לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי סעיף 18 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

רקע והשתלשלות האירועים

1. המבקש הגיש ביום 2.8.12 בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה (להלן: "בקשת האישור").

תמצית בקשת האישור – המשיבה משווקת ומוכרת, בין היתר, את המוצר שנקרא "יוגורט BIO עם קוקוס" (להלן: "המוצר" או "היוגורט"). תקן של מכון התקנים הישראלי, שנקרא "סימון מזון ארוז מראש" (להלן: "ת"י 1145"), קובע בסעיף 3.3 כי סימון מוצרים יהיה נכון ולא מטעה. תקן נוסף שנקרא "מוצרי חלב מותססים" (להלן: "ת"י 285") מורה בסעיף 104.4 על אבחנה ברורה בין יוגורט ללא תוספות, יוגורט "עם פירות" ויוגורט "בטעם פירות". סעיף 207.3 לאותו תקן קובע כי תכולת הפרי במוצר "עם פירות" חייבת להיות לפחות 6%. בכל מקרה של סתירה בין התקנים התקן החל הוא תקן 285 (ר' סעיף 1 בתקן 1145). על אף שהמוצר מכונה "יוגורט BIO עם קוקוס" תכולת הפרי במוצר היא 1.6% בלבד, היינו נמוכה מ-6% ובניגוד להוראות התקנים. צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), התשנ"ט-1998 החיל את הוראות התקנים הללו על מוצרי מזון הנמכרים בישראל, לרבות על המוצר שבענייננו.

הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור היא – "כל מי שרכש במהלך השנים האחרונות את המוצר כהגדרת מונח זה להלן המיוצר על ידי המשיבה" (הפתיח לבקשת האישור).

הסעדים - השבת הסכומים ששולמו בגין רכישת המוצר, פיצוי בגין הפרת הסכם, פיצוי בגין עגמת נפש, וצו עשה המורה למשיבה לתקן את אופן הצגת המוצר וכינויו.

עילות התביעה – הטעיה ואי גילוי כאמור בסעיפים 2 ו-4 בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"); ניצול מצוקת הצרכן כאמור בסעיף 3(ב) בחוק הגנת הצרכן; חוסר תום לב; התעשרות שלא כדין; הפרת החובות החקוקות – סעיף 21 בפקודת בריאות הציבור (מזון) (נוסח חדש), התשמ"ג-1983, סעיף 7(א) בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (סימון מוצרים), התש"י-1950, סעיף 3.3 לתקן 1145 והוראות תקן 285; הפרת הסכם.

1. בטרם הוגשה תגובת המשיבה, הגישו הצדדים ביום 11.6.13 בקשה לאישור הסדר פשרה (להלן: "הסדר הפשרה"). על פי הסדר זה, בין היתר, הוסכם כי הכיתוב על גבי אריזת המוצר ישונה באופן שייכתב "יוגורט BIO בטעם קוקוס 2.2% שומן" במקום "יוגורט BIO עם קוקוס".
2. בסיום הדיון שהתקיים לפניי ביום 15.7.13 ולאור הערות בית המשפט - כי הכיתוב המוצע בהסדר הפשרה מטעה אף יותר מהכיתוב הנוכחי ואף עלול לגרום נזק מקום שלקוח יסבור כי ביוגורט אין פרי אלא הוא רק "בטעם", בעוד שהוא מכיל פרי - ניתנה לצדדים ארכה להידברות לעניין "תיקון הכיתוב על המוצרים השונים באופן שלא יירשם 'עם פרי' מכיוון שהמוצרים מכילים פחות מ-6% ואולם גם לא יירשם 'בטעם' מאחר ויהיה בכך משום הטעייה" (פר' עמ' 7 ש' 7-5).
3. בעקבות הדיון שהתקיים ביום 15.7.13, הגישו הצדדים ביום 18.7.13 בקשה נוספת לאישור הסדר פשרה ובה הבהרה בעקבות הדיון (להלן: "ההבהרה להסדר פשרה"). הצדדים ביקשו לאשר את ההסדר לפי "הילכת סבו".
4. בהחלטתי מיום 22.7.13 קבעתי כי לא מצאתי לסטות מהוראות חוק תובענות ייצוגיות, סעיף 18, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") ולאשר את ההסדר לפי "הילכת סבו" בהליך מקוצר.
5. כמו כן הוריתי לצדדים להמציא הסדר פשרה מתוקן או בקשת אישור מתוקנת באופן שתהיה הלימה מלאה בהגדרת הקבוצה שבשני המסמכים הנ"ל.
6. בהחלטתי מיום 29.7.13 התרתי את תיקונה של בקשת האישור (להלן: "בקשת האישור המתוקנת").

התיקון שאושר בבקשת האישור הוא תיקון הגדרת הקבוצה כך שזו תוגדר כדלקמן: "כל מי שרכש את המוצר כהגדרת מונח זה להלן המיוצר על ידי המשיבה וזאת במהלך התקופה אשר החלה שבע שנים קודם ליום הגשת בקשת האישור המקורית ואשר תסתיים ביום אישורו של הסדר פשרה ע"י בית המשפט הנכבד" (הפתיח לבקשת האישור המתוקנת).

1. כמו כן הוריתי על פרסום הודעה ראשונה בשני העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" בהתאם לסעיף 25(א)(3) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") וכן על משלוח העתק מהסדר הפשרה ליועץ המשפטי לממשלה ולממונה על הגנת הצרכן (להלן: "ההודעה"). ההודעה פורסמה ביום 12.8.13 (הודעה הצדדים מיום 18.8.13).
2. ביום 3.10.13 הודיע ב"כ המבקש כי לא התקבלה במשרדו התנגדות להסדר פשרה או בקשה ליציאה מהקבוצה.
3. ביום 26.11.13 הוגשה הודעת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה (להלן: "ב"כ היועמ"ש").
4. הממונה על הגנת הצרכן לא הגיש עמדתו בהתייחס להסדר הפשרה.

תמצית הסדר הפשרה וההבהרה להסדר פשרה

1. הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה –"כל מי שרכש את המוצר 'יוגורט BIO קוקוס 2.2% שומן', אותו מוכרת ומשווקת מילקו תחת המותג 'muller' במהלך שבע השנים האחרונות ועד לאישור הסדר פשרה זה על ידי בית המשפט הנכבד" (סעיף 1.3. בהסדר פשרה).
2. המשיבה מתחייבת לשנות את אריזת המוצר עד ליום 1.11.13, כאמור בהבהרה להסדר פשרה ובהתאם צילום המופיע שם, באופן הבא:

"השם המקובל" (השם המסחרי למוצר, כהגדרתו בסעיף 2.13 בת"י 1145) של המוצר יהיה "Bianco יוגורט BIO קוקוס 2.2%". שם זה יופיע בציון גדול על כל צדדי התווית ועל התווית העליונה. המוצר כאמור מכיל פחות מ-6% פרי ומעל 0% פרי, על כן השם האמור אינו מטעה צרכנים לחשוב שהמוצר אינו מכיל פרי בכלל, וכמו כן אינו מפר את התקן הקובע כי הכינוי "עם" קוקוס מותנה בכך שהמוצר מכיל 6% פרי.

על מנת לעמוד בדרישות ת"י 285, "שם המזון" (הוא השם הרשמי שניתן למוצר והמתאר אותו, כהגדרתו בסעיף 2.12 לת"י 1145) של המוצר יהיה "יוגורט BIO בטעם קוקוס 2.2% שומן". שם זה יופיע פעם אחת בלבד על התווית – בצד מעל לטבלת הסימון התזונתי ורשימת הרכיבים של המוצר, כאשר ברשימה מצוין בברור כי המוצר מכיל "פתיתי קוקוס (1.8%)". כך, לצד הכיתוב "בטעם" מצוין פירוט רכיב הקוקוס הקיים במוצר.

הצדדים סבורים כי בכך הושגה הבהרה לצרכן באשר לטיבו של המוצר ונמנעת הטעייתו כפי שדרש בית המשפט בדיון שהתקיים לפניו.

1. בנוסף מתחייבת המשיבה לתרום מוצרים ממגוון המוצרים שהיא משווקת, לעמותות המסייעות לנזקקים בסכום של 180,000 ₪ (לפי מחיר המוצרים לצרכן כולל מע"מ – המחיר יהא בהתאם למחיר הממוצע של המוצרים ברשתות השיווק לפי נתוני חברת "סטורנקסט" שיהיו ידועים במועד אספקתם).

זהות העמותה לה תועבר התרומה תהא בכפוף לאישור בית המשפט, מתוך רשימת עמותות שתציע המשיבה, המסוגלות לקבל מוצרים הדורשים ברובם אחסון בקירור ולאחסנם. רשימה זו תועבר לבית המשפט בתוך 10 ימים ממועד אישור הסדר הפשרה בפסק דין.

התרומה תתבצע במנות קצובות על מנת לאפשר לעמותות להפיץ את המוצרים לנזקקים ותסתיים בתוך 12 חודשים ממועד מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה.

המשיבה תמסור לבית המשפט ולב"כ המבקש דו"ח מסכם שיאומת בידי רואה חשבון ובתצהיר מטעם המשיבה, בדבר ביצוע התרומה, בתוך 30 ימים מהשלמת ביצועה.

1. הצדדים ממליצים לפסוק גמול למבקש בסכום של 10,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחו בסכום של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ, שישולמו בתוך 7 ימים מהמועד בו יהפוך פסק הדין חלוט.

התשלום מותנה בכך שב"כ המבקש ימציא למשיבה בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין אישור על ניהול ספרים ואישור בדבר היותם פטורים מניכוי מס במקור.

1. עם אישור הסדר הפשרה ומתן פסק דין, יתגבש אוטומטית מעשה בית דין ביחס לכל העילות והסעדים בבקשת האישור כלפי חברי הקבוצה.

עמדת ב"כ היועמ"ש ותגובות הצדדים לה

1. עמדת ב"כ היועמ"ש - ב"כ היועמ"ש הודיעה לבית המשפט כי לא מצאה להתנגד להסדר פשרה אך היא מבקשת לציין מספר נקודות: התחייבות המשיבה לתקן את אריזת המוצר היא חובה על פי דין ועליה לעשות כן באופן מיידי וללא קשר להסדר פשרה; קיים פער משמעותי בין הסעד שהתבקש בבקשת האישור לסעד עליו הוסכם במסגרת הסדר הפשרה. לא ניתן הסבר לפער; יש לחשב את ההטבה הניתנת בדרך של תרומת מוצרים לפי עלות המוצר למשיבה ולא לפי מחירו הממוצע של המוצר ברשתות השיווק כפי שנקבע בהסדר פשרה; יש להבהיר כי המשיבה אינה רשאית לזקוף את "התרומה" כתרומה פילנתרופית וכי התרומה אינה מזכה את המשיבה בזיכוי מס בהתאם לסעיף 46 בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]; אשר לגמול ושכר טרחה- נראה כי הסכומים אינם תואמים את ההלכה שנקבעה בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (23.5.12). ככל שיופחתו הסכומים המומלצים אין לאפשר למשיבה ליהנות מההפחתה ויש להוסיף את ההפרש שיופחת לשווי המוצרים שבהטבה.
2. תגובת המבקש לעמדת ב"כ היועמ"ש – ב"כ היועמ"ש סבר כי הסדר הפשרה ראוי; לא ניתן לבצע את שינוי שם המוצר באופן מיידי. הדבר דורש זמן התארגנות; הפער בסעדים – הסדר פשרה מטיבו מגלם ויתור הצדדים על טענותיהם בדומה להסדרי פשרה בבקשות אישור דומות; שווי המוצרים לעמותה המקבלת תרומה הוא כשוויים של מוצרים שהעמותה הייתה רוכשת עבור נזקקים, היינו לפי שוויים למקבל ולא לפי שוויים לתורם. לכן חישוב שווי ההטבה הוא לפי שווי המוצרים ולא לפי עלותם למשיבה; השאלה האם הוצאה תהיה מוכרת לצרכי מס הכנסה צריכה להיות מוכרעת על ידי פקיד השומה. כמו כן לו המשיבה הייתה משלמת לחברי הקבוצה התשלום היה מהווה הוצאה מוכרת; גמול ושכר טרחה – הסכומים שהומלצו נמוכים מאלו המאושרים בדרך כלל בהסדרי פשרה מסוג זה. ההישג לקבוצה אינו רק התרומה אלא הוא בעיקר השינוי באריזת המוצר מאריזה מטעה לזו התואמת את הוראות הדין, הישג שהרגולטור לא הצליח להשיג.
3. תגובת המשיבה לעמדת ב"כ היועמ"ש – היעדר המילה "בטעם" על המוצר אינה מהווה הפרת חובה חקוקה של תקן 285 ותקן 1145. גם בדיון שהתקיים ביום 15.7.13 נקבע כי הכיתוב יהיה ללא המילה "בטעם". ההסדר תואם את הסעד העיקרי בבקשת אישור; שינוי התווית מצריך היערכות לוגיסטית ולא ניתן ליישם את השינוי באופן מיידי; על פי רוב סכומי הנזק המצוינים בבקשות אישור רחוקים מהמציאות. מדובר בהערכה בלבד שלא ייתכן שתהיה לה השפעה על הסדר הפשרה; שינוי חישוב ההטבה לפי עלות למשיבה תחת זה הקבוע בהסדר פשרה משנה את הבסיס הכלכלי להסדר וכמוהו כהתנגדות להסדר פשרה. ואולם ב"כ היועמ"ש אינו מתנגד להסדר פשרה על כן המסקנה היא שלדעתו הוא הוגן וראוי. המשיבה ממילא לא התכוונה לזקוף את התרומה במסגרת הסדר הפשרה כתרומה שלה לצרכי מס. בית משפט יוכל לציין זאת בפסק הדין; המשיבה סבורה כי הגמול ושכר הטרחה הם ראויים וסבירים בנסיבות העניין. ממילא מדובר בהמלצה בלבד המוכרעת על ידי בית המשפט.

מינוי בודק

1. סעיף 19(ב)(1) בחוק:

"(ב)(1) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקיבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה - בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר.

בדברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (ה"ח הממשלה 234 מיום 26.1.06 בעמ' 269) נאמר בהתייחס לסעיפים 18 ו-19 בחוק:

"מטרת סעיף זה [הכוונה לסעיף 18 - מ' נ'] וסעיף 19 היא להסדיר מקרים שבהם מיישבים הצדדים את הסכסוך ביניהם בדרך של הסדר פשרה, והסדר זה מחייב את כל חברי הקבוצה. החשש במקרים אלו הוא מפני קנוניה בין התובע המייצג לבין הנתבע, כך שהתובע המייצג יפיק תועלת אישית מן הפשרה על חשבון חברי הקבוצה. למעשה, במצבים שבהם מושג הסדר פשרה, נוצר אצל התובע ניגוד עניינים בין טובתו האישית ובין האינטרסים של הקבוצה, דבר המצדיק פיקוח מוגבר הן על ידי בית המשפט והן על ידי חברי הקבוצה".

מינוי הבודק מטרתו אם כן לסייע לבית המשפט לבחון את הסדר הפשרה, ולהבטיח כי יישמרו האינטרסים של הקבוצה בשים לב למכלול הנסיבות. דהיינו - לוודא שההסדר הוא סביר והוגן בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וכי סיום ההליך בהסדר הפשרה המוצע הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, בהתחשב במטרות החוק.

ולענייננו. מקובלת עליי טענת הצדדים לפיה אין צורך במינוי בודק בנסיבות העניין. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לפרשנות הוראות התקן הישראלי וכמו כן לשאלת הפרתו על ידי המשיבה. הנזק הנטען הוא מחיר המוצר ועגמת נפש. הסדר הפשרה אינו כולל פיצוי או השבה לחברי הקבוצה, אלא שינוי של סימון המוצר ותרומה לציבור. השיקולים לאישורו של הסדר מעין זה הם משפטיים שעל כן לא מצאתי למנות בודק בענייננו.

אישור הסדר הפשרה

1. הוראות החוק הרלוונטיות לאישור הסדר הפשרה:

סעיף 19(א) בחוק:

"(א) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין" (ההדגשה שלי – מ' נ').

סעיף 19(ג) בחוק:

"(ג)(1) החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה:

(א) הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה;

(ב) עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים כפי שפורטו בבקשה לאישור או כפי שהוגדרו בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 14, לפי הענין;

(ג) עיקרי הסדר הפשרה.

(2) בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה:

(א) הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה;

(ב) התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן;

(ג) השלב שבו נמצא ההליך;

(ד) חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5);

(ה) הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה;

(ו) העילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר" (ההדגשה שלי – מ' נ').

1. הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה היא כאמור-"כל מי שרכש את המוצר 'יוגורט BIO קוקוס 2.2% שומן', אותו מוכרת ומשווקת מילקו תחת המותג 'muller' במהלך שבע השנים האחרונות ועד לאישור הסדר פשרה זה על ידי בית המשפט הנכבד".

היקף הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה תואם את היקפה, כפי שהוגדר בבקשת האישור המתוקנת.

1. עילות התובענה נגד המשיבה – הטעיה ואי גילוי כאמור בסעיפים 2 ו-4 בחוק הגנת הצרכן; ניצול מצוקת הצרכן כאמור בסעיף 3 בחוק הגנת הצרכן; חוסר תום לב; התעשרות שלא כדין; הפרת החובות החקוקות – סעיף 21 בפקודת בריאות הציבור (מזון) (נוסח חדש), התשמ"ג-1983, סעיף7(א) בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (סימון מוצרים), התש"י-1950, סעיף 3.3 לתקן 1145 והוראות תקן 285; הפרת הסכם.
2. השאלות המהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה - האם המשיבה פעלה בניגוד להוראות תו תקן 1145 ותו תקן 285 בשל כך שתכולת הפרי במוצר נושא בקשת האישור קטנה מ-6%.
3. הסעדים שנתבעו בבקשת האישור – פיצוי בגין עגמת נפש, השבת הסכומים ששולמו בגין רכישת המוצר וצו עשה המורה למשיבה לתקן את אופן הצגת המוצר וכינויו.
4. בית המשפט בבואו לאשר הסדר פשרה צריך להשתכנע כאמור "כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה... וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין" (סעיף 19(א) בחוק).

מטרתו של חוק תובענות ייצוגיות מוגדרת בסעיף 1 בחוק כדלקמן:

"(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;

(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;

(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;

(4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות".

בעניין שלפניי נראה לי כי הסדר הפשרה יש בו כדי לענות על מטרות החוק, וכי בנסיבות העניין ההסדר הוא אכן סביר והוגן.

1. הסדר הפשרה הביא לשינוי הכיתוב על גבי המוצר באופן שהוא תואם את התקן, כפי פרשנות המבקש, ובכך הושגה מטרתה של בקשת האישור, ובכך הביא הסדר הפשרה לאכיפת הדין. הסדר הפשרה אף מחייב את המשיבה בפיצוי בדמות תרומה לעמותות המסייעות לנזקקים.
2. אני סבורה כי התרומה לעמותות המסייעות לנזקקים מהווה פיצוי מספיק בנסיבות העניין, ממספר טעמים: חוסר הבהירות של התקן, דבר שאף חייב הבהרת הסכם הפשרה; ספק רב בעיניי אם אילו הייתה מתקבלת התובענה, היה בית המשפט מורה על סעד של השבה, נוכח סוג ההטעיה הנטענת והעובדה שהמוצר נצרך; ספק גם אם היה מקום לפיצוי בגין עגמת נפש או פגיעה באוטונומיה לאור הלכות בית המשפט העליון גם זאת נוכח טיבה של ההטעיה הנטענת. ר' כב' השופטת נאור בע"א 1338/97 תנובה – מרכז שיתופי נ' ראבי פ"ד נז(4) 673, 686 (2003)) "החדרת תוספת של סיליקון לחלב בניגוד לתקן היא פגיעה באוטונומיה של הפרט, עם זאת אין להבין מדבריי שכל מקרה של סטייה מהוראות תקן או דיווח לא נכון על תכולתו של מזון יצדיקו תביעה. עשויים להיות מקרים לא מעטים שבהם סטייה קלה מהוראות תקן זה או אחר, גם כשהדברים נוגעים למזון, לא יהיה בה כדי להצדיק לא תביעה אישית וממילא גם לא תביעה ייצוגית. אין הצדקה לתביעה כאשר הפגיעה היא בגדר de minimis" (הדגשה שלי – מ' נ') לא כל שכן כשמדובר לכאורה בתיאור לא מדויק של מוצר ושאין מדובר במקרה של רכיב שלא נזכר. ר' גם כב' השופטת חיות בע"א 10085/08 תנובה – מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח ראבי ז"ל (4.12.11): "אכן, לא בכל מקרה בו נופל פגם ברישום הרכיבים של מוצר מזון מצדיק הדבר פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה ובגין תחושות שליליות וייתכנו בהחלט מקרים אשר למרות קיומו של פגם מסוים בדיווח על תכולת מוצר לא יצדיק הדבר מתן פיצוי" וכב' השופט עמית בע"א סלומון נ' גורי יבוא והפצה בע"מ, בפסקאות 15 ו-16 (12.3.14)).
3. אשר להערות ב"כ היועמ"ש: רשמתי לפני את הודעת המשיבה בתגובתה לעמדת ב"כ היועמ"ש כי היא אינה מתכוונת לזקוף את התרומה כתרומה שלה לצרכי מס; לא מצאתי להתערב בדרך חישוב ההטבה על ידי הצדדים משזו סבירה בעיניי; המועד בו נקבו הצדדים לשינוי הכיתוב עבר, על כן ההתנגדות בעניין זה מתייתרת; הפער בין הסעד שהתבקש בבקשת האישור לבין זה שהושג בהסדר הפשרה קיים מטבע הדברים שעניין לנו בפשרה. בנוסף התייחסתי כבר לעיל לסבירות ההסדר בנסיבות שלפניי; אשר לגובה הגמול ושכר הטרחה גם לדעתי מדובר בסכומים גבוהים מן הראוי בנסיבות, בהמשך הדברים אתייחס לעניין זה. עם זאת אינני מקבלת את עמדת היועמ"ש כי יש להוסיף את הסכום המופחת לתמורה. אינני סבורה כי יש לבית המשפט סמכות להוסיף את הסכומים המופחתים לפיצוי עליו הוסכם. על פי חוק תובענות ייצוגיות סעיף 19(ו): "אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי הענין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לענין זה". משמע, הצדדים רשאים להמליץ על סכומי הגמול ושכר הטרחה, ועל פי החוק, לבית המשפט שיקול דעת להתחשב בהמלצה המוסכמת לקבלה במלואה או בחלקה. אין החוק קובע הוראה דומה לעניין תנאי הסדר הפשרה. את הסדר הפשרה רשאי בית המשפט לאשר או לא לאשר לפי המבחנים הקבועים בחוק, אך לטעמי אין הוא רשאי אגב האישור לשנות את תנאי הפשרה (אין באמור כדי לשלול פרקטיקה מקובלת של זימון הצדדים על ידי בית המשפט, לאחר הגשת הסדר פשרה ותיקונו בהסכמה על ידי הצדדים על פי המלצות בית המשפט).
4. המבקשת ובא כוחה ניהלו את בקשת האישור באופן יעיל ומהיר והביאו לסיומה בדרך של הסדר פשרה.

גמול לתובע ושכר טרחה לבא כוחו

1. סעיף 19(ו) בחוק קובע:

"אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה".

סעיף 22 בחוק דן בגמול לתובע המייצג וקובע:

"(א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או גם חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין.

(ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;

(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית".

סעיף 23 בחוק דן בשכר טרחתו של בא כוח מייצג וקובע:

"(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.

(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;

(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;

(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית" (הדגשה שלי- מ' נ').

1. בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט, בפסקה 2 (23.5.12) מתייחס כב' הנשיא גרוניס לעקרונות המנויים בסעיפים 22(ב) ו-23 הנ"ל והמנחים לפסיקת גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוח המייצג, וקובע כך:

"... אין מדובר ברשימה ממצה של שיקולים. בפסיקת בית המשפט הוכרו שלושה סוגים עיקריים של שיקולים אותם יש להביא בחשבון במסגרת ההחלטה בעניין שכר טרחה וגמול בתובענה ייצוגית. סוג ראשון של שיקולים עוסק במערכת התמריצים הנוגעת להגשת התביעה ייצוגית. על בית המשפט לאזן בין הרצון לעודד הגשת תביעות ראויות לבין הרצון למנוע הגשת תביעות סרק. בהקשר זה יש ליתן משקל לאינטרסים שהוגשמו על ידי התובענה, הן מבחינת הקבוצה המיוצגת הן מבחינת הציבור בכללותו. לעניין זה, על בית המשפט לבחון, מחד גיסא, את היקף ההשקעה של עורך הדין המייצג וכן את מידת הסיכון בתובענה ומאידך גיסא את היחס בין הסעד שנתבע לבין הסעד שאושר. נקודה זו היא ייחודית לתובענה הייצוגית. זאת, נוכח העובדה כי הגשת הבקשה לאישור התביעה הייצוגית אינה מחייבת תשלום אגרת בית משפט בהתאם לסכום הנתבע. היינו, בעת פתיחת ההליך לא קיים חסם על התובע מתביעת סעדים כספיים בסכומים משמעותיים. על כן, קיימת חשיבות מיוחדת להתחשב בפער בין הסכום שנתבע לבין הסכום שנפסק בעת פסיקת שכר הטרחה. בהקשר זה אף שומה על בית המשפט לבחון את השאלה האם על מנת לזכות בסעד המבוקש היה צורך להגיש תביעה ייצוגית... סוג שיקולים שני עליו הצביעה הפסיקה נוגע להתנהלותו של בא-כוח התובע המייצג. שכר הטרחה משמש תמריץ לניהול ההליך בצורה יעילה והגונה... בהליך הייצוגי, בא-הכוח המייצג הינו בעל השפעה מהותית על האופן בו יתנהל ההליך. לפיכך, ישנה חשיבות מיוחדת למתן דגש למהלכיו של הפרקליט לעניין שכרו. סוג נוסף של שיקולים מתייחס ליחס בין שכר הטרחה לבין התביעה הייצוגית בכללותה. על בית המשפט להימנע מפסיקת שכר טרחה שיפחית באופן בלתי סביר מהתועלת הצומחת לקבוצה" (ההדגשות שלי – מ' נ').

ולענייננו.

1. בקשת האישור שבנדון הביאה לתיקון הטעיה נטענת בכיתוב על המוצר, שלא על פי התקן ובכך הביאה לכאורה תועלת. כמו כן במסגרת ההסדר תורמת המשיבה מוצריה לנזקקים וגם בכך יש תועלת לציבור.

עם זאת, כפי שציינתי לעיל, התקן אינו ברור שעל כן הפגם בהתנהלות המשיבה אינו כבד משקל. זאת ועוד. בבקשת האישור ובהסדר הפשרה ביקש המבקש לשנות את הכיתוב באופן שייכתב שמדובר ביוגורט "בטעם קוקוס" ואולם אני סברתי כי כיתוב כזה עלול להיות מטעה אף יותר מהכיתוב הנוכחי, נוכח העובדה שיש פרי ביוגורט ושאין מדובר רק ביוגורט שהוא "בטעם". בהתאמה הובהר הסדר הפשרה. על כן לכאורה עתירת המבקש כפי שהייתה במקורה, הייתה עלולה, אילו התקבלה כפי שהוגשה, לגרום נזק יותר ממשי לצרכני המוצר מאשר הכיתוב נושא התובענה.

1. בנסיבות אלה שהתקן אינו ברור, בהתחשב בטיב ההטעיה הנטענת, בטעות בטענה המקורית, ובכך שספק אם ניתן לטעון לנזק ממשי בתובענה הנדונה כפי שפורט לעיל, ובהתחשב בהתאמה, בתרומה המינורית של התובענה וכפועל יוצא בתועלת שהביאה, לא מצאתי לאשר את הסכומים המוסכמים. אני מורה כי המשיבה תשלם למבקש גמול בסכום של 3,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוח המייצג בסכום של 20,000 ₪ (כולל מע"מ).

אני ערה לכך, כמו בכל מקרה בו מפחית בית המשפט את הגמול ואת שכר הטרחה של ב"כ המייצג לעומת הסכמת הצדדים בהסדר הפשרה, כי המשיבה היא שנהנית מן ההפחתה. ואולם - באיזון שבין "הרווח" של המשיבה לעומת החשיבות לתמרץ תובענות ראויות ולא ליתן תמריץ עודף לתובענות פחות ראויות, אני מעדיפה את השיקול האחרון.

סוף דבר

1. נוכח כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.
2. המשיבה תשלם למבקש גמול בסכום של 3,000 ש"ח ושכר טרחה לבא כוח המייצג בסך 20,000 ש"ח כולל מע"מ.
3. אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) בחוק. בהודעה יפורטו הפרטים המנויים בסעיף 19(ג)(1) ו-(2) וכן הפניה לפנקס תובענות ייצוגיות שם ניתן יהיה לעיין בפסק הדין ובהסדר פשרה, כאמור בסעיף 25(ד) בחוק. המשיבה תשא בעלויות הפרסום.

נוסח ההודעה השנייה יובא לאישור בית המשפט בתוך 14 יום מהיום, כאמור בסעיף 25(ד) בחוק. לאחר אישורו, תשלח המשיבה עותק מההודעה השנייה למנהל בתי המשפט בהתאם לסעיף 25(ז) בחוק.

הפרסום יהיה בעיתון "ידיעות אחרונות" ו"הארץ". ההודעה בעיתון תהיה בגודל 15X15 ס"מ.

1. הצדדים ישלחו העתק מפסק הדין בצירוף הסדר הפשרה למנהל בתי המשפט בהתאם להוראת סעיף 19(ה) בחוק לשם רישומם בפנקס תובענות ייצוגיות.
2. הצדדים ישלחו העתק מההודעה ליועץ המשפטי לממשלה ולמפקח על הביטוח בהתאם לתקנה 16 בתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010.

ניתן היום, כ"א אדר ב תשע"ד, 23 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.