<#2#>

נוכחים: המערער ובא-כוחו עו"ד שי וולשטיין

ב"כ המשיבה עו"ד גב' רוני מודריק

פרוטוקול

עו"ד וולשטיין: אני חוזר על נימוקי הערעור. מפנה לטענות בעניין הייצוג. אני פעלתי עפ"י הלכת ביהמ"ש העליון, פניתי בצורה מסודרת לבא-כוחו הקודם והתקבלה התייחסותו, הוא לא התייחס לאף אחת מהשאלות שהצגתי לו. פנינו בשאלות מאד מאד ספציפיות ולא קיבלנו עליהן תשובה. ברוח החלטת ביהמ"ש העליון בע"פ 5583/08 שזו בעצם ההנחיה לפנות לב"כ הקודם, אני סבור שיש לי את הלגיטימציה לטעון טענות. אין לי בעיה עם דרך הייצוג אבל במקרה הנוכחי נעשו פה מספר כשלים שהיה בהם לטעמנו כדי לשנות את התמונה. ויקטוריה סלוצקר נכחה באירוע ניתן היה לעמת אותה מבחינת הממצאים שהיו בשטח הן לגבי הנושא של כתם השמן, עוה"ד הקודם לא ניסה לשאול שאלות בעניין הזה והותיר את הנושא הזה עלום. בימ"ש קמא יצא מנקודת הנחה שההחלקה של האופנוע היתה כי המערער היה במצב שכרות, זה לא הוכח ובפועל היה כתם שמן, לא הוכח שלא היה כתם שמן.

לדעתי הדבר הנכון לעשות זה להחזיר את התיק לשמיעה מחודשת בבימ"ש קמא, יש לפחות סיבה אחת – העובדה ששני עדים לא זומנו. לפחות לגבי ויקטוריה אין מחלוקת שהתביעה בשלב מסויים ויתרה על עדיה, עוה"ד ביקש לחקור אותה אבל משום לא סבר שיש מקום לזמן אותה מטעם ההגנה.

ביהמ"ש יוצא מנקודת הנחה כפי שיצא בימ"ש קמא שהמערער היה נתון להשפעת משקאות משכרים. איננו יכולים להתמקד עם אותה טענה שלו שלקחו אותו מיד בתום האירוע והחזירו לו את האופנוע. מצד אחד קובעים שהוא שיכור ומצד שני נותנים לו את האופנוע. רק אחרי יומיים היה שימוע. אף אחד לא אמר לו לא לנהוג. היו יכולים לקחת את האופנוע ולהשאיר אותו עד השימוע. אם היה באמת שיכור המשטרה לא היתה מאפשרת לו לחזור על האופנוע שלו חזרה הביתה.

לענין העונש – פירטתי מספר טענות שאני סבור שיש בהן כדי להביא להקלה. אני מפנה הן לטענה שטענתי לעניין הכ"ד אבל היא יפה גם לעניין העונש, העובדה שהמשטרה שחררה אותו אנו יכולים להניח שהוא לא היה במצב שכרות כזה שלא יכול לנהוג.

אם התיק היה מתנהל בבימ"ש אזרחי קרוב לוודאי שהיה נשלח לתסקיר. מדובר בעורך דין. הדבר הקשה מבחינתנו זו העובדה שניתן לו עונש של מאסר על תנאי, עונש זה לא מחוייב המציאות והיה בו להחמיר יתר על המידה ויש בו כדי לפגוע באופן משמעותי.

עונש פסילה על תנאי אני חושב שדי בכך. בתי המשפט לתעבורה נוהגים במקרים מסויימים להטיל במקום עונש מאסר על תנאי, להחתים אותו על הוראה על התחייבות. כאשר הוא מורשע בעונש מאסר על תנאי זה יופיע לא רק במרשם של התעבורה הוא יופיע גם במרשם הפלילי. אני סבור שלא היה מקום להטיל על המערער עונש של מאסר על תנאי.

אני סבור שגם לרכיב הפסילה – הוא נתון לעונש של 27 חודשי פסילה בפועל. גם כאשר אדם מורשע בעבירות של שכרות ברף הגבוה אחרי שהוכחה שכרות בין אם באמצעי כזה או אחר, עדיין ביהמ"ש נמנע מלהעלות ברף מעל עונש המינימום של 24 חודשים. אני סבור שבמקרה הנוכחי היה בניהול התיק כדי להביא להחמרה.

לגבי העונש טענתי את הטענות המרכזיות. אני סבור שהיו פה מספר כשלים שניתן היה לתקנם אם היו נעשים בצורה אחרת, יש פה פער זמנים מסויים, מהשלב שבו הוא טען שהוא שתה, ת/12 מראה שהדו"ח נרשם ב-3:45. בעצם לא היה פה סירוב.

עו"ד מודריק: אנחנו מתנגדים לערעור.

<#4#>

פסק דין

המערער הורשע ע"י ביהמ"ש לתעבורה בת"א-יפו (כב' השופט שמואל מלמד) לאחר שמיעת ראיות בכך שנהג בשכרות.

עפ"י כתב האישום ביום 4.4.10 בסמוך לשעה 02:40 בלילה נהג המערער אופנוע וכשנעצר לאחר שהחליק עם אופנועו, ע"י שוטרים ונדרש ליתן דגימה של אוויר נשוף למכשיר הינשוף לבחון היש אלכוהול בריאותיו סירב. מחמת אותו סירוב הואשם המערער בנהיגה בשכרות וזאת בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב, 64ד(א) וסעיף 39א' לפקודת התעבורה.

כאן יש לומר שהמערער בהליכים בבימ"ש קמא היה מיוצג ע"י עו"ד דוד גולן, עו"ד שלפחות עפ"י מספר ההופעות בפני בימ"ש זה, עוסק הרבה בענייני תעבורה בבתי משפט.

בימ"ש קמא אחר שמיעת הראיות, לרבות גירסתו ועדותו של המערער, הרשיע אותו בדין תוך שהוא קובע בהכרעת הדין שהמערער בהתנהגות סירב לבדיקת ינשוף, כלומר הגם שבאופן מילולי נעתר לבקשה לעבור מבחן במכשיר הינשוף, הלכה למעשה הכשיל את הבדיקה. כך קבע בימ"ש קמא לא רק לסירוב המערער להיעתר לבדיקת ינשוף אלא גם לסירובו לעבור בדיקת מאפיינים. בימ"ש קמא דחה את טענתו של המערער כי ביקש שתיערך לו בדיקת דם חלף בדיקת מכשיר הינשוף וממילא, כך קבע, אין למשטרה חובה להיעתר לבקשה או דרישה כזו של חשוד.

בערעורו של המערער שני עיקרים, העיקר האחד הוא שטעה בימ"ש קמא בקביעותיו העובדתיות והללו הרי היו מבוססות בעיקר על ממצאי מהימנות של עדי התביעה ושל הנאשם, העיקר האחר טענתו לכשל בייצוג.

אומר כבר עתה שהנני דוחה את שני סוגי הטענות שמעלה המערער.

לעניין ממצאי העובדה שקבע בימ"ש קמא הללו אחת לאחת בוססו על עדויות השוטרים שבאו בפניו ואף בוססו נכון בהתרשמותי מקריאתו של הפרוטוקול ומעיון במסמכים שבאו בפני בימ"ש קמא. למרות טענתו של ב"כ המערער שבימ"ש קמא נכשל בכך שלא קבע ממצאי מהימנות באשר לעדות המערער הרי בימ"ש קמא עשה זאת ובמידה רבה חזר ואמר בהכרעת הדין יותר מפעם אחת שהוא דוחה טענותיו של המערער בטיעוניו. נכון שבימ"ש קמא אולי מחמת העובדה שנזהר על כבודו של המערער שהוא עו"ד במקצועו, לא כינה אותו בשם בדאי או שקרן, אך אין כל צורך שכך יעשה.

באשר לטענה של כשל בייצוג הרי אין שום בסיס לטיעון זה. בא-כוחו של המערער בבימ"ש קמא בחר לו את קו ההגנה שנראה לו, קו הגנה זה לא צלח, אין לאפשר מקצה שיפורים כפי שמבקש המערער, לנסות קו הגנה חדש מקום ויוחזר התיק לבימ"ש קמא.

נאמר למשל בע"פ 5124/08 טארק ג'אבר נ' מ"י (טרם פורסם מיום 4.7.11) "כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאים עובדתיים ובקביעות מהימנות שנקבעו ע"י ערכאה דיונית... הערכאה הדיונית היא ששמעה את העדויות והתרשמה מהן באופן בלתי אמצעי... על כן נדרש נימוק מיוחד לביסוס התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית...".

בימ"ש קמא בהכרעת דין ארוכה ויסודית נדרש למהימנותם של כל עדי התביעה השוטרים בנבישתי, מולה, דיגאוק, האמין לעדותם קיבל את העובדות מפיהם כאמיתיות.

מנגד גירסת המערער כאמור נדחתה ועובדות שטען להן.

בימ"ש קמא למשל בעמ' 3 קבע: "התנהלות הנאשם בזמן האירוע ובביהמ"ש, העידו כי הנאשם לא שיתף פעולה. השוטר עת/3, שעצר את הנאשם, ציין כי הנאשם היה אגרסיבי וצעק על השוטר... הנאשם לא שיתף פעולה".

יוצא איפוא שאין כל סיבה להיעתר לערעור לעניין ההרשעה והערעור ישאר על כנו, כך גם לערעור לעניין העונש.

בימ"ש קמא גזר למערער מעט יותר מעונש פסילת המינימום הקבוע בסעיף 39א' לפקודת התעבורה, 27 חודשים בחלק הפסילה שבגזר הדין. כאשר מדובר בנהג שאיננו משתף פעולה עם דרישות השוטרים, יש הצדקה להחמיר בענישתו מעבר לפסילת המינימום ואזכיר פסילת המינימום הינה מייצגת את הקו התחתון בענישה ולא את הקו העליון.

אכן, בתי המשפט לתעבורה אינם למיטב ידיעתי וזכרוני מרבים להטיל עונש של מאסר על תנאי על נאשמים המורשעים לראשונה בעבירות של שכרות, יכול והגיעה העת שהדבר ישונה ועונשים מרתיעים כאלה ראוי שיוספו לארסנל הענישה ההולם כדי להכרית את הנגע מבין נהגי ישראל. בכל אופן הלכה היא שאין ערכאת הערעור מתערבת בענישה המוטלת ע"י הערכאה הדיונית אלא כאשר האחרונה סוטה סטיה ניכרת מהעונש ההולם והענישה במקרה זה של המערער איננה כזאת ולכן איננה מצדיקה התערבות.

הערעור נדחה.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"ו אלול תשע"ב, 13/09/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי סיגל זיו