1. בפנינו תביעה שהגיש התובע, באמצעות בא-כוחו, כנגד החלטת הנתבע מ- 3.1.2012 הדוחה תביעתו לדמי פגיעה בגין תאונה מ- 4.5.2011, בה נפגע בגבו.

התובע, יליד 1965, אחראי על קו חלוקה של ביצים בחברת "רמי ביצים" (להלן- "המעסיק").

בעבודתו "נזקק להרים ולהעמיס, להוריד ולפרוק משאות כבדים (תבניות ביצים רבות)" מהמשאית לחלוקת ביצים ללקוחות.

כל העמסת קרטונים משקלה 20-25 ק"ג בממוצע (כ- 10 תבניות ביצים בקרטון בממוצע). מדי יום הרים התובע לפחות 50 קרטונים בכל העמסה ופריקה, כשבחגים הכמות יכלה להגיע אף ל- 200 קרטונים. יום עבודה ממוצע היה כ- 10 שעות.

ההעמסה המתוארת נעשתה כמעט ללא עזרה/ אמצעי הרמה. מדובר ב"תנועות חוזרות ונשנות של הגב של הרמה, כיפוף ויישור לחץ מתמיד על הידיים (וביניהן כמובן הכתפיים) והגב".

ב- 4.5.2011 הגיע ל"ביצי הכפר", העמיס קרטוני ביצים רבים לעבודתו למחרת. באותו יום עבד לבדו ולאחר שהעמיס את מרבית הארגזים התכופף והרים הארגז האחרון ולפתע הרגיש כאב חד בגב התחתון עם זרמים לרגל ימין וכאב בכתף שמאל (אליו לא שם את מירב תשומת הלב בתחילה, משהכאבים בגב וברגל היו עצמתיים יותר).

התובע ניסה לסיים את שהתחיל, דידה על הרגל, חתם על מסמך קבלת הסחורה ונסע לביתו. בשעה 17:30 משהכאבים לא חדלו ואף התגברו התקשר לקופת חולים והאחות שלחה אותו למיון. לתביעתו צירף תצהיר מ- 22.7.2012 ומסמכים רפואיים.

2. בכתב הגנתו עתר הנתבע לדחיית התביעה שהינה מוקדמת מדי – משהתובע לא הגיש לנתבע תביעה בעילת מיקרוטראומה (אלא רק בגין ארוע מ- 4.5.2011), ומשלא טען לפגיעה בכתפיים.

עוד טען כי תביעת התובע, שעבד אצל אחיו, בגין כאב בגב וברגל ימין בעת שהרים ארגז ביצים, נדחתה בשל העדר ארוע תאונתי ובהעדר קש"ס.

להגנתו צרף הנתבע התביעה למל"ל (מ- 25.8.2011) והודעה לחוקר הנתבע (מ- 31.10.2011).

3. ביום 6.2.2013 התקיים דיון מוקדם בפני כב' השופטת ח. טרכטינגוט ובו הסכים הנתבע לבחון טענת מיקרוטראומה וטענת פגיעה בכתף.

ביום 6.2.2013 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית שלו, של המעסיק ושל מר אלכס גליקמן "שנכח במקום התאונה ושמע אודות נסיבותיה מהתובע מיד לאחר התרחשותה" (להלן- "גליקמן").

משנדחתה אף תביעתו זו ומשהועבר לשמיעת הוכחות נשמעו בפנינו עדויות התובע ביום 17.11.2013.

ביום 29.11.2013 הגיש התובע, לבקשתו, סיכומיו בכתב.

ביום 19.2.2014 הגיש הנתבע סיכומיו.

4. המסמכים

* בתביעה למל"ל טען התובע כי ב- 4.5.2011 בשעה 16:45, בזמן עבודה, העמיס סחורה במחסן, החל להרגיש כאבים חזקים ברגל ימין. סיים לעבוד, הכאבים התגברו ואז פנה למיון בי"ח "השרון". האבר שנפגע "גב ורגל ימין". "פריצת דיסק". לא נכחו עדים. דיווח לאחיו, בעל העסק, ביום הארוע.

* הודעה לחוקר הנתבע מ- 31.10.2011 – התביעה הוגשה על "פריצות דיסק ובלט בגב התחתון, וגם נוצר לי קרע בגיד בכתף שמאל".

היה לו קו חלוקה קבוע כ- 23 שנה, למעט כחצי שנה הפסקה ב- 2006/2007.

יש ימים שעבד לבד ויש ימים שקיבל עוזר, אבל גם עם עוזר עבד פיסית.

ביצע הפריקה וההעמסה, נהיגה וגם עשה חשבונות.

סבל מהגב לפני הארוע "כמו כל בן אדם רגיל", אך לא כאבים דומים.

ביום הארוע סיים החלוקה, הגיע ל"ביצי הכפר": יש עגלות גדולות של ביצים שאתה דוחף וגורר לתוך האוטו, ויש גם ארגזים של חבילות של 12 ביצים שאותם מרימים ביד למשאית.

באותו יום עבד לבד, מעמיס את הארגזים מהדלת למשאית. ממש בארגז האחרון הרגיש כאב חד בגב התחתון, קיבל כמו זרם ברגל ימין.

את ארגזי הביצים מניחים בערימה, עם הראשונים אין בעיה כי הם בגובה "אבל האחרון כבר על הרצפה, וכשאני מכופף קדימה הרמתי אותו בשתי הידיים והסתובבתי עם החלק העליון של הגוף שמאלה להניח אותו בתוך המשאית, ותוך כדי שאני מתרומם ומסתובב הרגשתי את הכאב החד בגב ואת הרגל". אז דידה על הרגל, חתם על המסמך, עלה למשאית ונסע לביתו.

בחיים לא היה לו כזה דבר. "עם הזמן שהכאב הבלתי נסבל הלך וירד מעט אז שמתי לב שאני סובל גם מכתף שמאל", וכשהיה לו תור למרפאת כאב בבית חולים "השרון" בקשר לגב, באותה הזדמנות התלונן על כאב בכתף ואז מצאו לו קרע בגיד. לדעתו, זה קרה מאותו ארוע. הכאב הדומיננטי היה ברגל ובגב והוא לא שם לב לכאב בכתף.

בארוע היה לבד. רק אחרי הארוע הבעלים של המחסן ראה אותו מדדה, שאל מה קרה, ענה לו שיש לו כאבים, חתם והלך.

* חדר מיון בי"ח "השרון" מ- 4.5.2011 שעה 18:50 (התקבל 18:20): "לדבריו מאתמול כאבים בגב תחתון מקרין לרגל ימין. שולל חבלה...". שוחרר באותו יום בשעה 20:00. הגיע עם הבת, הכרה מלאה. מעונין בזריקה. פנה בשל כאבים ברגל ימין "משך הכאב מאתמול".

* חדר מיון בי"ח "השרון" מ- 5.5.2011 שעה 20:40 (התקבל 20:34):

"פניה חוזרת למיון עקב כאבי גב תחתון מקרינים לרגל ימין, ללא סיפור חבלתי".

סיבת הפניה – כאבי גב.

* סיכום ביקור מ- 19.5.2011, בית חולים "השרון", מרפאה אורתופדית:

"כאבי גב תחתון מזה כשבועיים, 3.5.11 לדבריו ת.ע." היום תוקן בטוש ל- 4.5.11 (ללא חתימה וחותמת).

* חדר מיון בי"ח "השרון", 5.6.2011 שעה 20:08:

תלונות על כאבי גב תחתון והקרנה לירך ימין (אין אזכור לכתף).

* ת.ר. לנ"ע (בחודשים יוני-יולי-אוגוסט-ספטמבר) – התייחסות רק לכאבי גב.

* סיכום ביקור מרפאת כאב בי"ח "השרון" מ- 15.8.2011:

"כאבי גב תחתון מזה 3.5.11 (שוב, תיקון בטוש ל- 4.5.11) לדבריו ת. עבודה עם הקרנה לרגל ימין... כאבי כתף שמאל".

* אישור מחלה מ- 7.10.2011, מ- 28.9.2011 ומ- 31.10.2011 – בגין L.B.P ותסמונת R.C (בכתף שמאל).

יצוין כבר עתה כי מדובר בשני מסמכים רפואיים ממרפאות שונות, חתומים על ידי שני רופאים שונים, כשהתיקון בכתב יד נעשה בטוש שחור, באופן זהה – ומשכך, ברור על פניו כי לא בוצעו על ידי הגורמים הרפואיים!

עוד יצוין כי אישורים רפואיים למחלה ניתנו בגין כתף רק באוקטובר – ולא ב- ת.ר.נ.ע. אלא ב"אישור מחלה".

ועוד – כל האישורים הרפואיים שפורטו הם כאלה שהגיש התובע.

* נ/1 – ממצאי C.T מ- 3.4.1997.

* כרטיס רפואי מ- 8.5.2011-19.6.2011 – הכולל פניות מ- 8.5.2011 ו- 17.5.2011 בגין כאבי גב, שאינן מזכירות פ"ע.

ב- 22.5.2011 לראשונה טוען לתאונה.

* נ/2 – הודעת התובע לחוקרת הנתבע מ- 6.5.2013 – היו תקופות שעבד לבד והיו תקופות שעבד אתו עוזר. הוא גם נוהג וגם מחלק בפועל. יש תבניות של 30 ביצים בתבנית או ארגזי קרטון של תבניות 12 ביצים (24 תבניות – סה"כ 20 ק"ג).

פורק ידנית, כל פעם 10 תבניות. כל הרמה בממוצע 20 ק"ג. 23 שנה זו היתה עבודתו – בסוף יום מעמיס המשאית ובבוקר יוצא ישר לחלוקה. בחגים יש יותר לחץ ויכול שיחזור להעמיס באמצע היום וייצא שוב לחלוקה.

בעבודה עושה כל היום אותה תנועה: "יישור וכיפוף הגב, מושיט ידיים להרים התבניות, מוריד על הרצפה ושוב מתיישר ושוב מתכופף. אותה תנועה מס' רב של פעמים".

ב- 4.5.2011 עבד ללא עוזר ובסוף היום הגיע עם המשאית ל"ביצי הכפר" . הם הביאו עם קלארק את הסחורה והעמיסו, חלק מגיע בעגלות גדולות ואז דוחף את העגלות למקום, וחלק מגיע עם ארגזי קרטון, מעלים עם הקלארק על המשאית והתובע פורק בתוך המשאית ארגז ארגז ומניח אחד על השני. במשטח מגיעים 30 ארגזים והוא הוריד אותם אחד אחד והניח אחד על גבי השני. בארגז האחרון שהיה הכי נמוך על המשטח, התכופף , הרים את הארגז ורצה להניחו על גבי הארגזים האחרים והרגיש כאב חד בגב התחתון וכמו זרם ברגל ימין "וכאב ביד שמאל". ירד מהמשאית, צלע לאחראי לחתום. בעבר מדי פעם סבל מכאבי גב, אך לא כמו המקרה הזה.

בארגז האחרון שהרים הרגיש התחלת הכאב, כמו זץ חשמלי בגב התחתון, מקרין לרגל ימין. היה לבד. כשירד לחתום, גליקמן ראה שצולע ושאל מה קרה "וסיפרתי לו שכואב לי הרגל מאוד".

כשהופנה לרישום הנ"ל בחדר מיון ב- 4.5.2011 – לא זוכר דבר כזה. הכאבים החלו באותו יום. לדעתו, זה מ- 23 שנות עבודה של הרמה והורדה וגם הארוע. כתף שמאל גם החלה לכאוב באותו ארוע, למרות שהתלונן בעיקר על הרגל.

קלארק מעלה על המשאית (מהדלת הצידית), את העגלות על גלגלים, 350 ק"ג עגלה והוא דוחף פנימה את העגלות והקלארק מעלה ארגזי הקרטון והוא ידנית מוריד ומניח. כל העמסה זה בסביבות 30 ארגזים, שכל אחד שוקל 20 ק"ג. המשטח מונח על רצפת המשאית, לגובה גבוה – מרים ידיים למעלה, מרים ארגז, לוקח פנימה, מניח על רצפת המשאית וחוזר על אותה פעולה.

את הארגזים הוא מניח על רצפת המשאית ואת העגלות קושר עם חגורות קשירה.

אם מניחים את הארגזים מאחור – הולך 6 מ' ואם מהצד – הולך 2 מ'.

ביום מעמיס ומחלק בממוצע 500-1,000 תבניות, חלק זה תבניות כ- 500 תבניות וכ- 30 ארגזים.

לרוב עבד לבד, בחגים עם עוזר. גם כשיש עוזר הוא עובד עם העוזר, מכין לו את הסחורה והעוזר מוריד ללקוח.

העמסת משאית עד שעה.

ללקוח מוריד סחורה ידנית, יש לקוחות שיש עגלה אך זה דורש ממנו להרים את הביצים, להתכופף, להניח בעגלה ואצל הלקוח שוב להתכופף, להוציא מהעגלה ולשים במקום.

אם מדובר בכמות סחורה גדולה אצל לקוח – פורק ואז עולה שוב להכין ושוב פורק.

את התבניות מושך ידנית (לא עם מוט).

לא עסק בפעילות ספורט.

5. העדויות

א. גליקמן בעדותו ציין כי התאריך שצוין בתצהירו נאמר לו על ידי עורך הדין. עוד טען כי זוכר שהעמיס לתובע את המשאית, ואחרי זה התובע התיישב ואמר לו שכואב לו הגב.

הבהיר כי העמיס כמות רגילה, כי כמות רגילה זה בערך 20-30 ארגזים, כשבכל ארגז 24 תבניות X 600-700 גרם (קרי: 14.4-16.8 ק"ג).

כל התהליך אורך כשעה, ובתוך המשאית הפסיקה אורכת כ- 20 דקות.

הגם שלא הביא מסמכים שיכול היה להביא ושלא היתה מניעה להצגתם – בתעודת המשלוח רשומה השעה.

התובע גמר הפריקה, הגיע לעמדת החתימה, אל גליקמן, התיישב ואמר מיוזמתו שכואב לו הגב וזה מקרין לרגל. לא יודע לאיזו רגל.

למיטב זכרונו עברו 3 שנים מהמקרה, וחושב שחצי שנה מאז שחתם על תצהירו.

היו עובדים בבית האריזה, התובע הגיע עם משאית.

ויובהר – מעבר לכך שאין בפנינו מעדותו איזשהו נתון עובדה רלוונטי, מעבר לכך שמתי שהוא טען בפניו התובע כי כואב לו הגב ומקרין לו לרגל – עובדה רפואית שאין חולק עליה... – אין לנו נתוני עובדה/תאורים מעדותו!

דא עקא, נדרשים אנו לארוע מסוים, פעולה לא רגילה שביצע התובע, כטענתו, ביום 4.5.2011 – או טענה/ראיות שהארוע ארע בכלל ב- 4.5.2011, כטענת התובע עצמו.

– ולכך לא ניתן להסתייע בעדות גליקמן – שהרי אין בפנינו (גם לא לאחר הדיון) תעודת משלוח וכו'.

באשר לפעולה שגרתית של התובע – אין לדעת אם באותו יום היה עוזר או לא ואף לא קודם ליום הנטען. גם לכך לא הובאו ראיות כלשהן.

בהקשר זה נוסיף כי התובע עבד 23 שנה אצל אחיו – כה קל היה לספק את נתוני העובדה הנדרשים, הן לשאלת "עוזר" שהיה לתובע ותדירות העזרה, ניתן היה לשמוע עדות עוזר כאמור על מנת לבחון העומס על התובע מדי יום/ שבוע/ חודש/ שנה, והעיקר – מתעודות המשלוח ניתן היה להתמקם בעיתוי – ודאי לאור המסמכים הרפואיים שהגיש התובע עצמו!

המסקנה היחידה מעדות גליקמן היא שבמועד מסוים, בערך 3 שנים טרם עדותו (נובמבר 2013) טען בפניו התובע כי כואב לו הגב ומקרין לרגל. התובע לא התלונן כלל על הכתף. עוד למדנו כי עסקינן בממוצע במשקל של 14.4-16.8 ק"ג לקרטון בלבד.

ב. עדות המעסיק –

הסתייגויותינו לעיל, רבות עוד יותר, לאור תצהיר המעסיק – האח.

לא הובאה בפנינו ראיה אחת, אסמכתא אחת, לכל הטענות שהעלה התובע:

לכמות הקרטונים היומית עפ"נ רצף של תקופה; לתדירות העזרה שקיבל התובע; למספר הקרטונים ולמשקלם מיום ליום; למספר הקרטונים ולמשקלם בתקופת החגים; למספר הקרטונים ולמשקלם ביום הארוע (והאם אכן עבד לבד); ולמצער, אף לא מתי התקשר אליו התובע ומה בדיוק אמר לו...

ובהקשר זה: תמוה שדווקא האח יודע לספר בתצהירו על קש"ס לעבודה ולכתף – אך לא ידע ליתן איזשהם פרטי עובדה מדויקים ומאוסמכים, וכל אלה היו בחזקתו!

כללית – ניכר היה כי הוגשה עדותו בתצהיר, כשבפועל לא ממש ידע מה מצופה ממנו בעדותו ולא ממש ידע ליתן פרטי עובדה, גם לא כאלה שהופיעו בתצהירו.

כך יודע הוא כי בכל יום העמיס התובע בממוצע 50-60 ארגזי ביצים, כשכל אחד שוקל 20-25 ק"ג, כשמשטח של ארגזים מונח על המשאית באמצעים מכניים ואז צריך לקחת ארגז מהמשטח ולשים במשאית, בערך 50 הרמות.

היה לתובע עוזר "מדי פעם כשהיו ימים קשים", יותר מ- 50 ארגזים, או בחגים, לפעמים פעמיים. אצל הלקוח היה על התובע לשים ארגז בפתו המשאית, לרדת מהמשאית, לקחת הארגז ולהביאו לקליינט. לפעמים להוציא ישנים ולסדר/להכניס את החדש; במסעדות מניח את הארגז.

פעולה זו לארגז אורכת "בשקט" בין 10-20 דקות. לא מאמין שהעביר שני ארגזים בבת אחת – כי זה בלתי אפשרי, או ששם על העגלה ונסע עמה לקליינט. כל לקוח בין 10-20 דקות, פחות.

באשר ליום הארוע, התובע העמיס קרטונים רבים – ובהתאם, כשנשאל מה זה "רבים" – הוא משיב: "מה זה רבים? בסביבות ה- 50 ארגז" ברור שראה תעודת משלוח (אך לא הוצגה כזו), ושנשאל שוב השיב: "רבים זה 60 ארגז" (עמ' 9).

ואנו נתמה, שהרי בתצהירו בהתייחס לעבודה הסטנדרטית טען ל"לפחות 50 קרטונים", כשבחגים יכול להגיע ל- 200 קרטונים ליום, וחגים כזכור, יש בארץ לא מעט, וממילא הסטנדרט הוא לפחות 50 (כך ש- 60 לא מתאים להגדרת "רבים" מול הסטנדרט...).

כך, זוכר הוא שבאותו יום עבד התובע לבד, בדק; – אלא שאין כל ראיה לכך.

כך, האח נותן כמה גרסאות לידיעותיו על הארוע (איך יודע, מתי נאמר לו, היכן היה התובע כשהתקשר, אלו אברים בדיוק טען בפניו שכואבים לו...).

ג. התובע בעדותו אינו זוכר אם צויינה השעה בתעודת המשלוח שקיבל מגליקמן עת סיים ההטענה, ומציין (שלא כבתצהירו) כי הכאב החל בארגז הנמוך, הארגז האחרון.

כך הופנה כי בתביעתו לא טען לפגיעה בכתף כתוצאה מעבודתו וכי בפניותיו לחדר המיון טען לכאבי גב יום טרם הארוע (מחד) ולא ייחס הכאבים בגב לעבודה ואף לא לארוע (מאידך).

לגליקמן סיפר רק על כאבים חזקים ברגל ונדמה לו בגב התחתון (על הכתף סיפר רק אחרי ייעוץ משפטי).

כמות יומית זה 20-30 ארגז בממוצע. כל ארגז שוקל בסביבות 20 ק"ג. באותו יום העלו לו עגלות למשאית והוא דחף למקום, אולי 3-4 משהו כזה (בד"כ נכנסות 6 עגלות), וחוץ מזה ארגזים.

העמסה אצל גליקמן אורכת כשעה בערך.

חושב שבמיון התקשר למעסיק (לא טוען כי התקשר מביתו).

כל החגים יש עוזר, כי הולך יותר ביצים. לקראת החגים יש יותר עבודה, חוץ מהחגים, לרוב לא היה עוזר.

כשעומת עם הודעתו הראשונה – לפעמים יש, לפעמים אין עוזר, מחצית מהשבוע, משהו כזה. באותו יום לא היה עוזר. במשאית יש 60-70 אגזים, יותר ממה שצריך לחלק ללקוחות (50 ארגזים).

גר בפתח תקוה, הקו שלו: פתח תקוה, בני ברק, רמת גן. רמלה-לוד חילק לפני 15 שנה.

יש קליינט שמתחיל אתו ליד הבית, דקה-דקה וחצי נסיעה פעמיים בשבוע, ויש קליינט בעיר וזה 10 דקות נסיעה. ביום מחלק ל- 30-40 לקוחות פחות או יותר, יש אחד שלוקח 2 קרטונים ואחד שלוקח 10 קרטונים.

התובע יורד מהמשאית, שואל הלקוח כמה רוצה, עולה חזרה למשאית, מכין את הארגזים אחד אחד ליד הפתח ואז יורד, לוקח ארגז והולך ללקוח.

יש כאלה שרוצים שיפרק התבניות במדף במקרר. ביום עבודה יש 2-3 לקוחות שונים שרוצים שיסדר.

משתמש בעגלה כשקליינט לוקח יותר ארגזים. אם זה 2-3 ארגזים חבל על הזמן להשתמש בעגלה.

6 תבניות של 30 ביצים מאוגדות יחדיו.

10 תבניות הוא לוקח בפעם אחת (המשקל הממוצע 20 ק"ג).

כשהאוטו ריק לגמרי, נכנסות 6 עגלות למשאית, כל עגלה שוקלת 300 ק"ג עם הביצים, צריך לגרור אותה למקומה, וכן 20-40 ארגזים בממוצע.

לא סמך על העוזרים, הילדים של המעסיק שהם עוזרים. הם עובדים שם הרבה זמן, והשיב: "תלוי" לשאלה אם אינו סומך עליהם.

במשך השנים היו מלא עובדים, מלא ילדים ("עוזרים"), לא זוכר שמות. ב- 2011 נראה לו שהבן של האח-המעסיק "עבד אתי כמה ימים בשבוע".

לא יכול להיות שסבל מכאבים יום לפני יום הארוע (כרישום במיון בפעם הראשונה). הגם שבעדותו "שיפר" הגרסה (לא כי העמיס הוא את הביצים לרכבו של התובע (ראה ס' 4)].

ולהכרעתנו -

א. ארוע

התובע אינו משכנע כלל וכלל בגרסת "ארוע".

כך, גליקמן אינו מעיד על "ארוע" אותו כאמור לא ראה, אלא על תלונת התובע על כאביו/ מוגבלותו. בעדותו אף לא אזכר תאור "עובדה" כלשהו (הרמת ארגז) שגרמה כביכול לכאבי הגב!

ארוע עובדתי בגינו נטען כי כך מרגיש הוא – לא ראה.

כך, מעניין לציין כי בניגוד לטענת התובע בסיכומיו – גליקמן לא הצהיר שאכן עבד התובע לבד והוא הדין ויותר מכך, ביחס לעדות האח, שכל כולה נשמעה כמי שסבר שדי שיעיד כי התובע עבד אצלו בפועל...

לא שוכנענו מגרסתו בתצהיר, משנעדרה תימוכין כלשהו ולא ממש תאמה עדותו בפנינו, ודאי לא באשר לארוע, שהרי כל שיכול היה לאשר הוא שהתובע התקשר אליו: מהבית (בתצהיר)/ מבית החולים/ פעם/ פעמיים (בעדות) וכל שידע הוא מה אמר לו התובע.

איננו מקבלים גם כי כביכול סיפר לאח מדוע החלו כאביו (לאור כאביו העזים) – ודווקא לאח סיפר?

כשמנגד, בגרסתו הראשונית של התובע, באנמנזה, אין אזכור לארוע, אין אזכור לארוע בעבודה ואם לא די בכך – נרשם מפיו כי כאביו החלו יום קודם! (וגם לא לגליקמן).

ודאי וודאי כך באשר לטענה לפגיעה בכתף – ככל שמתאר המעסיק (בתצהירו) כביכול, התלונן בפניו התובע על כאב בכתף שמאל (ובעדותו: "נדמה לי כתף ימין...") – ברי כי אין שחר לטענתו, שהרי לוּ כך, ודאי היה מלין על הכתף בפני הרופאים עת פנה לטיפול רפואי!

אין לשכוח כי התובע לא ייחס בתחילה חשיבות לכתף – האמנם סיפר מיידית לגליקמן ולאח (כגרסתם)?! – בל נשכח כי בניגוד לגרסת גליקמן – התובע אכן טען כי לא סיפר לו על הכתף! (עדויות האח וגליקמן התרשמנו כי באו לעולם לא כגרסת אמת אלא, אך ע"מ לתמוך בתביעת התובע...).

כמדומה, אין צורך להזכיר כי האח הטוען כי ברור קשר בין העבודה לגב ולכתף לא יודע על המסמך (והמצב) הרפואי של התובע ב- 1997 – טרם החל לעבוד אצלו!

אין לשכוח כי גם התובע טען כי חש בכאבים בעת העמסת הסחורה, במהלך העבודה, וסיים אחר כך העבודה (ומנגד לגרסתו בתצהיר בעת הרמת קרטון אחרון).

בל נשכח כי התביעה למל"ל הוגשה ללא טענה לפגיעה בכתף. בפועל, אף אינו מתאר ארוע המתייחס לכתף.

בהקשר זה, תמוהה מאד טענת התובע בסיכומיו (סעיף 13), כביכול ברישום מ- 5.5.2011 נרשם על תלונתו לכאבים מיום קודם – כמסביר הבלבול והלחץ בו היה נתון, עד "שלא הובן". – ככל הנראה, "נשכח" ממנו, כי קיים רישום על כאבים, לדבריו, מאתמול עוד ב- 4.5.2011! כשב- 5.5.2011, לא רק שלא נרשם ארוע בעבודה, אלא נשלל ארוע חבלתי.

כך לא שוכנענו ב"תיקונים" שבמסמכים הרפואיים איך וע"י מי בוצעו ...

הנה כי כן – לאור הגרסאות שלא שוכנענו בנכונותן, לא שוכנענו כי ארע לתובע ארוע עובדתי בעבודתו ביום 4.5.2011 בסביבות השעה 16:00, בו נפגע בגב ובהקרנה לרגל ימין, או בכתף שמאל, ומששוכנענו כי בדין דחה הנתבע תביעתו לארוע.

ב. מיקרוטראומה

אין בפנינו ולוּ בדל ראיה ולוּ לשעות עבודתו של התובע.

אם טען מהבוקר ועד הערב – הרי דווקא ביום הארוע הנטען, ב- 16:00, כבר סיים עבודתו!

התובע לא מוכיח 10 שעות עבודה ביום. די אם נזכיר כי לפי גרסת המעסיק עבד בין 8 - 10 שעות.

כך, אין לדעת כמה ארגזים העמיס ביום בממוצע, האם 20-30, 50 לפחות, בממוצע 50, יותר מ- 50, וכיוצ"ב, כגרסאות שהושמעו מטעמו (ונזכיר – הכל כשלא היה איזשהו קושי ראייתי להוכחת העובדות!).

כך, אין לדעת מהו עומס העבודה שהוטל על התובע (גם כי בהנתן הוכחה כי כמות ארגזים כאמור לעיל) – שהרי אף להיקף עבודתו עם עוזר, אין בפנינו גרסה אחידה וברורה, וגרסתו נעה ממבצע הכל בעדותו, רק בחגים היה עוזר, לפעמים היה עוזר, מחצית השבוע היה עוזר, רוב הזמן היה עוזר...

לא זו אף זו – העוזר היה (כמעט) מיותר.

משקל הארגזים 17 ק"ג (לפי גליקמן), 20-25 ק"ג לפי התובע והאח.

כך, אין בתצהיר התובע אזכור לעגלות שהועמסו על המשאית אותן משך/ דחף(?) למקומן... 4-6 עגלות שדוחף במשאית שאורכה 5 מ' (אחת אחת/ גלגלים/ כמה זמן), ואחר כך קושר הוא את העגלות (איך, במה וכו').

התובע מסדר הסחורה שהועלתה על המשאית (כל יום בסוף היום) כשעה בסה"כ, כשסידור הארגזים 20 דקות (מגבהים שונים) ולמחרת, מכין ארגז או יותר בפתח המשאית, יורד ממנה, נושא ארגז לחנות, לעיתים חוזר על מנת לשאת עוד ארגז/ים או מניח הארגזים על עגלה, אותה דוחף/ מושך(?) ללקוח.

זמן הנסיעה מלקוח ללקוח (30-40 ביום), לכל אחד כמות שונה, במשקל שונה ובאופן הרמה ולגובה הרמה שונה.

יש שמשאיר הוא בפתח את הארגז, יש שמסדר הוא הסחורה, אצל הלקוח (למעלה/ למטה/ משך הפעולה).

לאחר ששקלנו כל טענות הצדדים והעובדות שנטענו בפנינו כמפורט לעיל – לא שוכנענו בקיומה של תשתית עובדתית לרצף פעולות חוזרות ונשנות, דומות במהותן, על פני פרק זמן משמעותי ביום העבודה שכ"א מהן גרמה לנזק זעיר ובלתי הפיך באחד האיברים הנטענים; (כהפניית הנתבע להלכת אלמליח, ובענייננו, אף לענין שבח שאוזכר בו), ודאי כך לאור הפערים בגרסאות העובדה מטעם התובע, כמפורט לעיל.

מקובלות עלינו טענות הנתבע בהתייחס להעדרה של התשתית העובדתית ולאור התשתית העובדתית המשתנה וההלכות שהוזכרו.

משלא שוכנענו כאמור בתשתית עובדתית למיקרוטראומה - אין לנו אלא לדחות התביעה.

ג. לסיכום

התביעה בגין ארוע ובגין מיקרוטראומה – נדחית משלא הוכחה תשתית עובדתית לפגיעה ומשלא שוכנענו בגרסת התובע.

אין צו להוצאות.

בשל עומס בהדפסות והעדר קלדנית –הודפס רק עתה.

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ד, (22 מאי 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נחתם על ידי נ.צ. ביום 22.5.14.

קלדנית: שולי הרפז/תוקן