1. מונחת לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 6.12.2012.
2. על פי הנטען בבקשה לביטול פסק הדין, רק ביום 29.9.2021 נתוודע המבקש לקיום פסק דין נגדו משקיבל אותה עת אזהרה לביצוע פסק דין. לדבריו הוא לא קיבל לידיו את התביעה במשך 10 שנים משהעתק כתב התביעה נשלח לכתובת שגויה – רח' המעלות 131 ירושלים בעוד הוא מתגורר מזה 11 שנה ברח' מקור ברוך 7 כוכב יעקב (תל ציון) ולתימוכין צירף צילום תעודת הזהות ובה מצוינת כתובתו. הוא הבהיר כי הוריו מתגוררים ברח' מעלות דפנה 131 (ומפנה לצילום תעודת הזהות של הוריו) ומכאן לטעמו נבעה הטעות. כן ציין כי לא הוגשו שום הליכים למימוש החוב (ובזאת, הלכה למעשה, התובעת לא שינתה מצבה ולא הסתמכה על קבלת התקבולים מההוצאה לפועל). מבחינת סיכויי הגנתו הוא מודה כי התאונה "נגרמה בהחלט באשמתי ובמסגרתה ניזוקה רכבה של התובעת. זכורה לי היטב התאונה. כן זכור לי היטב כי מיד עם קרות התאונה שאירעה כאמור לפני 10 שנים, מסרתי את פרטי חברת הביטוח בה בוטח הרכב שלי ואת כל פרטיי האישיים, כך שלא ברור לי עד לרגע זה מדוע הוגשה תביעה נגדי, כאשר הפיצוי יכול היה להשתלם לתובעת מאת חברת הביטוח שלי". כן ציין כי האזהרה שהתקבלה אצלו חמישה ימים לפני מועד הגשת הבקשה לביטול, עת מצורף אליה פסק הדין – נמסרה ללא כתובת אלא רק שמו הופיע על גביה. הבקשה נתמכה בתצהיר.
3. התובעת מנגד, מבקשת לדחות את הבקשה. לדבריה, חלפו 10 שנים מאז ניתן פסק דין והנתבע מגיש בקשה "מבלי להעלות כל טעם בבקשתו לביטול כאמור". כתב התביעה נמסר כדין לכתובת הרשומה של הנתבע, אשר מודה בכתב כי זוהי כתובת בית הוריו. לא די בהצגת כתובת מגוריו בתעודת הזהות (שאינה נהירה לקריאה) אלא ראוי שיבהיר הנתבע באיזה יום הועברה כתובתו בפעם הראשונה מכתובת בית הוריו. כן ציינה כי תמוה כיצד כתב התביעה שנמסר לכאורה לבית הוריו לא הגיע ליעדו ואילו אזהרה לחייב בטרם נקיטת הליכי הוצאה לפועל נמסרה "באותה כתובת בדיוק" התקבלה לידיו בהצלחה. מה גם, שהנתבע לוקח על עצמו את מלוא האחריות לאירוע התאונתי – לא מכחיש את תשלום הנזקים ולא מכחיש את האחריות לתאונה. על כן, משמעות הדבר הוא כי סיכויי הגנתו נמוכים הם.
4. הנתבע טען בתשובתו לתגובה כי פסק הידן ניתן ללא סמכות משלא הוצגו לפני בית המשפט אישורי מסירה כדין של כתב התביעה ולו היה יודע בזמן אמת על הגשת התביעה נגדו – היה מגיש כתב הגנה. לדבריו, בזמן הדיון יציג את תעודת הזהות המקורית שלו על מנת שתיווכח כתובתו וכן טען שצירף אישור ממזכירות היישוב כוכב יעקב על היותו מתגורר ביישוב משנת 2011 ואישור זה לא דהוי.

דיון והכרעה

1. לא מובנת ההתרעמות של הנתבע המלין כנגד התובעת ואף כנגד בית המשפט באומרו ש"לא ברור כיד בית המשפט השלום בנתניה נתן פסק דין בהעדרי, כאשר לו הוצג לו אישור מסירה, כמתבקש על פי חוק", כמו גם חזר על כך בתשובתו שפסק הדין ניתן ללא סמכות. פסק הדין ניתן גם ניתן בסמכות משכן הוצג אישור מסירה על דרך של הדבקה– אישור המוכר על פי דין (תקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 כפי שחל אותה עת) וכן תצהיר מוסר. ודוק; אין מדובר בכתובת מנותקת מהמציאות משהוא עצמו טוען כי רק בשנת 2011 התגורר במען אחר עת כתב התביעה התאונה התרחשה בשנת 2012, שנה לאחר העתקת מקום מגוריו לכאורה כשיכול ולא שינה עדיין את כתובתו לצורך קבלת מכתבים ויכול כי זוהי הייתה כתובתו בפוליסה משמסר בבקשה לביטול פסק דין כי מסר את פרטיו – הן תעודת זהות והן פרטי הפוליסה – למי מטעמה של התובעת. על כן, בצדק ביקשה התובעת כי יציג מסמך המלמד על מועד העתקת כתובתו (שכן, על פניו נראה כי העתק מתעודת הזהות אין בו די, משאם מדובר בתעודת זהות ביומטרית כי אז היא הונפקה בשנים האחרונות ועל כן יתכבד התובע ויציג אישור ממשרד הפנים מתי שינה את כתובתו). העובדה שהתגורר ביישוב אחר משנת 2011 יכולה להועיל לו לצורך סתירת חזקת המסירה אומנם, אולם אין בדבר לאיין את המסירה כדין. מעבר לכך, שלא נגלה לעיניי אותו אישור מדובר של מזכירות היישוב כוכב יעקב (אם כי, וכאמור, יכול להתגורר ביישוב אחד ומטעמים שלו לשמור את הכתובת הקודמת או של בית הוריו לצרכי דואר עד אשר יעשה שינוי מען במשרד הפנים). מכל מקום, טענה כי לא התגורר באותו המקום וכי הכתובת היא "שגויה" – היה ויוכח כן, הרי שבוודאי מדובר בטעם בבקשה לביטול.
2. אכן, לא ברור כיצד מכתב ההתראה נשלח לאותה כתובת בירושלים ופתע כן קיבל המבקש את מכתב ההתראה. עם זאת, עדיין אין בדבר כדי להכשיר המצאה מקום בו ייווכח כי אכן שינה כתובתו משמקום בו אינו מתגורר עם הוריו אין בזאת המצאה כדין, גם אם ביקר בביתם ויכול היה לדעת עת כתב התביעה או פסק הדין נגדו (משחזקת הידיעה איננה רלוונטית לצורך המצאה ראשונית של פתיחת ההליך וכיום אין חולק שאינו מתגורר שם ועדיין הומצא לכאורה לכתובת שאינה מתגורר בה). מה גם, שמסירה בהדבקה היא דרך מסירה בעייתית, כדברי המלומד ד"ר י.זוסמן בספרו "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית) בע"מ 232: "...לא הרי דין המצאה על ידי הדבקה, כאמור בתקנה 489, כהרי המצאה אישית...לגבי מסמך שנמסר על ידי הדבקתו על הדלת ואשר לעולם אין לדעת אם לא הוסר משם על ידי מאן-דהוא ולא הגיע אל הנמען או בני ביתו, בן חורין בית המשפט להורות כי הדבקתו לא תחשב כמסירה".
3. יצוין, כי מכתב ההתראה הוא מיום 7.7.21 ולדברי המבקש נתקבל אצלו 5 ימים לפני מועד הגשת הבקשה שהוא ביום 4.10.21 וגם נקודה זו לא ברורה משלא הציג אימתי קיבל את האזהרה עצמה, שהרי לטענתו לא הייתה שם כתובת – ועל כן יכול גם היה להציג צילום של המעטפה. השאלה מתי נתקבל אצלו פסק הדין רלוונטית לצורך מועד הגשת ביטול פסק הדין. אעיר בהקשר זה, כי על פי נתוני מערכת ההמצאה בתיק, פסק הדין נשלח בדואר רגיל ולא ברור סטטוס המסירה (משאין מספר מעקב הואיל ולא מדובר בדואר רשום).
4. לכך יש להוסיף, כי גם אם אין חובה מן הצדק לבטל את פסק הדין, יכול ובית המשפט ייעתר לבקשה מפאת שיקולי מדיניות עת לא נוכח כי המבקש גילה זלזול בהחלטות שיפוטיות ומכל מקום ניתן לרפא את המחדל בהוצאות, אולם אז יש להידרש לסיכויי ההגנה. יש ממש בטענת התובעת כי סיכויי הגנתו נמוכים לפי הודאתו, שכן, הלכה היא שאין מקום לבטל פסק דין אם התוצאה הסופית אחרי דיון תהא כמו פסק הדין שממילא כבר ניתן. המשמעות היא אפוא רק לגבי הריביות שהצטברו במהלך אותן 10 שנים, אולם התובעת לא הכחישה כי לא הצליחה לגבות דבר במהלך שנים אלו. על כן, מקום בו הנתבע מוכן לשלם את פסק הדין – ישירות או באמצעות הפקדת הסכום המלא בקופת בית המשפט, דומה כי הדבר יכול להועיל למעורבים בדבר ותיוותר רק שאלת ההוצאות.

כך או אחרת, הנתבע יציג אישור של משרד הפנים אימתי עודכנה כתובתו וכן צילום ברור של תאריך הנפקת תעודת הזהות עד ליום 28.11.21.

ככל שהצדדים יגיעו להסדר ביניהם בדבר תשלום הנזק שנגרם (משהתובעת כבר שילמה את הנזק למבוטחת נכון למועד הגשת התביעה ומשכך די בהשבת ערך ריאלי של הסכום ששילמה) – יגישו עד אותו התאריך הסדר בהתאמה.

המזכירות תמציא העתק מהחלטתי זו לצדדים/באי כוחם.

ניתנה היום, י' כסלו תשפ"ב, 14 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.