1. בבקשתו מיום 5/8/12 המבקש עותר כי תינתן לו ארכה להגשת תביעה נגד החלטת המשיב, מיום 12/8/08, לפיה נדחתה תביעתו להכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה. בתגובתו מיום 29/8/12, הודיע המשיב שהוא מתנגד לבקשה.

2. המבקש לא הגיש תביעה לבית הדין לעבודה כנגד החלטת המשיב. נטען בבקשה כי המבקש לא היה מודע לזכויותיו בדבר האפשרות להגשת תביעה כנגד החלטת המשיב, ואף לא קיבל כל ייעוץ משפטי ממעסיקו. מכאן הבקשה דנן להארכת המועד להגשת תביעה כאמור.

3. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי הבקשה הוגשה בחלוף שלוש שנים וחצי לאחר תום המועד להגשת תביעה כנגד החלטת המשיב; למבקש לא אירע כל אירוע חריג בעבודה, ויש למבקש גורמי סיכון בעברו. לכן, נטען כי אין סיכוי לתביעה, אולם המבקש רשאי להגיש תביעה לנכות כללית.

4. דין הבקשה להידחות.

ככל שהמבקש ביקש להשיג על החלטת המשיב מיום 12/8/08, היה עליו להגיש תביעה תוך 12 חודשים מיום שהתקבלה אצלו החלטת המשיב (תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969). המבקש לא הגיש תביעה תוך מועד זה. מהבקשה עצמה עולה שהמבקש ידע אודות החלטת המשיב בנוגע לדחיית תביעתו להכרה באירוע כפגיעה בעבודה. הטעם שצוין בבקשה – אי מודעות לאפשרויות העומדות בפניו – אינו טעם המאפשר הארכת המועד הקבוע בדין להגשת תביעה כנגד המשיב (עב"ל (ארצי) 307/96 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ – המוסד לביטוח לאומי, פסקה 6 לפסק דינו של הנשיא אדלר (טרם פורסם, 19.6.02)).

5. לאור האמור, הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ב, 1 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.