התביעה

1. מונחת לפניי תביעת התובעת לפיצויים בגין הפרת הסכם אשר נחתם בינה לבין הנתבע. התובעת הינה חברה לשיווק ומכירת רכבים "יד שנייה", הנתבע השתמש בשירותי התובעת בעבר ורכש דרכה כלי רכב קודם להסכם מושא הליך זה. ההסכם הנדון נערך בכתב ונחתם ביום 30.8.07, הוא נושא כותרת "זכרון דברים / להחלפת רכבים:" וייקרא להלן: "ההסכם".

2. במסגרת ההסכם, החליפו התובעת והנתבע כלי רכב, באופן שהתובעת מסרה לנתבע רכב מסוג אאודי וקיבלה ממנו רכב מסוג ב.מ.וו וכן תשלום בסך 49,000 ₪. לטענת התובעת, ביום העסקה, הבחינה כי נוזל חום אדמדם מטפטף ממנוע הב.מ.וו. לפיכך הוסכם בין הצדדים כי התובעת תתקן את התקלה, אך הנתבע הוא שיישא בעלות התיקון. הסכמה זו הועלתה גם היא על הכתב בסעיף ההערות בהסכם. לימים, הסתבר כי התקלה מורכבת יותר משסברו הצדדים במעמד החלפת הרכבים ודורשת החלפת המנוע. התובעת פנתה אל הנתבע בדרישה כי יישא בעלויות התיקון בהתאם למוסכם ביניהם, אולם הנתבע סרב בתואנות שונות, בין היתר בטענה כי מסר רכב תקין לאחר שנבדק במכון לבדיקת רכבים, מעולם לא התחייב לשאת בעלויות תיקון כלשהו ולטענתו, ההערות אשר הוספו בהסכם ביחס להסכמה לכאורה כי יישא בעלויות תיקון, נרשמו בלא ידיעתו ולאחר שכבר חתם על ההסכם.

3. התובעת טוענת כי עניין התיקון הועלה על הכתב במעמד הצדדים, כאשר הפקידה של התובעת כתבה בכתב ידה את הסיכום בין הצדדים, בנוכחות הנתבע ונציג התובעת מר דודי ברזני וזאת קודם לחתימתם על ההסכם. התובעת טוענת כי הנתבע ידע טרם ההחלפה כי מנוע הב.מ.וו לקוי, אך לתובעת מסר רק אודות בעיית לחצים והעלים מן התובעת את הליקוי במנוע. את הראיה לכך סיפק הנתבע בעצמו כאשר הגיש במהלך בירור התיק טופס ממכון בדיקה אשר מצא, חודש וחצי קודם לעסקה, כי ישנם ליקויים ברכב.

4. בכתב התביעה, עתרה התובעת לחייב את הנתבע לשאת בעלויות תיקון רכב הב.מ.וו וכן לשלם לה את הפיצוי המוסכם אשר נקבע על ידי הצדדים בהסכם, בסך 59,000 ₪. על עתירתה זו שבה וחזרה בסיכומיה.

עם זאת, בדיון מיום 12.10.10, בפני המותב הקודם, הצהיר ב"כ התובעת כך: "אני הולך על נזק ריאלי ומוותר על הפיצוי המוסכם" (פרוטוקול, עמ' 3 ש' 22).

לפיכך, התביעה נותרה תביעה לאכיפת ההסכם על הנתבע במובן זה שיחויב בתשלום עבור תיקון רכב הב.מ.וו כפי שהתחייב, כך לשיטת התובעת, בהסכם ביניהם. התובעת עתרה, אמנם, בסיכומיה, שוב, לקבלת הפיצוי המוסכם, אך הנתבע הזכיר בסיכומיו את הצהרת ב"כ התובעת ועמד על כך שהתובעת ויתרה בכך על הפיצוי המוסכם. יובהר כי התובעת לא ביקשה להגיש סיכומי תשובה בעניין זה ולאור דברי ב"כ התובעת המפורשים, אין זאת, אלא שהתובעת העמידה את תביעתה על עלות תיקון רכב הב.מ.וו בלבד.

עמדת הנתבע

5. הנתבע טוען בין היתר כי ההסכם אשר הוצג לבית המשפט מזויף. לטענת הנתבע כלל לא הוסכם על תיקון התקלה על חשבונו ואף לא הוסכם על פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם. לטענתו חודשיים קודם למכירה, עבר הרכב בדיקה בה לא נמצאה תקלה כלשהי במנוע ואף בבדיקה אשר ביצעה התובעת עצמה לרכב יום למחרת העסקה, לא אותרה כל תקלה במנוע.

6. בנוסף, ציין הנתבע את חוסר שביעות רצונו מן העסקה וטען כי מר ברזני הכריח אותו להחליף את רכב הב.מ.וו ברכב מליסינג אותו הציג כרכב מידיים פרטיות, שערך השוק שלו נמוך בהרבה מערך השוק של רכב הב.מ.וו שמסר הוא לתובעת ולפיכך אין הוא מצליח למכור אותו ללא הפסד.

דיון ומסקנות

7. השאלה העובדתית המרכזית הטעונה הכרעה נוגעת לתוכן ההסכמות בין הצדדים במסגרת העסקה מושא הליך זה.

התובעת, מבססת את תביעתה על הסכם כתוב אשר הוגש, במקור, לעיון בית המשפט ודורש לקיים ההסכם, היינו לחייב את הנתבע לשאת בעלויות תיקון מנוע רכב הב.מ.וו בהתאם להתחייבותו בסעיף ההערות בהסכם.

הנתבע, כאמור, טוען לזיוף סעיף ההערות וסעיף הפיצוי המוסכם באופן שהוא התבקש לחתום על גבי ההסכם ורק לאחר מכן הוספו הסעיפים האמורים על ידי התובעת באופן חד-צדדי וכן, טוען הוא כי רכב הב.מ.וו היה תקין ולא היה כל צורך בהחלפת המנוע שבוצעה על ידי התובעת.

האם זוייף ההסכם או האם נכתב סעיף ההערות בנוכחות הנתבע אשר נתן הסכמתו לכך

8. בין הצדדים נעשו עסקאות דומות בעבר. הנתבע העיד כי רכש מספר מכוניות קודם לעסקה זו וגם לאחריה, זאת בהיותו חובב מכוניות. גם בגין עסקאות אלו נכרתו חוזים כתובים ומעדויות הצדדים עולה כי הכירו היטב זה את זה ושררה ביניהם מערכת יחסים טובה. הנתבע אף סיפר כי בהיותו בעל עסק להתקנת מערכות סטריאו ברכב, שלח אל התובעת לקוחות והמליץ עליה (ראה סעיף 4 לתצהיר התובעת ודברי הנתבע בפרוטוקול עמ' 13 ש' 17-18). הנתבע העיד כי גם בעסקאות קודמות אשר ביצע עם התובעת, נרשמו הערות וכי אין המדובר בפעם הראשונה בה נוספות הערות להסכם אולם בהסכם מושא התביעה, הוספו ההערות, לטענתו, שלא בהסכמתו ולא בנוכחותו (ראה עמ' 16 ש' 11-12).

9. בדיון שהתקיים ביום 7.3.2012 העידו מטעם התובעת מר דודי ברזני, והנתבע בעצמו.

לאור טענת הזיוף מצידו של הנתבע, הנטל על התובעת להוכיח כי ההסכם, על כל חלקיו, נחתם על ידי הנתבע.

להוכחת אמיתות ההסכם, הגישה התובעת את ההסכם המקורי ולגבי נסיבות חתימתו העיד מר דוד ברזני, אשר חתם מטעם התובעת על ההסכם והוא שהיה מעורב בכל פרטי העסקה עם הנתבע.

הטקסט המצוי במחלוקת הוא בסעיף ההערות ובסעיף הפיצוי המוסכם, אשר לטענת התובעת, נרשמו על ידי מזכירתה, במעמד החתימה, כשם שנרשמו כל יתר פרטי ההסכם, וזאת בנוכחות מר דודי ברזני והנתבע. הנתבע מכחיש זאת וטוען כי סעיף ההערות, כמו גם סכום הפיצוי המוסכם, הוספו לאחר שחתם במקום בו התבקש לחתום.

המזכירה לא הובאה להעיד. הנתבע טען כי יש לייחס עניין זה לחובת התובעת, שהרי המדובר בעדה מטעמה. כפי שיובהר להלן, התובעת עמדה בנטל להוכיח כי ההסכם נחתם על ידי הנתבע, לרבות סעיף ההערות. טוב היה אם היתה התובעת מביאה את המזכירה לעדות, אולם גם בהיעדרה של זו, לתובעת די ראיות להוכחת תביעתה ולאור הסברו של מר ברזני, איני מוצאת לייחס לאי הבאת המזכירה משקל כלשהו לחובתה.

10. לשון סעיף ההערות כך:

"העסקה מחייבת את שני הצדדים כמו כן יהושוע מצהיר כי ישנה בעיית לחצים במנוע הב.מ.וו וכי חב' דודי ב.רכב תתקן את מנוע הב.מ.וו במוסך ויהושוע יישא בעלויות התיקון. ההערה היא סעיף יסודי בהסכם ובמידה ויהושוע לא יעמוד בתשלום במלואו תהיה לחב' דודי ב.רכב הזכות לבטל באופן חד צדדי את ההסכם ויהושוע ישלם את מלוא סכום התיקון לרבות סכום הפיצוי בהפרת ההסכם".

11. מעיון בראיות ומשמיעת הצדדים מסקנתי היא כי יש לקבל את טענת התובעת ולקבוע כי ההסכם מייצג את אומד דעת הצדדים בעת חתימתו, על כל חלקיו, הכל מן הטעמים המפורטים מטה.

12. ראשית, סוגיית חתימותיו של הנתבע על גבי ההסכם.

הנתבע חתום לא רק בתחתית ההסכם, אלא גם בתחתית סעיף ההערות. כלומר שתי חתימות של הנתבע מתנוססות על גב ההסכם, אשר הוא בן עמוד אחד, כאשר שתי החתימות הן סמוכות זו לזו שכן סעיף ההערות הוא הסעיף האחרון בהסכם ומצוי בדיוק מעל חתימות הצדדים. החתימות נחזות, בעין בלתי מקצועית, דומות עד זהות. בכתב הגנתו, הכחיש הנתבע כי נוסף סעיף ההערות וטען כי חתם בתמימות היכן שהתבקש לחתום. הנתבע לא נתן כל טעם מדוע זה, כפי טענתו, חתם גם בתחתית סעיף הערות אשר לדבריו, כלל לא נכתב בו דבר. בכתב ההגנה לא נטען כי החתימות אינן של הנתבע, אולם בעדותו בבית המשפט, ציין לפתע כי הוא אינו בטוח שהחתימה בסעיף ההערות היא שלו (עמ' 16 ש' 2). טענה זו היא בבחינת הרחבת החזית ומעבר לכך, היא מצביעה על חוסר מהימנותו, שכן יש בטענה זו משום ניסיון של הנתבע להרחיק עצמו מהתחייבויות בהסכם, עד כדי הכחשה של דבר שקודם לכן, כלל לא הוכחש על ידו.

הנתבע לא נתן כל טעם מדוע זה חתם פעמיים, במקומות כה סמוכים, אם לא נרשמו כלל הערות. עיון בהסכם מלמד כי אין כל הגיון בחתימה בשני מקומות כה סמוכים, אלא אם נרשמו הערות בסעיף ההערות – הוא הסעיף האחרון בהסכם, שאז נדרשת חתימת הצדדים על התוספת שהיא בכתב יד.

13. שנית, זולת טענה סתמית כי סעיף ההערות וסעיף הפיצוי המוסכם הוספו לאחר שהלך מן המקום, לא הביא הנתבע כל ראיה ממשית לכך. ויודגש, עיון בהסכם המקורי, מלמד כי כולו כתוב בכתב יד זהה, באותה עט ממש, מיקום החתימות בתחתית סעיף ההערות מלמד על כך שהן נחתמו מיד בסוף רישום ההערות ולא ניכר, על פניו, כי הדברים נכתבו לאחר החתימות תוך אילוץ הטקסט, שהינו טקסט ארוך באופן יחסי, להיכנס למקום המיועד לכך מבלי לפגוע בחתימות.

14. בנוסף, לנתבע, הטוען כי להסכם הוספו סעיפים לאחר שעזב את המקום, אין כל עותק אחר של ההסכם. עניין זה תמוה, במיוחד על רקע טענתו בכתב ההגנה כי ההסכם צולם לו על ידי התובעת במועד החתימה ועיון בסעיף ג' לכתב ההגנה מלמד כי, לכאורה, אוחז הנתבע בהעתק ההסכם. עם זאת, טוען הנתבע בהמשך כתב ההגנה כי הוא מתקשה לאתר את העותק שלו וברגע האמת, בשלב הבאת הראיות, נטען על ידי הנתבע כי אין בידיו העתק של ההסכם. אם אכן חתם, ביצע את החלפת כלי הרכב והלך, היכן העותק שלו של ההסכם?

הרושם שהותיר הנתבע בעדותו הוא של אדם רציני, אשר חרף גילו הצעיר מנהל עסק משל עצמו, אדם המבין את מעשיו והמנוסה בעסקאות שונות בין היתר ברכישת כלי רכב, וטענה כי לא נמסר לו העתק ההסכם, בעסקה שאינה עסקה קטנה (שווי של כ- 200,000 ₪ על פי עדויות הצדדים שניהם) הינה תמוהה. אוסיף ואומר גם כי זמן קצר לאחר העסקה, הבין הנתבע כי בינו לבין התובעת יש סכסוך בגין עסקה זו. מסיבה תמוהה, גם עניין זה לא הוביל אותו לפנות אל התובעת ולבקש העתק ההסכם כדי לבדקו וכאמור, בסופו של יום, ברגע האמת, אין בידי הנתבע אותו הסכם אשר טוען הוא שזוייף בהמשך.

15. זאת ועוד, מר ברזני טען כי הליקוי ברכב הב.מ.וו תועד בתמונות אותן הגיש לבית המשפט. בתמונות ניתן לראות כי לא רק בסביבתו של רכב הב.מ.וו נראה צבע אדום, אלא אף על מנוע הרכב עצמו נראה אותו צבע. הנתבע הכחיש כי ממנוע הרכב נזלו מים בצבע אדום (עמ' 18 ש' 1) אך בתמליל השיחה המוקלטת בין מר ברזני לבין הנתבע, מעלה מר ברזני את עניין אותו נוזל ומדברי הנתבע ניתן להבין בבירור כי הוא מבין במה מדובר ובכל מקרה, הנתבע אינו שואל במה מדובר וממשיך בשיחה באופן שממנו ניתן להסיק כי שני הדוברים יודעים היטב במה המדובר וזאת בעקבות גילוי אותו נוזל ביום העסקה (תמליל, עמ' 3, ש' 13-18). התמונות בליווי השיחה המוקלטת בין השניים תומכים בגרסתו של מר ברזני כי מרכב הב.מ.וו נזל נוזל אדום מן המנוע ביום העסקה, ענין אשר בעקבותיו, מסר הנתבע אודות בעיית לחצים במנוע ובשל כך, נוספו ההערות לגבי הסכמת הנתבע לממן את תיקון הליקוי ברכב. כלומר, בהוכחה כי מן המנוע יצא נוזל אדום יש כדי לחזק את טענת התובעת כי הנתבע התחייב לשאת בעלות תיקון הרכב.

16. התובע הגיש לתיק בית המשפט תמליל של שיחה טלפונית אשר התקיימה בין מר ברזני לבין הנתבע. הנתבע לא העלה טענה כלשהי ביחס לנכונות ההקלטה או לתמלול.

אומנם על פי החוק נדרשת הודאה בכתב, אולם הפסיקה הרחיבה עקרון זה גם על הודאה מוקלטת (ראו ע"א (ת"א) 1917/05 בניני מואב נ' מנשרי זקס יעל (16.11.05), וכן קדמי, על הראיות, מהדורת 2009 בעמ' 1320).

בתמליל השיחה ניתן לזהות במספר מקומות אמירות של הנתבע, אשר בפועל, מהוות הודאה בהתחייבותו לשאת בעלות תיקון הרכב.

כך למשל בתמליל, עמ' 1 ש' 22-32:

"שוקי: אתה מוכן לגלגל את העסקה הזאת אחורה, חזרה?

דודי: אני אענה לך, אני אענה לך, שוקי, תשמע. אנחנו עשינו עסקה ואמרת לי

את מה שאמרת לי והתחייבת לי למה שהתחייבת. עכשיו. אה, בדיעבד,

איפה אני בעצם ממורמר? בדיעבד, התברר לי שידעת על זה והיית אצל

המוסך ב.מ.וו. בנצרת.

שוקי: לא, לא, לא. דודי, דודי. בוא לא, לא אמרו לי ראש מנוע, דודי.

דודי: שנייה רגע, הקשבתי לך.

שוקי: לא, אמרו לי ראש מנוע, דודי.

דודי: די.

שוקי: כי אם היו אומרים לי ראש מנוע, לא הייתי יוצא משמה. לא אמרו לי ראש מנוע. תיקנו לי, סידרו לי והלכתי. לא אמרו לי ראש מנוע."

כלומר, הנתבע כלל אינו מכחיש את התחייבותו, אלא שב וטוען כי לא ידע שראש המנוע לא בסדר.

וכך למשל בתמליל, עמ' 3 ש' 5-8:

"דודי: אוקי, אני אומר עכשיו, במקרה שלך, אני הממורמר ואני המקופח

והבטחת לי תיקון, ישנה בעיה, הבטחת לי תיקון ועד היום לא קיבלתי.

שוקי: לא דיברנו על דבר כזה, אבל אה, מה? זה, דיברנו על נזילת מים, לא דיברנו על דבר כזה"

גם מכאן, עולה בבירור כי דובר בין הצדדים על נזילה. אמנם, הנתבע מכחיש כי היתה נזילה של נוזל אדום כלשהו מהמנוע, אך מאשר כי הצדדים דיברו על נזילה. הודאה זו של הנתבע עומדת בסתירה להצהרותיו בתצהירו (סעיף לא) ואף קודם לכן בכתב ההגנה (סעיף ג11 ו- ה(4)) כי הרכב נמסר במצב מכני מצוין.

בהמשך, בעמ' 4 טוען הנתבע בפני מר ברזני כי "נתן לו פתרונות" אך לטענתו, מר ברזני חיפש רק את הפתרונות הנוחים לו וזה, לטענת הנתבע, "לא פייר". ועוד הנתבע, מוסיף וטוען כלפי מר ברזני כי לא רצה לסייע לו בפנייה למכון הבדיקה שבדק את הרכב וטוען כלשונו:

"אני התקשרתי ועשיתי את כל ה, את כל ה, את כל הדברים הטלפוניים, כל ההקדמות הטלפוניות בשבילך, למענך, כדי שתטפל בזה. אתה לא רצית בכלל, אתה רצית רק לתקן את זה. שלא לדבר על ההצעות שהבאת לי שהן בכלל אסטרונומיות..."

כלומר, מן הדברים הללו עולה בבירור כי הנתבע, חרף הכחשתו הנמרצת את אחריותו למצב רכבו, בכתב ההגנה כאן, עושה כל מאמץ, בשלב שקדם להגשת התביעה, בניסיון להביא לתיקון הרכב. אם לא חב הוא כלפי התובע, מדוע זה עושה הוא מאמצים אלו? הוא שב וטוען כלפי מר ברזני כי הוא שולח אליו קליינטים רבים ומזכיר לו את העסקה שבעקבותיה פוצה על ידי התובעת, והוא אף טוען טענות שונות ביחס לכדאיות העסקה מושא ההליך (תמליל, עמ' 5 ש' 26-31, עמ' 6 ש' 4-16) אך בפועל, הוא אינו מכחיש את התחייבותו לממן את תיקון הרכב, אלא אך שב וטוען טענות ביחס למהות התיקון ולעלויות.

בהמשך, הנתבע מכחיש כי התחייב לתקן את הרכב (תמליל, עמ' 7 ש' 15) אולם מיד לאחר מכן כאשר מנסה מר ברזני להתעמת עמו, משיב הוא: "לא התחייבתי בסכום, חד וחלק".

כלומר, הנתבע בנקודה זו אינו מכחיש את ההתחייבות לתקן, אלא מדבר על סכום התיקון.

מתמליל השיחה עולה כי הנתבע קיבל הצעה ממוסך גאנם לתיקון ראש המנוע בעלות של 4,800 ₪ (תמליל, בעמ' 8 ש' 30-32) אולם כאשר פנה אל מוסך גאנם לבצע את התיקון המוסך סרב (ראה תמליל עמ' 22 ש' 25-27). בעניין זה יש להדגיש כי גם בדיון העיד הנתבע כי פנה אל מוסך גאנם לצורך קבלת הצעת מחיר לתיקון רכב ב.מ.וו לאחר ההחלפה (ראו פרוטוקול עמ' 11 ש' 23-32 וכן בעמ' 19 ש' 16-17 ) הנה כי כן, בפנייה זו יש משום הודאה מצדו של הנתבע כי יש לו אחריות לתיקון הרכב. פנייתו אל מוסך גאנם לצורך קבלת הצעת מחיר לתיקון הרכב לאחר ביצוע ההחלפה, יש בה כדי לסתור מהותית את הכחשתו הגורפת אודות התחייבותו לשאת בעלות התיקון ברכב הלקוי אשר מסר לתובעת. בכך יש כדי לחזק את טענת התובעת כי הנתבע הסכים במועד ההחלפה שברכב הב.מ.וו אשר מסר במסגרת העסקה ישנו ליקוי וכי הוא זה אשר יישא בעלויות התיקון. בנוסף, יש בעובדה זו כדי למוטט את טענת הנתבע בדבר זיוף ההסכם. ברור כי הנתבע אינו יכול להישמע בשתי טענות הסותרות אחת את השנייה: מחד גיסא כי ההערות הוספו אחר שחתם על ההסכם ושלא בנוכחותו ובהסכמתו, ומאידך גיסא כי הוא בעצמו פנה אל מוסך גאנם לצורך קבלת הצעה לתיקון הליקוי כל זאת אחר מועד החלפת הרכבים. אם הנתבע לא התחייב לדבר, מדוע זה עוסק הוא בפניות למוסך לצורך קבלת הצעת מחיר? לנתבע הפתרונים.

קריאת חלקו האחרון של תמליל השיחה (עמ' 12-14 וכן עמ' 18 ש' 19-25) מלמדת כי הנתבע אינו מכחיש הכחשה של ממש את התחייבויותיו אלא מנסה להוביל את מר ברזני לכך שיימצא פתרון טוב לשני הצדדים, זאת לאור אכזבתו של הנתבע מרכב האאודי.

17. הנתבע טען טענות מטענות שונות ביחס לרכב האאודי אשר קיבל במסגרת העסקה. טענות אלו נוגעות כולן לשאלת כדאיות העסקה ואין להן דבר וחצי דבר עם התביעה דנן.

הנתבע טען אמנם בכתב ההגנה בסעיף 4 כי "רומה על ידי התובע שהינו סוחר מכוניות ממולח" ובתצהירו, הוסיף לטענת הרמייה גם טענה כי אולץ לרכוש את רכב האאודי (סעיף 1ו' ו- 1ט), אך בחקירתו בבית המשפט חזר בו מטענת האילוץ והודה כי לא הכריחו אותו לעשות דבר (עמ' 15 ש' 7-8 ו- 19-21) וכן, הבהיר כי טענת הרמייה מתבססת על כך שלאחר הרכישה, אמרו לו אנשים כי מחיר השוק של הרכב הזה נמוך בהרבה אך הודה כי אהב את מראה הרכב ואת איכות הנסיעה שלו, לא בחן לעומק ולא ערך תחקירים – עמ' 14 ש' 12-17. בסופו של דבר, טען כי רכב האאודי היה חלום ילדות עבורו:

"הוא היה חלום של שנים, אהבתי אותו, אבל לא התחשבתי בנתונים המשפחתיים וזה רכב קטן, וראיתי שזה מסוכן לפתוח את הגג וגם אין מקום לעגלה מאחורה."

(פרוטוקול עמ' 15 ש' 2-4).

ואישר כי רכש את הרכב מבלי לוודא כי הוא מתאים לצרכיו (עמ' 15 ש' 5-6).

כך גם טענתו בתמליל השיחה בין השנים כי הוא "מאוכזב" מן הרכב, כי כל מה שיש ברכב הוא "סטנדרט" וכי קיים קושי אמתי למכרו בשוק.

לא מצאתי כל ראיה התומכת בטענות הנתבע כי רומה בעסקה על ידי התובעת או כי אולץ באופן כלשהו לבצע את עסקת ההחלפה. אדרבה, הנתבע הותיר רושם של אדם הבקיא בתחום, מכיר מכוניות וקונה ומוכר אף כסוג של תחביב. אם טעה הנתבע ורכש רכב אשר אינו מתאים לצרכיו או שקשה למכרו או כל חסרון אחר שקיים בעסקה, אזי המדובר בטעות של הנתבע עצמו, בטעות בכדאיות העסקה ולא מעבר לכך. לא הובא ולו בדל ראיה כי התובעת הונתה באופן כלשהו את הנתבע או אף כי הונחה או הוכוון לרכוש דווקא את רכב האאודי, אשר לטענתו, התגלה כלא - כדאי.

18. בשל כל המפורט מעלה, הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובעת על פני זו של הנתבע ולקבל את טענתה כי ההסכם, על כל חלקיו, ובכלל זה סעיף ההערות ובו התחייבות הנתבע לשאת בעלות תיקון מנוע הב.מ.וו, נכתב ונחתם על ידי הנתבע והוא מחייב את הצדדים. אוסיף ואומר, כי גם מעבר לסתירות ולתמיהות בגרסת הנתבע, כפי שהובא מעלה, התרשמותי מן הנתבע ומנגד ממר ברזני במהלך עדותם מובילה גם היא לאותה מסקנה. מר ברזני העיד באופן עקבי וברור, לא ניכרה הגזמה בעדותו והרושם היה כי הוא מספר את הדברים כהווייתם. מנגד, עדות הנתבע היתה מתחמקת, מלאת סתירות והותירה רושם שאינו אמין.

אין זאת אלא שהנתבע, כאשר הבין כי התקלה אשר סבר כי היא פעוטה, היא תקלה משמעותית ועלות תיקונה גבוהה, ניסה לחמוק מהתחייבותו. בתחילה, על ידי הפניית התובעת למוסכים שונים כדי לתקן את התקלה, בהמשך, תוך הפנייתה למכון הבדיקה לדרוש ממנו לשאת באחריות לבדיקת הרכב ובסופו של דבר, בסירובו לשאת באחריות לתיקון, סירוב אשר הוביל את התובעת לפנות לבית המשפט.

האם לצורך תיקון בעיית לחצי המנוע נדרש היה להחליף את מנוע הב.מ.וו

19. כעת נשאלת השאלה האם אכן כפי שטוענת התובעת, לצורך תיקון הליקוי במנוע הב.מ.וו נדרש היה לבצע החלפת מנוע. אם כן, אזי סירובו של הנתבע לשאת בעלויות ההחלפה מהווה הפרת ההסכם בין הצדדים.

כפי שנכתב מעלה, הנתבע ידע בעת החתימה על ההסכם כי ברכב ליקוי במנוע. אמנם, לתובעת הוא מסר על בעיית לחצים במנוע בלבד וכפי שעולה מעדות מר ברזני ומתמלול שיחת הטלפון בין הצדדים, הצדדים שניהם הניחו כי עלות התיקון לא תהיה גבוהה, אולם בסופו של יום, התגלה הליקוי החמור אשר חייב, את החלפת המנוע.

עניין זה הוכח הן בעדותו של מר ברזני והן במסמכים נושאים לוגו של "מוסך דיזל דייהו דיהטסו". עיון במסמכים הללו, אשר הוגשו על ידי התובעת בלא שנשמעה כל התנגדות מצד הנתבע, מלמד כי לאחר פירוק ראש המנוע התגלו בו נזקים חמורים אשר הצריכו את החלפתו. מאחר שלא הצליחו להשיג ראש מנוע משומש, בדקו בחברה והסתבר שעלות החלפת ראש המנוע תגיע לסך של 25,000 ₪. במצב דברים זה, הומלץ לתובעת להחליף את מנוע הרכב במנוע משומש וכך נעשה, בעלות כוללת של 26,438.

התובעת הציגה עוד הצעות מחיר להחלפת ראש מנוע, הן ממוסך סאלם והן ממוסך קמור שירותי רכב בע"מ, האחת על הסך של 27,887 ₪ והשניה על הסך של 25,419 ₪ וכאמור, הצעות אלו עוסקות בהחלפת ראש מנוע בלבד ולא החלפת המנוע כולו.

20. מנגד, טוען הנתבע כי לא היתה ברכב כל בעיית לחץ במנוע וכי הרכב היה תקין. הנתבע הגיש חוות דעת שמאי מטעמו אשר התבססה על הבדיקה שנערכה לרכב עובר לביצוע ההחלפה על ידי מכון הבדיקה. השמאי ציין כי תקלות מסוג אלו שצויינו על ידי מכון הבדיקה - נזילות שמן, רעש מערכת שסתומים, מערכת קירור וחימום - הינן סטנדרטיות. השמאי קבע כי מאחר ש- 50 ימים לפני העסקה עבר הרכב את הבדיקה במכון ולא צויינה כל בעיה בלחצי המנוע, אזי המסקנה היא כי לא היתה בעיה שכזו ובתוך 50 ימים, לדברי השמאי, אין כל אפשרות כי תיווצר בעיה כזו. קביעה זו של השמאי, בכל הכבוד, אינה מבוססת כלל ועיקר, שהרי השמאי לא בדק בשום שלב את הרכב. ההנחה כי הבדיקה במכון הבדיקה היתה מקצועית ונכונה וכי אם לא נרשמו בעיות בלחצי מנוע, אזי לא היו בעיות שכאלה, אינה הנחה שיכול השמאי להניח ולבסס על כך מסקנה כי רכב הב.מ.וו לא סבל מבעיית לחצי מנוע. כיצד זה יכול השמאי להניח הנחות אודות הבדיקה במכון הבדיקה? מה גם שכפי שקבעתי לעיל, הנתבע הוא שהיה מודע ואף דיווח לתובעת על בעיה בלחצי המנוע. דווקא מחוות דעת השמאי מטעם הנתבע ניתן ללמוד כי הנתבע ידע על ליקויים שונים ברכב אשר לא טופלו קודם לעסקה וידע כי הוא מוסר רכב אשר אינו תקין, זאת מבלי ליידע את התובעת על מכלול ההערות שנרשמו במסגרת בדיקת הרכב.

חוות דעת השמאי של הנתבע מסתמכת על דברי הנתבע ועל טופס הבדיקה של מכון הרכב, מבלי שנערכה בדיקה כלשהי שלו. מנוע הרכב, סלע המחלוקת בתיק, כלל לא נבדק על ידי השמאי. חוות דעתו נכתבה כמעט שנתיים לאחר מועד ביצוע העסקה והמועד בו התגלה הנזק מבלי שניתן לכך טעם. מאחר שאין מחלוקת כי הנתבע ידע מיד בסמוך לאחר העסקה כי התובעת טוענת שעליו לשאת בעלות תיקון המנוע, לא ברור מדוע זה השתהה ולא דרש מיד לבדוק את הרכב על ידי מומחה מטעמו. גם התנהלות זו יש בה כדי להעיד על הבנתו וידיעתו של הנתבע כי יהיה עליו לשאת בעלות התיקון.

גם טופס בדיקת הרכב במכון הבדיקה, חודשיים קודם לעסקה בין הצדדים, אין בו כדי להועיל לנתבע. מעבר לכך שבטופס נרשמו ליקויים אשר הנתבע כלל לא טרח לחשוף בפני התובעת, אזי המדובר בבדיקה שנערכה חודשיים קודם לכן ולא ברור כיצד זה ניתן לגזור גזירה כלשהי מבדיקה זו.

ברי כי ברכב עלולות להתגלות תקלות גם בחודשיים שחלפו מאז הבדיקה ועד למועד העסקה ואין בטופס זה כדי להעיד על העדר בעיה במנוע. אף אם נלך לשיטת השמאי, אזי גם אם בעיית לחצים במנוע אינה יכולה להיוולד ולגרום להרס המנוע בתוך 50 ימים, אזי לא ניתן לשלול את האפשרות שבעיית הלחצים היתה קיימת באופן מינורי או שלא אותרה על ידי מכון הבדיקה, אך התפתחה במהלך 50 הימים שחלפו עד למועד ביצוע העסקה.

השמאי הציג תיזה לפיה הרס המנוע נגרם כתוצאה מן השימוש שעשתה התובעת ברכב לאחר העסקה. תיזה זו אינה מבוססת כלל ועיקר ושוב, הרכב לא נבדק על ידי השמאי ועיון בדבריו מלמד כי התנסחות השמאי היא זהירה ואינה קובעת ממצאים של ממש, זאת בהעדר בסיס עובדתי כלשהו בפני השמאי. אם אכן טוען הנתבע כי התובעת היא שגרמה להרס המנוע, מדוע זה לא מיהר לבדוק את הרכב טרם שתוקן? ועוד, כאמור, הוכח כי הנתבע הצהיר על בעייה בלחצים במנוע, כך שבעיה במנוע היתה גם היתה קודם למכירה.

לפיכך, אני מקבלת את טענת התובעת כי לא ניתן היה לתקן את התקלה, אלא בדרך של החלפת ראש המנוע ומאחר שעלות זו היתה זהה, בסופו של יום, להחלפת מנוע משומש, בחרה להחליף את מנוע הב.מ.וו ובכך לתקן את תקלת המנוע שהיתה בב.מ.וו ערב מכירתו לתובעת.

21. איני מוצאת ממש בטענת הנתבע כי היה על התובעת לבדוק את הרכב במכון בדיקה מטעמה. אין המדובר בתקלה אשר התגלתה לאחר שהצדדים הסתפקו בהצהרה כי כל צד בדק את הרכב והוא לשביעות רצונו, אלא בתקלה אשר היתה ידועה במעמד העסקה והוסכם לגביה, מפורשות, כי היא תתוקן על חשבונו של הנתבע. איני מוצאת כי היה על התובעת לבדוק את העניין מעבר להצהרת הנתבע אשר הספיקה לצורך ביצוע העסקה וקביעת גבולות האחריות לתיקונה. למסקנה זו הגעתי, בין היתר, בשים לב למערכת היחסים בין הצדדים אשר הכירו זה את זה היטב.

עלות תיקון המנוע

22. אשר לעלות התיקון, טען השמאי כי ניתן היה לבצע את התיקון בסכום נמוך בהרבה וזאת על יסוד הצעות מחיר אשר קיבל לבקשתו ממוסכים. הצעות אלה לא הוגשו ולא ברור מקורן או טיבן. אשר לנספח לחוות הדעת, עיון בו מלמד כי הוא עמוס בהנחות ובהערכות כאשר השמאי עושה שימוש תדיר במילים "כנראה" "לדעתי סביר להניח" "כביכול" ושוב, מאחר שהשמאי כלל לא ראה את הרכב ולא בדקו, מבכרת אני את עדותו של מר ברזני ואת האמור במסמך המתעד את בדיקת הרכב במוסך ואת מסקנות הבדיקה. יצויין גם כי השמאי טען כי לא הוכח שמנוע הרכב נפתח וראש המנוע נבדק, אולם עיון במסמך של המוסך אשר בדק את הרכב מלמד כי הרכב נבדק.

מסכימה אני עם טענת הנתבע כי על התובעת, בדומה לכל תובע, להקטין את נזקה.

אך איני מסכימה עם טענת הנתבע כי התובעת לא עשתה כן.

השתלשלות העניינים מלמדת כי התובעת יצאה ידי חובתה בניסיון להקטין את הנזק, הן בכך שתרה אחר הצעות מחיר שונות אשר הוגשו לעיון, ואף יותר מכך, בפנייתה אל הנתבע עצמו בבקשה כי יטפל בנושא, זאת על מנת לאפשר לנתבע לנסות ולהוזיל את עלות התיקון – אם יוכל לעשות כן. דרישתו של הנתבע כי התובעת תפנה בעצמה אל מכון הבדיקה אשר הוא לבדו פנה אליו כחודשיים קודם למכירה אין בו כדי לפטור את הנתבע מאחריותו. ראשית, חובת מכון הבדיקה היא כלפי הנתבע וכלפיו בלבד. אם סבר שנפל דופי בבדיקה או אם חפץ לתבוע השתתפות כלשהי מצד מכון הבדיקה, יכול היה לעשות כן מיד. גם בעת ניהול ההליך, יכול היה הנתבע להפנות אצבע מאשימה כלפי מכון הבדיקה, אולם מסיבות השמורות עימו, נמנע מלעשות כן ומכון הבדיקה לא היה צד בהליך זה.

הנתבע מלין על היקף התיקון אשר ביצעה התובעת ברכב הב.מ.וו.

בהתחשב בכך שהנתבע סירב לקיים את התחייבותו בהסכם ושלח את התובעת לפתור את הבעיה שנוצרה בעצמה, אין לו אלא להלין על עצמו. אם סבר שניתן לתקן את התקלה בעצמו, אזי הוצע לו מפורשות על ידי התובעת, והדבר בא לידי ביטוי גם בשיחה המוקלטת, כי יעשה כן. משסירב, אין הוא יכול לבוא בטרוניה אל התובעת.

סוף דבר

23. מהמקובץ עולה וכפי שקבעתי קודם לכן, ההסכם מחייב את הצדדים, כלשונו, ובכלל זה החלק שבו התחייב הנתבע לשאת בעלות תיקון בעיית לחצי המנוע ברכב. משסירב הנתבע לשאת בעלות התיקון, הפר הוא את החוזה. התרופה, במקרה זה, היא, בהתאם לעתירת התובעת בכתב התביעה, לחייב את הנתבע לפעול בהתאם להסכם, שכן ההסכם הוצא אל הפועל, כלי הרכב "החליפו ידיים", לא רק לידי בעלי הדין, אלא אף הועברו לידיים אחרות. כלומר יש לחייב את הנתבע בהשבת הסכום אשר בו נשאה התובעת לצורך התשלום עבור תיקון הב.מ.וו.

משהוכח, כדבעי, כי התקלות ברכב אשר לתיקונן התחייב הנתבע, תוקנו בתמורה לסך של 26,438 ₪, נכון למועד הגשת התביעה, אזי מאחר שהנתבע התחייב לשאת בעלות תיקון הליקוי במנוע, כפי שהוצהר והוסכם על ידי הצדדים, על הנתבע להשיב לתובעת סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

24. בשולי פסק הדין אתייחס לטענת התובעת כי במהלך ניהול התביעה, התברר כי הנתבע הפר את ההסכם עוד בשלב המשא ומתן הטרום חוזי, בכך שהסתיר ממנה כי ביצע בדיקה לרכב הב.מ.וו במכון בדיקה, בדיקה אשר העלתה ממצאים שונים, בין היתר, הנוגעים למנוע. בכך, פעל תוך הפרת המתחייב בסעיף 12 לחוק החוזים.

טענה זו לא הועלתה בכתב התביעה, הגם שהטענה כי הרכב נבדק על ידי הנתבע במכון בדיקה קודם למכירה, היתה ידועה לתובעת, לכל הפחות, מאז שיחת הטלפון אשר הוגשה וטופס הבדיקה עצמו הוגש בצירוף לתצהיר הנתבע. התובעת טענה כי חרף ידיעת הנתבע כי במנוע הרכב ליקוי חמור, הוסיף הוא לנסוע ברכב במשך חודש וחצי, הסתפק בתיקון חלקי וכך, במצבו הלקוי, מכר אותו לתובעת מבלי ליידעה אודות כך ותוך אמירה סתומה אודות "בעיית לחצים במנוע" אשר פתרונה, פשוט וזול באופן יחסי בניגוד לליקוי האמתי אשר היה במנוע באותה העת (ראו בעמ' 10 ש' 11-23 וכן בעמ' 12 ש' 16-24).

סבורה אני כי אכן, היה על הנתבע לחשוף את פרטי בדיקת הרכב במכון הבדיקה בפני התובעת והוא פעל בחוסר תום לב כאשר נמנע מלעשות כן. עם זאת, טענה זו לא הועלתה בכתב התביעה ועל כן העלאתה כעת היא בבחינת הרחבת החזית.

25. התוצאה היא כי הנתבע ישלם לתובעת סך של 26,438 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. עוד יישא הנתבע באגרות בית המשפט ששולמו על ידי התובעת, משוערכות למועד התשלום, בהוצאות ההליך בסך 2,000 ₪ וכן בשכ"ט עו"ד בגין ההליך כולו, בסך של 6,000 ₪ + מע"מ. הסכומים האמורים ישולמו כולם בתוך 30 יום מהיום, אחרת יתווספו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר.

ניתן היום, ‏כ"ב אדר תשע"ג, ‏04 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.