מאוחד עם ת.א. 777-08-12

רקע וטענות הצדדים:

1. הנתבעים אשר ביקשו להינשא חתמו על חוזה עם התובעת, גני רימונים בע"מ, המפעילה אולם אירועים לקיום החתונה ב-16/5/12. בעת חתימת החוזה משכה הנתבעת שיק לפקודת התובעת להבטחת התשלומים הנובעים מהחוזה.
2. בנוסף מסרה הנתבעת שיק בסך 8500 ₪ לידי תובעת 2, א.ג.ש הפקות בע"מ, שהינה חברה אחות של התובעת 1, לתשלום בגין שירותים במועד החתונה (מערכת הגברה, תאורה, מסכים ובר אקטיבי).
3. הנתבע חתם כערב על גבי השיקים.
4. ב-30/4/12 (פחות מ-30 יום טרם החתונה) או בסמוך לכך הודיעו הנתבעים בכתב לתובעות כי הם מבטלים את החתונה.
5. הצדדים חלוקים מבחינה עובדתית ביחס לנסיבות הביטול וההסכמים שנערכו באותן שיחות ביטול. כאשר הנתבעת טוענת כי הוסכם על דחיית החתונה למועד שלאחר הלידה (שכן בעת הביטול הייתה בהריון), ללא תשלום קנס כלשהו ,בעוד נציג התובעת טוען כי הסכים לבדוק אפשרות כזו ולא התחייב לכך.
6. מכל מקום הנתבעת אינה חולקת על כך שכל שהוסכם הינו דחיית האירוע ולא ביטולו.
7. בפועל החתונה בוטלה ולא התקיימה.
8. בהוראות ההסכם עליו חתמו הצדדים הוסכם כי ביטול האירוע בתקופה שהינה פחות מ-30 יום תחייב את המזמין לשלם 100% מערך ההזמנה.
9. מכיוון שבהזמנה הוזמנו מינימום של 300 מנות בעלות של 180 ₪ למנה, הרי שמשבוטלה החתונה מילאה התובעת את שיק הבטחון בסך של 54,000 ₪.
10. הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה מכל אחד מהנימוקים כדלקמן:
11. משהוסכם על דחיית האירוע הרי שלא נמצאים בסיטואציה של ביטול בטווח ה-30 יום אלא ביטול בטווח רחוק ואזי הפיצוי המוסכם אינו עומד על 100%.
12. התובעת מילאה את השטר בחוסר תום לב ובניגוד להוראות סע' 39 לחוק החוזים.
13. ביטול החתונה מהווה סיכול של החוזה ואזי אין לתבוע פיצויים בגינו.
14. לחילופין טוענת הנתבעת כי יש להפחית הפיצוי המוסכם בהתאם להוראות סע' 15 לחוק החוזים (תרופות).
15. ומכל מקום כיוון שהחתונה בוטלה ע"י הנתבע טוענת הנתבעת כי יש להחיל עליו את מלוא החוב.

דיון והכרעה:

הנתבעים ביטלו את החוזה פחות מ-30 יום טרם מועד האירוע

1. אין מחלוקת גם לשיטת הנתבעת, כי סוכם על דחייה של האירוע ולא על ביטולו. הנה כי כן משבוטל האירוע בסופו של יום, ע"י הנתבעים ואין זה רלוונטי מי משניהם ביטל האירוע או מה הסיבה לכך (האם בשל בגידת הנתבעת בבן זוגה, כטענת הנתבע, או בשל פטירת אימה של הנתבעת והעובדה שנכנסה להיריון, כטענת הנתבעת), הרי שהסכם ככל שהיה על דחייה של האירוע, מבוטל.
2. אין מחלוקת הרי שאם לא היה מדובר על דחייה של האירוע אלא על ביטול מלכתחילה, הייתה התובעת עומדת על זכותה לקבלת הפיצוי המוסכם.
3. הנתבעת עצמה הודתה בחקירתה כי צריך לשלם בגין הביטול (עמ' 18 שורה 6), אלא שהיא טוענת כי לא היא זו שביטלה אלא הנתבע ועל כן הוא זה שצריך לשאת בתשלום.
4. כיוון שכך ההוראות המחייבות הינן ההסכם הראשוני בין הצדדים.
5. בהתאם להוראות הנ"ל הנתבעים הודיעו פחות מ-30 יום על ביטול האירוע ועל כן הם חייבים בתשלום הפיצוי המוסכם שהינו תשלום של 100% מערך ההזנה הכולל.

התובעת פעלה בתום לב

1. אשר לטענה כי השיק מולא בחוסר תום לב, הרי שטענה זו לא ברורה. התובעת פעלה בהתאם להוראות החוזה וזאת לאחר שהנתבעים עת שביטלו את האירוע גרמו לה לנזק. נציג התובעת חזר והבהיר במהלך חקירתו כי היה מעדיף שהאירוע יתקיים.
2. התובעת לא הוסיפה לשיק כל תוספות מעבר לחיוב הבסיסי של קיום אירוע בנוכחות של 300 אנשים כמתחייב בהוראות ההזמנה, על אף שידוע כי פעמים רבות לאחר קיום אירוע עולה כי מספר המוזמנים עולה על המספר המינימלי שהוזמן ולצורך כך מוזמנות גם מנות "רזרבה". הוראות ביחס למנות מעין אלה ניתן למצוא בחוזה (סע' ד6).
3. התובעת לא גבתה בגין תוספות אלה.
4. בהתאם להוראות סע' ג1, 2 להסכם הופקד שיק הבטחון לכיסוי עלות האירוע או כל תשלום שלא שולם בהתאם להוראות החוזה.
5. התובעת פעלה בהתאם להוראות הנ"ל וגבתה בשיק את מלוא ערך ההזמנה (ללא כל תוספות) ואזי לא ברור כיצד ניתן לטעון שפעלה בחוסר תום לב.
6. "העמידה על הזכות לפיצוי מוסכם, ככל עמידה על זכות חוזית, אינה מהווה כשלעצמה התנהגות בחוסר תום-לב, וזאת אף כשסכום הפיצוי המוסכם הוא גבוה" (גבריאלה שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה), עמ' 592)

לא ניתן לטעון לסיכול

1. הפסיקה צמצמה עד למאד את גדר המקרים שבהם הייתה מוכנה להכיר באירוע כלשהו – נדיר וחריג ככל שיהיה –כאירוע שהינו בלתי צפוי ובלתי ניתן לצפייה מראש.
2. איני סבורה שביטול חתונה מטעמי הזוג העומד להינשא עומדת במבחן הסיכול, במובן המפקיע את החוזה. כבר נפסק כי אפילו מצב של מלחמה אינו נחשב סיכול, ואזי מצב של ביטול חתונה, שאינו מצב נדיר, קל וחומר.

יש לקבל הטענה החליפית של הנתבעים להפחתת הפיצוי המוסכם.

1. בהתאם לסעיף 15(א) לחוק החוזים תרופות הבחינה הנוגעת להפחתת הפיצויים המוסכמים, היא דו שלבית. בשלב הראשון המכונה שלב נורמטיבי, נדרש בית המשפט לקבוע את סבירותם העקרונית של הפיצויים הקבועים בתניה, לאמור אם יש יחס סביר בין הפיצויים לבין הנזק שהיה צפוי באופן סביר בעת כריתת החוזה; בשלב השני, השלב הקונקרטי, מופעלת סמכות ההפחתה ובגדרה על בית המשפט לקבוע באיזה שיעור יש להפחית את הפיצויים המוסכמים נושא התניה.
2. באשר לשיעור הפיצויים הקבוע בהסכם הנוגע לחתונה לפיו על המזמינים לשלם 100% מערך ההזמנה, ככל שהאירוע יבוטל פחות מ-30 יום טרם המועד הרשמי, אני סבורה כי הינו מופרז, בהתחשב בנסיבות העניין שבו לא נדרשה התובעת להוצאות כלשהן בגין החתונה ויחד עם זאת הפיצוי שנקבע משקף את ההכנסה כולה (כולל הוצאות שהייתה מוציאה) ואזי הרווח שנותר בידה הינו כפול.
3. נציג התובעת בחקירתו הודה כי לא היו להם כל הוצאות בגין האירוע, לא הכינו אוכל, לא העסיקו מלצרים או אנשי בטחון. לכשנשאל האם צפה מראש כי ככל שיתבטל האירוע במועד שעד 30 יום לפני החתונה ייגרמו לו הוצאות, התייחס להפסד שנגרם לו בגין אי קבלת זוג אחר לקיים אירוע בתקופה שבה יש ביקוש רב לאירועים (עמ' 13 שורות 18-19).

עוד טען נציג התובעת כי היה מעדיף שהאירוע יקויים מאשר שיבוטל.

1. הנה כי כן לו היה מועמד הפיצוי על הפסד הרווח שאמורה הייתה התובעת לקבל היה ניתן להתייחס לכך כאל פיצוי סביר, אולם הפסד מלוא ההכנסה במועדים שברור כי לא נגרמה לתובעת כל הוצאה, עובדה שברורה לה גם מראש במועד חתימת החוזה, הינו בלתי סביר ואינו מתאים לנזק שנצפה מראש בעת חתימת החוזה.
2. בנסיבות אלה ובהעדר ראיות מטעם מי מהצדדים לנזק שנגרם בפועל, אני מפחיתה את שיעור הפיצוי ומעמידה אותו על סך של 50% מעלות ההזמנה וסה"כ 27,000 ש"ח.

השיק בסך 8500 ₪ שנמשך לפקודת תובעת 2 (א.ג.ש)

1. אמנם לא ניתנה תמורה לשיק האמור, שהרי החתונה לא התקיימה. אולם אין מחלוקת כי מפר החוזה הינם הנתבעים אשר ביטלו את החתונה.
2. בהתאם להוראות סע' 11 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), זכאי הנפגע, היא התובעת בעניינינו, ללא הוכחת נזק, לפיצוי בשווי שבין התמורה בגין החוזה לבין שוויה ביום ביטול החוזה.
3. הנתבעים לא טענו ובודאי לא הוכיחו כי שווי התמורה ביחס לשירות שהיו אמורים לקבל, פחת ועל כן עליהם לשלם מלוא התמורה בהתאם לשיק שניתן.

לא ניתן לפטור הנתבעת או להפחית מהיקף החוב שלה ביחסיה עם הנתבע

1. אשר לטענת הנתבעת כי יש להחיל את הפיצוי על הנתבע דווקא, שהינו ערב לשיקים, הרי שהנתבעת לא עמדה על הוראות חוק שיאפשרו שינוי מדיני השטרות וחוק הערבות.
2. התובעת היא זו שמשכה את השיק והיא החייבת העיקרית. מערכת היחסים בינה לבין הנתבע אינה מעניינן של התובעות.

סיכום:

1. לאור האמור אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 27,000 ₪ נכון ל-23/5/12 (מועד פירעון השיק) בגין שיק הביטחון וכן סך של 8500 ₪ נכון ל-23/5/12 בגין השיק שניתן לתובעת 2.
2. משנדחתה התביעה בחלקה, ונוכח מצבם הכלכלי של הנתבעים לא מצאתי לפסוק נגדם הוצאות.
3. כפועל יוצא ניתן לשפעל ההליכים בתיקי ההוצל"פ בהם הוגשו השיקים לביצוע, תיק 2102695120 ותיק -2102693128 תוך התאמת הסכומים לפסה"ד.

ניתן היום, י' חשוון תשע"ה, 03 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.