)) לחוק העונשין:

(א) לעניין סעיף 40י"ג לחוק העונשין, יש להבחין בין עבירות התעבורה שבוצעו על ידי הנאשם, ובין העבירה שעניינה החזקת נכס חשוד כגנוב. ככל שמדובר בעבירות התעבורה שבוצעו, לרבות העבירה שעניינה סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הן אירוע אחד, בגינו יש לגזור על הנאשם עונש כולל אחד.

(ב) לעומת זאת, העבירה שעניינה החזקת רכוש חשוד כגנוב, היא עבירה נפרדת, שנעברה על ידי הנאשם ללא כל קשר לעבירות התעבורה, והקשר היחיד בינה ובין עבירות התעבורה הוא קשר כרונולוגי, במובן זה, שהעבירה נתגלתה בעת שהנאשם נעצר בעקבות עבירות התעבורה שביצע.

(ג) על כן, בבואי לקבוע את מתחם העונש ההולם, אתייחס לעבירות התעבורה בנפרד, ולהן ייקבע מתחם עונש הולם אחד, ולעבירת הרכוש ייקבע מתחם עונש הולם אחר.

15. קביעת מתחם העונש ההולם לעבירות התעבורה (סעיפים 40ג, 40ט ו- 40יא לחוק העונשין):

(א) העיקרון המנחה בקביעת "מתחם העונש ההולם" הוא "עיקרון ההלימה". בקביעת מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות ביצוע העבירה (וראו סעיף 40ט לחוק העונשין), ובין היתר יש להתחשב בפגיעה בערך החברתי המוגן, התכנון שקדם לביצוע העבירה, הנזק שעלול היה להיגרם, יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, יכולתו להבין את הפסול שבמעשהו ואת משמעות המעשה, ויכולתו להימנע מעשיית המעשה.

(ב) העבירה שהובילה את כתב האישום לפתחו של בית המשפט המחוזי, היא העבירה שעניינה סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, שהעונש המרבי הקצוב לצידה הוא 20 שנות מאסר. מסקירת הפסיקה נראה, כי מתחם העונש בעבירה זו, כשלעצמה, נע בין שנת מאסר בפועל ועד 18 חודשי מאסר בפועל.

יש ליתן משקל רב לנהיגה המסוכנת, כפי שזו תוארה בכתב האישום, ותמציתה הובאה לעיל, נהיגה שסיכנה באופן ממשי ביותר חייהם של משתמשים תמימים בכביש, ואילצה אותם לנוס מנתיב נסיעתו של הנאשם, מחשש פן יפגעו, וכל זאת, כאשר הנאשם מתעלם במפגיע מעונשי הפסילה שהושתו עליו בהליכים קודמים, ומעונשי המאסר המותנים.

(ג) ואולם, במקרה שלפני, עבירת סיכון חיי אדם אינה עומדת כשלעצמה, ולצדה עבר הנאשם עבירות נוספות.

הנאשם ביצע שורה של עבירות תעבורה, אשר כל אחת חמורה בפני עצמה. יתרה מכך, הנאשם, שמעולם לא קיבל רישיון נהיגה, רכש מכונית, ללמדך שנהיגתו לא הייתה עניין חד פעמי או מקרי, אלא שמלכתחילה הנאשם ידע שבכוונתו לנהוג במכוניתו ללא רישיון נהיגה ומבלי לקיים את הוראות החוק בעניין חובת הביטוח. הנאשם נטל על עצמו סיכון במודע, ולרוע מזלו, הסיכון התממש.

(ד) על כן לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, את הנסיבות הצריכות לעניין ואת הפסיקה שבאי כוח הצדדים אזכרו בטיעון לעונש, הנני סבור, שנכון יהיה לקבוע, כי מתחם העונש ההולם לגבי עבירות התעבורה, כאשכול אחד, יהיה עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה שבין שנת מאסר בפועל ועד שנתיים מאסר בפועל.

16. קביעת מתחם העונש ההולם לעבירת הרכוש:

(א) עבירת הרכוש נתגלתה באופן מקרי, לאחר שהנאשם נעצר בעקבות המרדף שנוהל נגדו.

(ב) עניינה של עבירת הרכוש בכתב האישום שלפני, היא החזקת מכשיר טלפון נייד מסוג "מירס", שהיה שייך לאיש צבא הקבע.

(ג) בהתחשב בנסיבות שיש צורך להביא בקביעת מתחם העונש ההולם לעבירה זו, הרי הן הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, הנני סבור, כי נכון יהיה לקבוע, שמתחם העונש ההולם בגין עבירה זו יהיה מאסר בפועל בין חודשיים ל- 6 (שישה) חודשים.

17. חריגה ממתחם העונש ההולם (סעיפים 40ה עד 40ז וסעיף 40יד(3) לחוק העונשין):

(א) בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם שנקבע, מקום בו קיים סיכוי לשיקומו של הנאשם. עם זאת, מקום בו מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם הם בעלי חומרה יתרה, אין לחרוג ממתחם העונש ההולם, אפילו השתקם הנאשם או שיש סיכוי של ממש שישתקם.

(ב) לצד האפשרות להטיל עונש קל מהעונש המתחייב ממתחם העונש ההולם, רשאי בית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם ולהטיל על הנאשם עונש כבד יותר מהרף העליון שנקבע ("ובלבד שלא יהיה בעונש שיקבע משום החמרה ניכרת מעבר למתחם העונש ההולם"), וזאת מקום בו יש חשש ממשי שהנאשם יחזור ויבצע עבירות ויסכן את שלום הציבור (סעיף 40ה לחוק העונשין).

(ג) במקרה שלפני אין מקום להטיל על הנאשם עונש קל מהעונש שנקבע במתחם העונש ההולם, ובהחלט יש מקום לשקול להטיל על הנאשם עונש כבד יותר ממתחם העונש ההולם.

הנאשם חזר ועבר אותן עבירות עצמן, תוך סיכון ציבור המשתמשים בדרך, ולא נרתע מלשוב ולסכן את הציבור חרף עונשי המאסר, המאסר המותנה ועונשי הפסילה שהושתו עליו בעבר. לנאשם עבר פלילי משמעותי בנוגע לעבירות בהן הוא עומד לדין בפני, והוא שב והוכיח כי הוא אדם מסוכן לציבור, והרחקתו של הנאשם מהציבור נדרשת על מנת להגן על הציבור. על כן, היה מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם ולהטיל על הנאשם עונש החורג (לחומרה) ממתחם העונש ההולם שנקבע לעיל.

(ד) עם זאת, וכזכור, על הנאשם תלויים עונשי מאסר על תנאי, בני הפעלה, לתקופה מצטברת של 28 חודשים. כיוון שלא יהיה מנוס מלהפעילם, וחלקם במצטבר לעונש שיושת על הנאשם, הנני מחליט שלא לחרוג ממתחם העונש ההולם, הגם שנוכח מסוכנותו של הנאשם, היה בהחלט מקום לעשות זאת.

18. קביעת העונש, ונסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיפים 40ג(ב), 40יא ו- 40יד(2) לחוק העונשין:

(א) בקביעת העונש המתאים לנאשם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם.

(ב) לעניין זה, הנני מביא בחשבון את גילו הצעיר של הנאשם (כבן 24 שנים) שכל עתידו לפניו. כמו כן אתחשב בכך שהנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו בשלב מוקדם יחסית של המשפט (לאחר שהתקיימה ישיבת הוכחות אחת). בנוסף לכך, הנני סבור, שיש להתחשב בכך שהנאשם תכנן את חתונתו לתאריך 13.3.2013, ונראה הדבר, שעונש המאסר אשר יושת עליו בגזר דין זה יבטל או ישבש את תכניותיו של הנאשם בעניין זה.

(ג) הנאשם אמנם הביע חרטה על מעשיו, בכתב ובעל פה, אך חרטה דומה כבר הושמעה בני בית המשפט לענייני תעבורה בעכו, עת שמע טיעוני סנגורו של הנאשם במהלך הדיון בתיק ת"ד 2009/07. ספק אפוא, אם הבעת החרטה בפני הייתה כנה, שהרי היא חוזרת על עצמה. חרף הספק בדבר כנות החרטה, הנני נוטה לייחס לה משקל, גם אם קטן.

(ד) לפיכך, בגין עבירות התעבורה, יושת על הנאשם עונש המאסר קרוב יותר לרף העליון של מתחם העונש ההולם שקבעתי לעיל, דהיינו, מאסר בפועל לתקופה של 20 (עשרים) חודשי מאסר. באשר לעבירת הרכוש, ובהתחשב בכך שעבירה זו גוררת הפעלת מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, אקל עם הנאשם, ואטיל עליו עונש מאסר בן חודשיים בלבד, שיצטבר לעונש שגזרתי על הנאשם בגין עבירות התעבורה.

(ה) על כן, הנני קובע, כי בגין העבירות בהן הורשע הנאשם על פי כתב האישום שלפני, ירצה הנאשם 22 (עשרים ושניים) חודשי מאסר בפועל.

(ו) הנאשם הוכיח בהתנהגותו, שעונשי מאסר על תנאי אינם מרתיעים אותו. למרות זאת, הנני סבור, כי לא יהיה מנוס מלהשית על הנאשם, בנוסף לתקופת המאסר בפועל, אף עונשי מאסר על תנאי, פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה ופסילה על תנאי מלהחזיק ברישיון נהיגה, ואלה ייקבעו בסיפא לגזר דין זה.

19. הפעלת המאסרים המותנים

(א) כמפורט לעיל, על הנאשם תלויים ועומדים 28 חודשי מאסר על תנאי. מתוך תקופה כוללת זו, 12 חודשי מאסר על תנאי הם בשל העובדה, כי בידי הנאשם נמצא טלפון נייד חשוד כגנוב, ויתר התקופה (16 חודשים) היא בגין נהיגתו במכונית ללא רישיון נהיגה.

(ב) מצוות המחוקק היא, כי בהעדר נסיבות המצדיקות זאת ("טעמים שיירשמו"), עונש מאסר על תנאי יופעל באופן מצטבר לעונש מאסר המוטל על הנאשם (וראו סעיף 58 לחוק העונשין). במקרה שלפני, הפעלת כל תקופת המאסר על התנאי (28 חודשים) באופן מצטבר, תיצור תקופת מאסר ארוכה ולא מידתית. הנני סבור, שחרף חומרת מעשיו של הנאשם, והתנהגותו הפלילית החוזרת על עצמה, יש להותיר פתח לתקווה, שהנאשם יחליט לשנות את אורחותיו בעתיד, כפי שהצהיר במכתבו שהניח על שולחני.

(ג) על כן, לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים ונתתי דעתי לכל הנסיבות הצריכות לעניין, הנני מחליט כדלקמן:

(1) שתי תקופות המאסר על תנאי, שהוטלו של הנאשם בשני גזרי הדין שניתנו בבית המשפט לענייני תעבורה בעכו (בתיקים ת"ד 2009/07 ו- ת"ד 193/08), ובסה"כ 16 חודשי מאסר על תנאי, יופעלו באופן מצטבר לעונש המאסר שיושת על הנאשם בגזר דין זה.

(2) תקופת המאסר המותנה, בן 12 חודשים, שהוטלה על הנאשם בתיק פ' (קריות) 09 - 05 - 11514), תופעל באופן חופף לעונשי המאסר המותנים הנזכרים.

(ג) לא נעלמה מעיני טענת הסנגור, כי בעת שניתן גזר הדין בתיק ת"ד 193/08 לא הופעל המאסר על תנאי שהוטל בתיק ת"ד 2009/07. בא כוח המאשימה העלה את ההשערה, שככל הנראה המרשם הפלילי באותה עת לא היה מעודכן. תהא הסיבה אשר תהא, המאסר המותנה היה בר הפעלה בעת שהנאשם עבר את העבירות לפי כתב האישום שלפני, ואין מנוס מלהפעילו. עם זאת, הגלולה המרה הומתקה במידה מסויימת בכך שמצאתי לחפוף את המאסר על תנאי שהוטל על הנאשם בתיק פ' (קריות) 09 - 05 - 11514.

(ד) כפועל יוצא מהאמור לעיל, שלוש תקופות המאסר על תנאי תופעלנה, באופן שלעונש המאסר שקבעתי בגין העבירות נשוא כתב האישום שלפני, תתווסף תקופה בת 16 (שישה עשר) חודשי מאסר.

20. חילוט המכונית

(א) בטיעונו לעונש עתר בא כוח המאשימה לכך שיינתן צו לחילוט מכוניתו של הנאשם.

(ב) חילוט רכושו של עבריין אפשרית מקום בו המחוקק אפשר זאת, ואין היא אפשרית בכל מקרה ומקרה. נראה הדבר, שהמקור החוקי לבקשת בא כוח המאשימה, מצוי בסעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), תשכ"ט – 1969. סעיף זה מורה, כי במקרה של הרשעת נאשם, רשאי בית המשפט, בנוסף לכל עונש, לחלט חפץ שנתפס לפי סעיף 32 לפקודה. חפץ שנתפס לפי סעיף 32 לפקודה, הוא חפץ שיש יסוד סביר להניח, שנעברה בו עבירה.

(ג) גם אם יש סמכות כללית להורות על חילוט חפץ שנעברה בו עבירה, נראה שעתירת בא כוח המאשימה מרחיבה את אפשרות החילוט במידה לא סבירה, ובאופן החורג משמעותית מכוונת המחוקק. הרעיון, שתחולט מכוניתו של מי שביצע עבירות תנועה, הוא רעיון חדשני ומעניין, ואפשר שאם המחוקק יאמצו ביום מן הימים, יביא הדבר לירידה תלולה במספר תאונות הדרכים בישראל, ואף יעשיר את צרורו הנקוב של אוצר המדינה. ואולם, נראה הדבר שטרם בשלה העת ליישם רעיון זה.

(ד) על כן, עתירת המאשימה לחלט את מכוניתו של הנאשם, נדחית.

21. פיצויים לבעל מכשיר הטלפון הנייד

(א) בא כוח המאשימה עתר לכך שהנאשם יחויב לפצות את בעל מכשיר הטלפון שנתפס ברשותו.

(ב) לא מצאתי מקום לחייב את הנאשם בתשלום פיצויים, ובסיפא לגזר דין זה יינתן צו המחייב את המאשימה להחזיר את מכשיר הטלפון לבעליו.

22. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א) הנני דן את הנאשם ל- 22 (עשרים ושניים) חודשים לריצוי בפועל.

(ב) הנני דן את הנאשם ל- 10 (עשרה) חודשים לריצוי על תנאי, והתנאי הוא, שבמשך 3 (שלוש) שנים, הנאשם לא יעבור עבירה מהעבירות הבאות:

(1) סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

(2) הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977;

(3) נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש];

(4) נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) בצירוף סעיף 38(1) לפקודת התעבורה;

(5) נהיגה ללא תעודת ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970.

(ג) הנני דן את הנאשם ל- 4 (ארבע) חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא, שבמשך שלוש שנים לא יעבור הנאשם עבירת גניבה או עבירת שוד או עבירה של החזקת רכוש חשוד כגנוב.

(ד) הנני מפעיל את שלושת המאסרים על תנאי שהוטלו על הנאשם בתיקים שלהלן:

(1) 12 חודשי מאסר על תנאי שהוטלו על הנאשם בת"פ (קריות) 09 - 05 - 11514 (בתאריך 26.10.2009);

(2) 6 חודשי מאסר על תנאי, שהוטלו על הנאשם בתיק ת"ד (תעבורה עכו) 2007/07 (בתאריך 28.1.2010);

(3) 10 חודשי מאסר על תנאי, שהוטלו על הנאשם בתיק ת"ד (תעבורה עכו) 08 - 08 - 445 (בתאריך 26.12.2010).

(ה) הנני מורה, כי עונשי המאסר על תנאי, הנזכרים בסעיפים קטנים (ד)(2) ו- (ד)(3) שלעיל, יצטברו זה לזה לתקופה כוללת של 16 חודשי מאסר, ויצטברו לעונש המאסר שעל הנאשם לרצות בפועל על פי סעיף קטן (א) שלעיל.

(ו) עונש המאסר על תנאי, הנזכר בסעיף (ד)(1) לעיל, ירוצה על ידי הנאשם בחופף לשני עונשי המאסר על תנאי שהופעלו בסעיפים קטנים (ד)(2) ו- (ד)(3) שלעיל, אותו על הנאשם לרצות לפי האמור בסעיף קטן (ה) לעיל.

(ז) למען הסר ספק, תקופת המאסר בפועל שעל הנאשם לרצות על פי גזר דין זה, היא בת 38 (שלושים ושמונה) חודשים.

(ח) מתקופת המאסר שעל הנאשם לרצות בפועל על פי גזר דין זה, תנוכה התקופה שמיום 18.7.2012 ועד היום, היא התקופה בה הנאשם היה נתון במעצר.

(ט) הנני פוסל את הנאשם מלקבל את להחזיק ברישיון נהיגה למשך תקופה של 3 (שלוש) שנים. מתוך תקופה זו, תקופה של שנתיים תהיה לריצוי בפועל, והיא תחל את מניינה עם שחרורו של הנאשם מעונש המאסר, ותצטבר לכל תקופת פסילה שהוטלה על הנאשם בכל הליך קודם אחר. יתר התקופה (שנה אחת) תהיה על תנאי, והתנאי הוא, שבמשך שנתיים לא יעבור הנאשם עבירה מהעבירות הבאות:

(1) סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז –1977;

(2) נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש];

(3) נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) בצירוף סעיף 38(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

(י) הנני מורה להחזיר את מכשיר הטלפון הנייד, שנתפס אצל הנאשם בעת שנעצר, לבעליו.

נוכח מורכבות גזר דין זה, מתבקש הסנגור לשוב ולקרוא באזני הנאשם את גזר הדין, ולהסביר לו את תוכנו.

והודע לצדדים כי הם זכאים לערער על פסק הדין בתוך 45 ימים בפני בית המשפט העליון בירושלים.

ניתן היום, כ"א בטבת, תשע"ג 3.1.2013, והודעה בפומבי.