1. לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת לטענה, במהלך משחק כדורעף אשר התקיים בתאריך 17.1.07, במסגרת ליגת-על לבתי ספר תיכוניים (להלן: "האירוע").

התובעת, ילידת 1989, בעת האירוע תלמידת כיתה י"א, נטלה חלק בקבוצת כדורעף במסגרת בית הספר בו למדה.

1. התובעת הגישה תביעתה נגד הנתבעת 1, היא בעלת אולם הספורט שבו התקיים המשחק ובו אירע אירוע הפגיעה והיא גם אמונה על ניהולו ואחזקתו ואילו הנתבעת 2, היא מבטחת הנתבעת 1. התביעה הוגשה גם נגד הנתבעים 3-4, בית-הספר בו למדה והמבטחת שלה בהתאמה.

בתיק הוגשו תצהירים מטעם התובעת ומטעם נתבעות 3-4 בלבד. יתר הצדדים בחרו שלא להגיש ראיות כלשהן מטעמם.

1. בפתח דיון ההוכחות, ביקשה התובעת להודיע כי לאחר שבאה בדברים עם הנתבעות 3-4, מבקשת היא, בהסכמתן, להורות על דחיית התביעה כנגדן. בהתאם לכך, נדחתה התביעה נגד נתבעות 3-4 וכפועל יוצא גם ההודעה אשר הגישו כנגד צד ג'.

עם זאת, נותרו צדדי ג' בתיק שכן הודעת צד ג' נוספת הוגשה נגדם על ידי הנתבעים 1-2.

לאור הודעת ב"כ התובעת, קודם שנשמעו חקירות עדי התובעת, ביקשו הנתבעות 1-2 כי לאור דחיית התביעה נגד נתבעות 3-4, יותר להן לשקול הזמנת המצהיר מטעם הנתבעות 3-4 אשר לא הגיע לעדות, כעד מטעמן ואכן ניתנה החלטה כמבוקש. בסופו של יום, לא הוגשה בקשה לזימונו.

1. מטעם התובעת העידו מספר עדים אודות נסיבות האירוע בו נפגעה, לטענתה, התובעת.

התובעת העידה בעצמה ונוסף לה העידו גב' לינא זרייק, קרובת משפחתה של התובעת, אשר שיחקה עם התובעת במסגרת אותה קבוצת כדורעף, מר סמאען סמאען אשר היה באותה התקופה מאמן קבוצת הכדורעף במסגרתה שיחקה התובעת ואביה של התובעת, מר עיסאם זרייק אשר היה במקום בעת האירוע.

לאור דחיית התביעה נגד נתבעות 3-4, לא התייצב העד מטעמן והוא לא נחקר. כאמור, גם לא נתבקש לזמנו בהמשך.

1. לצורך שלמות התמונה, יצויין כי בשעות אחר הצהריים, לאחר תום דיון הבאת הראיות ומתן ההחלטה על הגשת סיכומי הצדדים, הוגשה בקשה דחופה מאת הנתבעות 1-2 למשלוח הודעה לצד ג' נוספת על זו ששלחה בראשית ההליך, אך הפעם כנגד נתבעות 3-4.

בקשה זו נדחתה לאחר קבלת תגובות הצדדים, בהחלטה מנומקת.

בקשת רשות ערעור אשר הוגשה על ידי נתבעות 1-2 לבית המשפט המחוזי, נדחתה אף היא, הן לאור ס"ק 1(2) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) תשס"ט – 2009 אך גם לגופה, מן הנימוקים המפורטים בהחלטתו של כב' השופט צרפתי.

טענות הצדדים בתמצית

1. נסיבות פציעת התובעת, כפי שעולות מסעיף 6 לכתב התביעה, במהלך משחק הכדורעף, הן כדלקמן:

"קפצה התובעת ועם נחיתתה דרכה על מכסה מתכתי הממוקם בשטח המגרש אשר מכסה בור לעמודי כדורעף "רזרביים" באמצע רצפת האולם, רגלה הסתובבה ונפגעה קשות בברך וכף רגל שמאל.

המכסה עליו דרכה התובעת לא היה במישור אחד עם משטח מגרש, אלא יותר נמוך ממנו ולא היה יציב, והוא התנדנד וירד למטה, עם נחיתת רגלה של התובעת עליו".

התובעת טענה כי כתוצאה מהנפילה נגרמה לה פגיעה בברך שמאל וכתוצאה מכך נזקקה לשלושה ניתוחים. עוד טענה התובעת, כי כתוצאה מהפגיעה לא שבה לשחק כדורעף והפציעה קטעה לה קריירה ספורטיבית. מעבר לכך טענה התובעת כי הפגיעה הסבה לה כאב רב וכי מאז האירוע נפגע כושר תפקודה היומיומי (ראו בסעיף 13 לכתב התביעה).

לעניין האחריות בגין האירוע, טוענת התובעת כי האולם בו התקיים המשחק, בבעלות, ניהול ואחזקת הנתבעת 1 היא המועצה המקומית. לטענתה, התרשלה הנתבעת 1 באחזקת המגרש כאשר במשך שנים עובר לאירוע התלוננו בפני הנתבעת 1 גורמים שונים, בהם גם אביה של התובעת, מר עיסאם זרייק, בזמנים הרלוונטיים מנהל מחלקת הספורט אצל הנתבעת 1, אשר התריע פעמים אין ספור בדבר הליקויים הבטיחותיים במגרש וברצפת האולם אשר עולים כדי סכנה ממשית למשתמשים באולם הספורט. בנוסף, העיד אבי התובעת כי גם מר סאמר סלייח, יו"ר אגודת כדורסל אשר התאמנה באותו אולם, התלונן והתריע אף הוא על הסכנה הבטיחותית הקיימת באולם (המכתבים צורפו כנספחים א'-ב' לתיק המוצגים מטעם התובעת).

1. הנתבעת 1, היא כאמור המועצה המקומית והנתבעת 2 היא המבטחת שלה כפרו בחבות הנטענת בגין האירוע וטענו כי התובעת נפגעה בנסיבות אחרות מאלו אשר תוארו על ידה.

לטענתן, התובעת נפגעה כתוצאה מדריכתה על כדור במהלך המשחק, הנתבעות טוענות כי על נסיבות אלה ניתן ללמוד מתעודת חדר מיון בבית החולים "פוריה" בה נרשם לטענתן כך: "לדבריה-בזמן כדורעף דרכה על כדור וסובבה ברך שמאל.." (ראו נספח א' לכתב התביעה) וכי נסיבות אילו אינן מקימות כל חבות על הנתבעות שכן לא היה בידיהן למנוע את הפגיעה. הנתבעות הדגישו את החשיבות המכרעת שיש לגרסה הראשונה שנתנה התובעת ומשכך, כל גרסה מאוחרת שמסרה התובעת, מהווה "שיפוץ" לצרכי תביעה בלבד.

הנתבעות הוסיפו וטענו כי מי שמשתתף בפעילות ספורטיבית לרבות פעילות ספורט תחרותית ואתגרית, נוטל על עצמו סיכון מרצון אשר מהווה חלק אינטגראלי מהפעילות הספורטיבית אשר ככזו אינה מקימה חבות.

הנתבעות טענו בנוסף, כי המסמכים אשר צורפו מטעם התובעת להוכחת טענתה בדבר תלונות על ליקויים באולם, אינם מצביעים על ליקוי מהסוג שהתובעת מצביעה עליו, במכסה בור העמוד, אם בכלל נשלחו והתקבלו בידי המועצה – עניין אשר לא הוכח.

הנתבעות 1-2 טענו כי אם קיימת חבות, אזי יש להטילה על נתבעות 3-4.

1. צדדי ג' טענו להעדר אחריות כלשהי לאירוע. לטענתם, המשחק בו נטלה חלק התובעת, היה במסגרת בית הספר הפרטי בו למדה, בית-ספר אשר אינו מופעל על ידי משרד החינוך, המשחק התקיים באולם אשר בבעלות הנתבעת 1 והוא מצוי בתחומי בית הספר. טענות הנתבעות בדבר חבות צדדי ג' לא הוכחה שכן בין היתר לא הוגש חוזר מנכ"ל המוזכר בסיכומי הנתבעות, לא הוכח כי האולם נבדק ואושר על ידי צדדי ג' ולא הוכח כי היה זה באחריות צד ג' לוודא תקינות האולם. לטענת צדדי ג', ככל שהתובעת שחקה במסגרת תחרות ארצית אשר מאורגנת על ידי צד ג' 2, היא התאחדות הספורט לבתי ספר בישראל, לא הצביעו הנתבעות על חבות אשר יש להטיל עליהן, כאשר כל הגורמים האמונים על הקבוצה ועל האולם היו מטעם הנתבעת 1 או בית הספר.

נסיבות האירוע

1. גרסת התובעת לנסיבות נפילתה כפי שהועלתה בהליך זה היא עקבית. כך בכתב התביעה וכך גם בתצהירה, בסעיף 7 בו, כאשר טענה כי לאחר שקפצה להנחתת כדור במהלך משחק כדורעף, במהלך הנחיתה ארצה, דרכה רגלה ישירות על מכסה של בור המיועד לעמודים רזרביים הממוקם באמצע המגרש. לטענת התובעת המכסה לא היה יציב, והוא נטה על צידו באופן שגרם לנפילתה של התובעת ולפגיעה בברכה השמאלית. הגרסה המופיעה בתעודת חדר המיון אינה ברורה, בשל כתב היד שאינו קריא, אך עיון בה מלמד כי היה מעורב כדור במהלך הפציעה, ייתכן כי רשומה גם המילה "דריכה" ביחס כדור, אך בכל מקרה לא נרשם כי הפציעה נגרמה כתוצאה מדריכה על מכסה בור – גרסת התובעת בהליך.

בעדותה השיבה התובעת כך:

"ש. את זו שדיברת עם הרופאים שהגעתם לבית החולים.

ת. יותר אבא.

ש. כשהגעת למיון רופא שאל מה היה .

ת. כן, אבא סיפר מה שקרה, שנפלתי על הברך , שנפלתי והברך שלי הסתובב.

ש. מה את אמרת.

ת. אני לא אמרתי הרבה בזמן הזה מכאבים.

ש. לא הזכרת איפה היה הכדור.

ת. לא היה כדור במגרש כי אנו מפסיקים את המשחק ישר.

ש. את יודעת מה רשום בתעודת חדר המיון.

ת. כן.

ש. מתי לראשונה ראית מה כתוב בתעודה.

ת. אולי יום לפני התצהיר, לא יודעת, שהעו"ד שלי הראה לי את המסמכים, רק אז ידעתי מה רשום.

ש. את ראית שרשום שדרכת על הכדור .

ת. ראינו שכתוב כדור אבל לא יכולנו לקרוא את זה. חשבתי שמה שרשמו במיון לא חשוב, כי אף אחד לא שומע את השני, ואחר כך הייתי אצל הרבה רופאים, ואמרתי שנפלתי והברך הסתובב בגלל זה, כך אמרתי לרופאים לא בחדר המיון , אמרתי בגלל המכסה שהוא לא יציב וכך קרה לברך.

ש. את בטוחה שאמרת את כל הסיפור לרופאים.

ת. כן. "

(ראו בעמ' 22 ש' 12-22 ובעמ' 23 ש' 1).

1. העדה לינא זרייק מסרה בסעיף 6 לתצהירה תיאור דומה לזה שמסרה התובעת. היא אף הבהירה כי המכסה לא היה באותו גובה של המגרש, אלא נמוך ממנו, לא יציב ומתנדנד (סעיף 8 לתצהיר). בעדותה השיבה כך:

"ש. לא הסתכלת על הכדור במגרש כשחקנית ?

ת. הסתכלתי על הכדור, הנקודה היתה בשבילנו, ואח"כ היא נפלה וכולנו הסתכלנו באותו רגע עם הנחיתה שלה.

ש. לא ראית שהרגל נחתה ?

ת. זה היה עניין של שניות, אני זוכרת בדיוק איך היא נחתה, ואז כולנו הסתכלנו איפה המיקום.

ש. יכול להיות שרגלה נחתה לא על המכסה אלא כמה מטרים ליד ?

ת. לא יכולה לדעת באותו רגע.

ש. את הסתכלת אחרי הנפילה או לפני ?

ת. לא זוכרת. אני זוכרת איך הרגל שלה הסתובבה, אני זוכרת את זה טוב מאוד.

ש. אם היית במרחק של 5 מטרים יכולת לראות את כולם, אבל הצהרת שהיית מטר או 2 מטרים לידה, אז אם אני כמטר לידך והתובעת קופצת על הכדור, אינני יכול לראות את הכדור וגם את רגלה.

ת. הכדור כבר היה בצד השני כי היא הנחיתה את זה.

ש. את סברת שהיא נפלה בתוך המכסה בגלל שאמרה לך או שראית שהמכסה התנדנד ובגלל זה נפלה ?

ת. המכסה לא היה יציב, הוא מזמן לא היה יציב, הוא כל הזמן התנדנד. היא דרכה על המיקום של המכסה שהתנדנד. היא דרכה על זה. אני ראיתי. המיקום שלה היה בדיוק ליד המכסה והיא קפצה ונחתה על המכסה.

ש. את ראית גם את הכדור וגם את הנפילה ?

ת. אני זוכרת שאמרו לנו שקיבלנו נקודה.

ש. הסתכלת על הרגלים שלה בזמן המשחק ?

ת. התובעת התחילה לצרוח וכולם ראו.

ש. עצם זה שהיא צרחה וראיתם שהיא נפלה זה בסדר, אבל השאלה שלי היא האם ראית את הנחיתה עצמה ?

ת. אני ראיתי את הנחיתה, באותו מיקום, אחרי שקפצה, ואח"כ גם ראיתי אותה צורחת אחרי הנפילה. קודם היא קפצה להנחית באמצע, אח"כ נחתה והרגל שלה נחתה על המכסה. המכסה היה באמצע, הוא לא מתחת לרשת, זה מטר רחוק מהרשת. זה עניין טכני, אני לא מבינה בזה."

(עמ' 11 ש' 23 עד עמ' 12 ש' 19).

לינא הוסיפה וענתה, במהלך חקירתה, כי זכור לה היטב שהכדור נפל במגרש הקבוצה היריבה ושהנקודה היתה לטובתן (עמ' 14 ש' 8), כלומר, הכדור לא נחת במגרש בו שיחקה התובעת, אלא היה מעבר לרשת, במגרש של הקבוצה היריבה.

טענה זו נתמכת גם בעדותו של מאמן הקבוצה, מר סמאען סמאען (עמ' 18 ש' 22-26) ובעדות אביה של התובעת, אשר היה במקום (עמ' 25 ש' 5-6).

ויודגש, עניין זה של מיקום הכדור לאחר הנפילה לא הועלה בתצהירי העדות הראשית, אלא באופן ספונטני במהלך הדיון.

נסיבות האירוע הנטענות על ידי התובעת נתמכות גם בעדותו של מאמן הקבוצה, מר סמאען (בתצהירו וכן בעדותו, עמ' 16 ש' 13-18, עמ' 17 ש' 25-30, עמ' 18 ש' 21).

1. אביה של התובעת, מר עיסאם זרייק, בזמנים הרלוונטיים לאירוע, היה מנהל מחלקת הספורט אצל הנתבעת 1, וכן מורה לספורט ורכז מועדון הספורט בבית הספר בו למדה התובעת. בעדותו, מסר כי נסיבות האירוע נמסרו בבית החולים בעיקר על ידו, שכן התובעת היתה כאובה ולדבריו, מסרו את הנסיבות כפי שהיו, היינו כי נפלה על מכסה בור באולם (עמ' 26 ש' 16-23).
2. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בתעודת חדר המיון, אני מוצאת לקבל את גרסת התובעת לנסיבות קרות התאונה, כפי שנמסרה בכתב התביעה, בתצהירה ובעדות וכפי שמסרו כל יתר העדים וזאת מן הטעמים המפורטים מטה:

א. הנתבעת טוענת כי הגרסה הרשומה בתעודת חדר המיון היא כי הפציעה נגרמה כתוצאה מדריכה על כדור. ראשית, כאמור מעלה, כתב היד בתעודת חדר המיון אינו קריא. קשה להבין מהן נסיבות האירוע המדויקות שנרשמו בתעודה, אך ברי כי מעורב היה כדור. ואולם הטענה כי התובעת דרכה על כדור, אינה מתיישבת עם ההגיון. אם היה מדובר באימון והיו כדורים נוספים במגרש – ייתכן. אם היה הכדור נזרק מן העבר השני לכיוון קבוצתה של התובעת – גם כן אפשרי, אולם העובדה אשר לא נסתרה, כי האירוע היה במהלך משחק כדורעף נגד קבוצה יריבה, כאשר במהלכו קפצה התובעת על מנת להנחית את הכדור אל מעבר לרשת, אינן מתיישבות עם האפשרות כי הכדור יגיע אל רצפת האולם, קודם שתנחת התובעת.

גם העובדה כי שלושת עדי הראייה השיבו במהלך חקירה נגדית, מבלי שהדבר הועלה קודם לכן בתצהיריהם, כי כתוצאה מן המהלך שביצעה התובעת נחת הכדור במגרש היריבות כך שהיתה נקודה לטובת קבוצתה של התובעת, מעידה על כך שאירוע של פציעה כתוצאה מדריכה על הכדור במגרש בו שיחקה התובעת אינו אפשרי כאשר הכדור נחת במגרשה של הקבוצה היריבה.

הנתבעות טענו כי גם האמור בסיכום האשפוז אינו מאזכר קיומו של מפגע כלשהו שבעטיו נפגעה התובעת וגם למומחה מטעם בית המשפט מסרה כי נחתה על הקרקע. איני רואה באלו כדי להביא לדחיית גרסתה של התובעת. העובדה שסיכום האשפוז אינו מאזכר מפגע אין בו כדי להצביע כי לא היה כזה. אין לצפות מן הרופא המסכם את אשפוז לציין אם היה מפגע אם לאו.

הדברים הנרשמים בסיכום האשפוז צריכים לבטא את מנגנון הפגיעה וזה נכתב. כך גם בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, כאשר כתב כי התובעת נחתה על הקרקע, אין כדי לשלול קיומו של מפגע. אם קיים היה מפגע אם לאו, אין בכך כדי לשנות מן העובדה שמנגנון הפציעה הוא של חבלה סיבובית של הברך השמאלית – כפי שאכן נכתב.

ב. גרסאות התובעת ושלושת העדים מטעמה, ובכללם אביה, עקביות והגרסה הגיונית. לא מצאתי כי נתגלעו סתירות כלשהן בין העדויות ולא התרשמתי ממגמתיות בעדויות, הגם שערה אני לכך שהעדה לינא היא קרובת משפחתה של התובעת והאב גם הוא היה עד ראיה והעיד בהיותו כזה.

התרשמתי כי עדות התובעת נמסרה באופן עקבי, ברור וישיר. לא התרשמתי כי נעשה נסיון להעצים את הנסיבות וניכר היה כי העדה משיבה בכנות ומספרת על האירועים כהווייתם.

גם מעדותה של העדה לינא, התרשמתי באופן האמור. הנתבעות טענו כי לא ייתכן שלינא, שחקנית פעילה במגרש, תצליח לראות בו זמנית את המאמן, את הכדור ואת רגלה של התובעת. איני מוצאת כל קושי והדבר הוסבר על ידי העדה (עמ' 12 ש' 30 עד עמ' 13 ש' 2) – המדובר במהלך של דברים ובהחלט ייתכן כי עקבה אחר הכדור וגם ראתה את התובעת, אשר היתה בקרבתה, נוחתת על מכסה הבור. אשר למקום עמידתו של המאמן ושל אבי התובעת – כפי שהוסבר על ידי העדים, המדובר במקומות שהם ידועים וברורים. הם אינם יכולים לעמוד בכל מקום שהוא סביב המגרש ועל כן, אין כל תמיהה בכך שלינא ידעה לומר היכן עמדו.

הנתבעות הלינו על כי מר סמאען, מאמנה של התובעת, לא זכר היכן בדיוק היה מיקום השחקניות על המגרש, אך זכר היטב כיצד נפגעה התובעת ועל כך שלטענתו הצליח לראות מעבר לשחקנית החוסמת את שנעשה במגרש ואת נחיתת התובעת על מכסה הבור. איני שותפה לתמיהות אלו. המשחק הוא דינמי ובהחלט ייתכן ששחקניות יזוזו באופן שהמאמן, ממקומו מחוץ למגרש, יצליח לראות את מהלך הקפיצה והנחיתה של התובעת. גם העובדה כי התובעת נחתה על מכסה הביוב ברי כי תישמר בזכרונו טוב ממיקומן של השחקניות באותו משחק. העד, מאמן במקצועו ואף שחקן בעצמו, נטל חלק במשחקים רבים עד מאד, אך פציעות במשחקים הן בכל זאת אירועים שיש לצפות כי ייזכרו טוב יותר. על כן, איני מוצאת לתמוה על כי זכור לו כיצד נפגעה התובעת, אך הוא אינו זוכר היכן בדיוק עמדו השחקניות – עניין שהוא גם כידוע, דינמי. גם הסתירות בעניין מיקום השחקניות בין עדויותיהם של התובעת, לינא ואבי התובעת, אין בהן כדי להביא לדחיית גרסת התובעת. אין המדובר בפרט מהותי ואילו היו העדים מוסרים פרטים זהים באופן עקבי, דווקא תיאום זה היה מעלה תמיהה.

ג. זולת העדים שהובאו מטעם התובעת, לא הובאו עדויות נוספות. כידוע, מספר השחקניות על מגרש הכדורעף הוא – 6.

מספר דומה של שחקניות היו בקבוצה היריבה ונמסר כי היתה זו קבוצה מכפר החורש. נוסף על אלו, ברי כי היו שחקניות נוספות מן הקבוצה אשר המתינו מחוץ למגרש. זולת העדים שהובאו מטעמה של התובעת, לא הובאה כל עדות אחרת. המסקנה המתבקשת היא כי אם היו בידי הנתבעות או צדדי ג' עדויות רלוונטיות נוספות, מן האירוע עצמו, כאלה הסותרות את גרסתה של התובעת, היו מביאים הם את אותן עדות להעיד במהלך שמיעת הראיות בתיק.

1. יוצא כי גרסת התובעת כי לאחר שקפצה לצורך הנחתת הכדור אל עבר המגרש היריב, נחתה על מכסה בור עמוד הכדורעף הממוקם במרכז המגרש בסמוך לרשת, מעדה ונחבלה בברכה, מתקבלת.

האם פציעתה של התובעת נגרמה כתוצאה מליקוי ברצפת האולם

1. לטענת התובעת, מעידתה באה בשל העובדה שמכסה הבור היה רעוע וזז תחת כובד משקל גופה, כאשר נחתה עליו, באופן שהתנדנד כלפי מטה.

התובעת העידה כי שיחקו באולם המדובר במשך שנים וכי במהלך הזמן הלך מצב המגרש והחמיר (ראו בעמ' 22 ש' 6-9). טענתה כי מכסה הבור היה לא תקין נתמכת גם בעדותה של העדה לינא (עמ' 13 ש' 15 ו- 20). גם מאמן הקבוצה באותה התקופה, מר סמאען, העיד כי מכסה הבור לא היה תקין ולדבריו, התלונן בעל פה לאביה של התובעת, אשר כיהן באותה העת כמנהל מחלקת הספורט במועצה המקומית עילבון וכרכז המועדון הבית ספרי במסגרתו שיחקה התובעת.

מן העדויות עלה כי אולם הספורט, המצוי בבעלות הנתבעת 1 והמופעל על ידה, הוא היחיד שקיים במקום מגורי התובעת. המשחקים והאימונים התקיימו רק בו.

1. אביה של התובעת, מר זרייק, מסר בסעיף 12 לתצהירו כי רצפת האולם לא היתה במצב תקין ובטיחותי והמכסה היה לא יציב זמן רב לפני התאונה. עוד טען כי הוא התלונן מספר פעמים בפני האחראיים אצל הנתבעת 1 ובכלל זה בפני יו"ר הנתבעת 1 בעצמו כבר בשנת 2004 בדבר מצבה הרעוע של הרצפה אולם במשך שנים לא נעשה דבר. מר זרייק הציג מכתב ששלח לטענתו בחודש נובמבר 2004 לנתבעת 1 בו מבקש הוא כי יוזמן מומחה בטיחות לצורך בחינת הליקויים במתקני הספורט המסכנים את הספורטאים. כמו כן, הציג הוא מכתב שקיבל מעמותת המזרח התיכון לספורט בעילבון, מכתב הממוען לנתבעת 1 ובו מתריעה העמותה כי על הנתבעת 1 לפעול לתיקון ליקויים באולם הספורט. כמו כן, הציג מר זרייק את המכרז לשיפוץ האולם, אשר הוצא בתאריך 7.6.07, כשישה חודשים לאחר פציעת התובעת. לדבריו, באותו שיפוץ הוחלפה רצפת האולם במלואה.
2. יוצא כי מטעם התובעת מצויים בפניי תצלומי מכסה הבור המדובר וכן העדויות בדבר מצבו הרעוע. הנתבעות לא הביאו עדים מטעמם ולא סתרו את הראיות שהוצגו על ידי התובעת המצביעות על מצבה הרעוע של הרצפה עובר לאירוע והפגם שנפל במכסה הבור המשמש לעמוד רשת נוסף. זולת הכחשה סתמית והתנגדות להגשת המכתבים במהלך שמיעת הראיות, לא הובאה כל ראיה סותרת ולא נשמעה כל עדות מטעם הנתבעת 1 בשאלה האם אכן התקבלו אותם מכתבים ומה עשתה הנתבעת 1 בנושא.

יש לצפות כי בידי הנתבעת 1 יהיו דו"חות המתעדים את מצב אולם הספורט במועדים שונים בהם נבדק, תקלות עליהן דווח ותיקונים שבוצעו. דבר מאלו לא הוצג בפני בית המשפט. עניין זה עומד לחובת הנתבעות.

1. לפיכך, אני מקבלת את גרסת התובעת כי מכסה בור העמוד היה פגום ורעוע ולא היה מצוי באותו קו גובה עם רצפת האולם. תזוזתו בעת שנחתה עליו גרמה לפציעתה בברכה.

האחריות לתקינות אולם הספורט

1. האחריות לתקינות אולם הספורט מוטלת על בעליו, הנתבעת 1. הטענות כי הנתבעת 1 היא בעלת האולם, היא המפעילה שלו והאחראית על התחזוקה השוטפת, לא נסתרו.

מטעם התובעת הוגשו מכתבים בהם ניתנו על פי הטענה, התראות לנתבעת 1 על מצבו הגרוע של אולם הספורט והסיכונים הנשקפים לספורטאים. לא הוגשה כל ראיה מטעם הנתבעת 1 שיש בה כדי לסתור את תוכן המסמכים או להצביע על תקינות האולם.

התובעת התאמנה ושיחקה באולם השייך לנתבעת 1 ומאמן הקבוצה הועסק אף הוא על ידי הנתבעת 1. הנתבעת 1 היא שעסקה בתחזוקת האולם וכפי שעולה מן הראיות, אף פעלה להחלפת רצפת האולם מספר חודשים לאחר האירוע.

1. הנתבעות 1-2 טענו כי יש להסיר מהן אחריות שכן אבי התובעת היה נוכח במשחק וזאת בהיותו מורה בבית הספר – הנתבעת 3. מאחר שהלה היה מודע למצב האולם, אך כנציג בית הספר התיר את השימוש באולם, יש לראות בבית הספר אחראי ואין להטיל כל אחריות על הנתבעים 1-2. טענה זו לא הוכחה. הנתבעות 1-2 לא הביאו עדים ולא ראיות כלשהן המצביעות על היקף אחריות בית הספר, באופן המבטל או מפחית את אחריותם. אין די בנוכחות אבי התובעת במשחק כדי לקבוע האם נכח שם בתפקידו מטעם הנתבעת 1 או בתפקידו מטעם בית הספר של התובעת. גם העדויות בנושא אינן ברורות. אמנם, אבי התובעת העיד כי נכח במקום כרכז מועדון הכדורעף בבית הספר ולא בהיותו ממונה על מחלקת הספורט במועצה (עמ' 29 ש' 5-6), אך הוא גם מסר כי את מועדון הכדורעף ואת שכר המאמן שילמה הנתבעת 1 ואילו מר סמאען, מאמן הקבוצה, סבר כי אבי התובעת נכח במקום בהיותו הורה (עמ' 15 ש' 9).

יוצא כי המסמך התקיים באולם הספורט של הנתבעת 1, כאשר קבוצת הכדורעף בה שיחקה התובעת היתה חלק ממועדון כדורעף אשר מומן על ידי הנתבעת 1 (לא הובאו ראיות סותרות) ואף מאמן הקבוצה הועסק על ידי הנתבעת 1.

חלקו של בית הספר, אם בכלל, לא הוכח בראיה כלשהי.

1. בנוסף, טענו הנתבעות 1-2 כי לצד ג' אחריות שכן המשחק אורגן ונוהל על ידי צד ג' באולם שנבדק ואושר על ידו וגם השופט במשחק היה מטעם צד ג'. לשיטתן, אם נבדק האולם ואושר, חרף קיומו של המפגע, אזי יש להטיל אחריות על צד ג'. גם טענה זו לא הוכחה כנדרש. לא הוכחה המסגרת בה התקיים המשחק ולא הוכחה שייכותו של השופט לצד ג'. אף אם אכן היה במקום שופט מטעם ההתאחדות אשר נשלח למקום על ידי משרד החינוך, לא הוכח היקף תפקידו, אחריותו וסמכויותיו. הנתבעות 1-2 התייחסו בסיכומיהן לחוזר מנכ"ל משרד החינוך אך חוזר זה לא התקבל כראיה בתיק ואיש מן העדים גם לא נחקר ביחס אליו. לפיכך, אין מנוס אלא לקבוע כי לא הוכחה אחריות צד ג' למצב אולמות הספורט בהם מתקיימים משחקי הכדורעף בכלל ולמצבו של האולם הנדון בפרט ואף לא הוכחה אחריותו באירוע מושא תיק זה.
2. הנתבעות טענו כי יש לייחס לתובעת אשם תורם באירוע שכן זו הסתכנה מרצון כאשר בחרה ליטול חלק בפעילות הספורטיבית, זאת בדומה למתאגרף, כך לשיטתן, הבוחר לספוג מהלומות במהלך פעילותו. בנוסף, לטענת הנתבעות, משעה שהתובעת היתה מודעת לקיומו של המפגע, היה עליה להימנע מלשחק באולם. לפיכך, יש לקבוע את שיעור אשמה התורם של התובעת על 80%.

איני מוצאת ממש בטענה.

אכן, יש בענפי הספורט השונים סיכונים, כל ענף ואופי הסיכון הכרוך בו ועוצמתו. אם היתה התובעת מלינה על נחיתה לא נכונה אשר גרמה לפציעה או על פציעה אשר לא נגרמה כתוצאה מליקוי כלשהו, נכונה הייתי לקבל את הטענה לאשם מצד התובעת.

ואולם, כאשר מדובר באולם ספורט הציפייה היא כי רצפת האולם תהיה תקינה ויציבה. אם נפל פגם ברצפה, כזה המסכן את הספורטאים, איני רואה כיצד ניתן להטיל אחריות כלשהי על התובעת. מן הראיות הוכח כנדרש כי מכסה הבור היה נמוך מגובה הרצפה הסובבת אותו וכי לא היה יציב. במצב שכזה, דומה כי היה זה רק עניין של זמן עד לאירוע תאונתי מסוג זה הנדון, כפי שאף התריע אבי התובעת, לטענתו, בפני הנתבעת 1, קודם לתאונה.

לאחר שהוכח כי אולם הספורט המדובר היה האולם היחיד בתחומי המועצה אשר בו שיחקה קבוצת הכדורעף אשר מומנה על ידי המועצה, איני מוצאת גם לייחס אשם תורם לתובעת, רק משום ששיחקה באולם זה, חרף מצבו הרעוע. לא מצאתי כי היתה בפניה בחירה של ממש ומנגד, אחריותה של הנתבעת 1, אשר קיבלה התראות על מצב האולם שנים קודם לאירוע, היא ברורה.

נכותה הרפואית של התובעת

1. הצדדים הגישו, כל אחד, חוות דעת מטעמו, אך בעת שמיעת הראיות בתיק הבהירו כי מוותרים הם על חוות הדעת מטעמם ואין הם חולקים על שיעור הנכות הרפואית שנקבע על ידי המומחה מטעם בית המשפט.
2. פרופ' וולפין, מומחה בית המשפט, קבע בחוות דעתו כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בעקבות האירוע בשיעור של 10% בגין אי יציבות קלה של ברך שמאל, לפי סעיף 35 (I) (ב) לתקנות המל"ל. עוד קבע פרופ' וולפין בחוות דעתו כך: "הממצאים בבדיקתה מורים על קיומה של הגבלה בדרגה קלה בטווח תנועות הכיפוף של ברך שמאל, עם ירידה של 1 ס"מ בהיקף ירך שמאל, ללא גרעון נאורולוגי אובייקטיבי. נמצאה אי יציבות קלה של הרצועה הצולבת הקידמית" (ראו סעיף 2 לפרק סיכום הממצאים). פרופ' וולפין התייחס לניתוח ארטרוסקופיה אשר עברה התובעת בברך שמאל עובר לאירוע, בשנת 2005, וקבע כי הפגיעה אשר נגרמה באירוע מושא תיק זה נובעת כולה מהאירוע ואינה נובעת מהאירוע הקודם בעברה של התובעת. המומחה קבע כי הפגיעות מהאירוע בעבר ומהאירוע מושא תיק זה אינן זהות ואינן משפיעות האחת על השנייה.

חישוב הנזק

נכותה התפקודית של התובעת ואבדן השתכרות לעתיד

1. התובעת טוענת כי נכותה התפקודית זהה לנכותה הרפואית כפי שנקבעה על ידי המומחה מטעם בית המשפט היינו בשיעור של 10% אולם לטענתה, גרמה לה נכות זו לפגיעה קשה ביכולת התפקוד באופן שלא זו בלבד שזנחה לחלוטין את משחק הכדורעף אלא שהיא מתקשה בביצוע פעולות פשוטות ופעולות הכרוכות בהשקעת מאמץ פיזי. לדבריה, נכותה זו תגרום לה בעתיד למגבלות ולהפסד שכר.
2. הנתבעת טענה כי המדובר בנכות קלה, בשל "אי יציבות קלה" כדבריו של המומחה ונכות שכזו אינה גורעת כלל ועיקר מכושר התפקוד. הנתבעת טענה כי התובעת המשיכה בתוכניתה ונסעה ללמוד רפואה בגרמניה. הנכות שנקבעה לתובעת, לטענת הנתבעות, היא קלה, בשיעור 10% בלבד ואין לה כל השפעה תפקודית על התובעת, בשים לב גם למקצוע שבו בחרה.
3. התובעת טענה בתצהירה כי ממשיכה היא לסבול מכאבים עזים ומהגבלה בתנועות. לדבריה, מוגבלת היא מאד בהליכה, בעמידה ובכל פעילות ספורטיבית. טענות אלו נטענו באופן כוללני מבלי שהובאו דוגמאות ומבלי שהוצגו ראיות התומכות בטענות אלו.

מנגד, עולה כי התובעת, על פי עדותה, לומדת מזה למעלה מחמש שנים רפואה בגרמניה. היא מתעתדת לעסוק באורטופדיה ומקווה לבצע את ההתמחות בישראל. לא נטען כי היא מוגבלת בלימודיה, גם לא נטען ולא הובאו ראיות כלשהן המצביעות על מגבלה במהלך התנסויות המבוצעות במהלך הלימודים. לא הוצגו מסמכים כלשהם שיש בהם כדי להבהיר האם מוגבלת התובעת בעבודתה כעת, גם לא נטען כי המכאובים המתוארים משליכים או פוגעים בדרך כלשהי בתפקודה כיום או משפיעים על בחירתה בסוג התמחות בהמשך.

1. התובעת, ילידת 1989, בת 25, בעת עדותה, סטודנטית שנה חמישית ללימודי רפואה בגרמניה.

התובעת טוענת כי יש לערוך חישוב ההפסדים אשר עתידים להיגרם לה לפי שכרו של רופא מומחה ולהעמיד את שכרה החודשי על סך של 24,318 ₪ ברוטו לחודש. התובעת ביקשה להסתמך על תשובת הלשכה מרכזית לסטטיסטיקה לשאלה אשר הופנתה אליה על ידי בא כוחה, באופן שבו הפסד שכרה לעתיד אשר יחושב בעוד שנתיים, המועד הצפוי להסמכתה של התובעת.

מנגד, טענו הנתבעות כי שכרו של רופא נמוך לאין שיעור מן הנטען וכי נכותה של התובעת כלל אינה משליכה על עבודתה, שכן לא נדרש בה מאמץ פיזי אלא מוטוריקה עדינה. לפיכך טענו הנתבעות כי ניתן להסתפק בפיצוי גלובאלי בסך של 10,000 ₪ לכל היותר.

1. בחנתי את טענות הצדדים.

לא הובאו בפניי די נתונים אודות שכר רופא בתחילת דרכו. הנתון אשר הוצג על ידי התובעת, הוא נתון כללי, המתייחס למכלול הרופאים, ללא אבחנה בין שכיר לעצמאי, בין התמחות כזו לאחרת ובין רופא בתחילת דרכו לרופא ותיק.

שקלתי את תיאור המגבלה הרפואית על ידי המומחה מטעם בית המשפט וכן את העובדה שלא הובאו ראיות ממשיות בדבר מגבלות כאלה או אחרות בתפקודה היומיומי של התובעת כיום. שקלתי גם את מקצועה העתידי של התובעת בתום לימודיה ואת ההשלכות האפשריות של נכות זו על עבודתה ועל כושר השתכרותה.

מנגד, נתתי משקל לעובדה שלתובעת נותרה נכות, אשר אינה במחלוקת בין הצדדים, ואת האפשרות כי גם אם לא כעת, אז ייתכן שבעתיד, בבגרותה, תסבול התובעת ממגבלה תפקודית כלשהי בגין הנכות שנותרה.

לאחר שנתתי משקל לשכרה הצפוי של התובעת בשנים הראשונות לעומת השכר הצפוי בהמשך ולכל יתר השיקולים המפורטים מעלה, אני מוצאת לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי בסך 130,000 ₪.

הפסד פנסיה

1. בשים לב לפסיקתי מעלה ביחס לאבדן השתכרות לעתיד, לאחר ששקלתי את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, אני מוצאת לפסוק לתובעת פיצוי בשיעור 12% מן הסכום שנפסק כאבדן השתכרות לעתיד, היינו 16,000 ₪.

כאב וסבל

1. התובעת עתרה לפיצוי בסך של 100,000 ₪ בין היתר בטענה כי נאלצה לעבור ניתוחים ותקופות החלמה משמעותיות וכן בשל תקוותה שנכזבה – לשחק עם נבחרת ישראל בכדורעף. הנתבעות טענו כי יש להעמיד את הפיצוי על סך של 8,000 ₪ לאור שיעור הנכות וטיב החבלה.

לאחר ששקלתי את הדברים, נטלתי בחשבון את מהלך הטיפול וההחלמה של התובעת ובכלל זה את ימי האשפוז ואת הנכות הרפואית, אני מוצאת לפסוק בראש נזק זה פיצוי בסך 30,000 ₪.

עזרת הזולת

1. התובעת טענה כי נזקקה לעזרה רבה במיוחד בתקופות הסמוכות לשלושת הניתוחים שעברה והעמידה את הפיצוי בראש נזק לעבר על סך של 40,000 ₪. בנוסף, טענה כי היא נזקקת כיום לסיוע מספר שעות בשבוע והעמידה את הפיצוי לעתיד על 20,000 ₪.

הנתבעות טענו כי הפגיעה של התובעת והנכות אשר נותרה לה אינן מצדיקים עזרת הזולת ואשר חורגת מהעזרה אשר מושטת על ידי בני משפחה וקרובים ולפיכך טענו כי אין מקום לפצות את התובעת בראש נזק זה.

1. איני מקבלת את טענת התובעת מחד כי נזקקת היא לעזרה בביצוע פעולות פשוטות, בין היתר בשים לב לכך שהתובעת מתגוררת בגפה בגרמניה, לומדת ומתפקדת כרגיל – זו המסקנה בהעדר ראיות אחרות. כך גם לא הוצגה כל ראיה אודות קבלת העזרה בשכר.

מנגד, גם טענת הנתבעות כי התובעת לא נזקקה לעזרה כלשהי, אינה יכולה להתקבל.

בהעדר ראיות של ממש, אך לאחר בחינת מהלך הטיפול בתובעת, אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 5,000 ₪.

הוצאות עבור ניידות

1. התובעת טוענת כי הפגיעה גרמה לה להפרעה בהליכה ובעמידה אשר הגבירו את הצורך בתחבורה נוחה ובשירותי הסעה. התובעת אמדה את הוצאותיה בראש נזק זה בסך של 30,000 ₪ לעבר ועתרה לפיצוי בסך של 30,000 ₪ גם לעתיד.

הנתבעות דחו מכל וכל טענתה של התובעת כפי שהובאה מעלה וכן טענו כי לא הובא בדל של ראיה בדבר הוצאות הניידות הנטענות.

1. מקובלת עלי טענת הנתבעות.

מחוות הדעת של המומחה לא עולה כי התובעת היתה מוגבלת בניידות באופן מוחלט או באופן שחייב אותה להשתמש בתחבורה מסוימת ומגבילה, אשר על כן ובהעדר כל ראיה אחרת מצד התובעת להוכחת טענותיה בראש נזק זה, איני פוסקת בגינו פיצוי.

הוצאות רפואיות

1. התובעת עתרה לפיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין הוצאותיה הרפואיות הנטענות בעבר וכן עתרה לפיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין הוצאותיה הרפואיות העתידות.

הנתבעות טענו כי בהעדר הוכחות להוצאות הרפואיות הנטענות אין מקום לפצות את התובעת בראש נזק זה ובנוסף טענו הנתבעות כי בהתאם לחוק התייעלות כלכלית, החובה לשאת בהוצאות הרפואיות מוטלת באופן בלעדי על קופות החולים.

1. אכן, התובעת זכאית לקבלת טיפול רפואי בקופת החולים. ראש נזק זה טעון הוכחה על ידי התובעת והוכחה בראיות – אַין. עם זאת, בשים לב למהלך הטיפול וההחלמה של התובעת, אני פוסקת בראש נזק זה פיצוי לעבר בסך 2,000 ₪.

סיכום

1. סיכומו של דבר, הנתבעות 1-2, ביחד ולחוד, תשלמנה לתובעת סך של 183,000 ₪.

לסכום האמור יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% בתוספת מע"מ כחוק וכן את אגרות בית המשפט משוערכות מן המועד בו שולמו וסך של 4,000 ₪ בגין הוצאות התובעת בתיק.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ההודעה לצדדי ג' נדחית.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ד, 13 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.