1. במועד הרלוונטי לתביעה דנן שימש התובע כחובש בחוף הים זבולון הרצליה (להלן: "חוף הים"). הנתבעת הינה שוטרת, אשר במועד הרלוונטי לתביעה התלוותה לפקח מטעם עיריית הרצליה בחוף הים במשימה של שמירת שלום הציבור ובטחונו בחוף.

2. התביעה דנן נעוצה באירוע שארע ביום 26.5.12, עת היה התובע במהלך משמרת עבודה בחוף הים.

3. אין מחלוקת בין הצדדים כי במסגרת אותו אירוע הודיעה הנתבעת לפקח העירייה שהיה במקום (אלברט תורג'מן, להלן: "תורג'מן") כי ראתה את התובע שותה בירה במהלך עבודתו והפקח דיווח על כך למעסיקו של התובע. אין גם מחלוקת בין הצדדים כי עבודתו של התובע הופסקה באותו יום וחודשה בשלב מאוחר יותר.

עוד יצוין, כי האירוע נשוא התביעה דנן, נדון כבר במסגרת ת"ק 4624-06-12, היא תביעה קטנה שהגיש התובע כנגד הפקח תורג'מן (להלן: "התביעה הקודמת"). התביעה הקודמת נדונה ביום 22.7.12 בפני כב' השופטת רסלר- זכאי ובמסגרת הדיון הגיעו הצדדים להסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, לפיה לסילוק סופי ומוחלט של התביעה ישלם תורג'מן לתובע סך 2,000 ₪.

4. התובע הגיש התביעה דנן כנגד הנתבעת כאשר לפי טענתו, לאחר מועד הדיון בתביעה הקודמת נודעו לו עובדות חדשות מהן הסתבר לו כי הנתבעת דיווחה דיווח שקרי בדבר השתלשלות העניינים באותו יום ועקב כך, טוען התובע, על הנתבעת לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מן האירוע.

5. לפי גרסתו של התובע כפי שעלתה מכתב התביעה ומעדותו של התובע בבית המשפט, הנתבעת הגיעה לחוף הים ביום האירוע בשעה 9:30 וישבה במרחק של כ – 10 מ' מהתובע. התובע שב והדגיש כי לא היה בינו לבין הנתבעת כל קשר שהוא וכי בשלב מסוים הופתע לשמוע כי הנתבעת דיווחה לפקח תורג'מן כי ראתה את התובע שותה בירה ואף הריחה ריח של בירה בהבל פיו.

התובע סיפר כי, ניתן לו אישור קבוע לאכול עם צוות המסעדה המצויה בחוף הים וכי באותו יום הכין לעצמו כוס לימונדה בשעה 10:30 בבוקר ולאחר שסיים לשתות את המשקה, זרק את הכוס לפח האשפה. התובע העיד, כי לא זכור לו אם על כוס הלימונדה היה מצוי לוגו כלשהו אם לאו וכי עת השליך את הכוס שלו כבר היו מצויות בפח הזבל כוסות שהשליכו אנשים אחרים לאחר שתיית המשקה שלהם. התובע הדגיש, כי לא היה לו כל קשר ו/או דין ודברים עם הנתבעת באותו יום וכי הופתע לקבל שיחת טלפון ממעסיקו המודיעה לו כי הינו מפוטר עקב דיווח על שתיית בירה במהלך משמרת העבודה שלו.

יש לציין כי, אמנם התובע טען בכתב התביעה כי פוטר מעבודתו ואיבד את פרנסתו, אך מעדותו בבית המשפט עלה, כי שבוע לאחר מועד האירוע המדובר, נפגש עם מעסיקיו ואלו הציעו לו לשוב לעבודה וכי בפועל שב לעבודה ביום 11.6.12 (עמ' 3 ש' 25-26)

6. במסגרת כתב התביעה תבע התובע סך 10,000 ₪ בגין "עגמת נפש, הוצאת דיבה, איבוד פרנסה והוצאות התביעה".

בפתח הדיון התבקש התובע להבהיר מהם הסכומים אשר תבע בגין כל אחת מעילות התביעה ולא עלה בידו להבהיר מהו הסכום הנתבע על ידו בגין כל עילה ועילה. הסכום היחיד בו נקב התובע היה סך 10,000 ₪ בגין הפסדי שכר נטענים בגין חודשיים בהם לפי הנטען לא עבד (עמ' 1 ש' 16).

7. הנתבעת העידה, כי ביום האירוע הייתה בתפקיד בחוף הים כאשר בתוקף תפקידה הייתה מופקדת על שמירת הסדר הציבורי ושלום הציבור במקום.

הנתבעת העידה, כי הגיעה בשעה 9:30 למקום וישבה מספר מטרים מעמדתו של התובע. במהלך ישיבתה ראתה הנתבעת כי התובע שותה מכוס שקופה שעליה לוגו של חברת בירה ובתוך הכוס היה משקה צהוב. משסיים התובע לשתות ומעט מאוד משקה נותר בכוס, הוא זרק את הכוס לפח האשפה אשר היה ממוקם סמוך לנתבעת. הנתבעת הוציאה את הכוס מפח האשפה והריחה את שאריות המשקה שבה ומצאה כי למשקה ריח של בירה.

הנתבעת העידה, כי ניגשה באותו הרגע לתובע ושאלה אותו מדוע הוא שותה בירה כשהוא בתפקיד והתובע השיב לה בכעס כי המדובר בלימונדה בלבד. הנתבעת ציינה כי כאשר התובע דיבר אליה, היה להבל פיו ריח חריף מאוד של בירה והתובע התנדנד מצד לצד בחוסר יציבות. משכך, הבינה הנתבעת כי המדובר בסכנה למתרחצים ועל כן, דיווחה על העניין מיידית לפקח תורג'מן. הנתבעת ציינה, כי הפקח הגיע באותו רגע למקום ואף הוא היה עד לחוסר יציבותו של התובע ולריח שנדף מפיו.

הנתבעת העידה עוד, כי בשלב בו הגיע הפקח תורג'מן למקום, עמד התובע באותה עמדה ובידו כוס אחרת עם משקה באותו צבע, אשר גם אותו השליך עם תום שתייתו וכי היא הוציאה את הכוס הנוספת מפח האשפה, תורג'מן הריח אותה והודיע לה כי בכוס הייתה בירה. בשלב זה, החליט הפקח כי עליו לדווח על העניין למנהל אגף החופים והנתבעת דיווחה לקצין המשטרה הממונה עליה.

8. לאחר ששמעתי עדויות שני הצדדים מצאתי, כי בפניי גרסה מול גרסה וכי לא ניתן להכריע בין הגרסאות.

מעדויות שני הצדדים עולה כי לאירוע היה לפחות עד נוסף אחד, הוא הפקח תורג'מן, אשר אף אחד מן הצדדים לא טרח להביאו לעדות. התובע גם לא הביא לעדות את מעסיקו, על מנת שיעיד על הסיבה להשעייתו מן העבודה למשך שבועיים.

משלא ניתן להכריע בין גרסאות הצדדים, דין תביעתו של התובע להידחות.

בשולי הדברים אציין כי גם אילו קיבלתי את גרסתו של התובע, הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח את סכום הנזק הנתבע על ידו משהוברר כי התובע הושעה מעבודתו רק למשך שבועיים וגם בהתייחס לתקופה זו לא צורפו תלושי שכר המעידים על גובה שכרו של התובע.

עוד אציין, כי בגין השעייתו מן העבודה כבר פוצה התובע בסך 2,000 ₪ במסגרת התביעה הקטנה הקודמת שהתנהלה בפני כב' השופטת רסלר-זכאי.

9. נוכח כל האמור, אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ' טבת תשע"ג, 02 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.