מבוא

1. המשיב מואשם בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה- עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן-החוק), תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו-עבירה לפי סעיף 274(1) לחוק, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו- עבירה לפי סעיף 275 לחוק, החזקת נכס חשוד כגנוב-עבירה לפי סעיף 413 לחוק, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה, ללא רשיון רכב וללא תעודת ביטוח (ועבירות תעבורה שונות).
2. כתב האישום כולל פרטים רבים באשר לנהיגתו הפרועה של המשיב והתנהגותו כלפי השוטרים שרדפו אחריו, אתייחס רק לתמצית הדברים. על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 18.7.2012 נהג המשיב ברכב כשהוא פסול מלנהוג על פי החלטת בית משפט לתעבורה מיום 26.12.2010 וכשאין לרכב רשיון ותעודת ביטוח. משהתבקש לעצור בצד הכביש על ידי ניידת משטרה, החל המשיב לברוח מפני השוטרים כשהוא נוסע בנהיגה פרועה, נכנס לצומת כשהאור ברמזור אדום, עוקף רכבים משמאל ומימין תוך כדי שהוא מאלץ אותם לסטות לשוליים, עולה על מדרכות, מזגזג בין רכבים, עשה פניית פרסה כשרכבו נוסע על שני גלגלים בלבד, נסע בשביל המיועד לרוכבי אופניים וכשהוא מאלץ אותם לקפוץ הצידה. בשלב מסוים, עצר המשיב את הרכב ונמלט בריצה מפני השוטרים. משהשיג אותו אחד השוטרים, תקף אותו המשיב בכך שדחף אותו ובעט ברגליו. במהלך נסיעתו החזיק המשיב במכשיר טלפון נייד החשוד כגנוב.
3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר עד תום ההליכים של המשיב לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, בה פורטו הראיות להוכחת האישומים והטענה בדבר עילת המעצר בשל מסוכנותו של המשיב, מסוכנות הנובעת גם מעברו הפלילי וחשש לשיבוש מהלכי חקירה והשפעה על עדים מאחר ובעימות בינו לבין העד שנסע יחד עימו ברכב, ניסה המשיב לתקוף את העד על מנת להפחידו.
4. בפתח הדיון בבקשה הודיע ב"כ המשיב כי אינו חולק על קיום ראיות לכאורה ועילת מעצר והוא מיקד טענותיו במסוכנות המשיב שהינה מסוכנות ספציפית ולכן ניתן לטענתו להסתפק בחלופת מעצר, שתבטיח את הרחקתו מהכביש ותבטיח הגנה מספקת לציבור. החלופה שהוצעה הינה שהייה במעצר בית מלא בבית הדוד ובנו בכפר שהב, לתמיכה בטענותיו הפנה ב"כ המשיב לבש"פ 8249/09.

דיון

1. לאחר ניתוח טענות הצדדים שוכנעתי כי יש לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו, בשל מסוכנותו הרבה והעדר חלופה היכולה לאיין מסוכנות זו.
2. אקדים ואבהיר כי עיינתי בתיק החקירה ושוכנעתי כי בידי התביעה קיימות "... ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט – תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל – יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר" (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 147 (1996). ראיות הכוללות את הודעות השוטרים שעקבו ורדפו אחרי המשיב, והודעת נוסע הרכב חאלד אבו פול.
3. מחומר הראיות ניתן ללמוד גם על מסוכנותו הרבה של המשיב, כך למשל מתאר המתנדב מוחמד עבד אל ראזק את נהיגתו הפרועה של המשיב "שהוא עושה זיגזגים על הכביש שמאלה וימינה וירידה לשוליים, נכנס בין שתי מכוניות... זרק הרבה מכוניות מהכביש הצידה וכמעט התהפך", השוטר שאים ברכאת מתאר כי המשיב נכנס לצומת כשהאור ברמזור אדום, כמעט פגע ברכב כשרכבו נוסע רק על שני גלגלים, ממשיך לנסוע על שביל המיועד לרוכבי אופניים והולכי רגל "שאותם אנשים ראיתי במו עיניי קופצים לתוך התעלה הסמוכה מחשש שייפגעו מהרכב".
4. המשיב בנהיגתו הפרועה לא רק שסיכן חיי אדם, אלא התנהג כמי שמורא החוק לא קיים לגביו, ביצע את העבירות לעיני השוטרים שרדפו אחריו, וגם כשנתפס תקף את השוטר שעצר אותו. העדר מוראו של שלטון החוק בלט גם במהלך העימות שנערך בתחנת המשטרה בין המשיב לבין הנוסע שישב לצידו, חאלד אבו פול. במהלך העימות קם המשיב מכסאו וניסה לתקוף את העד כשהשוטרים נוכחים במקום ומונעים ממנו לעשות כן.
5. לכך אוסיף כי למשיב הרשעות בגין עבירות רבות, ביום 26.10.2009 נדון למאסר בפועל של 20 חודשים בגין עבירות רכוש רבות וכן בעבירה של שיבוש מהלכי משפט והוטל עליו עונש של 12 חודשי מאסר על תנאי שהינו בר הפעלה, (ת.פ. 1749/04 של בית משפט השלום בקריות), ביום 26.12.2010 נדון המשיב בבית משפט השלום לתעבורה בעכו ל-6 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי של 10 חודשים שאף הוא בר הפעלה בגין עבירות של נהיגה ללא רשיון, באותו מקרה פגע המשיב בהולך רגל, הפקירו אחרי הפגיעה כשהתאונה מתרחשת כשהוא נוהג ברכב ללא רשיון, (ת"ד 445-08-08).

1. על המדיניות הראויה בעבירות מסוג זה ניתן ללמוד מהחלטתו של הש' י' דנציגר מיום 13.6.12:

"אין חולק בדבר קיומה של עילת מעצר בעניינו של העורר – הן בשל הסיכון הנובע מן המיוחס לעורר לשלום הציבור ולביטחונו והן בשל החשש מפני שיבוש מהלכי משפט נוכח המתואר בכתב האישום בדבר בריחתו לכאורה של העורר מפני השוטרים בשתי הזדמנויות שונות. באשר לאפשרות להורות על שחרור לחלופת מעצר במקרה כגון דא, המדיניות השיפוטית שהתגבשה בפסיקה היא שכאשר מדובר בנאשם שנמלט מכוחות המשטרה תוך נהיגה פראית ומופקרת יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים [ראו, למשל: בש"פ 10978/07 מדינת ישראל נ' אבו ואקד (טרם פורסם, 26.12.2007), פסקה ג' להחלטתו של השופט א' רובינשטיין; בש"פ 7701/10 שתיווי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 27.10.2010), פסקה 18 להחלטתי. כן ראו החלטתי שניתנה זה לא מכבר בבש"פ 4228/12 יגמור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.6.2012), פסקה 9]. אכן, כל מקרה נבחן על סמך נסיבותיו הפרטניות, שהרי אף אם קמה עילת מעצר כנגד נאשם, תמיד יש לשאול שמא ניתן להפיג את החשש העולה מהמעשים באמצעות חלופת מעצר, כזו שתפגע באופן מידתי יותר בחירותו של הנאשם, אשר עודנו נהנה מחזקת החפות [ראו: סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים; בש"פ 10550/05 מדינת ישראל נ' מוחרב (טרם פורסם, 15.11.2005), פסקה 5 להחלטתה של השופטת ע' ארבל]...עברו הפלילי של העורר הינו מכביד ביותר, ואף כולל עבירות דוגמת תקיפת שוטר, המעידות על כך שהעורר אינו נרתע כלל מעימות עם רשויות אכיפת החוק...כידוע, שחרור נאשם לחלופת מעצר מחייב את בית המשפט המורה על כך ליתן בו אמון" בש"פ 4329/12 מוחמד אימאם נגד מדינת ישראל.

1. לא אוכל לתת אימון במשיב ולשחררו לחלופת מעצר, לאור התנהגותו כלפי רשויות אכיפת החוק, ניסיון תקיפת עד התביעה לעיני השוטרים וביצוע העבירות כשתלויים ועומדים נגדו מאסרים על תנאי ולאחר שריצה עונש של 20 חודשי מאסר.
2. בהעדר אימון במשיב, אין טעם להמשיך ולבחון חלופת מעצר. אך משהוצגו בפניי שני מפקחים בני משפחתו של המשיב אבהיר כי גם אם היה מקום לשקול חלופה, החלופה המוצעת אינה מתאימה, מעדותו של מחמוד היג'א, הסתבר כי אינו מבין מהותו של הפיקוח ולמעשה לא ניתן להפקיד בידיו את נושא הפיקוח.

סיכום

לאור כל האמור לעיל אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

יש לראות החלטה זו כפקודת מעצר משום שמערכת נט המשפט אינה פעילה.

ניתנה היום (‏15 אוגוסט 2012) במעמד ב"כ המבקשת עו"ד רמי סלאמה, ב"כ המשיב עו"ד עראף והמשיב באמצעות הליווי.