<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד אביעד כץ

הנאשם וב"כ הנאשם עו"ד עמוס מימון

פרוטוקול

הערת ביהמ"ש:

תשומת לב המזכירות לצורך לסרוק את הפרוטוקול למערכת הנט הואיל והמערכת אינה מתפקדת.

הנאשם לאחר שהוזהר כחוק:

חקירה ראשית:

ש.בוא ספר לנו קצת על עצמך, שמך המלא

ת. להט יוסף

ש. אתה גר איפה?

ת. בחדרה

ש. כתובת מדויקת

ת. עליית הנוער 20, חדרה. גר גם לעתים אצל אחי ציון אחרק, לא זוכר את כתובתו...

ש. מיום הגשת כתב האישום אתה מחוץ לבית?

ת. כן

ש. לפני כן נעצרת ושוחררת בערבות עצמית וצד' ג'?

ת. הייתי עצור לפחות מ-24 שעות ושוחררתי בערבות הייתי במעצר בית יומייםע

ש. כמה זמן אתה מחוץ לבית עד היום?

ת. מ31.7.2012

ש. מבקש ממך בשפתך , תסביר לאט לביהמ''ש את השתלשלות האירועים שביגן אתה נמצא כאן

ת. אני לא יודע מה אני עושה פה זו השאלה הכי קרדינלית. אני נישאתי לאשתי שהיא אלמנה בשנת 93 יש לי חמישה ילדים, עזרתי לה לגדל את כל חמשת ילדיה, כלכלה וכל המשתמע, פשוט הייתי יד ימינה לצורך העניין, כל כספי נתתי שם, אני החזקתי את הבית מא'- ועד ת' עזרתי מהגדולה ועד לקטנה בכל המשתמע, היא גם עבדה וגם זה את רוב תחזוקת הבית אני עשיתי שם וכל כספי השקעתי שם.

ש. כמה זמן אתם ביחד?

ת. כעשרים שנה. נולדה לנו בת משותפת, והמשכתי להחזיק את הבית, אשתי לפני 4 שנים הלכה שידרגה את הבית-הבית הוא שלה. לקחה בית במרכז ראשון שאין לו גרוש אחד משכנתא וקנתה בית שונה שהוא לא יותר טוב מהבית השונה ועשתה משכון של 400-500 אלף שקל.

לשאלה, היא מכרה בית במרכז ראשון וקנתה אחר במשכנתא. משכנה את הבית כדי לכסות חובות של בנה. אני לא יודע מה אני עושה כאן בתוך תוכי אני מתהפך, לא יודע מה אני עושה כאן. כל פעם .

ש. מתי זה היה?

ת. לפני כארבע שנים, שעשו שדרוג של הבית לקחתי מכספי אמי המנוחה 170,000 ש''ח יש לי חוזה איתם עו''ד שברור שלא יכולים לגרש אותי מהבית

ש. אזכיר לך למה אנחנו פה

ת. אני יודע. כל פעם שהיה , שנה לפני ... כל פעם שהיא הייתה בלחץ כספי אני הייתי הקורבן בקללות וטענות "אני רוצה להתגרש" בקיצור, הגברת נמצאת בלחץ גם היום היא בלחץ ובכדי להפעיל עליי לחץ , החליטה יום אחד לפני האירוע שקרה להתלונן עליי במשטרה שאיימתי עליה . כשנה לפני האירוע, היה אותו סיפור, הגברת התלוננה נגדי כאילו איימתי עליה, לא היו דברים מעולם, הייתי בחקירה השוטר חקר אותי הסביר לי אמר לי יוסי אתה משוחרר נתן לי 3 ימי מעצר מהבית, אמרתי בסדר. באותו לילה ישנתי בחוץ, לא ישנתי הייתי באוטו. בלילה השני הבן של אשתי קרא לי לבוא לגור אצלו בביתו ברמת אליהו, למחרת אחרי יום וחצי בערך. אשתי קיבלה אותי הביתה אז אני כבר לא אלים, אחרי שקיבלתי הרחקה קיבלה אותי הביתה אחרי יום וחצי-אני כבר לא אלים.

ש. אני רוצה שתסביר, מה זה קיבלה אותך?

ת. אמרה לי תבוא תישן בבית . אתה יכול לבוא.

ש. כמו שאמרה לך פה למעשה?

ת. כן, אותו הדבר. איך יכול להיות שפתאום אחרי יום וחצי נגמרה אלימות? אין אלימות יותר? אחרי יום וחצי? אני כבר לא אלים? יש פה רקע, הרקע הוא כספי. היא לא האמינה למצב שאהיה עצור. עם כל הכבוד למשטרת ישראל שאני מעריך את עבודתה ואני מעריך את עבודתה אינני יודע מה אני עושה כאן. אני לא יודע מה אני עושה כאן, יש פה שיטתיות. נחזור לגופו של עניין הקטע של כל הסיפור שאיימתי עליה פעם שנייה... לא היו דברים מעולם .

ש. הסיפור הראשון? איך הוא הסתיים?

ת. כלום , נאדה הייתי שנה בבית בלי כל בעיה.

ש. לא הוגש כתב אישום? לא נקראת למשטרה פעם נוספת?

ת. לא, כלום.

ש. ספר בבקשה לביהמ''ש השתלשלות האירועים מרגע שבאת הביתה

ת. בכוונה הסברתי תרקע שהסיפור הוא שיטתי חשוב מאוד לציין זאת כי יש לזה המשכיות, אני קיבלתי חלק מהירושה שלי , בכוונה אני מזכיר שקרה לי מקרה. קיבלתי מאמי עוד 150,000 ש''ח, חשוב מאוד להזכיר זאת, הגשתי תלונה במשטרה.

ש. למה הגשת תלונה במשטרה?

ת. לקחתי 50,000 חלק מהכסף שקיבלתי מאמי ושמתי מתחת למזרון והלכתי להתפלל תפילת שנה כי זה יום התפילה של אמי , שבתי לביתי כל ה-50,000 ש''ח של אמי נעלמו,פתאום רק החדר התהפך, פתאום רק המזרון של החדר שינה היה הפוך ואשתי ב9.00 9.30 לא נמצאת בבית .

כאשר היא רוב הזמן , קמה בבוקר שותה כוס קפה מעשנת סיגריה, מכבסת מנקה. שום שבת לא הייתה הולכת ב9.30 10.00 לא הייתה הולכת לשום מקום אלא אם חס וחלילה קרה משהו.

לצורך העניין נלקחו לי/ נגנבו לי 50,000 ש''ח. אני לא מאשים, כפרה על כולנו. אני בכוונה מדגיש את השיטה , השיטה היא פסולה .

ש. אתה מדגיש למעשה שהשיטה שלה הייתה פסולה, אני מבקש להחזיר אותך חזרה ליום האירוע, באותו יום שחל האירוע, אתה מוכן להסביר מה קרה?

ת. בוודאי, ביום האירוע הסיפור הוא כזה בתחילת השבוע לא זוכר באיזה יום כבר את הבגדים שמה לי בשקית והכניסה לי למרפסת, אני לא מאמין שעשתה את זה עם כפפות סטריליות.

הערת ביהמ''ש לנאשם:

מתוך הנחה שחשוב לך כל מה שאתה אומר יש לדבר בקצב שמאפשר את הקלדת הדברים.

הנאשם:

ברור. בעדותה היא כתבה שזה ממש הסריח ומעניין למה זה שכב במרפסת שלושה ימים ואף אחד לא הזיז את זה. זה מאוד מעניין, הרבה דברים שנאמרו דברי שקר וכזב.

ש. למה זה שקר? לא שכב במרפסת?

ת. בעדותה אמרה שזה היה אסון חיריה. במסגרת הלחצים לא מכבסים בך . חלק מהטקטיקה. ראיתי שהולך להיות כאן לצערי איזה... הצגה, אז אני באתי היא לא רוצה לכבס . באתי להכניס למכונת הכביסה והגברת ירקה על פניי וקיללה אותי , כאשר ניסיתי להכניס את הכביסה למכונת הכביסה. הגברת לא נתנה לי אז ירדתי למטה, כאשר בנה היה שם לקחתי את הגיגית האדומה שהיא פתאום לא נזכרה בה אבל הייתה גיגית אדומה. אני משחזר את המקרה. אני שפוי, אין לי שום בעיה עם זה. לקחתי ירדתי למטה במדרגות יש לנו דירת גן

ש. יש לכם דירת גן?

ת. כן לקחתי את הגיגית כדי לכבס את זה ביד עד שאתארגן עם מכונת כביסה. את הכביסה שלי שהיא שמה בתוך שקית שאמרה בעדותה "זה מאוד מאוד מסריח". אני מדגיש זאת כי זה שקרים.

ש. מהו השקר?

ת. אם הכביסה כל-כך מסריחה, מה היא עשתה במרפסת שהיא שם יושבת שותה קפה ומעשנת סיגריה, רק בעדות שלה זה היה מסריח?

חבל מאוד שזה ככה, לצערנו. אז הלכתי בקיצור ירדתי למטה התחילה לקלל את אמי, קיללתי אותה בחזרה אמרתי לה את לא מתביישת? אמי על ערש דווי באה ונתנה לנו כסף לשדרג את הבית, אפילו החוזה של הבית לא על שמי. רק תדעו כמה אמון נתתי בגברת הזו, ונתתי את הכסף לטובת המשפחה, אז היא באה ומקללת אותי, אני לא מבין. אז היא מתוך זה ראתה שעניתי לה כמו שהיא ענתה לי , כי היא קיללה את אמא שלי קללות נמרצות שאני מתבייש לומר מפאת כבודו של ביהמ''ש ומפאת כבודה של אמי, אני לא אגיד מה שאמרה, אבל היא קיללה, אני מתבייש בזה.

בקיצור, אני רוצה להדגיש כל מהלך הקללות והירידה מהאמבטיה, ללכת כדי לקחת גיגית אדומה בשביל לקחת את הזה ולכבס.

אני רוצה להדגיש כל מהלך האירוע והקללות שני אנשים היו נוכחים , בתי המשותפת ובנה, זה חשוב. מאוד חשוב הקטע הכי קרדינלי שממנו מתפתח כל הסיפור, לא יכול להיות שתהיה שמיעה סלקטיבית, שני אנשים אותה עדות, תואמת. לא יכול להיות אין חיה כזו. ההגיון...

ש. אתה רוצה לסכם?

ת. לא, לא אני לא רוצה לסכם. אני מדבר.

כל מהלך הוויכוח והקללות, שני הילדים היו נוכחים, אף שוטר לא היה נוכח, השוטרים באו אחרי זה, לא שוטר ולא חוקר, אף אחד לא היה נוכח. רק הילדים, מבחינת המשטרה לא היו נוכחים מלבד שני הילדים . לא היו נוכחים באירוע שיכולים לתת עדות חד פעמית מטעם המשטרה.

שני הילדים היו נוכחים היו קללות לא היו איומים לא היו דברים מעולם. חד-משמעית. בלב שקט ורגוע. ואני אומר שוב לכבודו, אני לא מוכן להיות בסטטיסטיקה, 90% שיוצאים חייבים בדברים האלו, אני מכיר את הסיפור, עשיתי תחקיר

למה מאמינים לה ולא לי? בגלל שאני גבר ולא אישה?

ש. אתה עדיין לא במצב הזה כי ביהמ''ש עוד לא החליט.

ת. עובדה שנעצרתי, זה כי האמינו לה ולא לי. כי נעצרתי, בעקבות זה.

ש. המשטרה?

ת. כן, המשטרה האמינה לה. ולא היו עדויות חד-משמעויות.
ש. האם איימת עליה?

ת. חד משמעית לא.

ש. האם אמרת לה את המשפט...

ת. לא היו דברים מעולם.

ש. אתה מואשם בכך שאמרת למתלוננת אני בן זונה אם אני לא רוצח אותך?

ת. לא היו דברים מעולם חבל על הזמן של ביהמ"ש וזמנכם, שקר וכזב. אעמוד בזה עד הסוף .

חקירה נגדית:

ש. אתה בן אדם שבד''כ אומר את האמת?

ת. אני בד''כ אומר את כל האמת.

ש. תמיד?

ת. תמיד

ש. הבן החורג והבת , אומרים אמת?

ת. חצי אמיתה, שניהם. שהם אמרו שהם לא היו נוכחים באירוע של האיומים אבל את הקללות הם כן שמעו ואני לא מבין איך זה.

ש. הם אומרים שהיו בכל האירוע ולא שמעו?

ת. כן, הם אומרים.

ש. יש להם סיבה לשקר? לבת שלך?

ת. כן, מפאת כבודה של אמם, בפירוש.

ש. בתך אומרת במשטרה שהיא שמעה רק קללות כי באמצע הריב ירדה למטה.

ת. האירוע של הקללות היה למטה

ש. שהיא קיללה אותך לא אתה אותה?

ת. לא נכון, היא קיללה אותי ואני קיללתי אותה.

ש. אתה כן קיללת אותה?

ת. כן , היא קיללה ואני קיללתי.

ש. אני רוצה להפנות אותך, זו הכפירה המפורטת שלך פה, עמוד 3 בפרוטוקול . אני רואה כאן סעיף 2 כופר , לא קילל חלילה ולא איים למרות שקללה אינה מהווה איום, ואתה מאשר זאת.

ת. אני קיללתי , כתגובה.

ש. זה לא מה שאמרת בביהמ''ש למען האמת ב''כ שלך.

ת. זה לא קרדינלי .

ש.מה שאתה אומר ששני הדברים שאמרת זה לא העניין, העניין זה איומים.

ת. אני לא איימתי אבל , אמרתי שאני לא רוצה לקלל מפאת כבודו של ביהמ''ש. זה לא הבעיה העיקרית.

ש. אני מבקש שתחזור בכל זאת על הקללות שאמרת שם.

ת. אני מבקש, כל לשון של בקשה. לא רוצה לחזור על הקללות. זו לא האשמה מפאת כבודו של ביהמ''ש ומפאת כבודה של אמי.

ש. בוא נשאל זאת אחרת, אתה אמרת לה יותר מקללה אחת?

ת. היו קללות ... קללות כמו של כל קללה וקללה.

ש. הבנתי, שואלים אותך בתחנת משטרה אם היא מקללת את אמא שלך ואומרת לך אני אזיין אותך אמא שלך שרמוטה אתה אומר לה היא זבל, לא אמרתי לה שהיא שרמוטה. היו עוד קללות?

ת. אני כבר לא זוכר את הקללות?

ש. אתה אמרת היה קללות , בתחנת משטרה אמרת זבל, מה האמת?

ת. אתה מחפש לערער את עמדתי , היו קללות לא איומים אני חד משמעית , על זה אני עומד למשפט לא על הקללות, לא היו איומים מעולם, לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד. אמת ויציב.

ש. הילדים חצי משקרים , היא משקרת לגמרי? ואתה לא משקר? אתה אמרת שהיא ירקה על פנייך?

ת. כן כן , אומרים בגמרא אין אדם אומר כל עדותו אלא בפני בית דין.

ש. במשטרה אמרת כל מיני דבירם שהיא עשתה אבל לא הזכרת לי שנייה אחת שירקה לך בפנים וזה לא כי התביישת. מה שכן, לירוק זה מה שיכלת לא להגיד?

ת. אתה מסיט את הדברים לא לכיוון הנכון , חד משמעית ירקה עליי.

ש. במשטרה לא אמרת?

ת. לא אמרתי, אני לא מבין למה זה חשוב לצורך העניין, אני עומד על משפט על איום ולא על קללות

ש. צריך לדעת כמה אתה נאמן ואמין

ת. אני יכול לבקש שאלה ? אני מוכן לעמוד במכונת אמת, זו האמת. אני מוכן להראות כמה אנשים טועים פה. אני לא בנוי לאיומים.

ש. כמו שהבנתי הדברים שאתה אומר אתה אשתך והבן שלך מנסים לקבור אותך ולהוציא ממך כסף?

ת.לא אמרתי דבר כזה , מי אמר דבר כזה?

ש. אתה אמרת היום שלבן שלך יש חובות?

ת. לא לבן הזה, לבן החורג. אתם מתבלבלים בין הבן שהיה נוכח באירוע ובין הבן שלא היה נוכח באירוע אל תערבו חלב עם בשר, זה לא לעניין. זה לא קשור . הסברתי את הרקע שיש לו חובות.. לא חשוב זה לא רלוונטי. אני אמרתי את הרקע שתבינו , אף אחד לא רוצה לקבור אותי פשוט עזרתי ועזרתי בכיף, כל מה שעשיתי עד היום בכיף עשיתי ולא לתפוס מילה בגלל רקע להזכיר אותו הוא לא היה נוכח באירוע בכלל. לא קשור לעניין, באמת.

ש. רק אשתך?

ת. אשתי הילדה המשותפת והבן. היו נוכחים באירוע. ועובדה שהם שמעו את הקללות והם פתאום לא שמעו שלא היו איומים, זה נורא מעניין. איך שעלו הקללות ברגע שהקללות עלו הגברת התקשרה למשטרה :"האדון מאיים עליי".

ש. אתה אומר שבתיק הקודם לטענתך היה צו הראחקה ואתה חזרת תוך יומיים מהאירוע?

ת. יום וחצי..

ש. אתה ביקשת אישור מהקצין לחזור הביתה?

ת. לא קיבלתי אישור מהקצין אשתי אמרה לי תחזור הביתה.

ש. אתה יודע שזה עבירה על החוק?

ת. בטח שאני יודע אבל אשתי המתלוננת היא בקשה שאחזור חזרתי

ש. אז אתה עובר על החוק .

ת. אשתי בקשה שאחזור גם זה לא טוב?

ש. אני רוצה ללכת למניע שלה שהתלוננה עלייך שאיימת עליה. אתה אומר שזה בשביל להוציא ממך כסף אני מבין נכון?

ת אמצעי לחץ

ש. בשביל מה? למה היא צריכה להפעיל עלייך אמצעי לחץ

ת. יש לה בעיה עם כסף.

ש. היא תכננה הכל מראש?

ת. כן מתוכננת, היא לא נראית תמימה

ש. אתה אומר בחקירתך היא ראתה שאני מסתדר לבד ולא צריך אותה והיא התרגזה.

ת. אתה שואל שאלה זה לא קשור לעניין בכלל. אמרתי בעדותי שעם הכביסה הלכתי להסתדר לבד וגם על זה היא התחילה לכעוס , התרגזה

ש. אבל אם הכל זה פרובוקציה שהיא הכינה מראש בשביל מצב שהכל יהיה מוכן למה צריך להתרגז?

ת. אתם מתעסקים בניואנסים, זה חלק ממערכת של הליך של קללות והתרגזויות אז אמרתי היא התרגזה גם על הסיפור של הכביסה. האמת מעוותת פה. אין לי בעיה אני ההפך אני אומר הדבר הזה מעוות , לא יכול להיות מצב כזה זה לא קשור לעניין, אני מדייק.

ב''כ הנאשם:

תקשיב לשאלה;

המשך:

ש. אם היא תכננה את הכל מראש, שמה לך את הבגדים מחוץ למרפסת שלושה ימים בשביל לעשות תרגיל שאתה תבוא להכניס זאת פנימה בהנחה שהיא תהיה בבית היא תקלוט שאתה תהיה בבית ותתחיל להטיח בך את זה? א'. למה היא התרגזה? אם זו התוכנית שלה למה היא התרגזה, מה יש להתרגז זו התוכנית שלה אתה נופל לה בין הידיים.

ת. זה עוד התרגזות אחת , חלק מהתרגזויות לא משהו ספציפי.

ש. היא מתרגזת באקראי?

ת. היא לא מתרגזת באקראי, אתם לא חיים איתה אני חי איתה, אני אתן לך מענה לתשובה של המתרגזת, התכנון שלה היה אמצעי לחץ , כל פעם הייתה עושה לי את זה לא מכבסת לי , חלק מהדבר הזה הפעם זה הלך רחוק, כי היא באה ואיימה עליי. כל ההתרגזויות שלה שהתרגזה זה חלק מההתרגזויות של הכביסה, היא תכננה בצורה מסודרת ביום ראשון לא מכבסת. חלק מהלחצים רוצה כסף, רוצה כסף ואם אין לי כסף אז אין.

ש. כל מה שהיא רוצה זה כסף?

ת. כן

ש. היא לא אוהבת אותך?

ת. היא אומרת שהיא אוהבת אותי אני לא יודע.

ש. היא הייתה בדיון הקודם אמרה אני מוכנה לקבל אותך חזרה תפסיק לשתות.

ת. נכון היא אמרה את זה , אבל מה זה תפסיק לשתות? אדם לא שותה בקבוק בירה?

ש. גם באירוע שתית בקבוק בירה?

ת. נכון לפני שהגעתי הביתה באותו יום שתיתי בירה אחת.

ש. כמה זמן לפני האירוע שתית?

ת. לא זוכר בדיוק, חצי שעה, שעה. משהו כזה. לא זוכר מתי זה היה בדיוק. לא כזה משמעותי.

כל אדם נורמטיבי שותה בירה אחת .

1. אז היא הגישה תלונה שקרית?

ת . כן

ש. מה צריך לעשות לה אם הגישה תלונה שקרית?

ת. להתלונן.

ש. מה שאתה אומר זה אמת?

ת. אני זוכר את עדותי, מה אמרתי.

ש.אני מפנה אותך לעדותך שאתה אומר ששגיב הוא לא בן אדם שקרן

ת. נכון, שגיב לא בן אדם שקרן, בד''כ אדם לא שקרן אבל הוא היה נוכח באירוע, נכח באירוע מפאת כבודה של אמא, אמא אמרה לו תגיד שמעתי קללות ולא איומים אבל איך יכלת לשמוע קללות ואיומים לא לשמוע? אין חיה כזו.

ש. ששאלו אותך מה יש לך להוסיף אמרת שאתה רוצה להתלונן נגדה על מה להתלונן נגדה?

ת. שהיא איימה עליי וקיללה אותי.

ש. אתה אמרת שאתה רוצה להתלונן נגדה שהיא גנבה לך ולקחה לך שני שיקים. ואחרי זה שואלים אותך באילו נסיבות,ואתה עונה לקחה אותם מפנקס השיקים שלי.

ת. בעקבות השקר שאמרה שאיימתי עליה פחדתי שתקח את שני השיקים האלה תמלא אותם ותפקיד אותם בבנק.

ש. מה שקורה שאתה משקר למשטרה?

ת. היא עשתה כבר דבר כזה עם השיקים האלה והם חזרו , כנקמה, ואני עונה לשאלה שלך בגלל שהיא הפלילה עליי כאילו איימתי עליה, היא תקח את השיקים האלה ותתחיל לפרק אותי גם עם זה, דיברתי עם המשטרה שזה יהיה מתועד כי אם בבנק זה יפדה, שידעו שהודעתי למשטרה.

ש. אמרת למשטרה בהתחלה שהיא גנבה ושוטר יכול לפתוח חקירה נגדית רק בגלל שהשוטר סמי בן אשר הבין מה קורה, הוא שאל אותך כמה פעמים ורק אחרי שהתחמקת ונדחקת לפינה אתה ובחר לענות על זה ומספר שהשיקים היו על השולחן ואתה נתת אותם ולא חתמת עליהם.

ת. מה זאת אומרת?

ש. אתה יכול לענות, זו השאלה

ת. אני לא מבין על מה אני עומד פה .

ש. אני אמרתי לך עכשיו שאתה בתחנה ניסית לתפור לה תיק

ת סליחה אתה יודע מה היא עשתה עם השיקים? לקחה את השיקים האלה חתמה עליהם והשיקים חזרו, אתה לא יודע את זה.

ש. כי אתה ביטלת אותם

ת. לא ביטלתי אותם.

זו לא חתימה שלי בכלל, אני לא מבין ..

ב''כ הנאשם:

אני חייב סוף סוף להתנגד תשומת לב ביהמ''ש לכתב האישום, הוא מדבר אך ורק על נושא איומים, נושא השיקים עולים באגב אורחא מתוך חקירה אחרת של השוטר, אפשרתי לחברי לחקור מס' שאלות נראה לי שהגענו לסופיות הדיון בעניין זה

ב''כ המאשימה:

מדובר באמינות, והנושא הוא מהותי בעניין זה כשמדובר על בעיקר האמינות שלו אל מול האמינות שלה לאחר ששאר הדברים מסביב , גרעין האיומים מחזקים את הנושא, שקרים של הנאשם יכולים להוות חיזוק. עוד שתי שאלות ואסיים

ב''כ הנאשם:

בסדר.

ש. אתה נתת לה את השיקים?

ת. אני נתתי לה את השיקים שתשלם, נכון .אבל בעקבות מה שהיא אמרה ועובדה היא העלילה עלילת שווא, תקח את השיקים האלה ותפזר למי שצריך

ש. בגלל זה נתת מידע כוזב למשטרה.

ת. למה אתה לא מעמיד אותה לדין על זה שהיא איימה עליי?

ש. אני חוקר אותך עכשיו , לא הפוך .

ת. אתה מטעם המשטרה.

ש. אתה נמצא במקום היא אומרת שאיימת עליה, אתה מכחיש?

ת. בוודאי, לא איימתי.

ש. השוטרים מגיעים ומבקשים ממך לבוא איתם אתה לא התנגדת?

ת. פיזית לא התנגדתי חד משמעית קמתי והלכתי

ש. קמת והלכת איתם ? לא היו צריכים לבקש ממך פעם אחר פעם ולהביא עוד שוטר?

ת. לא לא בגלל זה הלכתי קמתי והלכתי איתם לא היה מעצר בכוח חד-משמעית.

ש. אתה שביקשו ממך לבוא איתם, ישר באת איתם, קמת והלכת?

ת. הייתה השהיה של כמה שניות, זה הכל . שאלו את הבת שלי שאלות לפני שלקחו אותי.

ש. השוטרים אמרו שאמרת להם תעשו מה שאתם רוצים רק בכוח תקחו אותי

ת. לא הלכתי בכוח . לא התלהמתי.

ש. השוטר משקר?

ת. השוטר לא אומר את כל האמת

ש. לשוטר יש סיבה לשקר?

ת. לא יודע , כבר לא יודע מה לומר לך .

ש. היה ויכוח בבית, אתה אמרת שהאישה ניסתה לתפור עלייך תיק, הוציאה אותך מהבית אחרי שהתלוננה עליך באיום שווא, עד כאן אמת?

ת. כן ויציב.

ש. מאז אותו ויכוח היא עשתה משהו אחר בשביל לפגוע בך?

ת. לא הבנתי את השאלה, אני מורחק שלושה חודשים.

ש. אז איזה אמצעי לחץ זה אם היא לא משתמשת בו בשום דבר

ת. כי היא לא ידעה שבתלונתה זו אני אורחק מביתי .

ש. הכל חלק מאמצעי לחץ כדי להשיג משהו שעל פניו היא לא משיגה אותו כי גם בפעם שעברה היא לא השיגה, אבל היא עדיין חוזרת על אותו הליך?

ת. נכון

ש. אבל עדיין לא משיגה ? וגם לא מנסה?

ת. לא הבנתי את השאלה.

ב''כ הנאשם:

זו שאלה לגברת עצמה, הוא לא יכול לדעת מה היא חושבת.

ש. אני אומר לך, שבתאריך 31.07.12 בשעה 19.30 התגלה הויכוח בינך לבין אשתך, במהלך הויכוח אתה אמרת לה: "אני בן זונה אם אני לא רוצח אותך".

ת. חד- משמעית לא .

חקירה חוזרת:

אין.

ב''כ המאשימה מסכם:

המאשימה הוכיחה את המיוחס בכתב האישום, הוכחה זו מבוססת על הראיות שהופנו לביהמ''ש בראש ובראשונה עדותה של המתלוננת. המתלוננת הייתה סדורה היא חזרה לגבי תלונתה על הקללות שהיא שמעה ובסופו של דבר על המשפט המאיים באותו נוסח ובאותו מימד הניסיונות להסיתה מעמדתה לא צלחו היא שמרה על גרסה אחידה ועקבית לא סתירות או הגזמות.

יש לציין כי האיומים שהמתלוננת מייחסת לנאשם הינם ממוקדים , היא לא אמרה איומים שלא תואמים את המציאות כמו שהנאשם מנסה לתאר, היא לא מתארת אלימות, רצף של איומים, רק משפט אחד ויחיד שהושמע בתוך רצף של קללות שעל פי חוק העונשין זה מספיק.

הנאשם מנסה לחבר בין עדותה של המתלוננת לבין הליך גירושין שנמצא מול הנאשם , אבל הליך הגירושין בין השניים התחיל כבר למעלה משנה נראה לא סביר שתהיה תלונה אשר אינה קשורה להתרחשויות דומות אלא לתכנון על פניו של להשאיר כביסה בחוץ שלושה ימים בשביל להפליל אותו בהתנהגות שלא נראה שיש איזשהו קשר או צורך בהרכנה הזו שהיא פשוט יכול להתקשר למשטרה ולדווח שהוא איים עלייה. המתלוננת בעדותה ובעיקר לקראת הסוף מראה שאינה כועסת על הנאשם, מעוניינת שיחזור הביתה ושכל מבוקשה שיפסיק לצרוך אלכוהול ויחזור. הנאשמת נישקה את הנאשם בסוף העדות, חיבקה אותו, זו לאחר חקירה נגדית ארוכה שהוטחו בה דברים לא קלים, הדבר מלמד על אישה שהייתה מוכנה על פניו , להמשיך ולשקם את התא המשפחתי, ואף הנאשם סבור שהמתלוננת לא רצתה לפגוע בו עד כדי כך ושהוא חושב שמדובר בשימוש באמצעי לחץ. הנאשמת הייתה מאוד חד-משמעית לגבי הדברים אשר ביצע הנאשם ונראה שההגנה כי מדובר בסכסוך כללי לא קיימת במציאות, מצד האירוע תומכים בעדותה מבחינה פריפריאלית , הבת המשותפת והבן החורג אשר העידו כי לא נכחו שניהם בחלק מהאירוע

לשאלה במה הם תומכים לעניין האיום?

הם תומכים לעניין הפריפריאלי, מצב נפשי, קללות . הם לא תומכים בעניין האיום עצמו, נושא האיום בשמו מילה כנגד מילה . גם הבן וגם הבת לא נכחו באירוע עצמו בזמן השמעת האיומים, הבת כפי שתיארה באה והלכה, ושמעה רק את הקללות היא גם אומרת זאתי בעדות שלה , היא גם זוכרת כי סיפרו לה על האיומים אך לא זוכרת מתי .לעניין ספציפי יותר היא מתארת את המצב בבית כל הזמן מאידך, הבן גם הוא היה מחוץ לחדר במקלחת ושמע אך ורק את הקללות הוא לא היה עד לאיומים עצמם אמנם, אך ביחד עם הבת מייצרים אנו את המבנה של האירוע, המצב הנפשי של בני הזוג לאחר הדברים שהושמעו, לצידם יש את השוטר קורן שהגיע קרוב לאירוע עצמו, המתלוננת פונה אליו ומוסרת לו באופן חד משמעי את נוסח האיומים עליו היא חוזרת בחקירה שלה וגם כן בביהמ''ש , היא לא מייפה ואומרת את הדברים כלשונם , האמרה של קורבן לאיומים סמוך לאירוע מהווה ראייה שלעצמה התרחשות האירועים עפ''י כלל הרס גסטה, השוטרים התעמתו עם הנאשם בגלל רצונו לבוא איתם לתחנה, או שלא, דבר מלמד אותנו על המצב הנפשי בו היה מצוי, הריחו אלכוהול בהבל פיו , כשהשוטר קורן מאשר באופן חד משמעי שלא שאל את הנאשם אם איים על המתלוננת במקום , סבר כי או הוא או הבת משקרים , לעומת זאת הנאשם בעדותו שהייתה מלאת סתירות, הנאשם עצמו כאשר מעמתים אותו בשקרים אומר שזה לא קרדינלי, שיש להתמקד באיומים , שמעמתים אותו עם כך שהוא מוסר ידיעה כוזבת לשוטר בתחנה, מנסה לגונן על עצמו וזאת רגע לאחר שהוא הטיח במתלוננת עדות שקר, הנאשם בעדותו מספר על מתלוננת שהינה מתוחכמת ורצתה להפעיל עליו אמצעי לחץ ע''י תכנון מוקדם ותוכנית אשר רקמה למרות שהתוצאות שלה היא לא יודע מה היא ניסתה להשיג ונראה שלא השיגה אותם לא פעם ולא בעבר, אך הוא סמוך ובטוח שזה רצונה. הנאשם אינו אמין ואף לא במעט דבר עלה בבירור כאשר אירוע האיומים הוא בעיקרו אך בנוכחות של שני המעורבים כאשר כל האחרים הם פריפרייאלים לאירוע ביהמ''ש צריך לקבוע האם הוא אמין למתלוננת או אמין לנאשם , שעה שהנאשם עצמו מודה או לפחות כך עולה מעדותו שהוא לא דובר אמת בחלק מהמקרים ביהמ''ש ישאל אם המתלוננת אשר הייתה אמינה בתלונתה נקרו בעובדות שלה עובדת אמת לא הייתה כעוסה בניגוד מוחלט לנאשם אשר פעמים רבות היה צורך של ב''כ להתערב ולהתמקד בשאלה שעה שסירב מפורשות לענות על שאלות שהוטחו בו כאשר התשובות הוא לא רצה להשמיע בפני ביהמ''ש. תיקים דומים בתוך דלת אמות של אלימות במשפחה לעתים קרובות מתבססים על חומר ראיות שנשען בעיקר על עדות הצדדים ונאשם זה בהחלט לדעתנו הוכח כי עשה את המיוחס לו, תביעה שלא ניתן בתשתית המשפטית להרשיע את הנאשם גם ללא החיזוקים שהושמעו לעיל שקרי הנאשם שמגיעים לידי חיזוק ולפעמים לידי סיוע ואני מפנה לקדמי לעניין זה, מחזקים את עדות המתלוננת, יש צורך חד משמעי לקבוע בתיקים כאלה של אמינות, אם ביהמ''ש מאמין שהמתלוננת אמינה והנאשם לא, ולכן יש להרשיעו.

לאחר הפסקה.

ב"כ המאשימה:

בנסיבות בתיק הזה אבקש לאפשר לחברי לסכם עכשיו, לקבוע את התיק להכרעת דין לפרק זמן ארוך יחסית של מס' חודשים בהתאם ליומן ביהמ"ש. תוך שבוע נודיע אם הגענו להבנות.

ב"כ הנאשם:

התיק הזה הוא מוזר ומלכתחילה כתב האישום שהוגש. כל מה שהיה בידי התביעה עדותה של האישה שמיד נראה לביהמ"ש שהיא עדות מגמתית והיו בידי המשטרה גם עדים שתמכו בגרסת הבת ולא בגרסת האישה ואף על פי כן הוחלט להגיש כתב אישום. לנו יש סברה ונגיד זאת בסוף.

בפני ביהמ"ש ישנה גרסה של האישה שאינה נתמכת ע"י אף אדם שהוא. עדותה כשהיא לבד מלמדת על מגמתיות, כוונה לפגוע ואף הרחיקה לכת והגיעה למצב שהשתמשה במשטרה כגורם לסייע בידה לפגוע בבעל. כל טענותיה כפי שעלו פה נראה הינן כוזבות, שקריות ונולדו מלכתחילה ליצור פרובוקציה כדי להביא את מרשי שיגיב בצורה אחרת אך לא צלחה.

אתחיל ואומר, קיימת עדות במשטרה בת/2 וב-ת/3 ובו הם טוענים שהבת יצאה מהמקלחת בטענה שלא שמעה איומים. היינו באופן פוזיטיבי לא היו אלא היא אומרת שלא שמעתי איומים. אני יכול להיות עד בין שיחה אחד לשני וישאלו אותי ואני אגיד שלא שמעתי דבר כזה. ישנה פוזיטיביות של נוכחות כלומר הוא שמע שלא היה. כך הבת אומרת והבן אומר שלא שמע גם כן. וראה זה פלא לבן נודע על כל הסיפור על האירוע אחרי שהוא הולך למשטרה וכך אומרת האישה והוא עצמו.

אם נבדוק את המקרה נראה בצורה פשוטה שהאישה חיכתה וארבה לו. היא אומרת הפסקתי לכבס לנאשם ומפנה לפרוטוקול עמ' 10 ש' 18 ואילך (מצטט). הפסקתי לכבס לנאשם כי הוא התחיל להגיע עם כתמי זרע והחלטתי לא לכבס ושמתי את השקית במרפסת וישבתי בחצר והתכוון לשים את הבגדים במכונה שלי. היא אומרת ששבוע וחצי היא לא מכבסת לו כי הוא מגיע עם כתמי זרע וזו אמתלה להסביר למה היא לא מכבסת. הכביסה שלו במרפסת והוא לוקח את הכביסה שלו כדי לכבס בעצמו והולך למכבסה והיא קופצת אחריו ורודפת ואומרת בעדותה שהיא אומרת שהיא הוציאה בשתי אצבעות כדי שלא ילכלך את המכונה ובעדותה במשטרה היא לא מספרת מה קרה בחצר כי משם הוא לוקח את הכביסה ולוקח גיגית ששם נמצאים הילדים שלה ואיפה שהיא שהתה לפני כן עם הילדים. היא רצה אחריו למעלה כדי למנוע ממנו לכבס, מוציאה את הכביסה מתוך הכביסה שהוא מכבס לעצמו והוא לא עושה כלום ולוקח את הדברים ולחפש את הגיגית ויורד עם הגיגית ורוצה לכבס למטה. לגבי הגיגית אנחנו יודעים אח"כ כי היא ניסה להשמיט את הקטע של הגיגית כי הילדים היו נוכחים במקרה הזה. זו המסקנה היחידה בלבד. אנו למדים זאת מעדותה. הפסקתי לכבס ומפנה לעמ' 10 בהמשך וישבתי עם הבן שלי במרפסת ועליתי עם הבן שלי. הבגדים שלו היה בחצר ולקח אותם למכונת הכביסה. אז עליתי כאילו מהגינה והבנתי שהוא מכניס למכונת הכביסה והתנגדתי ואמרתי לו שלא יכניס את הבגדים המזוהמים למכונה ואז הוא התחיל לקלל. הוא לוקח את הבגדים שלו למעלה והיא רצה אחריו והיא אומרת שבאותו רגע הרימה טלפון למשטרה ושם הוא קילל אותה. בעמ' 11 ש' 21 היא לא אומרת על איום מילה אלא על הקללות. היא אומרת שהוא ירד למטה לשים את הכביסה לגיגית כלומר הטלפון למשטרה היה עוד לפני שירד לגיגית. מפנה לעמ' 10 ש' 22 ו-23. לכאורה הפרשה הסתיימה ובעמ' 11 ש' 22. אנו למדים שהיא הלכה אחריו לגיגית ולא הלכה הצידה. היא העלימה את נושא הגיגית. כי כשירד למטה היו הילדים ויכלו להעיד וניסתה להרחיק אותם משם מבחינת עדותה. לא בכדי היא עונה בתשובה לשאלה בש' 21. היא עונה בש' 22 שהיו קללות ולא אומרת שהיו איומים. לשאלה המתבקשת היא אומרת שהיו קללות ולא איומים. חוסר האמינות של העדה בנקודה הזו ושאמרנו למה הלכה עם הגיגית ומפנה עמ' 11 ש' 10 ואילך. לא היה כלום והילד שמע מה ששמע והוא שמע שלא היה כלום (מפנה לקטע יש גינה ומרפסת ואני שגיב הבן שלי ישבנו שם. זה בית אחד רואה ושומעים הכל). למה היא היתה צריכה לספר לו אח"כ במשטרה אם היה נוכח שומעים הכל ורואים הכל כי זה לא היה ולכן הבן שאל מה קרה. אחרת הוא לא היה שואל, הוא היה עד. למה הגינה חשובה. כי שם ישב הבן והבן הרחיק עצמו כי לא רצה לספר שאמא שלו איימה ולא הפוך. חקירת המשטרה לא נסבה בנקודה הזו. הוא לא הגיש תלונה מתוך שלום בית אז החוקר התבסס על העדות שלה. החוקר לא שאל אותה שאלות בסיסיות מתבקשות. ש' 22 היא אקוטית כי היא מלמדת בתשובה לשאלה על איומים שהיו קללות ולא מדברת על איומים.

אומרת האישה לאורך כל הדרך ומסבירה כמה היא נקיה וכמה הכביסה מלוכלכת ושהאיש הולך לגיגית היא לא מאפשרת לו. היא רוצה את מכונת הכביסה נקיה ולא רוצה לכבס לו. מה הביא אותה לזה ומפנה לעדותה בעמ' 13 ש' 1 סיפא ואילך. אני לא שונאת אותו והוא אבא של הבת שלו ושיוריד את השתיה שלו הוא אדם חיובי. זה אמירה שאני לא מפסיקה להגיד. אני עדיין אוהבת אותו ואם זה הדרך ויתור זה ויתור. אצלה זה נושא במלחמות. מפנה לעמ' 10 כדי להבין את המניע שהיא יצרה פרובוקציה כדי שיעשה פעולה לפגוע בו. מפנה לעמ' 12 ש' 18. שמתי את זה בשקית והחזקתי בקצות האצבעות. הוא שותה וזה מה שמפריע לה ולא היה איום. היא מדברת שכאילו אין בחוץ למרות שהיתה גיגית בחוץ.

הערת ביהמ"ש לעבור לנקודה הבאה.

מה שיש בפני ביהמ"ש זו עדות מגמתית של האישה שסיפרה ומסתבר שכל הנוכחים שהיו לטענתה לא תומכים בגרסתה אלא נהפוך הוא למעשה תומכים בגרסתו של הנאשם. זה שהאיש לא איים יש תמיכה של הבת, יש תמיכה של הבן שאומר שלא שמע שום דבר. כך שהעדים של התביעה הפכו לעדי הגנה ומחזקים את גרסת הנאשם. אין שמץ של ראיה היכולה להפליל את הנאשם. ביהמ"ש ראה את הנאשם והוא לא מבין מה הוא עושה פה והוא כולו נרגש וביהמ"ש התרשם והאישה אמרה שלא מדובר באדם אלים אלא עדין נפש והוא כ-6 חודשים מחוץ למקום. האישה יצרה מצב פרובוקטיבי והאיש סרב לשחק את המשחק ולכן בדתה את האיום. לפי התנהלותה היא מאיימת עליו ולא הוא עליו והיא אומרת לו קח את הבגדים, זורקת את הבגדים ומקללת אותו. כתב האישום אמור להיות מוגש נגדה.

אבקש לזכות את הנאשם על אתר וביהמ"ש הגדיל אורח רוח עם התביעה ואיפשר להם להביא את כל עדיהם ואנו למדים שהנאשם חף מכל אשמה.

ב"כ המאשימה:

אין סיכומי תגובה.

ב"כ הנאשם:

גם אני מצטרף לבקשה הואיל ויש להם ילדה משותפת שלא תינתן הכרעת דין היום או כפי שביהמ"ש אמר שאולי מתכוון לעשות אלא לתת טווח זמן של שבועיים למאשימה למסור עמדתה. תקבע תזכורת. אני אוכל להשאר בעצם לשמוע הכרעת דין היום.

<#5#>

הכרעת דין

התוצאה

1. מסקנתי היא שיש לזכות את הנאשם מעבירת האיומים המיוחסת לו והנני מודיע על כך כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי(נוסח משולב) התשמ"ב- 1982. במקרה שלפני הנאשם בהחלט רשאי ליהנות מהספקות שבליבי ואפנה בהקשר זה למשל לדברי כבוד השופט ש.לוין בע"פ 1787/98 פרידה נגד מדינת ישראל(20.8.1998.)

הרקע:

2. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז-1977, (להלן :"חוק העונשין") וזאת במקרה אחד. לפי תמציתן של עובדות האישום, הנאשם והמתלוננת בני זוג הנשואים כ – 20 שנה ,והורים לבת משותפת וביום 31.7.12 בשעה 22:29 או בסמוך, בביתם, התגלע ויכוח ביניהם ובמהלכו אמר הנאשם למתלוננת: "אני בן-זונה אם לא ארצח אותך" .

3. תשובת הנאשם הייתה בתמצית כי הוא מודה בנוכחות בזמן ובמקום אך כופר מכל וכל בהשמעת איומים. הנאשם הוסיף שאכן היה סכסוך שלגרסתו ניסתה המתלוננת להוציאו מן הבית אך בחר בהבלגה למרות שהתגרתה בו. ביום האירוע ומיד עם הגעת השוטרים ביקש להבדק במכונת אמת ולשאול נוכחים אחרים בבית כדי שהחקירה תהיה אמיתית.

הראיות והסיכומים:

4. המאשימה עתרה להרשיעו על סמך ראיות העיקריות הנחלקות מבחינה עניינית לשני סוגים: א. עדויות בני משפחה שנוכחו בבית בשעת האירוע. ב. עדויות שוטרים שכתבו דוחות פעולה ביום האירוע ושוטר שגבה הודעות למחרת. באופן ספציפי דובר לגבי קבוצת העדים הראשונה :1. בעדות המתלוננת עצמה (ע' 10-18 לפרוטוקול) 2. עדות בנה של המתלוננת מנישואין קודמים ששמו שגיב (ע' 23 עד 25 לפרוטוקול) 3. עדות הבת המשותפת למתלוננת ולנאשם ששמה ספיר(ע' 20 עד 23 לפרוטוקול) .לגבי קבוצת העדים השנייה המדובר בעדות: שוטר מתנדב בשם רועי גבאי, שכתב דו"ח פעולה שהוגש וסומן כ ת/2 (ע' 27- 28 לפרוטוקול) 4. עדות השוטר יצחק קורן שכתב דו"ח פעולה שסומן כ-ת/3 (ע' 25-27 לפרוטוקול) 5. עדות השוטר סמי בן אשר שגבה את הודעת הנאשם שסומנה כ ת/1 ונמסרה יום למוחורת האירוע דהיינו ביום 1.8.12 (ע' 6-10 לפרוטוקול). כמו-כן, הוגשו בהסכמה הראיות שסומנו ת/1 עד ת/4.

5. מטעם ההגנה נשמעה עדות הנאשם בלבד (ע' 30-40 לפרוטוקול).

6. בתום שמיעת הראיות, נשמעו סיכומים בע"פ. לשיטת המאשימה ,היא הוכיחה את המיוחס לנאשם בכתב האישום משום העדפתה את גרסת המתלוננת ומטעמים, שפורטו לפני שורות אחדות בפרוטוקול . תמציתם היא הסברה שהגרסה עקבית ואין לקשר בין העדות שלה לבין הליך הגירושין והיא אינה כועסת עליו ועוד. בנוסף ציינה שקיימת בעייתיות מהטעמים שפורטו לעיל בגרסת הנאשם.

לשיטת הסניגור יש לזכות את מרשו, כי עדות המתלוננת מגמתית ,כוזבת מצביעה על כך שניסתה ליצור פרובוקציה. לגירסתה, העובדה שהנאשם לא שיתף עימה פעולה כי לא איים עליה הייתה גלויה לעיני כל הנוכחים הנוספים בבית שאמנם הובאו כעדים מטעם המאשימה אך דברו באופן התומך בגרסת הנאשם, וזאת גם בשים לב לכך שהמתלוננת עצמה אמרה שהכול נראה ונשמע בבית גם את דבריו אלה לא אפרט הואיל והדברים נרשמו לפני שורות אחדות בפרוטוקול.

פירוט נוסף לראיות התביעה:

תמצית עדות המתלוננת

7. עדת התביעה המרכזית היא המתלוננת. היא אמנם חזרה על המעשה המיוחס לנאשם ובכך צודק ב"כ המאשימה אולם לא יכולתי להאמין לה, במידת הוודאות הדרושה להרשעה בפלילים. נותר בליבי הרבה מעבר לספק הדרוש לזיכוי.

זאת, עקב אופן הופעתה בפני ומכלול הראיות בסופו של יום. בהקשר זה אתייחס לנקודות מסוימות בעדות: א. המתלוננת העידה שהיא נשואה לנאשם כעשרים שנה ועודם בהליכי גירושין שטרם הושלמו, בתקופה הסמוכה ליום שבאישום היו ביניהם מריבות גם לרקע שתיה ובגידות. זאת אף אם קיום היא אוהבת אותו ואף מוכנה לחזור לחיות עמו ומבהירה שהוא בעיניה אדם חיובי ולא אלים וזאת באופן חד משמעי. ב. המתלוננת סיפרה כי הפסיקה לכבס לנאשם את בגדיו מאחר ולגרסתה החל להגיע עם כתמי זרע ושערות של בחורות. ג. ביום 31.7.12 שמופיע בכתב האישום ישבה בחצר עם בנה כשהבחינה בנאשם המגיע לשקית שבה הותירה כביסה מלוכלכת וכלשונה "הבנתי שהוא מכניס את הכביסה למכונה התנגדתי ואמרתי לו שאת הכביסה המזוהמת לא יכניס למכונה"(ש' 10 לפרוטוקול) כשנשאלה כיצד התנגדה הבהירה כי הוציאה בעצמה את הכביסה בקצות האצבעות (ע' 11). על שלב זה באירוע אקדים ואומר שאין מחלוקת, אלא האם אכן לאחר מכן איים הנאשם ולא רק קילל. ד. אציין, שכבר מדבריה שלה עלה קושי הכיצד לא נשמע קול האיום באזני הנוכחים האחרים בבית למרות שלפי תיאורה שלה "זה בית, אחד רואה , שומעים הכול" (ע' 11 ש' 11 ). יצויין כי המתלוננת לא טענה שכשאיים דבר בקול שקט מהקול שבו קילל בהיותו לדבריה שיכור. קושי זה התחדד הואיל וקולות הקללות נשמעו היטב באזני יתר הנוכחים בבית ולכך אתייחס בהמשך. עם זאת הם לא שמעו איומים.

8. מבלי למצות אומר שעיון בחקירתה הנגדית מעצים את תחושת המגמתיות ופוגם בטענתה לאותנטיות למשל מהסיבות הבאות: א. המתלוננת אישרה כאמור שהנאשם לא אלים אלא חיובי אף אם חזרה על גרסתה כי איים היא הבהירה שעודנה אוהבת אותו וטענה שיחסיהם נפגמו רק עקב הטיפה המרה (ע' 13 ש'6)ובהמשך שירד מהדוכן אף נשקה אותו(ע' 18 ש' 3) אגב אופן התבטאות זה אינו מתישב בקלות עם כך שאישרה שכחמש שנים העדיף לחזור הביתה ולא לישון לצידה (ע' 13 ש' 13-16) ואף לא עם התיאור מפי הבת המשותפת כפי שהוא עולה מ- ת/4 ב. יתרה מכך דווקא מתשובותיה והעדתה עלה הרושם שהנאשם בחר בדרך הנמנעת מעימות: 1. בשלב הראשון כשהבחין בשקית הכביסה שלא כובסה כפי שלא כובסה שבוע וחצי קודם לקח אותה בעצמו לחדר בו היתה המכונה. 2. בשלב השני, לאחר שמיהרה אליו מהמרפסת והתנגדה בכל תוקף במכונה המשמשת את בני הבית לכביסה שלו בטענה שהכביסה מזוהמת היא משכה את הכביסה מהמכונה, תגובת הנאשם הייתה לחפש גיגית לכביסה ידנית שהייתה מחוץ לחדר הכביסה ובאזור שאין מחלוקת שהיה חשוף ליתר בני הבית.כלומר נמנע ממריבה. נושא הגיגית נזכר ע' 14 לפרוטוקול ובהקשר זה ראו גם הערת הנאשם. ד. יצויין כי המתלוננת עומתה עם גרסה שלפיה התנהלותה הייתה קנטרנית לצורך הוצאת הנאשם מביתם ומצאתי קושי רב, ובכך "אקנח" בהקשר זה כשבתשובה לשאלה ברורה האם בעת האירוע נושא האישום החלו הליכי הגירושין השיבה בצורה חד משמעית :"אני במקרה זוכרת את התאריך... לא היה בתאריך האישום משהו שקשור לגירושין." אך לאחר מכן הופנתה להודעתה שלה במשטרה שבה אמרה גם: "בעלי יוסף חוזר יום יום שיכור הביתה ואנחנו בהליכי גירושין". הייתם בהליכי גירושין כן או לא ? ת. "פתחתי אמרתי לך כן"

כלומר עדותה לא היתה קוהרנטית ולא עוררה אמון רב וזאת בלשון המעטה.

תמצית עדות הבת המשותפת

9. הבת המשותפת, שהיא כיום חיילת שהתה במועד הרלוונטי בבית. הודעתה במשטרה שסומנה כת/ 4 והוגשה כאמור כחקירה ראשית . בהודעתה התייחסה גם ליחסים בין הנאשם למתלוננת למעשים ביום האירוע ולהתנהלות הנאשם מיד עם הגעת השוטרים.

אשר ליחסים בין הוריה אמרה בפשטות: "הם לא מסתדרים ואין ביניהם כלום, היא לא מתייחסת אליו כבעל והוא בוגד בה" ניתן להשוות את הדברים לתיאורה של המתלוננת

אשר ליום האירוע תיארה כיצד לאחר שאביה ראה שאימה השאירה את הכביסה שלו במרפסת עלה לכבס אותה בעצמו "אמא לא נתנה לו ואז שמעתי קללות ביניהם" לאחר מכן ירדה למטה ולא שמעה איומים(מול ש' 10 ל-ת/4)

אשר להתנהלות הנאשם עם הגעת השוטרים שבאו לקחת אותו למשטרה אמרה: "הוא לא רצה לבוא ושהם לא שמעו את הצד שלו" יצויין שהדברים נאמרו בסמיכות יחסית לאירוע ע גבית ההודעה למחורת.

תמצית עדות בנה של המתלוננת:

10. גם עדות בנה של המתלוננת לא מהווה לטעמי חיזוק מספיק לדבריה בפרט נוכח הקושי לתת בעדותה כפי שנשמעה בפני אמון. הבן שנכח בבית הבחין בנאשם שלדבריו היה שתוי ואמר: "ושמעתי קללות אך לא מעבר לזה. אחר כך היה ויכוחים ביניהם אך ורק מילולי. על האיומים שמע מאימו רק בדרך חזרה מתחנת המשטרה . (ע' 24 ש' 10-11). ער אני לכך שלא שהה כל הזמן לידם אך גם לכך שמה ששמע היו הויכוחים והקללות כי לא שמע באותו מועד ובאותו מקום איום.

תמצית עדות השוטר המתנדב גבאי:

11. השוטר גבאי הגיע ביום 31.7.12 לבית לרקע קריאת המתלוננת דו"ח הפעולה ת/2 עליו חתם הוגש בהסכמה והוא "מקפיא את זכרונו" לגבי האירוע בלי למצות אציין שאכן שמע מהמתלוננת את הדברים שהיא מייחסת לנאשם אך גם שמע מהנאשם במקום מה אתם עושים פה תביאו לי מכונת אמת. וגם טען שהמתלוננת: "זרקה לו איומים" אוסיף כי השוטר המתנדב ראה לנכון לציין שהבת המשותפת: "יצאה מהחדר ואמרה שלא היו איומים מצד האב יוסף" בחקירתו הנגדית הבהיר שהדו"ח אכן משקף את מה שאירע. כי "מה שהיה נרשם" (ע' 28 ש' 10).

תמצית עדות השוטר קורן:

12. השוטר קורן הגיע יחד עם השוטר המתנדב לבית ודו"ח הפעולה שרשם סומן ת/3 והוגש כחקירתו הראשית ממנו עלה בין היתר מה שנאמר מפי המתלוננת אך גם שהנאשם אמר "היא סתם עושה לי פרובוקציה" וביקש לא להסתפק בדבריו שלו אלא לאפשר לו להיבדק מיד במכונת אמת ולשאול מיד את הנוכחים האחרים בבית, הוא אמר גם : "תשאל את הבת שלי אם איימתי ואמרתי משהו היא מתקלחת כשהיא תסיים תוכל לשאול אותה ואתה יכול גם לשאול את הבן שלה אם איימתי עליה". הנחתו מתיישבת עם תיאור הדברים מפי הנאשמת שכל מי שנכח בבית צריך היה לקלוט בחושיו את כל מה שהתרחש באותו יום. הבת כאמור הייתה במקלחת כשהוא דבר וכשיצאה אמרה מיוזמתה לשוטר האחר שלא איים.

פרוט נוסף לראיות ההגנה: תמצית עדות הנאשם:

13. מחקירתו של הנאשם אציין שמאז האירוע אינו גר בבית הוא העיד בין היתר שמדובר באירוע שני שהוא מורחק כי היה אירוע קודם שבעקבותיו לא הוגש כתב אישום, הוא חזר הביתה לבקשת המתלוננת ולגרסתו אכן הדברים היו חייבים באזני כל הנוכחים בבית אלא אם כן בחרו בשמיעה סלקטיבית כי מדובר באימם. לגרסתו באופן פוזיטיבי ברור ששמעו הכול וכי לא שמעו איומים כי לא היו איומים. ער אני לתהיות מסוימות שמעורר ב"כ המאשימה ומצאתי בעיתיות לא קטנה בכך שאף אם לבקשת המתלוננת עצמה חזר הנאשם הביתה לאחר האירוע הראשון הוא עשה זאת שלא בסוף התקופה הקצרה של ההרחקה שהייתה בהסכמתו אלא בעיצומה אך אין זה נושא האישום שלפני, וככל שמדובר בנושא האישום שלפני לא הוכחה גרסת המאשימה.

14. בשולי הדברים אוסיף, כי עבירות במשפחה אכן מתבצעות לא אחת בחדרי חדרים ולפיכך חסרות הראיות "החיצוניות", לעדות היחידה של מגיש התלונה וקיים מצב של "מילה מול מילה" ולא תמיד ניתן לאתר חיזוקים מספיקים אך זה לא בהכרח פני הדברים בכל מקרה בכל בית ובכל רמת קול ובכל אופן יש לבחון היטב ובשבע עיניים את עדות המתלוננת כמובן לאחר אזהרה מתאימה והפעלת שאר מבחני המהימנות על מנת לראות מה התמונה העולה בסוף היום מהסיבות הפרטניות. בהקשר זה בלי למצות בעניין הקושי היסודי אפנה למשל לאסמכתאות הבאות : א. כב' השופט דנציגר בע"פ 4629/09 פלוני נגד מדינת ישראל (18.11.2009 ב. וכן כב' השופט פוגלמן בע"פ 3140/11 פלוני נגד מדינת ישראל (30.4.2012). ג. כב' השופטת בן פורת ע"פ 509/76 צסיס נגד מדינת ישראל פ"ד לא( 3 ) ע' 735 (1977) שהתייחסו לצורך בשקילת העדות ובזהירות מתאימה. מעבר לכך מושכלת יסוד היא שרק לעדות נאמנה ניתן ליחס משקל מבחינת כוחה האופרטיבי. המסקנה כי לא הורם רף ההוכחה היא תולדה של התמונה הכללית ואותם מבחני נאמנות של שבהם מבחן ההתרשמות מבחן השוואה פנימית מבחן השוואה חיצונית ומבחן האישיות ובהקשר זה ראוי למשל כבוד הש' עמית בע"פ 8646/09 אבשלום נגד מדינת ישראל(8.9.2011) לדידי שילוב הדברים כלומר הן הקושי בעדותה שלה והן מהעולה לעדויות נוספות מוביל למסקנה לפיה לא הורם נטל השכנוע במידה שלמעלה מספק סביר ומכאן שמסקנתי היא שיש לזכות את הנאשם.

<#3#>

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ב אדר תשע"ג, 04/03/2013 במעמד הנוכחים.

הערת ביהמ"ש:

עם הצדדים הסליחה אם נפלו טעויות הגהה אגב ההקראה. בכל אופן, עותק ישלח גם לסנגור מהפרוטוקול שתיקון בו בוצע בטרם קמתי מכסאי אך לאחר צאת הסנגור מהאולם.

הוקלד על ידי ליאת קחלון