<#2#>

נוכחים:

ב''כ המאשימה – עו''ד הילה קולטון

הנאשם בעצמו

פרוטוקול

בית המשפט מקריא לנאשם את כתב האישום ומסביר לו את תוכנו:

הנאשם:

הגעתי לבניין בביאליק 77 פעמיים בשבוע בשנה וחצי האחרונות, כדי לספק סחורה. יש שם חניה עם מעבר מהכביש הראשי עם שער חשמלי, אני נכנס פנימה והיא פותחת לי. באותו יום רכב עמד וחסם את הכניסה לחניה. אני חסמתי אותו, וירדתי לחפש את הנהג כדי להעיר לו שהוא חוסם את החניה. בזמן הזה הגיע פקח ונתן לו ולי דו''ח. הסברתי לפקח את העניין, הוא חתם לי על הדו''ח ורשם שהגעתי מיד והסברתי את העניין. יש לי תצהיר של הלקוחה אליה אני מגיע כל הזמן. הגשתי ערעור, התקשרתי לעיריה ואף אחד לא התייחס. אני מבקש לבטל את הדוח.

ב"כ המאשימה:

אני מבקשת להרשיע.

<#3#>

הכרעת דין

הנאשם מואשם בעבירה לפי סעיף 5(ה)(11) לחוק העזר ר''ג (העמדת רכב וחנייתו) תש''מ -1980 , סעיף המתייחס ל"חנייה כפולה".

הנאשם אינו חולק על כך שהעמיד את רכבו במועד ובמקום הנקובים בכתב האישום, אך טוען כי הדבר נעשה בשל חסימת כניסה לחנייה פרטית מסויימת בה הוא נוהג לחנות מעת מעת על ידי רכב אחר.

לשיטתו, החנה את רכבו באופן המתואר בחניה כפולה, אך לזמן קצר ביותר, דקה או שתיים, ועזב את הרכב על מנת לתור אחר נהג הרכב החוסם. בזמן קצר זה ניתן לו הדו''ח, והוא אף הספיק לראות את הפקח ולנסות לדבר על ליבו שיבטל את הדוח, בנסיבות אלה – לשווא.

הטיעון שהועלה על ידי הנאשם רלוונטי להבנתי לשלב גזר הדין, ואינו חותר תחת יסודות העבירה, והיא העמדת רכבו בניגוד דין. אומנם, אינני מטיל ספק בכנות דברי הנאשם, אך עדיין נעברה עבירה, ולא הייתה חובה לעבור אותה עבירה, שכן על אף הקושי שבדבר, היה יכול הנאשם לחנות במקום אחר מותר באזור, ומשם לצאת לחפש אחר נהג הרכב החונה. הנאשם לא עשה כן.

בהינתן האמור, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ד' טבת תשע"ג, 17/12/2012 במעמד הנוכחים.

<#5#>

טיעונים לעונש

ב''כ המאשימה: בנסיבות שתוארו על ידי הנאשם, שבגינן חנה כך, נסכים לקנס מופחת (שהינו 250 ₪).

הנאשם: רחוב ביאליק מאוד עמוס, למצוא שם חניה זה סיוט. אם הייתי ממשיך הלאה הייתי מגיע לרחוב שנקין בגבעתיים. היה נראה לי יותר הגיוני מה שעשיתי. אני חושב שהעבירה לא נעברה בגללי אלא בגלל מישהו אחר.

<#6#>

גזר דין

בנסיבות העניין ראיתי לנכון לסטות קמעא מקנס המקור, לקולא.

הנאשם ישלם קנס בסך 150 ₪ תוך 30 יום מהיום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

<#7#>

ניתנה והודעה היום ד' טבת תשע"ג, 17/12/2012 במעמד הנוכחים.