<#2#>

נוכחים:

ב''כ המאשימה – עו''ד הילה קולטון

הנאשם בעצמו

פרוטוקול

מר שניר טבצ'ניק, לאחר שהוזהר כדין:

נקראנו למקום על ידי מוקד עירוני בתלונה על אדם שגוזם סכך, זה היה סביב חג הסוכות. הגענו כמה שיותר מהר, ראינו את הנאשם – היו המון עצים קטנים של סכך – כולם מושחתים, לא נשאר עלה. הנאשם היה עם הגב אלינו עם מזמרה ביד, והתעסק עם העץ. צילמתי תמונות, מציג אותן לבית המשפט. (התמונות מסומנות ת/1). לשאלת בית המשפט אם ראיתי אותו גוזם, אני אומר שבאנו עם הניידת, זה כביש שהולך במעגל, ראיתי אותו מתעסק עם העץ, ראיתי ביד שלו מזמרה רטובה, שגזמו איתה. ראיתי אותו מתעסק עם העץ, זה מה שראיתי אני לא אשקר.

משיב לשאלות הנאשם:

ש. האם הייתה איתך עוד פקחית?

ת. כן. שמה דורית.

ש. ראית אותי חותך את העץ?

ת. לא.

הנאשם, לאחר שהוזהר כדין:

כשהם באו, אני לא חתכתי, לקחתי מהרצפה סכך גזום. הילדים שלי באו אליי ואמרו לי שיש סכך ברצפה, גזום. באתי לשם ובאמת ראיתי סכך מפוזר בכל השטח. שאלתי את הפקח מתי התקשרו אליו, אמרתי לו שבאתי לפני 2 דקות, והוא אמר לי שהודיעו להם, אמרתי להם שלא גזמתי. סכך גזול פוסל את הסוכה, אני הסברתי את זה. שאלתי אותו למה הוא מביא אותי לבית המשפט על דבר שהוא לא ראה.

ח.נ. לב''כ המאשימה:

ש. למה הייתה לך מזמרה ביד?

ת. הילדים שלי אמרו לי שיש סכך גזום, אני יודע שסכך דוקר, אז לקחתי את המזמרה כדי לחתוך את הצד, כדי שלא אדקר, או שהילדים יחתכו.

ש. אפשר לקחת כפפות.

ת. לא היו לי כפפות.

ש. הבאת מזמרה כי התכוונת לגזום וגזמת בפועל.

ת. זה שקר וכזב, לא גזמתי, לפי ההלכה אסור לי.

ב''כ המאשימה: אני מבקש להרשיע את הנאשם. אין צורך בראיה ברורה, ישירה לכך כשעד התביעה העיד שהוא ראה את הנאשם גוזם. הוכח גם על ידי התביעה, וגם הנאשם מאשר כי הגיע למקום כשמזמרה בידו. עד התביעה העיד שהוא ראה את הנאשם "מתעסק" עם אחד העצים במקום, כאשר עד התביעה וגם הנאשם מאשרים שהיו במקום ענפים רבים פזורים על הרצפה.

המסקנה היא שאכן הנאשם גזם את העץ ועבר את העבירה. אני מבקשת להרשיע.

הנאשם: הוא כותב בדו''ח שאני גזמתי, שהוא ראה אותי גוזם. הוא לא ראה אותי, איך הוא כתב את זה?

<#3#>

הכרעת דין

לנאשם מיוחסת עבירה של פגיעה בצומח בשטח ציבורי, בהתאם לסעיף 2 לחוק עזר ר''ג (שמירת שטחים ציבוריים), תשכ''ד -1964.

עד התביעה העיד כי במועד הנקוב בכתב האישום ראה את הנאשם כאשר הוא אוחז מזמרה בידו, וכן אוחז סכך, אשר להבנתו נגזם על ידי הנאשם מהעצים הסמוכים המצויים בשטח הציבורי.

עד התביעה אף צילם תמונות של הנאשם באותו אירוע (ת/1), אשר בהן רואים את הנאשם אוחז בידו גזם, אך אין רואים בתמונות את פעולת הגיזום עצמה. סעיף 2 לחוק העזר כאמור, מחייב לצורך הרשעה הוכחה של עקירה או השחתה או פגיעה, וכל פעולה אחרת שנקובה בסעיף זה, המתייחסת לפגיעה בצומח, להבדיל מנשיאת גזם שנחתך מהצומח על ידי אחר.

עד התביעה העיד בהגינותו שלא ראה בעיניו את פעולת הגזימה מהצומח על ידי הנאשם, אך הוא מסיק ממכלול הנסיבות, כולל הולכת הגזם ואחיזת המזמרה, כי הנאשם עשה את אשר יוחס לו. מנגד, הנאשם מכחיש מכל וכל את פעולת הגזימה, וטוען כי ילדיו קראו לו למקום, שכן הבחינו בסכך גזום, ונוכח העובדה שמדובר היה בתקופה קצרה לפני חג הסוכות, נטל את הגזם המונח על האדמה ללא גיזומו. הנאשם אף מציין כי לא היה גוזם סכך בהיות הדבר פעולת גזל, האסורה על פי ההלכה היהודית, אשר הוא מקפיד לדבריו, שכן מעבר לפעולת הגזל, הסוכה כולה הייתה נפסלת בנסיבות מעין אלה.

צודקת ב''כ המאשימה בטענתה כי אין חובה ברמה העקרונית להוכיח עבירה רק בראיות ישירות, וניתן לקבוע כי המעשים נעשו גם מכוח ראיות נסיבתיות.

במקרה שלפני, סבורני כי לא ניתן ללמוד מעל לכל ספק סביר, כנדרש במשפט פלילי, כי הנאשם ביצע את פעולת הגזם.

לאחר שהתרשמתי מעדותו של הנאשם התרשמות בלתי אמצעית, וניכר היה שדיבר מדם ליבו, אני מקבל את דבריו כי אסף גזם שהיה מונח על הרצפה, ולא ביצע את פעולת הגזם בעצמו. אין פירושו שאני מפקפק בדברי הפקח על אשר ראה, שכן הפקח לא ציין כי ראה פעולת גזם ממש.

בנסיבות אלה, אין לי אלא לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ב כסלו תשע"ג, 26/11/2012 במעמד הנוכחים.

הנאשם: אני מבקש לשלם לי הוצאות על הטרחה שנגרמה לי.

ב''כ המאשימה: אנחנו מתנגדים.

<#7#>

החלטה

חיוב בהוצאות של המאשימה מכוח סעיף 80 לחוק העונשין נעשה בנסיבות חריגות ומתאימות, כאשר מלכתחילה לא הייתה סיבה להגשת כתב אישום, על פניו. עוד נפסק בבית המשפט העליון כי יש לעשות שימוש בהוראת סעיף זה במשורה, בין היתר על מנת שלא לרפות את ידי התביעה.

בנסיבות שלפניי לא ראיתי לעשות שימוש בהוראת חוק זו, ולכן הבקשה נדחית.

<#8#>

ניתנה והודעה היום י"ב כסלו תשע"ג, 26/11/2012 במעמד הנוכחים.