1. א. ביום 20.3.12 נערך חוזה שכירות בין מר יעקב רזניקוב (להלן:"המשכיר") ובין התובע מר נאור כנפי (להלן:"מר כנפי"). תקופת השכירות נקבעה החל ב-15.4.12 ועד 15.7.13 ודמי השכירות החודשיים נקבעו לסך של 3,900 ₪.

ביום 28.3.12 ערך מר כנפי חוזה שכירות משני עם הנתבעת לתקופת השכירות הנ"ל תמורת דמי שכירות של 1,500 ₪ לחודש.

ב. מר כנפי ציין בכתב התביעה, שהנתבעת וגם התובע הנוסף מר יאיר אפרת (להלן:"מר אפרת") הינם שוכרים משניים שלו – אם כי שמו של מר אפרת לא מופיע באף אחד מהחוזים הנ"ל.

ג. לטענת התובעים, עזבה הנתבעת את הדירה ביום 15.6.12 ובהתראה קצרה מבלי שיימצא לה מחליף ומבלי לשלם את דמי השכירות ואת חובותיה.

על מנת למנוע נזקים, ביצעו התובעים תיקונים וביום 15.8.12 נכנסה שוכרת חדשה.

על כן, מאחר וכתוצאה מעזיבת הנתבעת את המושכר בטרם תם חוזה השכירות, נגרמו נזקים לתובעים ונזקים אלה המסתמכים לסך של 11,182 ₪ - תובעים התובעים מהנתבעת הסך הנ"ל.

ד. במכתב מיום 26.6.12 אשר שלח מר כנפי אל הנתבעת, מפרט מר כנפי את ההפרות אותן הפרה הנתבעת ואת פירוט סכומי הנזק שנגרמו לו בגין הפרות אלו וסכום הנזק הנתבע מהנתבעת מגיע לסך של 29,300 ₪, הכולל בחובו: דמי נזק ופיצויים 3000 ₪, שכ"ד עד תום תקופת השכירות 19,500 ₪, חשמל, מים, גז, ארנונה, ועד הבית ואינטרנט 6,800 ₪ .

2. הנתבעת הגישה כתב הגנה ארוך ומפורט- אף ארוך מדי- בו מפרטת היא את השתלשלות העניינים ומשיבה לתובעים על העובדות שבתביעתם וגם באותו מכתב מיום 26.6.12, אשר צורף לכתב התביעה.

בכתב הגנה זה, מבקשת הנתבעת לא רק לדחות נגדה את התביעה, אלא מבקשת גם לחייב התובעים בהוצאות – זאת תוך העלאת הטענות העיקריות הבאות:

א. בתחילת טוענת הנתבעת, שיש למחוק את מר אפרת מכתב התביעה בשל היעדר יריבות ובאשר לחוזה, טוענת הנתבעת שהיא חתמה עליו לאור הטעיה של מר כנפי.

בעוד שמר כנפי טוען, שהנתבעת עזבה את הדירה ביום 12.6.12, טוענת הנתבעת, שהיא פינתה ביום 30.5.12 והתגוררה במושכר חודש וחצי בלבד, כאשר בפועל שהתה במושכר במשך 7 לילות.

ב. לטענת הנתבעת, היא הבהירה למר כנפי – עוד בטרם ההתקשרות- שהיא לא תוכל לגור עם אדם לא נקי ומסודר ובעקבות כך הצהיר מר כנפי, שהוא אדם נקי ומסודר, אך עם כניסתה למושכר נוכחה לדעת, שמר כנפי רווק טיפוסי, המושכר היה מבולגן, מלוכלך, לא ראוי למגורים ובהמשך אף מפרטת הנתבעת את מצבו של המושכר והתנהגותו של מר כנפי. (ראה גם התיאור שתיארה הנתבעת בסעיף 13 לכתב ההגנה).

לו ידעה הנתבעת מלכתחילה את אופן התנהלותו של מר כנפי – לא הייתה מתקשרת בחוזה.

ג. לנתבעת ישנן טענות גם כנגד המתווך, אשר הבטיח לה שהמושכר מוכן למגורים וגם טענה, שהמתווך הונה אותה.

לטענת הנתבעת, נגרמו לה נזקים ועוגמת נפש עקב הצורך לעבור דירה. אם אכן סבורה הנתבעת שנגרמו לה נזקים כאלה ואם סברה הנתבעת שהייתה לה עילת תביעה בנדון דנן – הייתה רשאית היא לפנות לבית המשפט ובאין בפני תביעה שכנגד – אין עוד צורך לדון בטענה זו.

ד. הנתבעת גם צרפה רשימת תשלומים הקשורים למושכר ושאותם שילמה ולטענתה כל החוב שנותר לה לשלם הוא סך של 49.215 ₪ ועבור צריכת מים.

3. בטרם אחליט לגופו של עניין, יש לבדוק מה מקומו של מר אפרת בתביעה זו והאם קיימת כלל יריבות בינו ובין הנתבעת.

לעניין זה, הנני מחליט כדלקמן:

א. א) אני מקבל את טענת הנתבעת, שאכן אין בינה ובין מר אפרת יריבות כלשהי, בהיות מר אפרת שוכר משנה של מר כנפי. מר אפרת לא חתום כלל על חוזה כלשהו המראה קשר ישיר או עקיף בינו ובין הנתבעת.

המתקשר הישיר עם בעל הדירה הוא מר כנפי ומר כנפי גם לא הציג חוזה כלשהו שנחתם בינו ובין מר אפרת.

ב) אם יימצא שהנתבעת חייבת כספים כלשהם, הרי שהחוב הוא כלפי מר כנפי בלבד ואין למר אפרת כל חלק ונחלה בסכומים אלה.

לפיכך, מלכתחילה לא היה מקום לצרפו כתובע בתביעה זו ולכן, אני מחליט למחוק את מר אפרת מכתב התביעה.

4. לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שבדקתי את כל חומר הראיות, הרי ביחסים בין מר כנפי ובין הנתבעת ובכל הקשור לסכום הנתבע על ידי מר כנפי מהנתבעת, הנני להחליט כדלקמן:

א. א) זמן קצר לאחר שמר כנפי התקשר בחוזה שכירות עם בעל המושכר, נחתם גם חוזה שכירות בין מר כנפי ובין הנתבעת בו נקבעו תנאי השכירות ביניהם, כאמור לעיל.

בסעיף 11.3 לחוזה הוסכם, אמנם, בין הצדדים, שאם הנתבעת תפנה המושכר תוך תקופת השכירות, היא תהא חייבת להמשיך לשלם את דמי השכירות ויתר התשלומים עד לתאריך סיום תקופת השכירות, ברם כפי שעולה מטענות מר כנפי, הסכימו הצדדים, לאחר חתימת החוזה, שלנתבעת תהא אפשרות לפנות המושכר גם לפני תום תקופת השכירות.

ב) אני מקבל את טענת הנתבעת, שהייתה לה האפשרות לפנות המושכר לפני תום תקופת השכירות, ברם פינוי זה היה מותנה בכך, שהנתבעת תסלק את החובות עד לפינוי ולמצוא דייר חלופי אשר יצמצם את נזקי דמי השכירות של מר כנפי.

ג) בהתראה ששלח מר כנפי אל הנתבעת, מאשר מר כנפי, שאכן ניתנה לנתבעת האפשרות להפסיק את תקופת השכירות עוד בטרם תום תקופת השכירות, אך לטענתו, הייתה מותנה הסכמה זו בכך, שעל הנתבעת להודיע חודשיים בטרם העזיבה, עליה לשלם חובותיה ועל הנתבעת למצוא שוכר חלופי במקומה, המוסכם ומקובל על השותפים בדירה.

ב. לכן, אני קובע שניתנה הסכמה לנתבעת לעזוב את המושכר ובהתאם להסכמה זו עזבה היא את המושכר ביום 30.5.12 ולא ביום 12.6.12- כפי שציין מר כנפי, משום שהמועד של עזיבת המושכר הנטען על ידו – לא הוכח.

ג. א) באותה התראה מבקש מר כנפי מהנתבעת לשלם לו סך של 29,300 ₪, הכולל בחובו: דמי נזק ופיצויים בסך 3,000 ₪, שכ"ד עד תום תקופת השכירות 19,500 ₪, חשמל, מים, גז, ארנונה, וועד הבית ואינטרנט בסך 6,800 ₪.

ב) בכתב התביעה, שהוגש על ידי מר כנפי, העמיד הוא את סכום התביעה לסך של 11,182 ₪ ואל כתב התביעה צרף מר כנפי רשימת הוצאות החלות על הנתבעת המגיעות לסכום הנ"ל.

בסכום הכולל הנ"ל, כלל מר כנפי סך של 3,000 ₪ עבור דמי שכירות לחודשיים וכן כלל סך של 6,000 ₪ כדמי נזק לפי סעיף 11.2 לחוזה ובנוסף לכך, כלל רשימת הוצאות לאחזקת המושכר.

ג) באשר לסכום של 6,000 ₪ אשר תבע מר כנפי בהסתמך על סעיף 11.2 לחוזה, אין מקום להעניק למר כנפי סכום זה, מאחר ופינוי הדירה על ידי הנתבעת נעשה בהסכמה, תוך חיפוש דייר חלופי, אשר נמצא ביום 15.8.12.

באשר לסכומי ההוצאות האחרים, הקשורים לחשמל, ארונה, וועד הבית וכד', לא הוכיח מר כנפי שהסכומים הנתבעים ברשימה זו, מתייחסים אך ורק לחלקה של הנתבעת בגין החודשים בין חודש יוני ובין חודש אוגוסט – עד כניסתו של הדייר החלופי.

ד) התובע ציין בכתב התביעה, שהנתבעת עזבה את המושכר ביום 15.6.12 וביום 15.8.12 כבר נמצא שוכר חלופי ולכן, על פי תנאי חוזה השכירות בין מר כנפי ובין הנתבעת, על הנתבעת לשלם למר כנפי לכל היותר עבור אותם חודשיים המפורטים ברשימת ההוצאות שצרף לכתב התביעה, בסכום של 3,000 ₪ ובנוסף לכך, על הנתבעת עדיין לשלם חוב בסך 49 ₪ שהיא מודה בקיומו וכמו כן עליה לשלם את חלקה בשימוש במים, שאני קובע אותו לסך של 250 ₪. (מר כנפי ציין ברשימת ההוצאות את הסכום בעד שימוש במים בסך 500 ₪, אך אין כל ראיה האם סכום זה אינו נובע משימוש משותף במועדים הרלוונטיים לכן קבעתי את הסך של 250 ₪ על דרך האומדנא.

ד. א) לטענת הנתבעת, הסכים בעל הדירה למחול על שכר הדירה של הנתבעת, אך טענה זו לא מקובלת עלי ולא הוכחה, משום שעל מנת לקבל את טענת הנתבעת, שבעל הדירה הסכים למחול על שכר הדירה של הנתבעת לאותו חודש ולתת להם למצוא שוכר אחר מבלי שמי מהם יינזק כלכלית - היה על הנתבעת להוכיח, שמר כנפי אכן לא שילם לבעל הדירה את מלוא שכר הדירה (3,000 ₪) באותו חודש בו עזבה הנתבעת את המושכר. (ראה טענת הנתבעת בסעיף 21 לכתב ההגנה).

ב) הנתבעת טענה, שהיה שוכר פוטנציאלי שמאוד רצה את המושכר והתובע סירב לקבלו בגלל שהוא מעשן וגם בגלל שאינו סטודנט. הנתבעת לא הוכיחה טענה זו ולא הביאה ולו מועמד אחד אשר רצה את המושכר ושהתובע סירב לקבלו.

זאת ועוד, טענת הנתבעת, שמר כנפי הוא זה החתום על החוזה מול בעל הדירה – ולא היא- אינה מאיינת את אחריותה כלפי מר כנפי, כפי שהיא התחייבה בחוזה נפרד ביניהם.

ה. א) הנתבעת מציינת בכתב ההגנה, שהיא הסכימה לחלוק עם מר כנפי בדמי התיווך (סעיף 11 לכתב ההגנה) ועם זאת יש לה טענות קשות כנגד אותו מתווך.

הטענות שמעלה הנתבעת כנגד המתווך אין בהן כדי לשלול מהתחייבויותיה על פי החוזה ואם סברה הנתבעת שיש לה טענות כנגד המתווך – טענות המצדיקות הגשת תביעה, הייתה רשאית היא לשקול עניין זה, אך אין בין זה ובין מחויבותה כלפי מר כנפי ולא כלום.

ב) גם טענתה של הנתבעת לגבי מצב המושכר בעת שהיא נכנסה לגור בו (הצורך בתיקון קירות ולצבוע את כל הבית) – לאו טענה היא, משום שהנתבעת ראתה ובדקה את המושכר בטרם ההתקשרות שלה עם מר כנפי, ראתה שהבית מלא ריהוט משומש שבעל הדירה הותיר, הלכלוך היה מוגזם ברמה של חוסר יכולת לחיות במושכר ונראה כ"דיר חזירים". (ראה סעיף 13 לכתב ההגנה וראה סעיף 2.1 בדבר בדיקת המושכר בטרם כניסת הנתבעת בחוזה השכירות מיום 28.3.12).

5. סוף דבר ולאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני קובע שמר כנפי הוכיח את חובה של הנתבעת כלפיו בסכום של 3,299 ₪ (בהתאם למפורט בסעיף 4ג(ד)) לעיל.

על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם למר כנפי נאור סך של 3,299 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 2.8.12- ועד התשלום בפועל.

יתרת סכום התביעה נדחית – מחוסר הוכחה.

כמו כן, אני מחייב הנתבעת לשלם למר כנפי נאור הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 11.1.13 (כט' בטבת התשע"ג) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.