בפניי בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע תובענה, וכן התנגדות לביצועה.

המבקש איננו מכחיש כי קיבל את האזהרה במועד הנקוב בתיק ההוצאה לפועל, ואולם, לשיטתו, ניהל באותה עת מו"מ עם ב"כ המשיבה, ולפיכך סבר לתומו כי כל עוד הוא מנהל מו"מ לא יינקטו נגדו הליכים ויתאפשר לו להתגונן בביהמ"ש.

לשיטתו, רק לאחר שהוטל עיקול על חשבון הבנק שלו, פנה לייעוץ משפטי, ומכאן הבקשה שבפניי.

המשיבה התנגדה להארכת המועד וטענה, כי העובדה שהמבקש הוא הדיוט, אין בכך כדי להצדיק הארכת המועד ואין הדבר מהווה טעם מיוחד כנדרש.

ככלל, המועד להגשת התנגדות הוא מועד הנקוב בחיקוק, וככזה, על פי תקנה 528 לתקסד"א מחייב טעם מיוחד לשם הארכתו.

יחד עם זאת, משמתנהל ההליך בפני רשם ביהמ"ש, חלות על העניין הוראות סעיף 90 לחוק בתי המשפט והרשם מוסמך להאריך את המועד אם מצא כי נכון וצודק לעשות כן.

כבר נקבע, כי סמכותו של הרשם להאריך את המועד בהיותו שומר הסף של ביהמ"ש, אשר מחליט האם יפתחו דלתות ביהמ"ש בפני המבקש אם לאו, רחבה מזו המוגדרת בתקנה 528, ורשאי הרשם, אם מצא כי הצדק מחייב זאת, להאריך את המועד אף כאשר הטעם איננו עונה להגדרת "טעם מיוחד" כפי שהוגדר בפסיקת בתי המשפט.

השיקולים העומדים בבסיס החלטת הרשם, נוגעים לשיעור החוב, מידת האיחור, עילת האיחור, סיכויי ההגנה וכיוצ"ב.

במקרה שבפניי טוען המבקש כאמור, כי איחר בהגשת ההתנגדות בשל מו"מ שניהל עם ב"כ הצד שכנגד, ומשסבר, כי כל עוד מתנהל מו"מ לא יינקטו נגדו הליכים ותינתן לו ההזדמנות להגיש התנגדותו.

לגופם של דברים, טען המבקש, כי עומדת לו טענה טובה כנגד תובענת המשיבה, שכן, לשיטתו, בינו לבין המשיבה נערך הסכם מפורט, אשר אף נחתם על ידי נציג המשיבה, ואשר מבהיר, מהם התנאים על פיהם תיערך ההתקשרות בין הצדדים. לטענת המבקש, כלל ההסכם זכות של המבקש לקבלת זיכוי חודשי בשיעור של 80 אחוזים מהחשבונית, בגין חיובו בתשלום קנס לטובת חברת אורנג', ממנה התנתק שעה שהעביר פעילותו אל המשיבה.

לטענת המבקש, זיכוי כאמור לא ניתן לו, בניגוד להתחייבות המשיבה, ולימים, נטען בפניו, כי זכאותו לקבלת הזיכוי האמור פקעה משמצא לנכון להעביר את החשבוניות המעידות על ביצוע תשלום הקנס לחברת אורנג', רק לאחר חלוף למעלה מ – 3 חודשים ממועד עריכת ההתקשרות עם המשיבה.

לטענת המבקש, אין חולק כי חתם על ההסכמים אשר צורפו לכתב התביעה ואשר היוו בסיס להתקשרות בין הצדדים כאן, ואולם עשה כן, רק לאחר שהבהיר לנציג המשיבה כי הוא עושה כן בכפוף לכך שההסכמים מכילים את כל ההסכמות כפי שהועלו על הכתב בכתב יד במעמד עריכת ההסכמים, ואשר נחתמו על ידי הנציג, וכי אין בכוונתו לקרוא את ההסכמים עליהם הוא חותם, ובלבד שהנציג מאשר כי ההסכמות האמורות הן אמנם הבסיס להתקשרות בין הצדדים.

לשיטתו, הנציג לא אמר לו מעולם כי עליו לשלם את הקנס לחברת אורנג' בתוך 3 חודשים ממועד ההתקשרות עם המשיבה, ולא טען בפניו, כי אם לא ימציא אסמכתאות על כך בתוך המועדים האמורים, לא יהא זכאי לזיכוי כלשהו.

בהתאמה טוען המבקש, הפרה המשיבה את התחייבותה לזכותו, ומשהתברר לו לאחר ששלח אל המשיבה את החשבוניות המעידות על ביצוע תשלומים כלפי חברת אורנג' כי אלו פני הדברים, הפסיק להעביר כספים אל החשבון שלחיובו ניתנה הוראת קבע למשיבה, ובהתאמה הוחזרה הוראת הקבע בציון "אכ"מ".

המבקש לא טרח לציין מתי לראשונה העביר את החשבוניות האמורות לידי המשיבה, מתי החלה הוראת הקבע לחזור, ולמעשה טענתו בעניין זה במסגרת התצהיר התומך בהתנגדות הינה כללית וסתמית. המבקש צירף לתצהיר אישור המעיד על משלוח קבלות התשלום בפקס', ואולם, אישור זה מעיד על כך שרק ביום 30/5/12 נשלח על ידי בא כוחו מכתב לבא כח המשיבה, אליו לכאורה צורפו קבלות תשלום החוב.

כאן המקום לציין, כי המועד האחרון להגשת ההתנגדות על פי רישומי תיק ההוצאה לפועל וכעולה מהחלטת רשמת ההוצאה לפועל אשר העבירה את הדיון בבקשות לכאן, חלף ביום 11/5/12. לכאורה אם כן, על פי ההתנגדות ונספחיה, העביר המבקש את החשבוניות המעידות על ביצוע התשלום לחברת אורנג' אל המשיבה, רק לאחר שהוגשה התובענה דנן ורק לאחר שחוללו הוראות הקבע שמסר.

במהלך החקירה שהתקיימה בפניי, ניתנה למבקש ההזדמנות לתקן טענותיו ולפרטן, וזה טען, כי ההודעה שצירף להתנגדות מטעמו, איננה ההודעה הראשונה ששלח אל המשיבה, ולא היתה זו הפעם הראשונה ששלח חשבוניות המעידות על ביצוע התשלום לחברת אורנג', ואולם, לא ידע לומר מתי שלח חשבוניות כאמור, כפי שאף לא ידע לומר מתי החל לשלם לחברת אורנג', וכל טענותיו בעניין זה נותרו סתומות.

נראה אם כן, כי טענת המבקש לפיה הוראת הקבע שנמסרה למשיבה חוללה רק לאחר שהמציא את כל החשבוניות למשיבה ולאחר שזו טענה בפניו כי לא יזכה לזיכוי לו התחייבה בשל האיחור בהמצאת החשבוניות – לא נסתרה, ואולם, היא איננה מפורטת די הצורך גם לאחר החקירה.

במצב דברים זה, אם יצליח המבקש להוכיח, בתום הליך משפטי, כי אמנם שלח את החשבוניות למשיבה עוד לפני שחוללו הוראות הקבע, וכי אמנם קיבל מענה, כטענתו, כי בשל האיחור בהמצאתן אין הוא זכאי לקבלת זיכוי, וכמובן בכפוף לכך שיוכיח כי אמנם נערכה ההתקשרות בדרך בה הוא מתאר אותה – או אז, שניתן יהיה לומר כי בפיו טענת הגנה אשר מצדיקה פתיחת שערי ביהמ"ש בפניו.

יחד עם זאת, משנטען חלק מהותי בטענות המבקש באופן כללי וסתמי וללא פירוט, ספק אם מדובר בטענת הגנה של ממש, או שמא מדובר בהגנת בדים שלא נועדה אלא להסתיר את העובדה שהמבקש, מטעמים כלכליים, לא יכול היה לעמוד בהוראת החיוב, ומכאן חילולה של הוראת הקבע.

על מנת שלא לחסום את דרכו של המבקש לביהמ"ש, ובשים לב לכך שהאיחור בהגשת ההתנגדות נבע, לשיטת המבקש, שלא נסתרה, מניהולו של מו"מ בין הצדדים, אני רואה לנכון לקבוע, כי תינתן למבקש אורכה להגשת ההתנגדות ואף תינתן לו הרשות להתגונן, אם יפקיד בקופת ביהמ"ש סך של 3,000 ₪, בתוך 30 ימים מהיום.

סכום זה יש בו כדי לבטא את ההוצאות שהוציאה המשיבה עד כה, את הפגיעה באינטרס ההסתמכות של המשיבה ואת הסיכון בהוצאות הוצאות בקשר עם ניהול ההליך, אם יתברר שאין ממש בטענות המבקש.

לא יופקד הסכום עד יום 23/12/12, יראו החלטה זו כהחלטה הדוחה את הבקשה להארכת מועד, וההליכים בתיק ההוצאה לפועל יחודשו ללא כל החלטה נוספת.

יופקד הסכום – תינתנה הוראות נוספות לצדדים.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ת.פ. ליום 24/12/12.

ניתנה היום, ו' כסלו תשע"ג, 20 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.